דף עבודה על רגשות לשעת חינוך: הדף שלי (מוכן להדפסה, 30 דקות)

דף עבודה על רגשות לשעת חינוך הוא דף אחד שכל תלמיד ממלא לבד, ובו שש שאלות קצרות: מה אני מרגיש, מתי זה קורה, איפה זה מורגש לי בגוף, מה עוזר לי, ומי בבית הספר יכול לעזור. הדף שלמטה מוכן להדפסה כמו שהוא, לוקח 30 דקות בשעת חינוך, לא דורש שום ציוד מעבר למדפסת, ונותן למחנכת תמונה כתובה של מה שקורה לתלמידים שלה מתחת לפני השטח.

למה דף עבודה על רגשות עובד טוב יותר משיחה פתוחה

כשמחנכת פותחת שעת חינוך בשאלה ״מי רוצה לספר מה הוא מרגיש?״ עונים בדרך כלל אותם שלושה תלמידים, ותמיד אותם שלושה. תלמיד שמתקשה חברתית לא ירים יד מול הכיתה, ותלמיד מוחצן ימלא את כל הזמן. הדף הופך את הכיוון: כל תלמיד כותב לעצמו, אף אחד לא צריך להיחשף מול הקבוצה, והשיתוף בסוף הוא וולונטרי ומצומצם. בפועל מקבלים תשובה מכל תלמיד בכיתה, ולא משבעה.

יתרון שני הוא שהדף נשאר. שיחה מתפוגגת עד סוף היום; דף כתוב אפשר לקרוא בערב, להשוות לדף שימולא בעוד חודשיים, ולהביא ליועצת כשצריך. זה ההבדל בין תחושת בטן לבין משהו שאפשר לעשות איתו מעקב לאורך זמן.

מטרות השיעור

• לתת לכל תלמיד אוצר מילים לרגשות מעבר ל״טוב״ ו״רע״.
• לחבר בין רגש לבין הסיטואציה שמעוררת אותו ולתחושה הגופנית שמלווה אותה.
• להעביר את המסר שלכל אחד בכיתה יש רגשות קשים לפעמים, ושזה לא מה שמייחד אותו לרעה.
• לזהות את התלמידים שכותבים שאין להם אף אחד לפנות אליו, בלי לשאול אותם את זה ישירות מול הכיתה.
• להשאיר בידי המחנכת מסמך אחד לכל תלמיד, שאפשר לחזור אליו בהמשך השנה.

ציוד והכנה

ציוד: אין, מלבד הדפסה של הדף לכל תלמיד ועט או עיפרון. הכנה: קריאה של הדף פעם אחת לפני השיעור, והחלטה מראש היכן הדפים נשמרים בסוף. שלוש דקות.

מומלץ להחליט לפני השיעור, ולומר את זה לכיתה בפתיחה, האם הדפים נאספים או נשארים אצל התלמידים. שתי האפשרויות לגיטימיות. מה שלא לגיטימי הוא לומר שהדף אישי ואז לאסוף אותו בסוף.

מהלך השיעור לפי דקות

נספח א: הדף להדפסה

מדפיסים עמוד אחד לכל תלמיד. השאירו שתי שורות ריקות מתחת לכל שאלה. הכותרת של הדף היא ״הדף שלי״ ולא ״שאלון רגשות״, כי הניסוח הראשון פותח ילדים והשני סוגר אותם.

שאלה 5 היא השאלה החשובה בדף. תלמיד שמשאיר אותה ריקה, או כותב בה ״אף אחד״, הוא התלמיד שאיתו כדאי לקבוע שיחה אישית קצרה בשבוע שאחרי. זה לא בהכרח סימן למצוקה, אבל זה תמיד סימן שכדאי לבדוק.

נספח ב: בנק מילות רגש להדפסה או ללוח

רוב התלמידים מתחילים עם ארבע מילים בלבד: שמח, עצוב, כועס, משועמם. בנק המילים מרחיב את הטווח ומאפשר דיוק. מדפיסים בשולי הדף, או כותבים על הלוח לפני המילוי.

התאמות לפי שכבת גיל

נספח ג: דף תצפית למחנכת

אחרי השיעור, ארבע שורות. לא יותר. המטרה אינה לנתח את הכיתה אלא לסמן למי לחזור.

חמישה דברים שלא לעשות עם דף עבודה על רגשות

1. לא לתת ציון ולא להעיר על כתיב. ברגע שתלמיד חושד שהדף נבדק, הוא כותב את מה שנכון ולא את מה שנכון לו.
2. לא להקריא בקול תשובה של תלמיד, גם לא בלי שם. בכיתה מזהים מיד את מי שכתב, וזו הדרך הבטוחה לוודא שבפעם הבאה אף אחד לא יכתוב באמת.
3. לא לשאול ״למה כתבת ככה?״ מול הכיתה. אם משהו מדאיג, שואלים אחרי השיעור, בארבע עיניים.
4. לא להפוך את זה לפעילות שבועית קבועה. פעמיים או שלוש בשנה. דף שחוזר כל שבוע הופך לטופס שממלאים אוטומטית.
5. לא לוותר על הסגירה הקבוצתית. שתי הדקות שבהן המחנכת אומרת שהרבה אנשים בכיתה מרגישים אותו דבר הן החלק שמפחית בדידות. בלעדיהן נשארנו עם דף.

מה עושים אם

• תלמיד מסרב למלא. לא מתעקשים ולא מתווכחים מול הכיתה. אומרים ״בסדר גמור, שב איתנו בשקט״, ובסוף השיעור ניגשים ושואלים בשקט אם משהו בדף הפריע לו.
• תלמיד כותב תשובה מדאיגה. תיאור של פגיעה עצמית, אלימות בבית או בדידות עמוקה עובר לייעוץ בית הספר עוד באותו יום. זה אינו שיקול דעת של המחנכת לבד.
• כמה תלמידים כותבים את אותו שם כמי שפוגע בהם. זה כבר לא נושא של דף רגשות אלא של דינמיקה כיתתית. מתחילים בתיעוד תאריכי, ועוברים להתערבות מובנית, כמו בפרוטוקול ההתערבות בחרם בכיתה.
• הכיתה צוחקת בזמן המילוי. הצחוק כמעט תמיד מגיע ממבוכה ולא מזלזול. עוצרים, אומרים משפט אחד על כך שמוזר לכתוב על רגשות ולכן עושים את זה בשקט, וממשיכים.
• תלמיד ממלא את כל הדף במילים ״הכל בסדר״. מקבלים את זה בלי הערה. לפעמים באמת הכל בסדר, ולפעמים זה תלמיד שצריך עוד שתי הזדמנויות לפני שהוא כותב משהו אמיתי.
• נשארו רק 20 דקות. מוותרים על בניית בנק המילים המשותף ומחלקים אותו מודפס. שאר המהלך נשאר כמו שהוא.

השבועיים שאחרי

• שיחה אישית של חמש דקות עם כל תלמיד שהשאיר את שאלה 5 ריקה. לא שיחת בירור, שיחת קשר. יש מבנה מוכן לשיחה אישית עם תלמיד שאפשר לעבוד לפיו.
• שימוש חוזר בשפה של הדף בסיטואציות יומיומיות. לתלמיד שנכנס סוער מההפסקה, המשפט ״נראה לי שאתה לחוץ עכשיו״ עובד טוב יותר מ״מה קרה?״.
• אם עלו שמות חוזרים של תלמידים בודדים, שווה לצרף דף תצפית להפסקה ולראות מה קורה מחוץ לכיתה.
• מילוי חוזר של אותו דף בעוד חודשיים, והשוואה בין השניים. השינוי אצל תלמיד בודד הוא המידע האמיתי, לא התמונה הכיתתית.

מחר בבוקר: חמישה צעדים

1. מדפיסים את שש השאלות מנספח א, עמוד אחד לכל תלמיד, עם שורות ריקות.
2. מחליטים מראש אם הדפים נאספים, ואומרים את זה בפתיחה.
3. מריצים את המהלך בן 30 הדקות מהטבלה למעלה.
4. ממלאים את ארבע שורות דף התצפית באותו יום, לא שבוע אחרי.
5. קובעים שיחה אישית אחת לשבוע הבא, עם התלמיד שהכי בלט בדף.

שאלות ותשובות

מאיזה גיל אפשר להשתמש בדף עבודה על רגשות כזה?
מכיתה א, בגרסה המקוצרת עם שלוש שאלות וציור. מכיתה ג ומעלה הדף המלא עובד כמו שהוא.

האם צריך לאסוף את הדפים בסוף השיעור?
לא חייבים, וזו החלטה של המחנכת. חשוב רק להכריז עליה בפתיחה ולא לשנות אותה בסוף.

מה עושים עם דף שכתוב בו משהו מדאיג?
מעבירים ליועצת בית הספר עוד באותו יום. המחנכת אינה אמורה להחזיק תוכן כזה לבד.

כמה פעמים בשנה כדאי להעביר את הפעילות?
פעמיים עד שלוש. למשל בתחילת השנה, אחרי החגים ולקראת סוף השנה. יותר מזה הופך את הדף לשגרה ריקה.

האם הפעילות מתאימה לכיתה שיש בה חרם פעיל?
לא כצעד ראשון. כשיש הדרה ממוקדת של תלמיד, מתחילים בהתערבות ישירה בדינמיקה ורק אחר כך חוזרים לעבודה רגשית כיתתית.

מי עומד מאחורי החומר הזה

החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות, בסדנאות גיבוש כיתתי בגישת ODT (תוכנית 11854 בגפ״ן, במסלול הירוק) ובסדנת מניעת חרמות (תוכנית 56427 בגפ״ן, במסלול הירוק). חומרים נוספים לשעת חינוך נמצאים במרכז החומרים למורים, ובהם דף עבודה על חוזקות, דף עבודה לפתרון סכסוכים ודף עבודה על חברות והכלה.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר