משחק הקשבה לכיתה הוא משחק שבו אף תלמיד לא מקבל רשות דיבור לפני שהוא מחזיר במשפט אחד את מה שאמר התלמיד שדיבר לפניו. המשחק שמופיע כאן, משחק ההד, נמשך 20 דקות, מתנהל בישיבה במקומות, לא דורש שום ציוד, ומחולק לשלושה סיבובים: הד בזוגות, הד במליאה ומפת ההקשבה. אפשר להעביר אותו מחר בבוקר בשעת חינוך בלי הכנה מוקדמת מעבר לקריאת הדף הזה.
למה משחק הקשבה לכיתה שונה משאר משחקי הגיבוש
רוב המשחקים החברתיים בכיתה מודדים מי מצליח לדבר. מי שמהיר, בטוח בעצמו וקולני מגיע ראשון, והתלמידים שממילא נמצאים בשוליים החברתיים יוצאים מהפעילות באותו מקום שנכנסו אליו. משחק הקשבה לכיתה הופך את הכיוון: הזכות לדבר נקנית רק בזה ששמעת מישהו אחר, ולכן התלמיד השקט הופך למי שכולם חייבים להאזין לו כדי להמשיך.
מניסיון העבודה בכיתות, זה גם החלק שהכי קשה למחנכת להעביר בלי מבנה מוכן. ברגע שיש כלל אחד ברור, שאפשר לכתוב על הלוח בשורה אחת, המשחק מנהל את עצמו והמחנכת יכולה להסתכל על מי מדבר עם מי במקום לנהל תורות.
אם אתם מחפשים משחקים אחרים לאותה שעה, יש כאן משחק לשעת חינוך בלי ציוד: המכנה המשותף ומשחק שיתוף פעולה לכיתה: הספירה המשותפת. שניהם עוסקים בעשייה משותפת. הדף הזה הוא היחיד שעוסק בהאזנה עצמה.
מטרות המשחק
- לתרגל הקשבה מדויקת: לחזור על דברי אחר במשפט אחד, ולקבל ממנו אישור או תיקון.
- לפזר את זמן הדיבור בכיתה כך שגם תלמידים שבדרך כלל שותקים יישמעו, בלי להצביע עליהם ובלי לחייב אותם.
- לתת למחנכת תמונה מהירה של המפה החברתית: מי שומע את מי, ומי לא מוזכר על ידי אף אחד.
- לייצר כלל אחד שאפשר להמשיך להשתמש בו בכל דיון כיתתי אחרי המשחק.
ציוד והכנה: חמש דקות, בלי ציוד
ציוד: אין. התלמידים נשארים בכיסאות שלהם. לסיבוב השלישי מספיק פתק קטן שכל תלמיד קורע ממחברת, ואפשר גם לוותר עליו ולעשות אותו בעל פה.
הכנה של המחנכת, חמש דקות:
- לכתוב על הלוח את כלל ההד בשורה אחת: קודם מחזירים, אחר כך מדברים.
- לעבור על ששת פתיחי המשפט בנספח ב ולבחור שלושה שמתאימים לכיתה הזו.
- להחליט מראש איך מחלקים לזוגות. הכי מהיר: כל תלמיד עם מי שיושב לידו, ומי שנשאר בלי בן זוג מצטרף לשלישייה.
- לוודא שיש שעון או טיימר בטלפון. המשחק תלוי בזמנים קצרים וחדים.
מהלך המשחק: 20 דקות בשלושה סיבובים
0 עד 3 דקות: מציגים את כלל ההד
אומרים לכיתה בדיוק את זה:
היום נשחק משחק אחד עם כלל אחד. הכלל הוא שלפני שאתם אומרים משהו משלכם, אתם מחזירים במשפט אחד את מה ששמעתם מהאדם שלפניכם. לא לצטט מילה במילה, אלא להגיד את זה במילים שלכם. אחר כך הוא אומר לכם נכון או לא נכון, ואם לא נכון, הוא מתקן במשפט אחד. זה הכול.
מדגימים פעם אחת עם תלמיד מתנדב: התלמיד אומר משפט קצר, המחנכת מחזירה במשפט אחד, התלמיד אומר נכון או מתקן. הדגמה אחת מספיקה. לא מסבירים יותר מזה.
3 עד 8 דקות: סיבוב 1, הד בזוגות
מחלקים לזוגות. בוחרים פתיח משפט אחד מנספח ב וכותבים אותו על הלוח.
- 60 שניות: תלמיד א משלים את הפתיח ומדבר. ב לא מדבר בכלל.
- 20 שניות: ב מחזיר במשפט אחד. א אומר נכון או מתקן.
- מחליפים תפקידים ומריצים שוב 60 ועוד 20 שניות.
- מריצים סיבוב שני עם פתיח משפט אחר.
המחנכת מכריזה בקול על כל מעבר. אם הכיתה גדולה ורועשת, מספיק להרים יד ולהמתין לשקט במקום להתחרות בקולות.
8 עד 15 דקות: סיבוב 2, הד במליאה
כאן המשחק באמת מתחיל. הכיתה כולה עובדת כשרשרת אחת:
- המחנכת פותחת במשפט אחד משלה, למשל: דבר אחד שהיה לי טוב השבוע בכיתה הזו הוא שראיתי שלושה תלמידים עוזרים למישהו בלי שביקשו מהם.
- תלמיד שרוצה לדבר מרים יד. לפני שהוא אומר את שלו, הוא מחזיר במשפט אחד את דברי הדובר הקודם ומקבל ממנו נכון או תיקון.
- רק אז הוא אומר משפט אחד משלו, והשרשרת ממשיכה לתלמיד הבא.
- יעד: 8 עד 12 דוברים בשבע דקות. לא צריך שכולם ידברו, וזה בסדר גמור.
הכלל היחיד שהמחנכת אוכפת: אי אפשר לדבר בלי להחזיר קודם. כשמישהו מתחיל לדבר בלי הד, מספיק לומר: קודם ההד. שתי מילים, בלי הרצאה.
מומלץ לרשום לעצמכם בצד, בלי שהתלמידים יראו, מי דיבר. זה הנתון שתשתמשו בו בסיבוב הבא ובשבועות הקרובים.
15 עד 18 דקות: סיבוב 3, מפת ההקשבה
כל תלמיד כותב על פתק, בלי לחתום בשמו, שם אחד של תלמיד בכיתה ששמע ממנו היום משהו שלא ידע קודם. אוספים את הפתקים בערימה אחת ולא קוראים אותם בקול.
אם מוותרים על הפתקים: כל תלמיד אומר בתורו, במילה אחת, שם של מי ששמע ממנו משהו חדש. הגרסה הזו מהירה יותר אבל חושפת, ולכן היא פחות מתאימה לכיתה שיש בה מתחים.
המחנכת קוראת את הפתקים אחרי השיעור. שני דברים בולטים מיד: מי מוזכר הרבה, ומי לא מוזכר אף פעם. השם שלא הופיע ברשימה הוא לא בהכרח תלמיד בבעיה, אבל הוא בהחלט תלמיד ששווה לשים לב אליו בשבועיים הקרובים. אם אתם רוצים למדוד את זה בצורה מסודרת יותר, יש כאן שאלון קצר למדידת תחושת שייכות בכיתה.
18 עד 20 דקות: סוגרים
שואלים שאלה אחת בלבד ומקבלים שתיים או שלוש תשובות:
מה היה יותר קשה, לדבר או להחזיר את מה שמישהו אחר אמר?
ואז מסכמים במשפט אחד: מהיום, כשמישהו מדבר כאן ומישהו אחר קופץ באמצע, אני אגיד קודם ההד, ואתם תדעו למה. זה הופך את המשחק לכלל כיתתי ולא לאירוע חד פעמי. אם אתם רוצים לעגן את זה בכתב יחד עם הכיתה, אפשר להמשיך מכאן לבניית אמנה כיתתית בשעת חינוך.
נספח א: כרטיס חוקי ההד להדפסה
אפשר להעתיק את חמש השורות האלה ללוח או להדפיס ולתלות בכיתה:
- קודם מחזירים, אחר כך מדברים.
- מחזירים במשפט אחד, במילים שלי, לא ציטוט.
- מי שדיבר אומר נכון או מתקן במשפט אחד. לא מתווכחים.
- אין הד ללעג. מי שמחזיר בזלזול מוותר על התור שלו.
- מותר להעביר. מי שלא רוצה לדבר אומר מעביר, וזה נגמר שם.
נספח ב: שישה פתיחי משפט לסיבוב הראשון
בוחרים שניים או שלושה. הראשונים קלים, האחרונים דורשים כיתה עם קצת אמון קיים:
- דבר אחד שאני טוב בו ורוב הכיתה לא יודעת עליו הוא…
- משהו שעשיתי בחופש ואף אחד כאן לא יודע עליו הוא…
- הדבר שהכי מצחיק אותי הוא…
- מקום שהייתי רוצה שהכיתה תראה פעם אחת הוא…
- דבר אחד שקל לטעות בו לגביי הוא…
- משהו שעוזר לי כשיום בבית הספר הוא לא טוב הוא…
המחנכת משתתפת בסיבוב הראשון עם אחד הפתיחים. זה מוריד לכיתה את החשש ומראה איך נראה משפט באורך סביר.
שלושה מצבי תקיעה ומה אומרים בהם
אף אחד לא מרים יד בסיבוב המליאה
אומרים: אני לא מחפשת מתנדב, אני מחפשת מישהו שזוכר מה בדיוק אמרתי. מי זוכר? ההחזרה קלה יותר מלדבר על עצמך, וברגע שתלמיד אחד מחזיר, הוא כבר בתוך התור.
שני תלמידים משתלטים על השרשרת
אומרים: מי שכבר דיבר היום ממתין עד שיהיו לנו חמישה דוברים שונים. אומרים את זה כמו כלל של המשחק ולא כמו נזיפה, ובלי שמות.
תלמיד מחזיר בלעג או מעוות בכוונה
אומרים: זה לא הד, זה גרסה שלך. תחזיר את מה שהוא אמר, ואם אתה לא בטוח, תשאל אותו. אם זה חוזר, מפעילים את סעיף 4 בנספח א ומעבירים תור. לא מנהלים על זה שיחה חינוכית באמצע המשחק.
אם התופעה הזו חוזרת אצל אותו תלמיד גם מחוץ למשחק, זה כבר לא עניין של משחק, ויש כאן פרוטוקול צעד אחר צעד למחנכת כשיש חרם בכיתה.
מה לא לעשות במשחק הזה
- לא לחייב תלמיד לדבר. המילה מעביר היא חלק מהחוקים, לא כישלון.
- לא להקריא בקול את הפתקים של סיבוב 3, גם לא באופן חלקי, וגם לא כדי לומר משהו טוב.
- לא להוסיף חוקים תוך כדי. כלל אחד בלבד, אחרת הכיתה מתעסקת בחוקים במקום בהקשבה.
- לא לתקן את התוכן של מה שתלמיד אמר על עצמו. תפקיד המחנכת כאן הוא לשמור על התורות, לא לשפוט.
- לא להריץ את זה כשנשארו עשר דקות. משחק שנקטע באמצע הסיבוב השני מייצר יותר תסכול מתועלת.
התאמות לפי גיל
- כיתות ג עד ד: מקצרים ל-30 שניות דיבור, ומרשים החזרה של מילה אחת במקום משפט. מוותרים על סיבוב 3 בכתב ועושים אותו בעל פה.
- כיתות ה עד ו: המבנה המלא כמו שהוא. אפשר להוסיף סיבוב שני במליאה אם נשאר זמן.
- חטיבת ביניים: מוסיפים כלל: אסור להחזיר במילים של הדובר, חייבים לנסח מחדש לגמרי. זה מקשה בדיוק במידה הנכונה לגיל הזה.
- חטיבה עליונה: מחליפים את פתיחי המשפט האישיים בשאלת עמדה, למשל דבר אחד שמשנים בבית הספר הזה. ההד נשאר אותו הד, והוויכוח נעשה קשוב.
- כיתה שיש בה תלמיד עם צרכים מיוחדים: אפשר להתאים את אורך המשפט ואת אופן ההחזרה לכל תלמיד. הרחבה על התאמות כאלה יש במדריך להתאמת יום גיבוש לכיתה עם תלמיד משולב.
מתי משחק הקשבה לכיתה לא מתאים
- ביום שבו יש בכיתה סכסוך חי. תלמידים באמצע ריב יחזירו זה לזה בעוקצנות, והמשחק יהפוך לזירה. קודם מטפלים, אחר כך משחקים.
- בפגישה הראשונה עם כיתה שלא מכירה אתכם. המשחק דורש מידה של אמון בסיסי. למפגש ראשון עדיף להתחיל במשחק היכרות לכיתה חדשה: שרשרת השמות.
- כשהמטרה היא לשחרר אנרגיה. זה משחק שקט ומרוכז. לכיתה שצריכה לזוז מתאימה יותר פעילות גיבוש בחצר בית הספר.
שאלות נפוצות
כמה זמן לוקח משחק הקשבה לכיתה?
עשרים דקות בסך הכול: שלוש דקות הצגה, חמש דקות סיבוב בזוגות, שבע דקות סיבוב מליאה, שלוש דקות מפת ההקשבה ושתי דקות סיכום. אפשר לקצר ל-12 דקות אם מוותרים על הסיבוב בזוגות, אבל אז חלק מהתלמידים לא ידברו בכלל.
אילו כלים וציוד צריך למשחק?
אין צורך בשום ציוד. התלמידים נשארים בכיסאות שלהם, המחנכת כותבת שורה אחת על הלוח, ולסיבוב השלישי מספיק פתק שכל תלמיד קורע ממחברת. אפשר גם להעביר את הסיבוב השלישי בעל פה בלי פתקים.
מה עושים עם תלמיד שמסרב להשתתף?
אומר מעביר וממשיכים הלאה בלי הערה. תלמיד שמעביר עדיין נמצא בתוך המשחק, כי הוא שומע את כולם, ולעיתים קרובות הוא מצטרף בסיבוב השני מרצונו. לחץ ציבורי על תלמיד כזה יפגע בו יותר מכל תועלת שהמשחק יביא.
לאיזה גילאים המשחק מתאים?
מכיתה ג ועד חטיבה עליונה, עם התאמות. בכיתות ג עד ד מקצרים את זמן הדיבור ומאפשרים החזרה של מילה אחת, בחטיבת ביניים מוסיפים כלל שאוסר להשתמש במילים של הדובר, ובחטיבה עליונה מחליפים את הפתיחים האישיים בשאלת עמדה על בית הספר.
איך יודעים אם המשחק הצליח?
שני סימנים. הראשון הוא מספר הדוברים השונים בסיבוב המליאה: שמונה ומעלה בכיתה רגילה זה מדד טוב. השני הוא מה שקורה בשבוע שאחרי, כשאומרים בדיון רגיל קודם ההד והכיתה יודעת למה הכוונה בלי הסבר נוסף.
מה לעשות מחר בבוקר
- לכתוב על הלוח לפני שהתלמידים נכנסים: קודם מחזירים, אחר כך מדברים.
- לבחור שני פתיחי משפט מנספח ב.
- להריץ את שלושת הסיבובים לפי הזמנים, עם טיימר.
- לאסוף את הפתקים ולקרוא אותם רק אחרי השיעור, לבד.
- לרשום שני שמות: מי לא הוזכר על ידי אף אחד, ומי לא דיבר בכלל. אלה שתי הנקודות שאיתן נכנסים לשבוע הבא.
משחק ההד הוא כלי אחד בתוך עבודה רחבה יותר על אקלים כיתתי. עוד מערכי שיעור, פעילויות וכלים מוכנים אפשר למצוא במרכז החומרים למורים, וכיתה שרוצה תהליך גיבוש חוויתי מלא יכולה לעשות זאת דרך פעילות גיבוש ODT לכיתה, שמופיעה בגפ״ן במסלול הירוק תחת מספר תוכנית 11854.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר