גיליתם שהילד שלכם בחרם: מה עושים, לפי הסדר
סדר פעולות ברור להורה, מהערב שבו נודע לכם ועד הטיפול בכיתה
אם הגעתם לכאן הערב, קחו נשימה. הדבר הראשון שצריך לקרות הוא לא מהלך גדול אלא שיחה שקטה עם הילד, ורק אחר כך פנייה מסודרת לבית הספר. המדריך הזה בנוי כסדר פעולות, כדי שתדעו בכל רגע מה השלב הבא ומה עדיין לא צריך לעשות.
שלב אחר שלב
מקשיבים לפני שפועלים
בערב הראשון המשימה שלכם היא בעיקר להקשיב. הילד סיפר משהו, ובדרך כלל הוא בודק איך תגיבו לפני שיספר את השאר. תגובה סוערת מלמדת אותו שעדיף לא לספר בפעם הבאה. אמרו לו שאתם מאמינים לו, שזה לא באשמתו, ושאתם תחשבו יחד מה עושים. אל תבטיחו שתסדרו את זה מחר ואל תשאלו מה הוא עשה כדי שזה יקרה. אם קשה לפתוח את השיחה, שלוש שאלות פשוטות בסוף היום עוזרות להתחיל בלי חקירה. ההורים שכבר עברו את הערב הזה מתארים אותו כאן במה עושים כשמגלים.
אוספים עובדות, לא רק תחושות
פנייה מגובה בפרטים מקבלת מענה אחר מפנייה שמנוסחת כתחושה כללית. פתחו מסמך אחד ורשמו תאריכים: מתי הילד חזר ואמר שאף אחד לא דיבר איתו, מתי לא הוזמן, מתי חזר בלי הציוד. אם יש מסרים בקבוצת הכיתה, צלמו מסך ושמרו. כדאי גם לדעת איך התופעה נראית מבחוץ, כי לא כל ריב הוא חרם ולא כל שקט הוא בסדר. ההגדרה של חרם וסימני הזיהוי והסימנים שילד חווה נידוי חברתי יעזרו לכם לנסח. אם החלק המרכזי קורה ברשת, ראו את מה שקורה כשתלמיד מודר מקבוצת הוואטסאפ.
פונים למחנך בכתב וקובעים פגישה
המחנך הוא הכתובת הראשונה, גם אם אתם כועסים וגם אם אתם לא בטוחים שהוא ער למה שקורה. שלחו הודעה קצרה ועניינית: שם הילד, מה קורה, שלוש דוגמאות עם תאריכים, ובקשה לפגישה השבוע. אל תכתבו שמות של ילדים אחרים כאשמים בהודעה הראשונה, זה מזיז את השיחה מהכיתה אל ההתגוננות. בפגישה עצמה בקשו לשמוע מה המחנך רואה, לא רק להשמיע. מחנכות מגיעות לשיחה הזאת עם תסריט מוכן לשיחה עם הורים, ואפשר גם לדעת מראש מה הפרוטוקול שמחנכת מפעילה בכיתה. ההיכרות עם הצד שלהם עושה את הפגישה שיתופית יותר.
עולים שלב, בשקט ובכתב
אם עברו כמה ימים ולא חזרו אליכם, או שהתשובה הייתה שאין כאן בעיה, השלב הבא הוא יועצת בית הספר. היועצת רואה את הכיתה כמערכת ויש לה כלים שלמחנך אין. הפנייה אליה נעשית בכתב, עם אותו מסמך תאריכים ועם ציון העובדה שכבר פניתם למחנך ומתי. אם גם שם אין תזוזה, פונים להנהלה. שמרו על אותו טון עובדתי בכל שלב. בכל פנייה בקשו לדעת מה מתוכנן ברמת הכיתה, כי חרם מטופל ברמת הכיתה כולה ולא ברמת הילד שנפגע. שאלה נוספת ששווה לשאול היא מה עלה בסקר האקלים ותחושת השייכות בבית הספר.
מבקשים טיפול בכיתה, לא השגחה על הילד
הבקשה הטבעית היא שישגיחו על הילד שלכם בהפסקה, אבל השגחה נקודתית לא משנה את מה שקורה סביבו. בקשו שלושה דברים קונקרטיים: מה יעשו בשעת חינוך בשבועות הקרובים, מי מדבר עם התלמידים שמובילים, ומתי תקבלו עדכון. יש כאן חומרים שאפשר להראות לצוות, כמו דף העבודה על העומד מהצד ותרחיש מסודר לתלמיד שיושב לבד בהפסקה. אם בבית הספר שוקלים מהלך רחב יותר, ההשוואה בין גישות למניעת חרמות ומה קורה בפועל בסדנת מניעת חרמות נותנים להם נקודת פתיחה. אם הם רוצים לראות איך נראית תוכנית שלמה לכיתה, עמוד מניעת חרמות מרכז את הכל במקום אחד.
השיחה עם הילד היא החלק שרק אתם יכולים לעשות
בזמן שבית הספר עובד, התפקיד שלכם הוא לשמור על הילד מחובר. שאלו על דברים שאינם בית הספר, שמרו על שגרה, ותנו לו מקום אחד בשבוע שבו הוא מצליח במשהו ולא נמדד חברתית: חוג, בן דוד, שכן. חבר אחד מחוץ לכיתה מחזיק הרבה. הרעיון של שמירה על קשר עם ילד שנמצא בחרם מסביר למה זה עובד. אם הילד ביישן או נסוג, ההתמודדות עם חרדה חברתית מרחיבה. ואם אתם מודאגים ממצבו הרגשי, זו הנקודה לפנות לגורם מקצועי, ליועצת בית הספר או לרופא המשפחה. אין צורך לחכות שיהיה גרוע יותר.
בודקים מה השתנה, ולא רק אם הפסיקו
אחרי שלושה עד ארבעה שבועות שבו ובדקו. השאלה היא לא רק אם החרם נגמר, אלא אם יש לילד עם מי לשבת, אם הוא מוזמן, ואם הוא חוזר בסדר. שינוי חברתי בכיתה נבנה לאט, ולפעמים יש שיפור חלקי לפני שיפור אמיתי. שמרו על הקשר עם המחנך גם כשנרגע, ובאסיפת ההורים הקרובה בקשו שהנושא החברתי יעלה ככיתה. מה שנאמר להורים באסיפה משפיע על מה שקורה בכיתה אחר כך. ובאופן כללי, כדאי להכיר את חמשת הסימנים למצוקה חברתית כדי לזהות מוקדם יותר בפעם הבאה.
רשימת הפעולות של ההורה
- פתחו מסמך אחד ורשמו בו תאריכים ואירועים, כל פעם שהילד מספר משהו. אל תסתמכו על הזיכרון.
- צלמו מסך של הודעות בקבוצת הכיתה או ברשתות, עם התאריך. שמרו בתיקייה אחת.
- שאלו את הילד מה קרה ומי היה שם. אל תשאלו מה הוא עשה כדי שזה יקרה, ואל תשאלו למה הוא לא הגיב.
- אמרו לילד מראש שאתם מתכוונים לפנות לבית הספר, ומה בדיוק תספרו. הפתעה פוגעת באמון.
- שלחו למחנך הודעה בכתב עם שלוש דוגמאות ותאריכים, ובקשו פגישה השבוע.
- בפגישה בקשו לשמוע קודם מה המחנך רואה בכיתה, ורק אחר כך הציגו את מה שאתם רואים בבית.
- בקשו בכתב מה מתוכנן ברמת הכיתה ומתי תקבלו עדכון. בקשה כללית מקבלת תשובה כללית.
- אם אין מענה תוך כמה ימים, פנו ליועצת בית הספר בכתב, ואחריה להנהלה. שמרו על אותו טון עובדתי.
- אל תיצרו קשר עם ההורים של הילדים האחרים לפני שדיברתם עם בית הספר.
- קבעו לילד מקום אחד קבוע מחוץ לכיתה שבו הוא פוגש ילדים אחרים, ושמרו עליו גם בשבועות עמוסים.
הכל בעמוד אחד להדפסה
מה עושים אם
שאלות שחוזרות
איך אני יודע שזה חרם ולא ריב רגיל?
כמה זמן סביר לחכות לתשובה מבית הספר?
האם להוציא את הילד מבית הספר?
מה אני עושה עם הילדים שמובילים את זה?
האם לספר לילד שפניתי לבית הספר?
האם זה יעבור לבד?
להעמיק
מה אפשר להראות לבית הספר
חרם הוא דינמיקה של כיתה שלמה, ולכן הטיפול שעובד הוא ברמת הכיתה ולא ברמת ילד אחד. אלה התוכניות שבית הספר יכול להפעיל, ושלושתן מוכרות למימון מתקציב גפ"ן. אתם לא צריכים להזמין כלום. מספיק שתדעו שזה קיים כשאתם יושבים מול המנהלת.
יום אחד של תחנות מסתובבות בחצר בית הספר, לשכבה שלמה או לבית הספר כולו. כל התלמידים פעילים במקביל, והתחנות בנויות כך שאי אפשר לסיים אותן לבד.
גפ"ן 11854אותו מודל בהיקף של כיתה אחת, בלי להתחייב לשכבה שלמה. מתאים לכיתה שיש בה קושי חברתי, או כטעימה לפני החלטה על משהו גדול יותר.
גפ"ן 11854ארבעה מפגשים שבועיים רצופים בכיתה, אותו מדריך לאורך כל הסדרה. עבודה על הכלה חברתית ופיתוח אמפתיה, לא הרצאה חד פעמית.
גפ"ן 56427הדבר שהכי קשה לקבל בתור הורה הוא שהחלק המשמעותי בטיפול בחרם לא נמצא אצלכם בבית. הוא נמצא בכיתה, בין הילדים שעומדים מהצד ולא יודעים מה לעשות. אתם יכולים להחזיק את הילד, לתעד, לפנות בזמן ולבקש בקשות מדויקות, וזה הרבה. את השאר עושים שם, ולכן שווה להביא לבית הספר גם חומר שאפשר לעבוד איתו. כל מה שנמצא כאן פתוח לקריאה ולהעברה הלאה, ואם היועצת או המחנך מחפשים נקודת פתיחה, אפשר פשוט לשלוח להם את הקישורים.
ואם אתם רוצים לדבר עם מישהו
אם אתם באמצע זה עכשיו ולא בטוחים מה הצעד הבא, אפשר להתקשר. אני עובד עם כיתות שעוברות את זה, ואשמח לחשוב יחד איתכם איך לגשת לבית הספר. זו לא שיחת מכירה ואין שום דבר להזמין.
052-597-7959