חרם בגן: פרוטוקול לגננת לעשרה ימים, מ״אתה לא משחק איתנו״ ועד ההורים

חרם בגן נראה אחרת מחרם בבית הספר: אין קבוצת וואטסאפ ואין הפסקה ארוכה, יש פינת בובות, חצר ומשפט אחד שחוזר, ״אתה לא משחק איתנו״. ההבדל בין ריב של משחק לבין חרם הוא דפוס: אותו ילד, כמה ימים, וילד שקובע לאחרים שאסור לשחק איתו. כאן תמצאו מבחן של ארבע שאלות, פרוטוקול לעשרה ימי גן, מפגש גן של 15 דקות סביב הכלל ״בגן שלנו לא אומרים: אתה לא יכול לשחק״, משפטים מוכנים לגננת ולסייעת, שתי שיחות הורים ודפי תצפית להדפסה.

לדפי התצפית ולהודעה להורים להדפסה

חרם בגן: מבט מהיר

למה חרם אצל ילדים בגיל הגן נראה אחרת

בגיל ארבע וחמש ילדים אומרים ״אתה לא חבר שלי״ בבוקר ומשחקים יחד בצהריים. ילד שמתקשה להיכנס למשחק, ריב על צעצוע, חבר הכי טוב שהתחלף: אלה קשיים חברתיים בגן, והם חלק מהגיל. לכן לא כל ילד שנשאר בחוץ פעם אחת הוא ילד בחרם, ואסור להדביק לילד בן חמש תווית של ״מחרים״ אחרי יום אחד.

מה שהופך את זה לחרם הוא שילוב של שני דברים: אותו ילד נשאר בחוץ שוב ושוב, ויש מי שקובע לאחרים ״מי שמשחק איתו לא חבר שלי״. מניסיון העבודה בכיתות הצעירות, הסימן המרכזי של הדרה חברתית בגיל הזה הוא לא מילה פוגעת אחת. הוא ילד שעומד ליד המשחק ומחכה, ואף אחד לא נותן לו תפקיד. ויש עוד הבדל אחד מבית הספר: ההורים פוגשים אתכם כל יום באיסוף, ולכן הם שומעים על זה מהר, לפעמים לפניכם.

האם יש חרם בגן? מבחן ארבע שאלות

עונים על המבחן אחרי יומיים של תצפית, לא לפי תחושה ולא לפי מה שהורה סיפר. המבחן הזה לא כלי אבחון ולא נבדק במחקר. הוא עוזר להחליט מאיפה מתחילים.

סימנים לחרם בגן: מה רואים ומה שומעים

סימן אחד לבד הוא לא חרם. מה שחשוב הוא שאותם סימנים חוזרים סביב אותו ילד, בכמה מקומות בגן. את מה ששומעים כותבים בדף התצפית מילה במילה, בלי פרשנות.

הפרוטוקול: עשרה ימי גן, מה עושים בכל יום

מפגש גן של 15 דקות: ״בגן שלנו לא אומרים: אתה לא יכול לשחק״

המפגש הוא לכל הגן, לא על ילד אחד. לא מספרים סיפור שדומה מדי למה שקרה בגן, ולא נותנים לבובה שם של ילד מהגן.

על התשובה ״בסיבוב הבא את בפנים״ הצוות שומר: אם הסיבוב הבא מגיע והילד עדיין בחוץ, הגננת או הסייעת שואלות ״איזה תפקיד יש עכשיו ל(שם)?״ בלי לנזוף.

מאיפה הכלל ״אתה לא יכול לשחק״

את הכלל הזה הנהיגה ויויאן גוסין פיילי, גננת בבית הספר הניסויי של אוניברסיטת שיקגו, בגן שלה. היא תיעדה את התהליך בספר שיצא בהוצאת אוניברסיטת הרווארד, ושמו בתרגום חופשי ״אסור לומר: אסור לך לשחק״. בספר היא שואלת גם ילדים גדולים יותר בבית הספר אם הכלל הוגן. זה תיעוד של גננת בגן שלה ולא מחקר מבוקר, ולכן לקחנו ממנו את הכלל ואת הרעיון לדבר עליו עם הילדים, ולא תוצאה. המהלך, הזמנים ושאר הפרוטוקול נכתבו מניסיון העבודה בכיתות.

משפטי הצוות ברגע עצמו

הסייעת אומרת את אותם משפטים במילים זהות. ילדים בגיל הזה בודקים אם הכלל חל גם כשהגננת לא בחדר, ומשפט אחר מהסייעת נשמע להם כמו כלל אחר.

שיחה עם הילד שבחוץ: חמש דקות, תוך כדי משחק

1. מתיישבים לידו בפינה שהוא אוהב ומשחקים איתו כמה דקות, בלי לפתוח בשאלות.
2. אומרים מה ראיתם: ״ראיתי שהיום בחצר נשארת לבד. איך היה לך?״ לא שואלים ״מי לא נתן לך?״
3. לא מבטיחים ״אני אדאג שכולם ישחקו איתך״. אומרים: ״אני אעזור לך להיכנס למשחק.״
4. מלמדים שני משפטי כניסה: ״אפשר להיות ה…?״ ו״אני יכול להביא לכם…?״ ומתרגלים פעם אחת יחד.
5. קובעים איתו סימן קטן, למשל מבט לסייעת, כשהוא רוצה עזרה להיכנס.

בכיתות הגדולות השיחה הזו נראית אחרת. כאן השיחה הראשונה עם תלמיד מוחרם בבית הספר.

שיחה עם הילד שמוביל: שלוש דקות, בלי ״למה״

ביחידות, לא מול הילדים, ובלי לשאול ״למה עשית את זה?״, כי ילד בן חמש לא יודע לענות על זה. אומרים שלושה משפטים:

1. ״ראיתי שאמרת לילדים שאסור לשחק עם (שם).״
2. ״בגן שלנו כל ילד בוחר בעצמו עם מי לשחק.״
3. ״מחר אני רוצה לראות אותך פותח את המשחק לכל מי שמבקש. אתה טוב בלהמציא משחקים, ואני אסתכל איך כולם מקבלים תפקיד.״

לא קוראים לו בריון, לא מעבירים אותו לפינה ולא מספרים עליו להורים של ילד אחר. מה שנראה כמו בריונות בגן ילדים הוא הרבה פעמים ילד שגילה שיש לו כוח ועוד לא למד מה עושים איתו. לשיחה עם ילדים גדולים יותר יש שיחת בירור עם תלמיד שמוביל חרם.

ארבעה שינויים בגן שלא צריכים אשם

שתי שיחות עם ההורים

שיחה מתואמת מראש ולא בדלת באיסוף. מדברים עם כל משפחה רק על הילד שלה, ולא מזכירים שמות של ילדים אחרים. את השיחה מתעדים באותו יום, למשל בטופס תיעוד שיחה עם הורים.

להורים של הילד שבחוץ אפשר להציע את המדריך להורים שהילד שלהם בחרם. כשהורה מגיע אליכם כועס ועם תלונה, יש תסריט לשיחה עם הורים על חרם.

ימי הולדת והזמנות: מה הגן כן יכול לקבוע

על מסיבה בבית הגן לא מחליט. על מה שקורה בגן כן: מומלץ לקבוע שהזמנות מחלקים בגן רק כשכל הגן מוזמן, ושהזמנה אחרת עוברת בין ההורים ולא בתיק. בחגיגת יום ההולדת בגן כל ילד מקבל אותה חגיגה, באותו סדר. אם אתם רוצים לוח ימי הולדת שלא משאיר אף ילד בחוץ, יש לוח ימי הולדת כיתתי להדפסה.

מה לא עושים

• לא מכריחים ״תתנצלו ותתחבקו״. התנצלות כפויה מלמדת את הילדים שהעניין נגמר.
• לא מכנסים מעגל על ילד מסוים, ולא שואלים ״מי לא משחק עם…?״
• לא קוראים לילד בן חמש בריון, לא מול הילדים ולא מול ההורים.
• לא מספרים להורים של ילד אחד על ילד אחר בשמו.
• לא מבטיחים לילד שבחוץ שכולם ישחקו איתו.
• לא מענישים את כל הגן, ולא מבטלים חצר בגלל מה שקרה.

יום 10: איך מחליטים

התאמות לפי גיל

מה עושים אם

מתי זה כבר לא בידיים של הגן

• פגיעה בגוף שחוזרת, גם אחרי שטיפלתם בה.
• ילד שמסרב להגיע לגן כמה ימים ברצף.
• הורים שמספרים על שינוי בבית שנמשך שבועות: שינה, אכילה, בכי.
• הורים שמתעמתים זה עם זה, בגן או בקבוצת ההורים.
• ילד שמוביל ופוגע בכמה ילדים, לא רק באחד.

במצבים האלה פונים לפסיכולוגית החינוכית של הגן ולמפקחת, ומביאים את דפי התצפית. הם המידע הכי שימושי שיש לכם.

מהגן לכיתה א

גננת שליוותה חרם בגן חובה יכולה, בהסכמת ההורים, להעביר לבית הספר מה עבד. בכיתה א הכלים משתנים, ויש לנו פרוטוקול לחרם בכיתה א ומדריך למניעת חרם בכיתה בפתיחת השנה. כשהבעיה בבית הספר היא כבר האווירה בכיתה ולא ילד אחד, סדנת מניעת חרמות לבית ספר רשומה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, ולכן בית ספר יסודי מוזמן לבדוק איתנו את האפשרויות לפני ההזמנה.

עוד כלים לחרם בגילים אחרים: מה עושים כשיש חרם בכיתה, חרם בבית ספר יסודי וחרם שקט בכיתה. ואם בא לכם לחזק את האווירה בגן בלי קשר לחרם, יש רשימת מחמאות לילדים על מעשים. כל החומרים מסודרים במרכז החומרים למורים.

דפי התצפית וההודעה להורים להדפסה

מחר בבוקר בגן: חמישה צעדים

1. הדפיסו את דף התצפית ותנו עותק לסייעת.
2. קבעו עשר דקות של תיאום אחרי הפיזור ביום 2.
3. בחרו בובה מהגן ושם שאין לאף ילד בגן.
4. תלו את משפטי הצוות במקום שרק הצוות רואה.
5. אל תדברו עם הילדים על זה לפני שיש לכם יומיים של תצפית.

שאלות נפוצות על חרם בגן

יש בכלל חרם בגן, או שזה רק ״לא משחק איתך״ של ילדים קטנים?

לא תמיד יש. הרבה פעמים זה ריב של רגע או ילד שמתקשה להיכנס למשחק. אחרי יומיים של תצפית עונים על ארבע שאלות: האם אותו ילד בחוץ בשלושה ימים לפחות מתוך חמישה, האם זה קורה ביותר ממקום אחד בגן, האם יש ילד שקובע לאחרים עם מי לשחק, והאם מי שמתקרב אליו משלם על זה. כן על שאלה 3 או על שאלה 4 הוא דפוס של חרם, ואז מפעילים את כל הפרוטוקול. כן רק על שאלה 1, רק על שאלה 2, או על אף שאלה: עדיין לא חרם.

כמה זמן לוקח הפרוטוקול, ומה עושים בכל יום?

עשרה ימי גן. ימים 1-2: תצפית בארבע זירות, וביום 2 תיאום עם הסייעת. יום 3: מפגש הגן של 15 דקות ושיחה עם הילד שבחוץ. יום 4: שיחה עם הילד שמוביל. ימים 4-7: ארבעה שינויים בגן. יום 5: ההורים של הילד שבחוץ. יום 6: ההורים של הילד שמוביל, אם הדפוס נמשך. ימים 8-9: הכלל חוזר במפגש הבוקר. יום 10: תצפית חוזרת והחלטה.

מה אומרים לילד שאומר ״אתה לא יכול לשחק איתנו״?

״בגן שלנו לא אומרים אתה לא יכול לשחק. איזה תפקיד יש לו במשחק?״ הגננת והסייעת אומרות את אותו משפט באותן מילים. אם הילדים ענו ״בסיבוב הבא״, הצוות בודק שהסיבוב הבא באמת מגיע.

צריך לספר להורים של הילד השני?

מדברים עם כל משפחה רק על הילד שלה, ולא מזכירים שמות של ילדים אחרים. ההורים של הילד שבחוץ שומעים ביום 5 מה ראינו ומה הגן עושה. ההורים של הילד שמוביל שומעים ביום 6 על ההתנהגות ועל הכלל, אם הדפוס נמשך גם אחרי השיחה איתו ביום 4.

מתי פונים לפסיכולוגית החינוכית או למפקחת?

באותו יום, כשילד נפגע בגוף או כשיש חשד לפגיעה מצד מבוגר. וגם ביום 10, כשאין שינוי או כשהילד שמוביל עבר לפגוע בדרך אחרת, וכשילד מסרב להגיע לגן כמה ימים ברצף או שהורים מספרים על שינוי בבית שנמשך שבועות. מביאים את שני דפי התצפית.

מי עומד מאחורי החומר הזה

המבחן, הפרוטוקול, המשפטים והשיחות נכתבו מניסיון העבודה בכיתות הצעירות ועל בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר, ואין מחקר מאחורי השלבים או הזמנים. הכלל ״אתה לא יכול לשחק״ לקוח מהגן של ויויאן גוסין פיילי, כמו שכתוב למעלה. הנוהל של הגן, המפקחת והפסיכולוגית החינוכית קודמים לכל מה שכתוב כאן.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר