משחקי גיבוש כיתה ה בלי ציוד: שלושה משחקים שבהם הקבוצה מנצחת יחד (45 דקות)

משחקי גיבוש כיתה ה עובדים כשהקבוצה מנצחת יחד את המשימה ולא קבוצה אחת את השנייה, כשהמחנכת קובעת מי עם מי, וכשאף ילד לא יוצא מהמשחק. שלושת המשחקים שלמטה בנויים בדיוק כך: סכום האצבעות ברביעיות, המילה שנפגשת בזוגות, והאי של הכיתה, משימת החלטה ברביעיות. בלי ציוד, בלי דפים, בשעת חינוך אחת של 45 דקות.

משחקי גיבוש כיתה ה: מטרות השיעור

• לחבר תלמידים שלא משחקים יחד בהפסקה, ברביעיות ובזוגות שהמחנכת קובעת.
• לתת לכיתה חוויה של ניצחון משותף: הקבוצה מצליחה רק כשכל אחד מתאים את עצמו לאחרים.
• לתרגל החלטה משותפת שבה כל אחד אומר את דעתו לפני שמצביעים, ומי שמתנגד מציע חלופה.
• לתת למחנכת תמונת מצב: מי מחליט בשביל כולם, מי לא נשאל אף פעם, ומי מוותר מהר מדי.

למה משחקי גיבוש כיתה ה צריכים להיראות אחרת

בכיתה ה ילדים עדיין אוהבים לשחק, וזה היתרון הגדול של השכבה. אבל מניסיון העבודה בכיתות, שלושה דברים מתחילים להשתנות בגיל הזה, והם קובעים איך המשחקים צריכים להיות בנויים:

• תחושת הצדק חדה מאוד. ״זה לא פייר״ הוא המשפט שהכי הרבה שומעים בשכבה הזאת. משחק שבו קבוצה אחת מנצחת קבוצה אחרת נגמר לעתים קרובות בוויכוח על הכללים. לכן כאן כל קבוצה משחקת נגד המשימה, ואין טבלת ניקוד בין הקבוצות.
• ההפסקה מתחלקת לקבוצות קבועות. בהרבה כיתות ה כבר ברור מי משחק עם מי, ולעתים קרובות גם בנים לחוד ובנות לחוד. בחירה חופשית של קבוצה מקבעת את זה, ולכן בכל המשחקים כאן אתם מחלקים.
• מתחילים לדבר על מי ״מקובל״. ילד שנשאר אחרון בחלוקה בכיתה ה זוכר את זה. לכן אין כאן משחק הדחה, אין ילד שעומד לבד מול הכיתה, ואין רגע שבו ילדים בוחרים ילדים.

מכאן שלושה כללים שחוזרים בכל המשחקים: אתם מחלקים, הם לא בוחרים. מנצחים יחד, לא אחד את השני. אין ילד שיוצא מהמשחק. אלה משחקי שיתוף פעולה לילדים במובן הפשוט ביותר: אי אפשר להצליח בהם לבד. אם הכיתה שלכם עוד בשלב ההיכרות, פעילות הגיבוש לכיתה ה, מעגלי המשותף, מתאימה יותר כצעד ראשון.

ציוד והכנה

• ציוד: אין. לוח לכתיבת שנים עשר הפריטים של משחק 3, ושעון בטלפון.
• מקום: הכיתה עצמה. ארבעה כיסאות או שולחן משותף לכל רביעייה. אם אפשר להזיז שולחנות, משחק 2 נוח יותר בעמידה, אבל עובד גם בישיבה.
• הכנה: שתי רשימות רביעיות (למשחק 1 ולמשחק 3) ושתי רשימות זוגות (למשחק 2), לפי נספח ג. זה הצעד היחיד שדורש מחשבה, והוא זה שקובע אם השיעור יחבר ילדים שלא נפגשים בהפסקה.
• על הלוח לפני השיעור: שנים עשר הפריטים של האי מנספח ב, מכוסים או כתובים בצד, כדי שלא יתחילו להתווכח עליהם לפני הזמן.

מהלך השיעור לפי דקות

משחק 1: סכום האצבעות (10 דקות)

משחק אצבעות מוכר, שבכיתה ה עובד כמשחק גיבוש כי אי אפשר לנצח בו לבד: הקבוצה מגיעה למספר היעד רק כשכל אחד מנחש מה האחרים יעשו ומשנה את עצמו בהתאם.

1. החלוקה: מקריאים את הרביעיות מהרשימה הראשונה. כל רביעייה יושבת או עומדת במעגל קטן, כך שכולם רואים את הידיים של כולם.
2. הכלל: משתמשים ביד אחת בלבד. כל אחד יכול להראות מאפס אצבעות, כלומר אגרוף, ועד חמש. הרביעייה סופרת יחד ״אחת, שתיים, שלוש״, ועל ״שלוש״ כולם מראים בבת אחת.
3. ההדגמה: אתם עם שלושה מתנדבים מול הכיתה. כותבים על הלוח 8, סופרים, ומראים. סופרים בקול את הסכום. כמעט תמיד זה לא יוצא בפעם הראשונה, וזו ההדגמה הכי טובה: ״לא יצא? מנסים שוב.״
4. שלב א, שלוש דקות: מספר יעד ראשון מנספח א. בלי מילים ובלי סימנים לפני ה״שלוש״. כשהרביעייה מגיעה ליעד, היא מרימה ארבע ידיים ומחכה. רביעייה שהגיעה מהר מקבלת מספר קשה יותר, בלחישה.
5. התייעצות, שלושים שניות: ״עכשיו מותר לדבר שלושים שניות. אסור להגיד למישהו מה לעשות, מותר רק להציע לכולם דרך.״ בדרך כלל מישהו מציע שיטה, למשל ״כל אחד מתחיל משתיים״.
6. שלב ב, שלוש דקות: מספר יעד חדש, שוב בלי מילים. עכשיו רואים אם השיטה עובדת, ומי משנה את עצמו כשהיא לא עובדת.
7. שלב ג, שתי דקות: אתגר מנספח א, למשל להגיע ל-10 בלי ששניים מראים אותו מספר.

שאלה אחת לכיתה בסוף, דקה אחת: ״מי שינה את המספר שלו באמצע כדי שהקבוצה תצליח? איך ידעתם מה לעשות?״ שמעו שתיים או שלוש תשובות.

מה המחנכת מסתכלת עליו: מי מציע את השיטה בהתייעצות, מי מסתכל רק על החבר הקבוע שלו ברביעייה, ומי לא משנה את המספר שלו אף פעם. אל תאמרו את זה בקול. רשמו לעצמכם אחרי השיעור.

משחק 2: המילה שנפגשת (12 דקות)

משחק מילים מוכר, שמופיע בגרסאות שונות ובשמות שונים. הוא נכנס בקלות לרשימת משחקי גיבוש מצחיקים לילדים, כי כמעט לא צריך להסביר אותו. כדי להיפגש באותה מילה צריך לחשוב איך בן הזוג חושב, וזו בדיוק המטרה. כל זוג מורכב משני ילדים שלא משחקים יחד בהפסקה.

1. ההדגמה: אתם מול ילד אחד, מול הכיתה. סופרים ״אחת, שתיים, שלוש״, ושניכם אומרים מילה באותו רגע, למשל ״פיצה״ ו״ים״. עכשיו כל אחד מחפש בשקט מילה שמחברת בין השתיים. סופרים שוב: ״מלח״ ו״חוף״. ושוב: מה מחבר בין מלח לחוף? ״חול״ ו״חול״. נפגשתם.
2. הכללים: מילה אחת בכל פעם. אסור לחזור על מילה שכבר נאמרה בזוג. אסור להשתמש בשמות של ילדים או של מורים מבית הספר. כשנפגשים, שניכם מרימים ידיים ואומרים יחד ״נפגשנו!״ ומתחילים שרשרת חדשה.
3. החלוקה: מקריאים את הזוגות מהרשימה הראשונה. לשאלה ״אפשר להחליף?״ התשובה היא ״בסבב הבא יש זוג אחר.״
4. סבב ראשון, ארבע דקות: כמה שיותר פגישות. שרשרת יכולה לקחת שלושה צעדים ויכולה לקחת עשרה, ושתי האפשרויות בסדר. זוג שנתקע לגמרי מקבל זוג מילים מוכן מנספח ב.
5. סבב שני, ארבע דקות: זוגות חדשים מהרשימה השנייה. הפעם כל זוג זוכר את השרשרת הכי מצחיקה שלו.
6. שיתוף, שלוש דקות: שלושה או ארבעה זוגות שרוצים מקריאים שרשרת אחת, מהמילים הראשונות ועד המילה שנפגשו בה.

בסוף המשחק שאלה אחת: ״מה עזר לכם להיפגש?״ התשובה שמגיעה כמעט תמיד היא ״הפסקתי לחשוב על המילה שלי וחשבתי על המילה שלו״. אם היא מגיעה, חזרו עליה בקול. זה כל השיעור במשפט אחד.

משחק 3: האי של הכיתה (15 דקות)

משימת החלטה משותפת, בפורמט מוכר מסדנאות קבוצתיות. בכיתה ה היא מתרגלת את הדבר הכי קשה בגיל הזה: להחליט יחד בלי שהילד הכי חזק בקבוצה מחליט בשביל כולם. אין כאן תשובה נכונה, ולכן אין גם קבוצה שטעתה.

1. הסיפור: ״הכיתה נוסעת ליום שלם לאי קטן. אוכל ומים כבר יש. כל רביעייה יכולה לקחת רק ארבעה דברים מתוך שנים עשר.״ חושפים את שנים עשר הפריטים על הלוח.
2. החלוקה והתפקידים: רביעיות מהרשימה השנייה, שונות מהרביעיות של משחק 1. לכל ילד תפקיד שאתם קובעים: שומר זמן, מזכיר שזוכר מה כבר הוחלט, שואל שמוודא שכל אחד אמר את דעתו לפני כל הסכמה, ומציג. איך משבצים, בנספח ג.
3. סבב דעות, שתי דקות: לפני שמתווכחים, כל אחד אומר במשפט אחד איזה פריט הוא היה לוקח ולמה. אף אחד לא מגיב עד שכל הארבעה דיברו.
4. החלטה, שש דקות: פריט נכנס לרשימה רק כשכל הארבעה מרימים אגודל. לכל ילד יש ווטו אחד בלבד, ומי שמשתמש בו חייב להציע פריט אחר במקום. בדקה האחרונה שומר הזמן מכריז.
5. הצגה, ארבע דקות: כל מציג אומר בחצי דקה את ארבעת הפריטים ופריט אחד שהקבוצה ויתרה עליו, ומי שכנע אותה. אתם מסמנים על הלוח קו ליד כל פריט שנבחר.
6. שיחה קצרה, שתי דקות: מצביעים על הלוח. ״תראו כמה רשימות שונות יש כאן. אף אחת לא טועה.״ ואז שאלה אחת מנספח ד.

כלל אחד אתם אוכפים לאורך כל המשחק: הווטו הוא על פריט, לא על ילד. משפט כמו ״לא, כי הוא תמיד בוחר שטויות״ עוצר את הסבב מיד, ואתם אומרים את המשפט המתאים מנספח ד.

נספח א: מספרי יעד מוכנים לסכום האצבעות

היעדים הכי קלים, 0 ו-20, נראים טיפשיים, וזו הסיבה שמתחילים בהם: הקבוצה מצליחה בפעם הראשונה, צוחקת, ומבינה שאפשר. בקבוצה של חמישה הסכום האפשרי מגיע עד 25, ואפשר להוסיף חמש לכל מספר בטבלה.

נספח ב: שנים עשר הפריטים לאי וזוגות מילים מוכנים

אם משחקים את האי פעם שנייה בשנה, אפשר להחליף את הסיפור ולהשאיר את הכללים: יום שלם בבקתה בשלג, או הכיתה מקבלת חדר ריק לשבוע ומחליטה מה להכניס אליו.

שימו לב לשתי השרשראות האחרונות: הן לא נגמרו בשלושה צעדים, וזה בדיוק מה שכדאי להראות לכיתה שמתייאשת. גם שרשרת של עשרה צעדים היא הצלחה.

נספח ג: איך מרכיבים רביעיות וזוגות בכיתה ה

1. כתבו ליד כל שם עם מי הילד משחק בהפסקה. סמנו מי לעתים קרובות לבד, ומי נמצא במרכז של קבוצה.
2. לרביעיות של משחק 1: ארבעה ילדים משתי קבוצות הפסקה שונות לפחות. לא יותר משני חברים קבועים באותה רביעייה.
3. בכיתה מעורבת החליטו מראש, לפי מה שמקובל בבית הספר, אם הרביעיות מעורבות. אם כן, שניים ושתיים, ולא בת אחת עם שלושה בנים או בן אחד עם שלוש בנות.
4. לזוגות של משחק 2: שני ילדים שלא משחקים יחד בהפסקה. ברשימה השנייה אף ילד לא חוזר על בן זוג.
5. לרביעיות של משחק 3: רביעיות חדשות, שונות מאלה של משחק 1. ילד אחד שאוהב להוביל בכל רביעייה, לא שניים. שני ילדים שקטים לא באותה רביעייה.
6. התפקידים במשחק 3: את התפקיד ״שואל״ תנו לילד שאוהב להוביל. כך התפקיד שלו הוא לוודא שאחרים מדברים. את ״המציג״ תנו לילד שמסכים לדבר מול הכיתה, ולעולם לא לילד שנבוך מזה.
7. ילד שנשאר הרבה לבד: ברביעייה של משחק 3 שבצו אותו עם בן הזוג שלו ממשחק 2. הוא כבר הצליח איתו פעם אחת היום.
8. אל תשבצו יחד ילדים שהיה ביניהם עימות בשבועות האחרונים, ואל תשבצו ילד עם מי שמציק לו.
9. אם מספר הילדים לא מתחלק בארבע, רביעייה אחת היא חמישייה (ראו נספח א), ובמשחק 2 זוג אחד הוא שלישייה, שנפגשת כששניים מתוך השלושה אומרים את אותה מילה.

שמרו את הרשימות. הן בסיס טוב לחלוקה לעבודות בקבוצות ולמקומות הישיבה של החודש הבא.

נספח ד: משפטים מוכנים למחנכת

מה עושים אם

התאמות לפי גיל

• כיתה ג: סכום האצבעות בשלישיות, עם היעדים של עמודת השלישייה. המילה שנפגשת עובדת כמו שהיא. באי שמונה פריטים במקום שנים עשר, ובוחרים שלושה.
• כיתה ד: שלושת המשחקים כמו שהם. אם רוצים מבנה של סבבים קצרים ברביעיות, יש גם משחק חברתי לכיתה ד.
• כיתה ו: באי מוסיפים כלל: אחרי שבחרו ארבעה, הקבוצה צריכה להחליט גם מה הכי חשוב מהארבעה ולמה. לשכבה הזאת יש גם פעילות גיבוש לכיתה ו.
• כיתה ז: המילה שנפגשת והאי עובדים היטב גם בחטיבת הביניים. לגיל הזה יש משחקי גיבוש לכיתה ז, שבנויים סביב הזוגות מבתי ספר יסודיים שונים.
• מחוץ לכיתה: שלושת המשחקים עובדים גם בצהרון, בתנועת נוער ובחדר המתנה לפני טיול, כי אין בהם ציוד.

מה לא לעשות

• לא לתת לילדים לבחור קבוצה ״רק הפעם״. בכיתה ה זה מחזיר כל ילד לקבוצת ההפסקה שלו, ותמיד אותו ילד נשאר אחרון.
• לא לכתוב על הלוח איזו רביעייה הגיעה ראשונה ליעד. ברגע שיש ניקוד בין הקבוצות, המשחק הופך לתחרות, ו״זה לא פייר״ מגיע מיד.
• לא להוציא מהמשחק ילד שטעה או שעשה סימנים. מחזירים את הקבוצה לסבב, לא מוציאים ממנה ילד.
• לא להכריז באי איזו רשימה הכי נכונה, גם אם נדמה לכם שיש כזו. המסר של המשחק הוא שקבוצות שונות מחליטות אחרת, וזה בסדר.
• לא להפוך את השיחה בסוף לשיעור מוסר. שאלה אחת, שתיים או שלוש תשובות, ומשפט אחד שלכם.

מה עושים עם זה בשבועות הבאים

שלושה משחקים מחברים ילדים לשעה אחת. מה שקובע אם החיבור יחזיק הוא מה שקורה בשבועות שאחרי:

• סכום האצבעות כטקס קבוע: פעם בשבוע, בדקה הראשונה של שעת חינוך, יעד אחד עם רביעייה חדשה. כך המשחק הופך למשחק גיבוש כיתתי שכולם מכירים, בלי הכנה ובלי ציוד.
• כללי האי להחלטות אמיתיות: בפעם הבאה שהכיתה מחליטה משהו, למשל על פעילות סוף חודש, משתמשים באותם כללים: סבב דעות לפני ויכוח, ומי שמשתמש בווטו מציע חלופה.
• תפקיד לכל ילד בכיתה, עם משחק חלוקת התפקידים בכיתה.
• ההפסקה: אם ההפסקה עדיין מתחלקת לאותן קבוצות, ההפסקה הפעילה נותנת דרך להכניס את אותם עקרונות לחצר.
• פרגון בסוף החודש: משחק המחמאות לכיתה עובד טוב עם הרביעיות של היום.

מתי משחק בכיתה כבר לא מספיק

משחקים מחברים ילדים, אבל לא עוצרים הדרה. אם יש בכיתה ילד שנשאר לבד בכל הפסקה, או שצוחקים עליו בכל פעם שהוא טועה, אתם כבר לא בשלב הגיבוש. התחילו ממה עושים כשתלמיד לבד בהפסקה, ממה עושים כשצוחקים על ילד בכיתה ומפרוטוקול ההתערבות בחרם בכיתה. ואם הקבוצות בכיתה כבר סגורות לגמרי, פעילות הגיבוש לכיתה עם קליקות בנויה בדיוק לזה.

כשהבעיה רחבה מכיתה אחת, סדנת מניעת חרמות לבית ספר רשומה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, ולכן בית ספר יסודי מוזמן לבדוק איתנו את האפשרויות לפני ההזמנה. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כל ילד חשוב להצלחה של כולם, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה לזה.

מחר בבוקר: עשר דקות הכנה

1. הכינו שתי רשימות רביעיות ושתי רשימות זוגות לפי נספח ג. זה הצעד היחיד שאסור לדלג עליו.
2. קבעו תפקיד לכל ילד במשחק 3, לפי סעיף 6 בנספח ג.
3. כתבו על הלוח את שנים עשר הפריטים מנספח ב, וכסו אותם או כתבו אותם בצד.
4. פתחו בטלפון את נספחים א ו-ב. זה כל הציוד.
5. קבעו כבר עכשיו מתי בשבוע הבא עושים את סבב סכום האצבעות הקבוע.

מי שמחפשת עוד משחקי חברה לכיתה ה לשבועות הבאים, תמצא אותם במרכז החומרים למורים, ובהם משחק לשעת חינוך עם כללים לפי גיל ומשחק שיתוף הפעולה הספירה המשותפת, שעובד בכל הכיתה יחד. שלושת המשחקים כאן מתאימים גם כפעילות חברתית לכיתה ה ביום שיא של השכבה, כשכל כיתה משחקת בחדר שלה והאי נעשה ברביעיות מעורבות מכמה כיתות.

שאלות נפוצות על משחקי גיבוש כיתה ה

כמה זמן לוקחים משחקי גיבוש כיתה ה?

שלושת המשחקים יחד ממלאים שעת חינוך של 45 דקות. כל משחק עומד גם לבד: סכום האצבעות בעשר דקות, המילה שנפגשת בשתים עשרה דקות, והאי של הכיתה בחמש עשרה דקות. אם יש רק עשרים דקות, משחקים את המילה שנפגשת בשני סבבים.

למה לא לתת לילדים בכיתה ה לבחור קבוצה?

כי בחירה חופשית מחזירה כל ילד לקבוצה שהוא משחק איתה בהפסקה, וילד שאין לו קבוצה קבועה נשאר אחרון. כשהמחנכת מחלקת, אף אחד לא מחכה שיבחרו בו, וכל רביעייה מחברת ילדים שלא נפגשים בהפסקה.

מה עושים עם רביעייה שמתווכחת ולא מצליחה להחליט במשחק האי?

נותנים לה לסיים בלי החלטה מלאה. המציג אומר מה הוחלט ומה נשאר פתוח, וזו הצגה טובה לגמרי. אם ילד אחד מחליט בשביל כולם, מבקשים מהשואל לעשות סבב דעות מחדש, ואם צריך, שואלים בעצמכם את הילד השקט מה הוא היה לוקח.

האם המשחקים מתאימים לבית ספר דתי או לכיתה נפרדת של בנים או של בנות?

כן. אף אחד משלושת המשחקים לא דורש מגע, לא מחייב לשיר או לרקוד, ולא מעמיד ילד לבד מול הכיתה בלי שהסכים. בכיתה נפרדת משחקים אותם כמו שהם, ובכיתה מעורבת מחליטים מראש אם הרביעיות מעורבות, לפי מה שמקובל בבית הספר.

אפשר לשחק את המשחקים האלה בחוץ או בהפסקה?

כן, כי אין בהם ציוד. סכום האצבעות והמילה שנפגשת עובדים טוב בחצר, בהסעה לטיול ובזמן המתנה. את האי עדיף לשחק בכיתה, כי צריך לוח לשנים עשר הפריטים ושקט יחסי כדי שכל ילד ברביעייה יישמע.

מי עומד מאחורי החומר הזה

סכום האצבעות הוא משחק אצבעות מוכר, המילה שנפגשת הוא משחק מילים מוכר שמופיע בגרסאות ובשמות שונים, והאי הוא משימת החלטה משותפת בפורמט מוכר מסדנאות קבוצתיות. ההתאמה לכיתה ה, החלוקה שהמחנכת קובעת, התפקידים, הנספחים והמשפטים למחנכת נכתבו על בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. אין מחקר מאחורי המשחקים האלה, והם לא כלי אבחון.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר