מה עושים כשילד דחוי חברתית בכיתה? תרחיש למחנכת לשלושה שבועות

ילד דחוי חברתית בכיתה הוא תלמיד שהקבוצה לא בוחרת בו שוב ושוב: לא בהפסקה, לא בעבודה בזוגות ולא ביום הולדת. זו אינה מריבה שתיפתר לבד, וגם אינה בהכרח חרם. התגובה הנכונה של המחנכת היא פרוטוקול של שלושה שבועות: לוודא שמדובר בדפוס ולא ביום רע, לשנות את מבנה הכיתה כך שהתלמיד יקבל קשרים מובנים במקום להתחנן עליהם, ולעבוד איתו על כלי אחד קטן. כל השלבים, עם המשפטים המדויקים, מוכנים לקחת לכיתה מחר בבוקר.

למה השבועות שאחרי חגי תשרי הם העיתוי הטוב ביותר לטפל בילד דחוי חברתית

בשבועות הראשונים של השנה הקבוצות בכיתה עדיין נזילות. אחרי חגי תשרי, כשהלימודים נכנסים לרצף, הן מתקשות: מי שיושב בחוץ בסוף אוקטובר יישאר בחוץ עד ינואר, כי החברויות כבר סגורות ואין יותר אירועים טבעיים שמערבבים את הקלפים. לכן התערבות באמצע ספטמבר או בתחילת אוקטובר דורשת מהמחנכת פחות מאמץ מהתערבות בחורף, ובאותו מאמץ משיגה יותר.

חשוב גם מה שאינו עובד: לחכות שהילד ימצא את עצמו. מניסיון העבודה בכיתות, תלמיד שנשאר לבד שלושה שבועות ברצף מפסיק לנסות, ומתחיל להיראות לכיתה כמי שבוחר להיות לבד. ברגע הזה הקבוצה כבר מספרת לעצמה סיפור שמצדיק את הדחייה, וההתערבות נעשית ארוכה בהרבה.

ילד דחוי חברתית או חרם? ההבדל קובע מה עושים

שני המצבים נראים דומה מבחוץ ודורשים טיפול שונה לגמרי. דחייה היא היעדר בחירה; חרם הוא פעולה מתואמת. פרוטוקול שמתאים לאחד מזיק לשני.

אם הסימנים מצביעים על הכיוון השני, הכלי הנכון הוא פרוטוקול הטיפול בחרם בכיתה ולא הדף הזה.

ארבעה סימנים שמאשרים דחייה חברתית בבית הספר ולא יום רע

לפני שמתחילים לפעול, שבוע אחד של תצפית. ארבעה סימנים, כל אחד נבדק פעמיים לפחות בימים שונים.

דף תצפית מוכן לשלב הזה יש בדף תצפית ההפסקה למיפוי חברתי, והשיטה המלאה לזיהוי מופיעה במיפוי חברתי בכיתה.

מה לא לעשות כשמזהים ילד דחוי חברתית

• לא לבקש מהכיתה לשחק עם התלמיד. בקשה כזו מסמנת אותו כמקרה סעד ומעמיקה את הפער.
• לא לשבח אותו בפומבי כדי להעלות את מעמדו. שבח שאינו קשור לתוכן נקרא מיד כניסיון הצלה.
• לא לקיים שיחה כיתתית על קבלת האחר באותו שבוע שבו התחילה ההתערבות. כולם יודעים על מי מדובר.
• לא להעביר את התלמיד לכיתה אחרת כצעד ראשון. מה שלא נפתר בכיתה אחת חוזר על עצמו בכיתה השנייה.
• לא להטיל על תלמיד מוביל תפקיד של שמירה עליו. זו חברות בכפייה, והיא מתפוצצת תוך שבועיים.
• לא לספר להורים של תלמידים אחרים על מצבו החברתי של הילד. זו חשיפה של מידע אישי שאינו שלנו.

הפרוטוקול: שלושה שבועות, צעד ביום

הטבלה היא כל התוכנית. כל שורה לוקחת בין חמש דקות לשיעור אחד, ואף שורה אינה דורשת ציוד.

השיחה עם התלמיד: משפטים מדויקים

השיחה הזו נכשלת כשהיא נפתחת בשאלה ״למה אין לך חברים?״. המבנה שלמטה מוציא את הילד מעמדת הנאשם.

מבנה מלא יותר לשיחות אישיות עם תלמידים יש במדריך השיחה האישית עם תלמיד.

השיחה עם ההורים: ארבעה חלקים

• עובדה, לא פרשנות. ״בשלוש תצפיות בהפסקה הוא היה לבד״, ולא ״הוא ילד דחוי״.
• מה כבר עשיתי. מפרטים את שינוי ההושבה ואת התפקיד. הורה שמבין שיש תוכנית מגיב אחרת מהורה שמקבל דיווח.
• מה אני מבקשת מכם. בקשה אחת קונקרטית, למשל לארגן מפגש אחד בבית עם תלמיד אחד מהשולחן החדש.
• מועד מעקב. תאריך מדויק לשיחה הבאה, בתוך שלושה שבועות. מתחייבים על פעולות ועל מועד, לא על תוצאה.

איך משנים את הכיתה בלי לחשוף את התלמיד

שלושת המהלכים האלה עובדים על כל הכיתה, ולכן איש אינו מזהה שהם נועדו לתלמיד אחד.

• ביטול הבחירה החופשית לשבועיים. כל חלוקה לקבוצות בשבועיים האלה נעשית על ידי המחנכת, בכל המקצועות. זה מוריד מהתלמיד את הרגע היומיומי שבו הוא נשאר אחרון. טבלה מוכנה לכך יש בטבלת קבוצות העבודה בכיתה.
• תפקיד לכל תלמיד. כשלכל אחד בכיתה יש תפקיד, גם לתלמיד הדחוי יש סיבה מובנית לדבר עם אחרים. הרעיון המלא נמצא בתפקיד לכל תלמיד.
• הושבה מתוכננת. שינוי מפת ההושבה לכל הכיתה, ולא הזזה של תלמיד אחד. שיקולי הבנייה מפורטים במפת ההושבה הכיתתית.

התאמות לפי שכבת גיל

מה עושים אם

מתי מערבים יועצת ומנהל

• כשהתלמיד אומר שהוא אינו רוצה להגיע לבית הספר, או מתלונן על כאבי בטן וראש בבקרים.
• כשמופיעה פגיעה פיזית, השפלה מול הכיתה או תוכן פוגעני ברשת.
• כשהדחייה חוצה כיתות, כלומר גם תלמידים משכבה אחרת מתרחקים ממנו.
• כשעברו שלושה שבועות מלאים של פרוטוקול ואף סימן לא זז.

מחר בבוקר: חמישה צעדים

1. לרשום בדף אחד את שם התלמיד ואת ארבעת הסימנים, עם תאריך.
2. לצאת להפסקה אחת ולהסתכל חמש דקות, בלי להתערב.
3. לקבוע מראש שתי חלוקות לקבוצות השבוע שייעשו על ידי המחנכת ולא בבחירה חופשית.
4. לקיים את שיחת שבע הדקות לפי טבלת המשפטים, לא כמקרה חריג אלא בתוך סבב שיחות.
5. לסמן ביומן תאריך מדויק בעוד שלושה שבועות לבדיקה חוזרת.

שאלות ותשובות

מאיזה גיל הפרוטוקול לילד דחוי חברתית מתאים?
מכיתה א ועד תיכון, עם ההתאמות שבטבלה. בגילים הצעירים ההושבה והתפקיד עושים את רוב העבודה, ובחטיבה ובתיכון פועלים דרך מקצועות ופרויקטים ובשיתוף התלמיד עצמו.

האם נכון לדבר עם הכיתה על מה שקורה?
לא על התלמיד ולא באותו שבוע. פעילות כיתתית על שייכות היא כלי טוב, אבל רק כשהיא חלק משגרה קיימת ולא כשהיא מגיעה יומיים אחרי שינוי ההושבה.

מה ההבדל בין ילד דחוי חברתית לילד מוחרם?
דחייה היא היעדר בחירה בלי תיאום, וחרם הוא כלל מתואם שמישהו אוכף. בדחייה שינוי מבנה יוצר קשר חדש; בחרם הקבוצה החדשה מיישרת קו תוך יומיים, וזה הסימן המבחין.

כמה זמן לוקח לראות שינוי?
בדרך כלל שלושה שבועות מספיקים כדי לראות תזוזה בשניים מארבעת הסימנים. אם אחרי שלושה שבועות שום סימן לא זז, זה מועד ההעברה ליועצת ולא מועד לסבב שני לבד.

האם צריך לספר להורים מיד?
עדיף לקיים שיחה אחת עם התלמיד וסבב תצפית לפני כן, כדי להגיע להורים עם עובדות ועם תוכנית. סוף השבוע השני, לפי הטבלה, הוא הזמן הנכון.

מי עומד מאחורי החומר הזה

החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות, בסדנאות גיבוש כיתתי בגישת ODT (תוכנית 11854 בגפ״ן, במסלול הירוק) ובסדנת מניעת חרמות (תוכנית 56427 בגפ״ן, במסלול הירוק). חומרים נוספים למחנכת נמצאים במרכז החומרים למורים.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר