מערך שיעור על ביטחון עצמי לשעת חינוך: הצלחתי פעם, אצליח שוב (45 דקות)

מערך שיעור על ביטחון עצמי לכיתות ג עד ו עובד כשהוא מתחיל מהצלחה אמיתית של התלמיד, ולא ממחמאות. המערך שלמטה בנוי ל-45 דקות בשעת חינוך: כל תלמיד נזכר בדבר אחד שפעם לא ידע לעשות והיום הוא כבר יודע, מסמן מה עזר לו להגיע לשם, ובוחר דבר אחד שהוא ״עוד לא״ יודע, עם הצעד הראשון שלו. בסוף נשאר כרטיס אישי להדפסה, ולמחנכת יש טבלה קצרה: איך משבחים בצורה מדויקת ולא מנופחת. הציוד: לוח, טוש וכרטיס לכל תלמיד.

לכרטיס להדפסה

מערך שיעור על ביטחון עצמי: למה מתחילים מהצלחה ולא ממחמאה

במרחב הפדגוגי של משרד החינוך, בתחום המיומנויות, ״מסוגלות עצמית״ היא אחת מיכולות הליבה של מודעות עצמית, שמוגדרת שם כ״הכרת הנטיות והמאפיינים של העצמי ומודעות לתהליכים פנימיים״. הרכיב הראשון של מסוגלות עצמית בעמוד הוא ״להאמין ביכולת להתמודד עם מצבים שונים בחיים – להאמין ביכולת להתמודד בהצלחה עם משימות, להוציא לפועל תוכניות או רעיונות ולהתגבר על אתגרים״. במילים פשוטות: ביטחון עצמי של תלמיד בכיתה הוא האמונה שהוא יכול להצליח במשימה, גם כשהיא קשה.

הפסיכולוג אלברט בנדורה מתאר בפרק מסוגלות עצמית (1994) ארבעה מקורות שמהם האמונה הזו נבנית. לדבריו, הדרך היעילה ביותר היא חוויות של הצלחה אמיתית. המקור השני הוא לראות אדם שדומה לי מצליח אחרי מאמץ מתמשך. המקור השלישי הוא שכנוע במילים, ועליו הוא כותב שקשה יותר לבנות בעזרתו אמונה גבוהה ביכולת מאשר לפגוע בה, ושחיזוק לא מציאותי מתנפץ מהר מול תוצאות מאכזבות. לכן השיעור הזה לא מנסה לשכנע תלמידים שהם מוכשרים. הוא מחזיר אותם להצלחה שכבר קרתה להם.

מערך השיעור הזה הוא גם מערך שיעור על אמונה עצמית, וגם מערך שיעור על מסוגלות עצמית, כי בכיתה שלושת המושגים נפגשים באותה שאלה: האם אני מאמין שאוכל ללמוד את הדבר הבא.

מה משרד החינוך מצפה בכל שכבה

בשני עמודי הרכיבים במרחב הפדגוגי יש יעד נפרד לכל שכבת גיל: להאמין ביכולת להתמודד עם מצבים שונים בחיים, ולהכיר ביכולת להתפתח ולהשתפר בהתמודדות עם משימות ועם אתגרים על ידי השקעה של זמן ומאמץ. היעדים מועתקים כאן מילה במילה, והשורה המודגשת היא השכבה שהמערך בנוי לה.

שלושת השלבים של השיעור עונים על שלושת היעדים של כיתות ג עד ו: ההצלחה מהעבר (״על אף כישלונות עבר״), מה עזר להגיע אליה (המאמץ), והצעד הבא (״עוד לא״).

מטרות השיעור

מהלך השיעור: 45 דקות לפי דקות

שלב 1 (0-5 דקות): פעם לא ידעתי, הדוגמה של המחנכת

פתחו בסיפור קצר שלכם, לא יותר מדקה וחצי: דבר אחד שלא ידעתם לעשות, איך נראה הניסיון הראשון, ומה עזר לכם בסוף. לשחות, לנסוע על אופניים, לנהוג, לאפות לחם, לדבר מול קהל. הסיפור הכי טוב הוא כזה שבו נכשלתם לפחות פעם אחת בדרך, ואתם מספרים את זה בלי להתבייש.

אחר כך כתבו על הלוח את שתי השורות של הכרטיס: ״פעם לא ידעתי…״ ו״היום אני כבר…״. המשפט לסיום השלב: כל דבר שאתם יודעים היום, היה פעם דבר שלא ידעתם.

שלב 2 (5-15 דקות): פעם לא ידעתי, היום אני כבר יודע

כל תלמיד ממלא בשקט את שתי השורות הראשונות בכרטיס. אין שיתוף בשלב הזה, ואף אחד לא קורא את הכרטיס של מישהו אחר. כדי שהשלב לא ייתקע, הציעו ארבעה תחומים על הלוח: משהו בגוף (לקפוץ בחבל, לשחות, לרכוב), משהו בבית (להכין כריך, לקשור שרוכים), משהו בלימודים (לקרוא, לחלק, לכתוב באנגלית), ומשהו עם אנשים (להכיר חבר חדש, לבקש עזרה).

עברו בין השולחנות. מי שכתב ״להיות הכי טוב בכיתה בכדורגל״, שאלו אותו מה הוא יודע לעשות היום שלא ידע פעם. המטרה היא להשוות את התלמיד לעצמו של פעם, לא לחברים. גם בנדורה כותב שמי שבונה מסוגלות אצל אחרים מודד הצלחה לפי השיפור של האדם עצמו, ולא לפי ניצחון על אחרים.

שלב 3 (15-25 דקות): מה עזר לי?

בכרטיס יש חמש אפשרויות, וכל תלמיד מסמן את מה שעזר לו:

1. תרגלתי הרבה פעמים.
2. מישהו הראה לי או הסביר לי.
3. ניסיתי שוב אחרי שטעיתי.
4. ראיתי מישהו כמוני מצליח, וחשבתי שגם אני יכול.
5. חילקתי את זה לצעדים קטנים.

אחר כך כל תלמיד מספר לבן הזוג שלו רק מה עזר לו, ולא חייב לספר במה הצליח. ארבע דקות לזוג. בזמן שהזוגות מדברים, סמנו על הלוח ליד כל אפשרות קו בכל פעם שאתם שומעים אותה. לא צריך שמות.

האפשרויות האלה לא נבחרו במקרה. ״תרגלתי״ ו״ניסיתי שוב״ הם חוויית ההצלחה של בנדורה, ו״ראיתי מישהו כמוני״ הוא המקור השני שלו. ״מישהו הראה לי״ הוא ״פניה לעזרה״, אחת האסטרטגיות שמשרד החינוך מונה ברכיב ״להתמודד עם כישלונות״. כשתלמיד מגלה שההצלחה שלו הגיעה ממשהו שהוא עשה, ולא ממזל או מכישרון, הוא מגלה גם שאפשר לעשות את זה שוב.

שלב 4 (25-37 דקות): עוד לא

כתבו על הלוח בגדול: עוד לא. הסבירו שיש הבדל בין ״אני לא יודע לחלק שברים״ לבין ״אני עוד לא יודע לחלק שברים״. המשפט הראשון נגמר, והשני מחכה להמשך. את הרעיון הזה מציגה החוקרת קרול דואק בהרצאה הכוח של האמונה שאתה יכול להשתפר. לפי תיאור ההרצאה, היא מתארת שתי דרכים לחשוב על בעיה שקשה לנו מעט מדי: שאנחנו לא חכמים מספיק כדי לפתור אותה, או שעוד לא פתרנו אותה.

כל תלמיד כותב בכרטיס דבר אחד שהוא עוד לא יודע, ומתחתיו שני דברים: הצעד הראשון שהוא יכול לעשות השבוע, ומי יכול לעזור לו. הצעד צריך להיות קטן מספיק כדי שאפשר יהיה לבדוק אותו בעוד שבוע. ״להצליח במבחן במתמטיקה״ הוא לא צעד. ״לפתור כל יום שלושה תרגילים ולסמן מה לא הבנתי״ הוא צעד. כאן השיעור פוגש את היעד של כיתות ג עד ו: לקשר בין מאמץ והצבת אתגר לבין השגת יעד.

מי שמתכנן להמשיך, ימצא בדף מטרות לתלמיד להדפסה את השלב הבא: מטרה אחת, מכשול אחד ותוכנית ״אם… אז…״. השיעור הזה מסתכל אחורה על הצלחה שכבר קרתה, והדף הזה מתכנן קדימה.

שלב 5 (37-45 דקות): מה עוזר לנו ללמוד דבר חדש

הצביעו על הקווים שסימנתם בלוח בשלב 3, ובקשו מהכיתה לנסח יחד משפט אחד: ״בכיתה שלנו, מה שעוזר ללמוד דבר חדש הוא…״. כתבו את המשפט על דף ותלו אותו ליד הלוח. אחר כך כל תלמיד מקפל את הכרטיס ושומר אותו במחברת או בתיק. אין צורך להגיש. מי שרוצה, יכול להראות לכם.

המשפט לסיום השיעור: בעוד שבוע אני אשאל כל אחד מכם בשקט רק שאלה אחת: עשית את הצעד הראשון?

איך משבחים בלי לנפח: טבלה למחנכת

השלב הקשה באמת מתחיל אחרי השיעור, במשפטים שאתם אומרים לתלמידים כל יום. במחקר של ברומלמן ועמיתיו (2014), זה לא סתם יפה, זה יפה להפליא: ההשפעה השלילית של שבח מנופח על ילדים עם הערכה עצמית נמוכה, נמצא שמבוגרים נוטים במיוחד לתת שבח מנופח דווקא לילדים עם הערכה עצמית נמוכה. בניסוי אחר באותו מחקר, שבח מנופח הוריד אצל הילדים האלה את הנכונות לבחור באתגר, ואצל ילדים עם הערכה עצמית גבוהה ההשפעה הייתה הפוכה. המסקנה אינה להפסיק לשבח, אלא לשבח במדויק.

מחקר מוקדם יותר, של מולר ודואק (1998), שבח על אינטליגנציה יכול לערער את המוטיבציה ואת הביצועים של ילדים, בדק תלמידי כיתה ה בשישה מחקרים. אחרי כישלון, ילדים ששובחו על האינטליגנציה שלהם התמידו פחות במשימה, נהנו ממנה פחות והצליחו בה פחות מילדים ששובחו על המאמץ שלהם. הדוגמאות בטבלה הן ניסוח שלנו, לא ציטוט מהמחקרים.

מחמאה מדויקת אומרת לתלמיד מה עבד, כדי שיוכל לעשות את זה שוב. ובכיתה שבה גם החברים מפרגנים כך, יש חיבור אנושי שמאפשר לנסות שוב בלי פחד. לפרגון בין תלמידים יש משחק נפרד, משחק מחמאות לכיתה בלי ציוד: מעגל הפרגון, שבנוי על אותו כלל: על מעשה, לא על מראה.

הכרטיס להדפסה

הכרטיס נשאר אצל התלמיד. אל תאספו אותו ואל תקריאו ממנו בקול, גם אם מישהו כתב משהו יפה.

מה עושים אם תלמיד כותב שאין דבר שהצליח בו?

כללי בטיחות לשיעור

התאמות לפי שכבה

מה המחקר אומר, ומה הוא לא אומר

לא כדאי לצפות ששיעור אחד ישנה את הביטחון העצמי של כיתה. בסקירה של 116 מחקרים, שינוי ההערכה העצמית אצל ילדים ומתבגרים: סקירה מטא-אנליטית (הייני ודורלק, 1998), תוכניות מניעה כלליות שינו את ההערכה העצמית בגודל אפקט של 0.09 בלבד, לעומת 0.47 בתוכניות טיפוליות. שיעור כיתתי אחד דומה הרבה יותר לתוכנית מניעה כללית. מה שהשיעור כן נותן הוא חוויה אחת של הצלחה שכל תלמיד יכול לחזור אליה, ושפה משותפת לכיתה.

גם הרעיון של ״עוד לא״ צריך סייג. בשתי מטא-אנליזות, באיזו מידה ובאילו נסיבות תפיסות צמיחה חשובות להישגים לימודיים? שתי מטא-אנליזות (סיסק ועמיתיה, 2018), ההשפעה הכללית נמצאה חלשה, וחלק מהתוצאות תמכו בכך שתלמידים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך או תלמידים מתקשים עשויים להרוויח. בניסוי ארצי בתלמידי על-יסודי בארצות הברית, ניסוי לאומי מגלה היכן תפיסת צמיחה משפרת הישגים (ייגר ועמיתיו, 2019), התערבות קצרה שיפרה ציונים אצל תלמידים עם הישגים נמוכים, וההשפעה על הציונים הופיעה כשהנורמות של בני הגיל תאמו את המסר. לכן ההמשך חשוב יותר מהשיעור עצמו: כשכל הכיתה אומרת ״עוד לא״, המשפט הופך לנורמה ולא נשאר סיסמה של שיעור אחד.

מה המחנכת עושה בשבועות שאחרי

שיעור חינוך על ביטחון עצמי משתלב טוב עם כלים שכבר יש באתר. את מה שיש בי מפרק דף עבודה חוזקות לתלמידים: מפת החוזקות שלי. כאן השאלה היא מה אני מאמין שאוכל לעשות, וזה נבנה מהצלחות. לכיתה שמתמודדת עם לחץ יש מערך שיעור חוסן נפשי לשעת חינוך, ומערך שיעור על דימוי עצמי שמתחבר לשאלה ״מי אני״ נמצא במערך שיעור על זהות אישית לשעת חינוך. עוד פעילות ביטחון עצמי לילדים ומערכים לשעת חינוך מרוכזים במרכז החומרים למורים.

כשרוצים שהכיתה תחווה הצלחה משותפת

השיעור הזה עוסק בהצלחה של כל תלמיד לבד. השלב הבא הוא הצלחה של הכיתה כולה, במשימה שנראתה בהתחלה קשה מדי ושאי אפשר לפתור לבד. פעילות גיבוש ODT לכיתה בנויה בדיוק לזה.

שאלות נפוצות על מערך שיעור על ביטחון עצמי

לאיזה גיל מתאים מערך שיעור על ביטחון עצמי?

המערך בנוי לכיתות ג עד ו ועובד בהן כמו שהוא, ובכיתות ה-ו אפשר לבקש שני צעדים במקום אחד. לכיתות א-ב יש גרסה של 30 דקות שבה מציירים במקום לכתוב, ושלב ״עוד לא״ נאמר יחד. לכיתות ז-ט ה״עוד לא״ קשור ליעד לימודי או חברתי לטווח בינוני, וההמשך הוא דף המטרות.

מה ההבדל בין ביטחון עצמי לדימוי עצמי?

ההבחנה הזו היא ניסוח שלנו לצורך השיעור: דימוי עצמי הוא איך אני רואה את עצמי, וביטחון עצמי הוא כמה אני מאמין שאצליח במשימה. במרחב הפדגוגי של משרד החינוך, המושג הקרוב ביותר לביטחון עצמי הוא ״מסוגלות עצמית״, והוא חלק ממודעות עצמית. השיעור הזה עוסק בביטחון העצמי, כי אותו אפשר לבנות מהצלחות קטנות.

מה זה מסוגלות עצמית?

לפי ההגדרה של אלברט בנדורה, מסוגלות עצמית היא האמונה של אדם ביכולת שלו לבצע משימות ברמה שמשפיעה על מה שקורה בחייו. במרחב הפדגוגי של משרד החינוך היא יכולת ליבה תחת מודעות עצמית, עם ארבעה רכיבים: להאמין ביכולת, להתמודד עם כישלונות, להשתפר בזכות זמן ומאמץ, ולהכיר ביכולת לנהל את החיים ולהשפיע על הסביבה. בנדורה כתב שהדרך היעילה ביותר לבנות אותה היא חוויות של הצלחה אמיתית.

האם מחמאות מחזקות ביטחון עצמי?

תלוי איזה מחמאות. במחקר של ברומלמן ועמיתיו (2014), שבח מנופח הוריד אצל ילדים עם הערכה עצמית נמוכה את הנכונות לבחור באתגר, ומבוגרים נטו לתת אותו דווקא להם. במחקר של מולר ודואק (1998), ילדי כיתה ה ששובחו על אינטליגנציה התמידו פחות אחרי כישלון מילדים ששובחו על מאמץ. מחמאה מדויקת, על מה שהתלמיד עשה, היא הכיוון שהמחקרים האלה תומכים בו.

איך מחזקים ביטחון עצמי אצל ילדים בכיתה?

אין שיעור אחד שעושה את זה, ובסקירה של 116 מחקרים תוכניות מניעה כלליות הגיעו לשינוי קטן מאוד בהערכה העצמית. מה שהמחנכת יכולה לעשות הוא לתת לכל תלמיד משימות שאפשר להצליח בהן, לשבח במדויק על מה שעשה, ולהפוך את ״עוד לא״ לשפה של הכיתה. השיעור הזה הוא נקודת פתיחה לשלושת הדברים.

מה עושים עם תלמיד שכותב שאין דבר שהצליח בו?

לא מתווכחים איתו מול הכיתה. מתיישבים לידו ושואלים מה ידע לעשות בכיתה א שלא ידע בגן, או מציעים משהו שראיתם אותו עושה. אם תלמיד חוזר שוב ושוב על משפטים כמו ״אני לא שווה כלום״, זה כבר לא נושא לשיעור: מעבירים ליועצת באותו יום, לפי הנוהל של בית הספר.

מי עומד מאחורי החומר הזה

החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות ובסדנאות לגיבוש כיתתי. המסגרת נשענת על תוכנית המיומנויות של משרד החינוך ועל המקורות המקושרים בגוף העמוד. שלבי השיעור, הכרטיס והדוגמאות בטבלת המחמאות נכתבו לצורך השיעור ואינם לקוחים מכיתה מסוימת.

רוצים לבדוק מה מתאים לכיתה שלכם? השאירו פנייה בטופס יצירת הקשר, ונחזור אליכם.