חרם בבית ספר יסודי: פרוטוקול לעשרה ימים למחנכת, מההפסקה ועד ימי ההולדת

כשיש חרם בבית ספר יסודי, למחנכת יש יתרון שאין למחנך בחטיבה: היא עם הכיתה רוב היום, ההפסקה קורית מול עיניים של מבוגרים, וההורים זמינים בטלפון. הפרוטוקול שלמטה בנוי לעשרה ימי לימוד: יומיים של תצפית בשלוש זירות, ארבע שיחות קצרות בסדר קבוע, שינויים בהפסקה ובכיתה, שעת חינוך של 20 דקות בלי שמות, ודף מעקב יומי. לא צריך ציוד: דף התצפית והמעקב מודפס ישירות מהעמוד.

לדף התצפית והמעקב להדפסה

חרם בבית ספר יסודי: הפרוטוקול בעמוד אחד

אם יש סימן סכנה, לא מחכים ליום 10. הרשימה נמצאת בהמשך, תחת מתי מעבירים ליועצת ולהנהלה באותו יום.

מה שונה בחרם בבית ספר יסודי

הכלים הכלליים של הפרוטוקול לחרם בכיתה נכונים גם ביסודי, אבל ארבעה דברים משנים את סדר הפעולות ואת מה שחשוב יותר:

חרם על ילד בכיתה ביסודי נראה אחרת בכל גיל. בכיתות ב-ג הוא בדרך כלל כלל שמישהו הכריז. בכיתות ד-ה מופיעים מועדונים, סודות וימי הולדת. בכיתה ו חלק מהחרם כבר עובר לטלפון. ההתאמות לכל שכבה מופיעות בסוף העמוד.

שלב 1, ימים 1-2: תצפית בשלוש זירות

לפני שמדברים עם ילד כלשהו, מסתכלים. המטרה היא לדעת שלושה דברים: איפה זה קורה, מי מחליט, ומי מהילדים עוד מתקרב לילד. בלי התשובות האלה השיחות ביום 3 ו-4 נעשות מנחשים.

• הפסקה: שתי הפסקות בכל יום, חמש דקות בכל אחת. איפה הילד, עם מי, האם ניסה להצטרף למשחק ומה קרה.
• כיתה: עבודה בזוגות או בקבוצות, מי מתרחק כשמושיבים לידו, מה קורה כשהוא עונה לשאלה.
• מעברים: התור, הדרך לחדר המחשבים או לאולם, ארוחת עשר, יציאה לחצר.

במקביל, שאלה אחת למורות התורניות בחצר ולמורה לחינוך גופני, בלי פרטים: ״אני עוקבת השבוע אחרי ההפסקות של הכיתה שלי. אם את רואה ילד שלנו שנשאר לבד או שלא נותנים לו להיכנס למשחק, תגידי לי מי ואיפה.״ השאלה כללית בכוונה, כדי לא לסמן ילד מול הצוות כולו.

בסוף יום 2 מעדכנים את היועצת. היא לא צריכה להתחיל טיפול, רק לדעת. מה שראיתן נרשם בדף התצפית שבנספח א.

שלב 2, יום 3: השיחה עם הילד

עשר דקות, בשיעור ולא בהפסקה (ההפסקה היא הזמן החברתי שלו, גם כשהוא קשה), במקום שבו הכיתה לא רואה. לא מזמנים אותו מול כולם. אפשר לבקש ממנו לעזור לסדר משהו ולדבר תוך כדי.

• פותחים במה שראיתן: ״שמתי לב שבהפסקות האחרונות אתה הרבה לבד. איך זה בשבילך?״
• שואלים מה הוא רוצה, ולא מי אשם: ״עם מי היית רוצה לשחק? מה הכי קשה לך ביום?״
• אומרים מה תעשו, בלי להבטיח שזה ייגמר: ״אני הולכת לעשות כמה שינויים בכיתה ובהפסקה. אף אחד לא ידע שדיברנו.״
• קובעים מתי מדברים שוב: ״ביום ראשון ניפגש לחמש דקות ותספר לי מה השתנה.״

מה לא אומרים: ״למה הם לא משחקים איתך?״, ״אולי תנסה להיות יותר נחמד״, ״אני אדבר איתם ואגיד להם לשחק איתך״. מדריך מלא לשיחה הזו, כולל מה עושים כשהילד שותק, נמצא בשיחה עם תלמיד מוחרם.

שלב 3, יום 3: הטלפון להורים

ביסודי עדיף שההורים ישמעו מהמחנכת לפני שישמעו מהילד בערב או מהקבוצה של ההורים. מתקשרים באותו יום, אחרי השיחה עם הילד.

• מה אומרים: מה ראיתן, מה כבר נעשה, מה יקרה בשבוע הקרוב ומתי תתקשרו שוב.
• מה מבקשים: לא לפנות להורים של ילדים אחרים ולא לכתוב בקבוצת ההורים, ולספר לכן מה הילד מספר בבית.
• מה לא אומרים: שמות של ילדים אחרים, הערכה של מי אשם, הבטחה שזה ייפתר עד תאריך מסוים.

אם ההורים הם שפנו קודם, והם כועסים, הסדר משתנה: קודם מקשיבים. תסריט לשיחה כזו נמצא בשיחה עם הורים על חרם בכיתה.

שלב 4, יום 4: שיחות קצרות עם הילדים שמובילים

שניים או שלושה ילדים לכל היותר, כל אחד לבד, חמש דקות, ולא אחד אחרי השני ברצף שהכיתה רואה. זו לא חקירה ולא בקשת הודאה. המטרה היא שכל אחד מהם ישמע שהמבוגרת רואה, ושיש ציפייה ברורה.

• ״אני לא שואלת מי התחיל. אני רואה שבהפסקות יש ילד שלא נותנים לו להצטרף.״
• ״בכיתה שלנו מי שרוצה לשחק נכנס. את זה אני מבקשת ממך מהיום.״
• ״אם מישהו אומר לך לא לשחק איתו, את יכולה לבוא ולספר לי. זה לא להלשין.״

בגיל הזה ילד מוביל לא תמיד מבין שהוא מוביל. לפעמים הוא רק אמר את המשפט הראשון, והשאר הלכו אחריו. שיחת בירור מלאה, למקרה שהדפוס ממשיך, נמצאת באיך מדברים עם תלמיד שמוביל חרם.

שלב 5, ימים 4-5: ילדי גשר ושינויים מבניים

ילדי גשר הם שניים או שלושה ילדים שלא מובילים את החרם, ושבתצפית ראיתן שהם עוד מדברים עם הילד או לא נרתעים ממנו. איתם לא מדברים על החרם. נותנים להם ולילד משימה משותפת: לסדר את ארון הספרים, להכין את לוח הכיתה לשבוע הבא, להיות אחראים על ציוד המשחקים להפסקה. משימה כזו יוצרת סיבה טבעית להיות יחד.

ביום 5 מוסיפים ארבעה שינויים, בלי להכריז עליהם כקשורים זה לזה:

רעיונות למשחקים שמתאימים להפסקה מאורגנת, עם לוח שבועי, יש בהפסקה פעילה בבית הספר. ואם הילד יושב לבד גם אחרי שבוע, יש תרחיש מפורט במה עושים כשתלמיד יושב לבד בהפסקה.

שעת חינוך ביום 6: מי מחליט מי משחק?

20 דקות, בלי שמות ובלי לרמוז לילד. השיחה לא עוסקת בחרם. היא עוסקת בשאלה פשוטה שכל ילד בכיתה מכיר מההפסקה, והתוצאה שלה היא שלושה כללים שהכיתה כותבת בעצמה.

אם הכיתה מתקשה לנסח, אפשר להציע שלוש דוגמאות ולתת לה לשנות אותן: מי שמבקש להצטרף נכנס בסיבוב הבא, לא שומרים מקומות לחברים, ומי שהביא את הכדור לא מחליט לבד מי משחק. אם יש לכיתה אמנה כיתתית, הכללים נכנסים אליה כסעיף. שיעור שלם על חרם חברתי בקרב תלמידים, לשבוע שאחרי, נמצא במערך שיעור על חרם חברתי.

ימי הולדת, צהרון וקבוצת ההורים: מה בידיים של המחנכת

ביסודי חלק גדול מהחרם קורה אחרי שהלימודים נגמרים. המחנכת לא שולטת בו, אבל יש לה שלושה דברים שכן בידיים שלה:

• מה קורה בתוך הכיתה: כלל כיתתי שהזמנות לימי הולדת לא מחולקות בכיתה, אלא אם כל הכיתה מוזמנת, ושלא מדברים בכיתה על מי הוזמן. כדאי לתאם את הכלל עם ההנהלה, כדי שיהיה זהה בכל השכבה ולא ייראה כתגובה למקרה.
• הודעה כללית להורי הכיתה: הודעה קצרה, בלי שמות ובלי פרטים, על מה הכיתה עובדת בשבועות הקרובים. נוסח מוכן נמצא בנספח ג.
• הצהרון והחוגים: אם הילדים נמצאים יחד גם בצהרון, שיחה קצרה עם הצוות שם, באותה שאלה ששאלתן את המורות התורניות.

מה לא עושים: לא מתקשרים להורים של ילד שעושה יום הולדת כדי לבקש שיזמינו, ולא נכנסים לוויכוח בקבוצת הוואטסאפ של ההורים. כשההדרה עוברת לקבוצה של הילדים עצמם, יש פרוטוקול נפרד: מה עושים כשתלמיד מודר מקבוצת הוואטסאפ.

מעקב, ימים 7-10: ארבעה סימנים שבודקים כל יום

ביום 10 מסתכלים על הדף כולו ולא על יום אחד. שלושה סימנים או יותר שהשתפרו: ממשיכים במעקב קל לחודש, לפי מה עושים אחרי שחרם נגמר. אין שינוי, או שהמצב החמיר: יושבות עם היועצת ומכינות תוכנית עם ההנהלה. בשני המקרים מתקשרים שוב להורים ומספרים מה ראיתן.

מתי מעבירים ליועצת ולהנהלה באותו יום

בכל אחד מהמצבים האלה לא ממשיכים לבד בפרוטוקול, גם אם זה יום 1:

• אלימות פיזית, איום, או לקיחה חוזרת של חפצים.
• הילד אומר משהו על פגיעה עצמית או על כך שהוא לא רוצה לחיות, גם אם זה נשמע כמו משפט של ילדים.
• הילד מסרב להגיע לבית הספר, או שההורים מספרים שהוא בוכה כל בוקר.
• צילום או סרטון של הילד הופץ בין ילדים.
• ההדרה מגיעה מכמה כיתות או מכל השכבה.

שש טעויות נפוצות בטיפול בחרם חברתי ביסודי

1. להורות לכיתה לשחק איתו. ילדים ממלאים את ההוראה מול המחנכת ומענישים את הילד כשהיא לא שם.
2. שיחה כיתתית עם השם, או כשהילד מחוץ לכיתה. כולם יודעים על מי מדברים, והילד מסומן עוד יותר.
3. להושיב את המוביל ליד הילד כדי שיתחברו. זה נותן למוביל עוד זירה.
4. סליחה כפויה ביום הראשון. סליחה בלי שינוי בהתנהגות מלמדת את הילדים שמספיק להגיד את המילה.
5. לספר להורי ילד אחד על ילדים אחרים בשמם. השמות מגיעים לקבוצת ההורים עוד באותו ערב.
6. להפסיק אחרי יום טוב אחד. חרם ילדים חוזר בשקט כשהמבוגרים מפסיקים להסתכל. המעקב נמשך עשרה ימים, גם אם יום 4 נראה מצוין.

מחר בבוקר: חמישה צעדים

1. להדפיס את דף התצפית והמעקב, או להעתיק את הטבלאות למחברת.
2. לצאת לחצר בשתי ההפסקות לחמש דקות ולמלא את שורת יום 1.
3. לשאול את המורות התורניות ואת המורה לחינוך גופני את השאלה הכללית.
4. לקבוע עם היועצת עשר דקות ליום 2.
5. לרשום ביומן את יום 3 לשיחה עם הילד ולטלפון להורים, ואת יום 10 לבדיקה.

נספח א: דף תצפית ומעקב להדפסה

בטבלה השנייה מסמנים בכל משבצת V (היה בסדר), X (לא היה בסדר) או סימן שאלה (לא ראיתי). ביום 10 סופרים את הסימנים בכל עמודה.

נספח ב: ארבעה מצבים לשעת החינוך של יום 6

המצבים כלליים בכוונה. אם אחד מהם דומה מדי למה שקורה בכיתה שלכן, מחליפים אותו במצב אחר מההפסקה.

נספח ג: הודעה להורי הכיתה

הנוסח כללי ובלי שמות. שולחים אותו אחרי שעת החינוך של יום 6, בערוץ הרגיל של הכיתה.

נספח ד: משפטים מוכנים לשיחות

התאמות לפי שכבה

לכיתה א יש הבדלים גדולים מספיק כדי להצדיק פרוטוקול משלה: חרם בכיתה א. כשמדובר בבנות בכיתות ה-ו והחרם שקט, בלי מילים, כדאי לקרוא גם את חרם על ילדה בת 11, ובכיתה ו לבנים את חרם על ילד בן 12.

כשהבעיה גדולה מכיתה אחת

הפרוטוקול הזה מטפל בילד אחד בכיתה אחת. כשאותו דפוס חוזר בכמה כיתות, או כשההפסקות של כל השכבה בנויות סביב מי בפנים ומי בחוץ, צריך עבודה ברמת בית הספר. סדנת מניעת חרמות לבית ספר רשומה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, ולכן בית ספר יסודי מוזמן לבדוק איתנו את האפשרויות לפני ההזמנה. כשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כל ילד חשוב להצלחה של כולם, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה בדיוק לזה.

לשבועות שאחרי, כדאי להמשיך עם מערך שיעור על בריונות או עם דף עבודה על העומד מהצד, ולקראת יום הזיכרון ליצחק רבין יש מערך שיעור ליום הזיכרון ליצחק רבין. כל הכלים מרוכזים במרכז החומרים למורים.

שאלות נפוצות על חרם בבית ספר יסודי

איך יודעים שזה חרם ולא ריב רגיל בין ילדים?

בריב יש שני צדדים, והוא נגמר תוך יום או יומיים. בחרם יש ילד אחד שנשאר בחוץ לאורך ימים, ויותר מילד אחד שומר על זה, בדרך כלל בגלל כלל שמישהו קבע. כדי לדעת, מסתכלים יומיים על ההפסקה, על העבודה בכיתה ועל המעברים, ושואלים את המורות התורניות לפני שמדברים עם הילדים.

צריך לספר להורים של הילד שבחרם?

כן, באותו יום שבו מדברים עם הילד, וכדאי שהמחנכת תהיה הראשונה שמספרת. אומרים מה ראיתן, מה כבר נעשה ומתי תתקשרו שוב, בלי שמות של ילדים אחרים ובלי הבטחה שזה ייגמר עד תאריך מסוים. מבקשים מההורים לא לפנות להורים אחרים ולא לכתוב בקבוצת ההורים.

מה עושים כשהחרם ממשיך בימי הולדת ובקבוצת ההורים?

בתוך הכיתה קובעים כלל שהזמנות לא מחולקות בכיתה, אלא אם כל הכיתה מוזמנת, ומתאמים אותו עם ההנהלה. להורי הכיתה שולחים הודעה כללית בלי שמות. לא מתקשרים להורים של ילד שחוגג כדי לבקש שיזמינו, ולא נכנסים לוויכוח בקבוצת הוואטסאפ.

לדבר על החרם עם כל הכיתה?

לא על החרם עצמו ולא על הילד. שעת החינוך בפרוטוקול עוסקת בשאלה מי מחליט מי משחק בהפסקה, בלי שמות, והכיתה מנסחת בעצמה שלושה כללי הצטרפות. שיחה כיתתית שמזכירה את הילד, או שמתקיימת כשהוא מחוץ לכיתה, מסמנת אותו עוד יותר.

כמה זמן לוקח לטפל בחרם בבית ספר יסודי?

הפרוטוקול בנוי לעשרה ימי לימוד, ובערך 15 דקות ביום מעבר לשגרה. ביום 10 בודקים ארבעה סימנים: הפסקה, עבודה בכיתה, בוקר ומה הילד מספר. אם יש שיפור ממשיכים במעקב קל לחודש, ואם אין, יושבים עם היועצת וההנהלה. במצבי סכנה לא מחכים ליום 10.

מי עומד מאחורי החומר הזה

החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות יסודי ובסדנאות מניעת חרמות. הסדר של הפרוטוקול, המצבים והמשפטים נכתבו לצורך העמוד הזה ואינם לקוחים מכיתה מסוימת. המהלך נשען על ניסיון מעשי ולא על מחקר מסוים, והוא לא מחליף את היועצת ואת נהלי בית הספר.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר