משחקי גיבוש כיתה ב בלי ציוד: שלושה משחקי תנועה לשעת חינוך (30 דקות)

משחקי גיבוש כיתה ב עובדים כשהם קצרים, מבוססים על תנועה ולא על קריאה, והמחנכת היא שקובעת מי עם מי. שלושת המשחקים שלמטה בנויים בדיוק כך: מחיאת כפיים שעוברת בין כל ילדי הכיתה עד שיא כיתתי, משחק המראה בזוגות שאתם בוחרים, ומכונה של קבוצה שבה לכל ילד יש חלק שבלעדיו היא לא עובדת. בלי ציוד, בלי דפים, בשעת חינוך אחת של 30 דקות.

משחקי גיבוש כיתה ב: מטרות השיעור

• לתת לכל ילד תור שווה ותפקיד שהכיתה צריכה, גם לילד השקט.
• לחבר ילדים שלא משחקים יחד בהפסקה, בזוגות ובקבוצות שהמחנכת קובעת.
• לתרגל הקשבה לחבר בלי מילים: לחכות, להסתכל, ללכת בקצב של מישהו אחר.
• לתת למחנכת תמונת מצב: מי נבהל כשהוא במרכז, מי משתלט, ומי מחכה שיבחרו בו.

למה משחקי גיבוש כיתה ב צריכים להיראות אחרת

מניסיון העבודה בכיתות, שלושה דברים מבדילים את כיתה ב, והם אלה שעיצבו את המשחקים:

• הקבוצות כבר מתחילות להיסגר. אם הכיתה עברה יחד מכיתה א, כבר יש חברים קבועים ויש ילדים שמחכים בצד. בחירה חופשית של בן זוג משחזרת בדיוק את המצב הזה, ולכן בכל המשחקים כאן אתם מחלקים.
• הוראות בעל פה ובהדגמה, לא בכתב. לא כל הילדים בכיתה ב קוראים עדיין בקלות, ומשחק שמתחיל בדף מוציא חלק מהם עוד לפני שהתחיל. כאן כל כלל מודגם על ידכם לפני שמסבירים אותו.
• סבבים קצרים ותנועה. בגיל הזה הקשב לשיחה במעגל קצר, והגוף רוצה לזוז. כל משחק נמשך פחות מעשר דקות, והשיחה בסוף קצרה מאוד.

מכאן שלושה כללים שחוזרים בכל המשחקים: אתם מחלקים, הם לא בוחרים. מדגימים לפני שמסבירים. אין ילד שיוצא מהמשחק. אם הכיתה שלכם עוד בתחילת כיתה א, פעילות הגיבוש לכיתה א מתאימה יותר, ואם אתם כבר בכיתה ג, פעילות הגיבוש לכיתה ג היא ההמשך הטבעי.

ציוד והכנה

• ציוד: אין. לא דפים, לא כדור ולא כרטיסים. שעון בטלפון למשחק 1.
• מקום: מעגל עמידה בכיתה או במסדרון. אם אין מקום למעגל, משחק 1 עובד גם בישיבה, כשהמחיאה עוברת בשורות לפי סדר קבוע שאתם מראים באצבע.
• הכנה: רשימת זוגות למשחק 2 ורשימת קבוצות של חמישה ילדים למשחק 3, לפי נספח ג. זה הצעד היחיד שדורש מחשבה, והוא זה שקובע אם השיעור יחבר ילדים חדשים.

מהלך השיעור לפי דקות

משחק 1: מחיאת הכפיים שעוברת (7 דקות)

משחק פתיחה שבו כל ילד בכיתה מקבל תור אחד בדיוק, באותו אורך, והמטרה שייכת לכולם יחד: להעביר את המחיאה סביב המעגל מהר יותר מבפעם הקודמת.

1. ההדגמה: עומדים במעגל. אתם מוחאים כף פעם אחת ופונים לילד מימינכם. הוא מוחא פעם אחת ופונה לילד שמימינו, וכך הלאה עד שהמחיאה חוזרת אליכם.
2. סיבוב ניסיון: לאט, בלי שעון. רק כדי שכולם יבינו את הכיוון.
3. ניסיון ראשון על זמן: אתם אומרים ״התחלנו״ ומודדים. כשהמחיאה חוזרת, אומרים את הזמן בקול. זה השיא של הכיתה.
4. ניסיון שני ושלישי: לפני כל ניסיון שואלים: ״מה יעזור לנו להיות מהירים יותר?״ ושומעים שתי הצעות. לא מחפשים מי היה איטי.
5. תוספת לכיתה שהצליחה: מחיאה אחת עוברת ימינה ובמקביל מחיאה שנייה שמאלה. כשהן נפגשות, כל הכיתה צוחקת, וזה בדיוק העניין.

מה המחנכת מסתכלת עליו: מי נבהל כשהמחיאה מגיעה אליו, ומי מגיב לחבר שהתעכב. אם ילדים אומרים ״בגללו״, עוצרים מיד ואומרים את המשפט מנספח ד.

משחק 2: המראה (10 דקות)

משחק תיאטרון מוכר, שבכיתה ב הופך למשחק גיבוש בזכות הזוגות: כל זוג מורכב משני ילדים שלא משחקים יחד בהפסקה, והם צריכים להסתכל זה על זה ולזוז באותו קצב.

1. ההדגמה: אתם מול ילד אחד, מול כל הכיתה. אתם מובילים, הוא המראה. הרימו יד לאט מאוד, הטו את הראש, עשו פרצוף מופתע. הכיתה רואה ששתי הדמויות זזות יחד.
2. החלוקה: מקריאים את הזוגות מהרשימה שהכנתם. לא מסבירים למה דווקא הזוגות האלה. לשאלה ״אפשר להחליף?״ התשובה היא ״בסבב הבא יש זוג אחר.״
3. הסבב: הזוגות עומדים זה מול זה, במרחק של יד. מי שהשם שלו ארוך יותר מתחיל להוביל, דקה אחת. אתם אומרים ״מתחלפים״, ועכשיו השני מוביל, עוד דקה.
4. הכלל החשוב: המוביל לא מנסה לבלבל את המראה. המטרה היא שמי שמסתכל מהצד לא יידע מי מוביל. אם המראה לא מצליח לעקוב, המוביל מהיר מדי, לא המראה איטי.
5. סבב שני: זוגות חדשים מהרשימה. הפעם, בדקה האחרונה, אתם אומרים ״עכשיו אף אחד לא מוביל״, והזוג מנסה להמשיך לזוז יחד בלי להחליט מי מתחיל.

הסבב בלי מוביל הוא הרגע החשוב במשחק. רוב הזוגות יצחקו וייתקעו, וחלק יגלו שהם מצליחים. ספרו לכיתה בקול על זוג אחד שהצליח, בלי לומר מי לא הצליח.

משחק 3: המכונה של הקבוצה (8 דקות)

משחק שבו כל ילד מוסיף חלק אחד, וברור לכולם שבלי החלק שלו המכונה לא שלמה. זה המשחק שנותן לילד השקט מקום בקבוצה בלי שיצטרך לדבר.

1. ההדגמה: אתם נכנסים למרכז ועושים תנועה אחת שחוזרת על עצמה עם צליל, למשל יד שעולה ויורדת ו״טק, טק״. ילד אחד מתבקש להצטרף ליד ולהוסיף תנועה וצליל משלו שמתחברים לשלכם, בלי לגעת. הכיתה רואה מכונה של שניים.
2. החלוקה: קבוצות של חמישה לפי הרשימה. אתם קובעים גם את סדר הכניסה בכל קבוצה, כך שאף ילד לא נכנס אחרון כי אף אחד לא קרא לו.
3. הבנייה: כל קבוצה מקבלת שם של מכונה מנספח ב. הראשון מתחיל, וכל ילד בתורו מוסיף חלק. שלוש דקות לבנות ולתרגל.
4. ההצגה: כל קבוצה מציגה את המכונה שלה עשרים שניות. הכיתה מנחשת איזו מכונה זו. אחרי הניחוש אתם אומרים ״מהר יותר״, ואחר כך ״לאט מאוד״, והמכונה משנה קצב יחד.
5. הסיום: אתם אומרים ״חלק אחד נשבר״ ומצביעים על ילד אחד בכל קבוצה, כל פעם אחר. הוא נעצר, וכל הקבוצה רואה שהמכונה לא עובדת בלעדיו. ״מתקנים״, והוא חוזר.

את רגע החלק שנשבר כדאי לסיים במשפט אחד שלכם: ״ראיתם? כל אחד היה חלק שהמכונה צריכה.״ בלי להסביר יותר. ילדים בכיתה ב מבינים את זה מהגוף.

נספח א: תנועות מוכנות למשחק המראה

ילד שלא יודע מה לעשות כשהוא מוביל לוחש לכם, ואתם לוחשים לו תנועה אחת מהטבלה. לא עוצרים בשבילו את כל הכיתה.

נספח ב: שמות למכונות של הקבוצות

אם יש לכם זמן נוסף, הקבוצה יכולה להמציא מכונה בעצמה. בשיעור הראשון עדיף לתת שם, כי הוויכוח על השם לוקח את כל הזמן.

נספח ג: איך מרכיבים זוגות וקבוצות לכיתה ב

1. כתבו את שמות הילדים לפי מי משחק עם מי בהפסקה, כולל ילדים שמשחקים לבד או מסתובבים בין קבוצות.
2. לכל זוג במשחק 2: שני ילדים שלא משחקים יחד בהפסקה. זה כל הכלל.
3. ילד שנשאר הרבה לבד מקבל בן זוג רגוע וסבלני, לא את הילד הכי פופולרי בכיתה. הוא צריך הצלחה קטנה, לא במה.
4. אל תשבצו יחד שני ילדים שרבו השבוע.
5. לקבוצות של משחק 3: ילד אחד שאוהב להוביל בכל קבוצה, ולא שניים. ילד שקט נכנס שני או שלישי בסדר הכניסה, לא אחרון.
6. אם מספר הילדים אי זוגי, שלישייה אחת במשחק 2, והמראה מתחלפת בין שניים.

שמרו את הרשימה. היא בסיס טוב למפת ההושבה הכיתתית של השבועות הבאים.

נספח ד: משפטים מוכנים למחנכת

מה עושים אם

התאמות לפי גיל

• סוף כיתה א: משחק 1 כמו שהוא. במשחק 2 אתם מובילים את כל הכיתה כמראה אחת גדולה לפני שעוברים לזוגות. במשחק 3 קבוצות של ארבעה.
• כיתה ג: במשחק 3 הקבוצה ממציאה את שם המכונה בעצמה, והכיתה מנחשת. אפשר להוסיף שאלה אחת בסיום: ״איך החלטתם מי נכנס ראשון?״
• כיתה ד ומעלה: ראו את המשחק החברתי לכיתה ד, שבנוי לרביעיות ולשיחה ארוכה יותר.

מה לא לעשות

• לא לתת לילדים לבחור בן זוג ״רק הפעם״. זה מבטל את כל השיעור, ותמיד אותו ילד נשאר אחרון.
• לא להוציא מהמשחק ילד שטעה. משחקי הדחה מלמדים את הכיתה מי חלש.
• לא להשוות בין קבוצות במכונה ולא להכריז על מנצחת. כל מכונה מקבלת מחיאות כפיים.
• לא לחשוף בקול ילד שנבהל או התבייש. שיחה קצרה איתו, אם צריך, אחרי השיעור.
• לא לסגור בסבב שבו כל ילד חייב לדבר. מי שרוצה מספר, ומספיקים שלושה או ארבעה.

מה עושים עם זה בשבועות הבאים

שלושה משחקים מחברים ילדים לשעה אחת. מה שקובע אם החיבור יחזיק הוא מה שקורה בימים שאחרי:

• משחק 1 כטקס קבוע: פעם בשבוע, בתחילת שעת חינוך, ניסיון אחד לשבור את השיא של הכיתה. דקה וחצי, ומחזק את התחושה שזו כיתה אחת.
• תפקיד לכל ילד בכיתה, עם משחק חלוקת התפקידים בכיתה.
• עוד משחק הקשבה בשבוע שאחרי: משחק ההד לכיתה ממשיך את מה שהתחיל במשחק המראה.
• פרגון בסוף השבוע: משחק המחמאות לכיתה עובד טוב עם הזוגות של היום.

מתי משחק בכיתה כבר לא מספיק

משחקים מחברים ילדים, אבל לא עוצרים הדרה. אם יש בכיתה ילד שנשאר לבד בכל הפסקה ושהילדים מסרבים להיות בזוג איתו, אתם כבר לא בשלב הגיבוש. התחילו ממה עושים כשתלמיד יושב לבד בהפסקה ומפרוטוקול ההתערבות בחרם בכיתה, ובמקרים מתמשכים סדנת מניעת חרמות לבית ספר (מספר תוכנית 56427) מופיעה במאגר גפ״ן במסלול הירוק לחטיבות ביניים, כלומר חטיבת ביניים יכולה לממן אותה מתקציב גפ״ן.

וכשהשכבה כולה צריכה יום שלם שמחבר בין הכיתות ולא חצי שעה בכיתה אחת, פעילות ODT לגיבוש קבוצה בנויה לזה, ומספר התוכנית שלה במאגר גפ״ן הוא 11854, גם הוא במסלול הירוק.

מחר בבוקר: חמש דקות הכנה

1. הכינו רשימת זוגות למשחק 2 ורשימת קבוצות של חמישה למשחק 3, לפי נספח ג. זה הצעד היחיד שאסור לדלג עליו.
2. בחרו מראש ילד אחד רגוע להדגמה של משחק המראה.
3. פתחו בטלפון את נספחים א ו-ב. זה כל הציוד.
4. החליטו איפה עומדים במעגל: בכיתה, במסדרון או בחצר.
5. קבעו כבר עכשיו מתי מנסים לשבור את שיא הכיתה בשבוע הבא.

מי שמחפשת עוד משחקי היכרות לכיתה ב או משחק כיתתי מגבש לשבוע הבא, תמצא אותם במרכז החומרים למורים, ובהם משחק לשעת חינוך עם כללים לפי גיל ומשחק שיתוף הפעולה של הספירה המשותפת. שלושת המשחקים כאן מתאימים גם כפעילות גיבוש לכיתה ב ביום שיא בחצר, ולמי שמעבירה משחקי גיבוש לילדים מחוץ לכיתה, בחוג או בקייטנה.

שאלות נפוצות על משחקי גיבוש כיתה ב

למה המחנכת מחלקת לזוגות ולא הילדים בוחרים?

כי בבחירה חופשית ילדים בוחרים את החברים הקבועים שלהם, ואותו ילד נשאר אחרון בכל פעם. כשאתם מחלקים, אף ילד לא מחכה שיבחרו בו, וילדים שלא משחקים יחד בהפסקה מקבלים הזדמנות להצליח יחד במשהו קטן.

מה עושים עם ילד שלא רוצה להשתתף?

לא מכריחים ולא מעירים מול הכיתה. נותנים לו תפקיד מהצד, למשל השופט שמנחש איזו מכונה זו או מי שמודד את הזמן במחיאת הכפיים, ומזמינים אותו להצטרף בסבב הבא. לא פעם ילד מצטרף מעצמו כשהוא רואה שזה מצחיק ושאף אחד לא יוצא מהמשחק.

אפשר לעשות את המשחקים בכיתה צפופה בלי להזיז שולחנות?

כן. מחיאת הכפיים עוברת גם בישיבה, לפי סדר שאתם מראים באצבע בין השורות. משחק המראה עובד בעמידה ליד השולחן מול בן הזוג. למשחק המכונה צריך פינה פנויה אחת, וכל קבוצה מציגה בה בתורה.

כמה פעמים כדאי לחזור על המשחקים?

את מחיאת הכפיים כדאי להפוך לטקס קצר של פעם בשבוע, עם ניסיון אחד לשבור את השיא של הכיתה. את משחק המראה והמכונה אפשר לחזור עליהם אחרי שבועיים או שלושה, עם זוגות וקבוצות חדשים מהרשימה שלכם.

איך יודעים אם המשחקים עבדו?

מסתכלים על ההפסקות בימים שאחרי. אם ילדים מהזוגות או מהמכונות של השיעור משחקים יחד, אפילו פעם אחת, זה סימן טוב. אם יש ילד שנשאר לבד גם אחרי המשחקים, זה כבר לא עניין של גיבוש אלא של הדרה, ומטפלים בו בנפרד.

מי עומד מאחורי החומר הזה

המראה והמכונה הם משחקי תיאטרון מוכרים, ומחיאת הכפיים שעוברת היא משחק מעגל מוכר. ההתאמה לכיתה ב, החלוקה שהמחנכת קובעת, הנספחים והמשפטים למחנכת נכתבו על בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. אין מחקר מאחורי המשחקים האלה, והם לא כלי אבחון.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר