משחק חברתי לכיתה ד בלי ציוד: שלושת הסבבים (25 דקות)

משחק חברתי לכיתה ד שעובד בשעת חינוך הוא משחק שבו ההרכב מתחלף שלוש פעמים, אין מנצחים ואף תלמיד לא בוחר עם מי הוא משחק. הנה משחק שלושת הסבבים: 25 דקות, בלי ציוד ובלי הכנה, שבו כל תלמיד בכיתה עובד בקבוצה קטנה עם שלושה חברים שהוא לא היה בוחר בעצמו, ויוצא עם משהו אחד שהוא לא ידע על מישהו.

למה משחק חברתי לכיתה ד צריך להיראות אחרת

בכיתות א עד ג הרכב החברויות עדיין נזיל. סביב כיתה ד הוא מתקבע: נוצרים צמדים ושלישיות קבועות, יש כבר תלמידים שתמיד נבחרים אחרונים, והשאלה ״עם מי אני״ חשובה לילדים יותר מהמשחק עצמו. לכן שני דברים שעובדים מצוין בכיתות הנמוכות נכשלים כאן.

הראשון הוא בחירה חופשית של קבוצות. ברגע שאומרים ״תתחלקו לרביעיות״, הכיתה מתחלקת בדיוק לפי מפת החברויות הקיימת, ושניים או שלושה תלמידים נשארים עומדים. המשחק מנציח בדיוק את מה שבאנו לפרק.

השני הוא תחרות. בגיל הזה הפסד קבוצתי מתורגם מיד לחיפוש אשם, ובדרך כלל האשם הוא התלמיד הכי פחות מקובל בקבוצה. משחק תחרותי בכיתה שיש בה מתח חברתי מייצר נזק במקום לתקן.

משחק שלושת הסבבים בנוי סביב שלושת העקרונות ההפוכים: החלוקה נעשית מראש על ידי המחנכת, אין ניקוד ואין מנצח, וכל תלמיד מדבר בדיוק פעם אחת בכל סבב. התוצאה היא שכל תלמיד עובר בשלוש קבוצות שונות בתוך 25 דקות ומדבר עם תשעה חברים אחרים.

ציוד והכנה

ציוד: אין. אין פתקים, אין כדור, אין לוח. הכנה: אין. אפשר להיכנס לשיעור ולהתחיל.

הדבר היחיד שכדאי לעשות לפני הכניסה לכיתה הוא להסתכל שלושים שניות ברשימת התלמידים ולסמן לעצמכם שני שמות: תלמיד שבדרך כלל נשאר בחוץ, ותלמיד שנוטה לקחת פיקוד על כל קבוצה. בחלוקה תדאגו שהשניים לא יהיו באותה רביעייה בסבב הראשון. זה כל התכנון.

מהלך המשחק: 25 דקות לפי דקות

איך מחלקים לרביעיות בלי שאף אחד יישאר אחרון

זה החלק שקובע אם המשחק עובד. החלוקה נעשית על ידכם, בקול, בתוך פחות מדקה, ובשיטה שנשמעת אקראית לילדים.

1. עוברים על הכיתה לפי סדר הישיבה ומקצים בקול מספרים 1, 2, 3, 4, 1, 2, 3, 4 וכן הלאה. חברים שיושבים זה לצד זה מקבלים מספרים שונים ולכן ייפרדו.
2. אומרים: ״כל ה-1 לפינה הזאת, כל ה-2 לפינה הזאת״ וכן הלאה, ואז מרכיבים רביעייה מכל ארבע הפינות. כך כל רביעייה מורכבת מארבעה תלמידים שישבו במקומות שונים בכיתה.
3. אם מספר התלמידים לא מתחלק בארבע, מוסיפים תלמיד חמישי לרביעייה, ולא יוצרים קבוצה של שניים. קבוצה של שניים היא בדיוק המקום שבו תלמיד נשאר לבד מול מי שלא רוצה לדבר איתו.
4. אם תלמיד מבקש להחליף קבוצה, התשובה אחידה לכולם: ״בסבב הבא ההרכב מתחלף בכל מקרה.״ ברגע שמאשרים החלפה אחת, כל הכיתה מבקשת.

אם יש לכם כבר מפת הושבה כיתתית, החלוקה לוקחת חצי מהזמן, כי סדר הישיבה כבר בנוי כך שצמדים קבועים מפוזרים. אותה לוגיקה בדיוק עומדת מאחורי חלוקה לקבוצות עבודה בכיתה בשיעורים רגילים.

סבב א: שלושה דברים משותפים (6 דקות)

הרביעייה צריכה למצוא שלושה דברים שנכונים לכל ארבעת חבריה. לא שניים מתוך ארבעה, ולא ״כמעט לכולם״. שלושה דברים שנכונים לכולם.

הכלל הנוסף: אסור להשתמש בדברים שרואים בעין. ״כולנו בכיתה ד״, ״לכולנו יש תיק״, ״כולנו בבית ספר״ לא נחשבים. זה הכלל שמכריח אותם לשאול שאלות במקום להסתכל.

המחנכת עוברת בין השולחנות ואומרת משפט אחד בלבד בכל שולחן: ״כמה מצאתם עד עכשיו?״ לא מציעים רעיונות ולא עוזרים לנסח. קבוצה שנתקעת מקבלת שאלה אחת מנספח א.

סבב ב: שרשרת הסיפור המשותף (5 דקות)

הרביעייה בונה סיפור קצר יחד. תלמיד ראשון אומר משפט פותח, השני ממשיך במשפט אחד, וכך הלאה, שני סיבובים סביב השולחן. שמונה משפטים בסך הכול.

שני כללים: אי אפשר לבטל משפט של מישהו אחר, ואי אפשר לומר ״זה לא הגיוני״. אם משפט נשמע מוזר, המשפט הבא צריך להתמודד איתו. זה בדיוק התרגול החברתי שבסבב הזה: לקבל את מה שמישהו אחר הביא ולהמשיך ממנו.

אפשר לתת פתיח אחיד לכל הכיתה כדי לחסוך זמן, למשל: ״בבוקר אחד הגענו לבית הספר וגילינו שכל הדלתות נעלמו.״ פתיחים נוספים נמצאים בנספח א.

סבב ג: הדבר שלא ידעתי (5 דקות)

כל תלמיד מספר דבר אחד קטן שאף אחד בשולחן לא יודע עליו. לא סוד ולא משהו אישי. דבר קטן: מאכל שהוא לא אוהב, מקום שהוא היה בו, משהו שהוא יודע לעשות.

אחרי שכל הארבעה דיברו, הרביעייה בוחרת דבר אחד מתוך הארבעה ומוכנה לשתף אותו בסבב הסיום. את הבחירה עושים יחד, והתלמיד שהדבר שייך לו צריך להסכים. אם הוא לא מסכים, בוחרים אחר. הכלל הזה נאמר בקול לפני שהסבב מתחיל.

סבב הסיום: ארבע דקות שקובעות מה נשאר

חוזרים לישיבה רגילה. כל תלמיד אומר משפט אחד: משהו חדש שלמד היום על מישהו. לא על עצמו, על מישהו אחר.

המחנכת לא מסכמת ולא מוסיפה מוסר השכל. מספיק משפט אחד: ״כל אחד מכם דיבר היום עם תשעה אנשים אחרים בכיתה. אנחנו נמשיך עם זה.״ ואז מסיימים. פרשנות מבוגרת בסוף פעילות חברתית בכיתה ד מכבה את ההשפעה שלה.

נספח א: 24 משימות ופתיחים להעתקה

שאלות חילוץ לקבוצה שנתקעת בסבב א (8):

• מה כולכם עושים אחרי שאתם מגיעים הביתה?
• איזה מאכל אף אחד מכם לא אוהב?
• מה כולכם עושים כשמשעמם לכם?
• מה כולכם למדתם לעשות בשנתיים האחרונות?
• איזה יום בשבוע כולכם מחכים לו?
• מה כולכם שומעים בדרך לבית הספר?
• איזה דבר כולכם מפחדים ממנו קצת?
• מה כולכם עושים בשבת בבוקר?

פתיחים לשרשרת הסיפור בסבב ב (8):

• בבוקר אחד הגענו לבית הספר וגילינו שכל הדלתות נעלמו.
• מצאנו מפתח בחצר, ואף אחד לא ידע לאיזה חדר הוא שייך.
• ההפסקה נמשכה שלוש שעות ואף אחד לא הבין למה.
• התיק של אחד מאיתנו התחיל לדבר באמצע שיעור.
• גילינו שיש קומה נוספת בבית הספר שאף אחד לא ידע עליה.
• כל השעונים בבית הספר התחילו לרוץ אחורה.
• מישהו השאיר פתק על הלוח שכתוב בו רק מספר אחד.
• יצאנו לטיול, והאוטובוס נסע לכיוון ההפוך.

משפטים מוכנים למחנכת בזמן המשחק (8):

• ״אני מחלקת, לא אתם. בסבב הבא ההרכב מתחלף בכל מקרה.״
• ״כמה מצאתם עד עכשיו?״
• ״מי בשולחן עוד לא דיבר בסבב הזה?״
• ״זה נכון לכל הארבעה או רק לשלושה מכם?״
• ״אי אפשר למחוק משפט של מישהו אחר. תמשיכו ממנו.״
• ״אין ניקוד. אף שולחן לא מנצח.״
• ״אם הוא לא מסכים שנשתף, בוחרים משהו אחר.״
• ״משפט אחד על מישהו אחר, לא על עצמך.״

נספח ב: ארבע שורות שכדאי לרשום אחרי המשחק

המשחק הוא גם 25 דקות של תצפית חברתית. בסוף היום, בלי להתאמץ, רשמו לעצמכם ארבע שורות:

ארבע השורות האלה שוות יותר מכל שאלון. אם אתם רוצים מבנה מסודר יותר, אפשר להמשיך לדף תצפית הפסקה למיפוי חברתי.

מה לא לעשות במשחק הזה

• לא לתת לתלמידים לבחור קבוצות. אפילו לא ״תבחרו אחד ואני אשלים״. כל מנגנון בחירה מחזיר את מפת החברויות הקיימת.
• לא להוסיף ניקוד. ״בואו נראה איזה שולחן מצא הכי הרבה״ הופך את המשחק לתחרות ואת התלמיד האיטי לאשם.
• לא לשאול ״למה לא דיברת״ בקול. תלמיד שתקן שנשאל בפומבי נעשה שתקן עוד יותר. השאלה נשמרת לשיחה אישית.
• לא להאריך סבב שהולך טוב. סבב שנגמר בשיא נשאר בזיכרון. סבב שנמשך עד שנגמר הוא סבב שנגמר בשעמום.
• לא להריץ את המשחק כשיש חרם פעיל בכיתה. כשיש הדרה ממוקדת, משחק קבוצות עלול לחשוף את המודר מול כולם. במצב כזה מתחילים בפרוטוקול התערבות בחרם ורק אחר כך חוזרים למשחקים.

מה עושים אם

• רביעייה מסרבת לזוז בהחלפה. עוברים לשולחן, אומרים את המשפט פעם אחת ונשארים ליד השולחן עד שהם קמים. לא חוזרים על ההוראה שלוש פעמים מרחוק.
• תלמיד מסרב להשתתף. הוא יושב בתוך הרביעייה בלי לדבר, וזה בסדר. אין מחיר ואין הערה. בסבב השני חלק גדול מהמסרבים מצטרפים מעצמם, כי ההרכב כבר אחר.
• הכיתה רועשת מדי. זה רעש עבודה ולא רעש התפרקות. אם הוא באמת מפריע, מקצרים את הסבב הבא לארבע דקות במקום חמש, במקום להשתיק.
• תלמיד מגלה בסבב ג משהו אישי מדי. עוצרים בעדינות: ״זה בשבילך ולא בשביל השולחן. תספר משהו קטן יותר.״ ואז ממשיכים הלאה בלי לעשות מזה עניין.
• נשארו חמש דקות והמשחק נגמר. מוסיפים סבב רביעי קצר: כל רביעייה מוצאת דבר אחד שאף אחד מהם לא אוהב. עובד כמעט תמיד.
• הכיתה מבקשת לשחק שוב בשבוע הבא. מריצים שוב עם אותם שלושה סבבים. ההרכב שונה בכל פעם, ולכן המשחק לא נשחק.

התאמות לפי גיל וגודל כיתה

מה עושים אחרי המשחק כדי שזה יחזיק

משחק אחד יוצר שיעור אחד טוב. מה שמחזיק הוא החזרה. שלושה צעדים פשוטים לשבועיים שאחרי:

1. שומרים את ההרכבים. הרביעיות של סבב א הן חלוקת הקבוצות שלכם לשיעור הבא שדורש עבודה בקבוצות. ההיכרות כבר קיימת.
2. מריצים שוב בעוד שבועיים. אותו מבנה, מספור חדש. ההרכבים משתנים לגמרי והמשחק מרגיש חדש.
3. מחברים לשיחה אישית אחת. התלמיד ששתק בכל שלושת הסבבים הוא המועמד הראשון לשיחה אישית קצרה בשבוע הקרוב.

אם אתם בונים רצף שלם ולא פעילות בודדת, אפשר לשבץ את המשחק הזה בתוך תוכנית חברתית לשעת חינוך. כשהמטרה היא בנייה עמוקה יותר של הכיתה כקבוצה, יום ODT לגיבוש כיתתי מוסיף למשחקי הכיתה חוויה משותפת מחוץ לכותלי בית הספר, והוא ניתן למימון מתקציב גפ״ן במסלול הירוק.

משחקים נוספים לשעת חינוך

המשחק הזה הוא אחד מתוך סדרה, וכל אחד מהם עונה על צורך אחר בכיתה:

• המכנה המשותף כשרוצים משחק קצר וגמיש עם כללים לפי גיל.
• שרשרת השמות לכיתה חדשה שעדיין לא מכירה.
• הספירה המשותפת כשהבעיה היא שיתוף פעולה ולא היכרות.
• משחק ההד כשהכיתה לא מקשיבה אחד לשני.
• מעגל הפרגון כשהשיח בכיתה עוקצני.
• משחק חלוקת התפקידים כשרוצים שלכל תלמיד יהיה מקום קבוע בכיתה.

כל החומרים מרוכזים בעמוד חומרים למורים.

שאלות נפוצות

כמה זמן באמת לוקח משחק חברתי לכיתה ד כזה?
25 דקות מלאות, כולל החלוקה. אם יש לכם רק 20, מוותרים על סבב הסיפור ומשאירים את סבב א ואת סבב ג.

מה עושים אם התלמידים אומרים שזה משחק לילדים קטנים?
לא מתווכחים ולא משכנעים. מתחילים את סבב א ישירות. ההתנגדות המילולית נעלמת בדרך כלל תוך דקה, כי התוכן עצמו לא ילדותי.

האם אפשר להריץ את זה בשיעור רגיל ולא בשעת חינוך?
כן, ובמיוחד לפני עבודה בקבוצות. הרביעיות שנוצרו במשחק הופכות לקבוצות העבודה של השיעור.

מה עושים עם תלמיד שתמיד נשאר בחוץ?
המבנה כאן כבר עושה חלק מהעבודה, כי אף אחד לא בוחר. אם הדפוס חוזר גם בהפסקות, זה כבר לא עניין של משחק אחד, ואפשר להיעזר בתרחיש של תלמיד שיושב לבד בהפסקה.

האם המשחק מתאים לכיתה שיש בה מתח חברתי גבוה?
מתח רגיל, כן. הדרה ממוקדת של תלמיד אחד, לא. במצב כזה מטפלים קודם, ואפשר לעשות זאת גם דרך סדנת מניעת חרמות לבית הספר, שניתנת למימון בגפ״ן במסלול הירוק תחת תוכנית 56427.

מחר בבוקר: חמש שורות לזכור

1. אתם מחלקים לרביעיות, לא הם.
2. שלושה סבבים, שתי החלפות, אין ניקוד.
3. בסבב א אסור דברים שרואים בעין.
4. בסבב ב אי אפשר למחוק משפט של מישהו אחר.
5. בסוף, משפט אחד של כל תלמיד על מישהו אחר, ואז לעצור.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר