מערך שיעור על קבלת החלטות לשעת חינוך: כל החלטה היא גם ויתור (45 דקות)

מערך שיעור על קבלת החלטות לשעת חינוך מלמד את הכיתה שבכל בחירה יש גם ויתור, ושאפשר להחליט בלי להיתקע ובלי לקפוץ. במערך שלמטה, ל-45 דקות בכיתות ד עד ו, התלמידים מגלים ״איזה מחליט אני?״ בעזרת 8 כרטיסים, מעלים לפחות שלוש חלופות להחלטה אמיתית ושוקלים אותן על מאזניים, כותבים ״בחרתי ב… וויתרתי על…״, ומציירים תמרורים לרגע שבו צריך להחליט. השלבים נשענים על תוכניות כישורי החיים של משרד החינוך לכיתה ג ולכיתה ה. זה לא מערך שיעור דילמות מוסריות לשעת חינוך: שם יש שני צדדים טובים וערכים שמתנגשים, וכאן מדובר בבחירות יומיומיות ובתהליך שעוברים בדרך להחלטה. בסוף העמוד יש כרטיסים ודפים להדפסה, ובהמשך התאמות לכיתות ב עד ג ולכיתות ז עד ח.

לכרטיסים ולדפים להדפסה

מערך שיעור על קבלת החלטות: למה מתחילים בוויתור?

כי ההחלטות הקשות לילדים הן לא אלה שבהן ברור מה נכון, אלא אלה שבהן שתי האפשרויות טובות ואי אפשר לקבל את שתיהן. בתוכנית כישורי החיים של משרד החינוך לכיתה ג, בפרק להיות עצמאי יותר, הילדים בוחרים בין שני חוגים שמתקיימים באותו יום ובאותה שעה, שוקלים את היתרונות של כל חלופה על כפות מאזניים, ורושמים גם את ההחלטה וגם את החוג שוויתרו עליו. אחרי ההחלטה הם מדברים על מה שהרגישו ועל הדרכים להתמודד עם היתרונות שהפסידו. התוכנית הזו מותאמת לחינוך הממלכתי-דתי, ולקחנו ממנה רק את השלד: מאזניים, ויתור, ומעבר מהחלטה לביצוע.

מה שהמערך הזה מוסיף הוא שהוויתור נאמר בקול כבר בהתחלה. זה מה שמבדיל אותו מ״תחשבו טוב לפני שאתם מחליטים״: ילד שיודע שכל בחירה עולה משהו לא מחפש את האפשרות המושלמת, ולא נתקע כשהיא לא נמצאת. במובן הזה זה גם מערך שיעור על בחירה, ולא רק על חשיבה.

מטרות השיעור

מהלך השיעור: 45 דקות לפי דקות

שלב 1 (0-8 דקות): איזה מחליט אני?

חלקו לכל תלמיד את 8 הכרטיסים מהדפים שבסוף העמוד. כל תלמיד מסמן את הכרטיסים שמתאימים לו, בלי להראות לאחרים. הכרטיסים נכתבו בהשראת מפגש 16 בפרק פתרון בעיות וקבלת החלטות של שפ״י לכיתה ה, שעוסק בהיכרות עם עצמי כמקבל החלטות ובהנחות שמפריעות להגיע להחלטה. הניסוח כאן הוא שלנו:

אחרי הסימון שאלו את הכיתה: איזה כרטיס הכי מוכר לכם? ואיך משפט כזה מפריע להחליט? אחר כך כל זוג בוחר כרטיס אחד ומשנה אותו למשפט שעוזר. השאלה השנייה והתרגיל שאחריה נשענים על שאלות הדיון של אותו מפגש, בניסוח שלנו. למשל, ״אני מחכה לרגע האחרון״ הופך ל״אני קובע/ת לעצמי עד מתי אני מחליט/ה״. זו המלצה שלנו: לא לבקש מתלמידים להקריא בקול את הכרטיסים שסימנו. מי שרוצה, משתף משפט שעוזר, לא משפט שמפריע.

שלב 2 (8-20 דקות): שלוש חלופות על המאזניים

בחרו החלטה קטנה ואמיתית, למשל איזה חוג לבחור, מה עושים בהפסקה הארוכה, או על איזה נושא לעשות עבודה. בזוגות, כל זוג כותב בדף המאזניים לפחות שלוש חלופות, ולא שתיים. מתחת לכל חלופה כותבים את היתרונות שלה, ואז שמים אותם על המאזניים: איזו חלופה כבדה יותר בעיניי? השאלות שעוזרות לשקול נשענות על השאלות המנחות בתוכנית לכיתה ג, בניסוח שלנו: באיזו אפשרות אהנה יותר? באיזו אצליח להתקדם? מה ממליצים לי אחרים, ומה אני חושב/ת בעצמי?

למה שלוש: לפי הסקירה של מאן, הרמוני ופאוור משנת 1989, קבלת החלטות בגיל ההתבגרות: התפתחות הכשירות, גם בגיל 12 עד 14 קשה יותר לייצר אפשרויות, לזהות מגוון רחב של סיכונים ויתרונות ולצפות את ההשלכות של כל חלופה. הסקירה לא עוסקת בילדים בכיתות ד עד ו. בעינינו, אם זה קשה עוד בגיל 12, שווה לתרגל את זה כבר עכשיו. זו פעילות קבלת החלטות שאפשר לחזור עליה בכל החלטה כיתתית, מטיול ועד מסיבת סוף שנה.

שלב 3 (20-30 דקות): בחרתי ב… וויתרתי על…

זה הלב של המערך. כל תלמיד כותב בדף ״בחרתי, ויתרתי״ שתי שורות על ההחלטה מהמאזניים: ״בחרתי ב…״ ו״וויתרתי על…״. אחר כך שאלו את הכיתה: איך מרגישים אחרי שהחלטנו? ומה עושים עם מה שוויתרנו עליו? רשמו על הלוח כל דרך התמודדות שהתלמידים מציעים. כל תלמיד בוחר מהלוח דרך אחת שמתאימה לו, וכותב אותה בשורה השלישית: ״כדי להתמודד עם הוויתור, אני…״. השלב הזה בנוי על הפרק בתוכנית לכיתה ג, שבו הילדים מצהירים על ההחלטה שלהם כשהם יודעים שהיא כרוכה בוויתור, ובוחרים דרך התמודדות מתוך ההצעות של הקבוצה.

אם הכיתה נתקעת, אלה דוגמאות שלנו לדרכי התמודדות:

מה לא לעשות: לא לשכנע תלמיד שהוויתור ״לא נורא״. מותר להצטער על מה שוויתרנו עליו, וזה לא אומר שההחלטה הייתה שגויה. זה המשפט שכדאי שיישאר על הלוח: כל החלטה היא גם ויתור.

שלב 4 (30-40 דקות): תמרורי אזהרה ותמרורי הוראה

בתוכנית של שפ״י לכיתה ה, בסוף אותו מפגש, התלמידים מציירים תמרורי אזהרה, מה לא לעשות, ותמרורי הוראה, מה כן לעשות, כשנתקלים בבעיה וצריך לקבל החלטה. חלקו את הכיתה לקבוצות של ארבעה, ותנו לכל קבוצה גיליון גדול. כל קבוצה מציירת שני תמרורים: אחד של אזהרה ואחד של הוראה. זו פעילות על קבלת החלטות בכיתה שהתוצר שלה נשאר על הקיר. דוגמאות שלנו, אם צריך להתניע: תמרור עצור, ״לא מחליטים בזמן כעס״, ותמרור חץ, ״קודם שלוש חלופות״. את התמרור של הכעס אפשר לחבר למערך שיעור על כעס לשעת חינוך, שבו הכיתה כבר תרגלה מה עושים כשהכעס עולה.

שלב 5 (40-45 דקות): פתק יציאה

כתבו על הלוח את המשפט של השיעור, שיישאר שם עד סוף השבוע: כל החלטה היא גם ויתור. פתק היציאה הוא שתי שורות: ״החלטה אחת שאני צריך/ה לקבל השבוע:״ ו״שתי חלופות שלא חשבתי עליהן קודם:״. אספו את הפתקים בלי שמות, וקראו אותם אחרי השיעור כדי לראות מה עלה. כיתה שמדברת בגלוי על מה שהיא מוותרת עליו לומדת גם להקשיב לוויתורים של אחרים, וזה חיבור אנושי.

קופסה למחנכת: מה משרד החינוך אומר על קבלת החלטות

במרחב הפדגוגי של משרד החינוך, קבלת החלטות היא יכולת ליבה בתוך מיומנות חשיבה ביקורתית, שמוגדרת שם כ״היכולת לבחון ולהעריך מידע, דעות או רעיונות באופן מושכל, לגבש דעה או עמדה באופן עצמאי, לבחור בין חלופות ולקבל החלטות מנומקות״. בעמוד לנתח בעיה, סוגיה או דילמה ממגוון נקודות מבט מופיע מדרג של יעדים. הפשוט שבהם: ״להכריע בין שתי חלופות לפתרון סוגיה או דילמה פשוטה ולהסביר את ההכרעה בהקשרים נתונים ומוגדרים היטב״. ביעד הבא כבר שוקלים מספר חלופות, מעריכים את ההשלכות המיידיות של כל אחת ומכירים הטיות נפוצות, וביעדים המתקדמים מעריכים גם השלכות ארוכות טווח. בעמוד לא מצאנו שיוך כתוב של כל יעד לשכבה, ולכן לא שייכנו. בשיעור הזה, המעבר משתי חלופות לשלוש הוא הצעד מהיעד הראשון לשני.

בתוכנית של שפ״י לכיתה ה, הרציונל פותח בכך שהבחירה בין חלופות היא המרכיב המרכזי בתהליך קבלת ההחלטות, ושאנשים שונים מקבלים החלטות שונות במצבים דומים. לכן הכרטיסים בשלב 1 לא מחפשים ״מחליט טוב״ ו״מחליט רע״, אלא עוזרים לכל תלמיד להכיר את הדרך שלו.

קבלת החלטות, דילמה או לחץ חברתי: מה ההבדל?

שלושה שיעורים קרובים, ולכל אחד שאלה אחרת. שיעור חינוך על קבלת החלטות עוסק בתהליך, ולא בתוכן של ההחלטה:

התאמות לפי שכבה

מה עושים בשבועות שאחרי

ההמלצה שלנו: שיעור על קבלת החלטות לילדים עובד כשהמשפט שלו חוזר בהחלטות אמיתיות של הכיתה, ולא נשאר באירוע אחד. בתוכנית לכיתה ג, אחרי ההחלטה מגיע שלב הביצוע: איזה מידע צריך, ובאיזה סדר עושים את הדברים. זה מה שהטבלה מתרגלת:

לשורה האחרונה יש דף מוכן: דף מטרות לתלמיד להדפסה. את הצד של לחכות למה שבחרנו מלמדים במערך שיעור על דחיית סיפוקים לשעת חינוך, ואת הצד של מה בידיים שלי במערך שיעור על אחריות לשעת חינוך. עוד מערכים לשעת חינוך מרוכזים בעמוד חומרים למורים.

כרטיסים, דף מאזניים ודף ״בחרתי, ויתרתי״ להדפסה

הדף האישי נשאר אצל התלמיד. את פתקי היציאה אפשר לאסוף בלי שמות, ולא מקריאים פתק של תלמיד מסוים בקול.

כשההחלטה היא של כל הקבוצה

מניסיון העבודה בכיתות, במשימה קבוצתית עם זמן מוגבל הקבוצה צריכה לבחור דרך פעולה אחת ולוותר על אחרות, ושם עולות בזמן אמת התגובות מהכרטיסים: מי שמחליט מהר, ומי שמחכה שמישהו אחר יחליט. ברגעים האלה אפשר לשאול את שאלת השיעור: על מה ויתרנו, ואיך ממשיכים? פעילות גיבוש ODT לכיתה בנויה סביב משימות כאלה, עם עיבוד בסוף שמחבר את מה שקרה למה שקורה בכיתה כל יום.

שאלות נפוצות על מערך שיעור על קבלת החלטות

מה זה קבלת החלטות?

קבלת החלטות היא בחירה בין כמה חלופות אפשריות. בתוכנית כישורי החיים של שפ״י לכיתה ה, הבחירה בין חלופות מתוארת כמרכיב המרכזי בתהליך, ובמרחב הפדגוגי של משרד החינוך קבלת החלטות היא יכולת ליבה בתוך מיומנות החשיבה הביקורתית. בשיעור הזה מוסיפים את הצד השני: כל בחירה היא גם ויתור.

מהם שלבי קבלת החלטות?

בתוכנית כישורי החיים של משרד החינוך לכיתה ג יש שבעה שלבים: הגדרת הבעיה, זיהוי החלופות, זיהוי מקורות מידע, איסוף נתונים על כל חלופה, עיבוד הנתונים ושקילתם, בחירה בין החלופות על כפות המאזניים, וקבלת ההחלטה, שבה רושמים גם על מה ויתרתי. אחרי ההחלטה מגיע שלב הביצוע.

איך לקבל החלטות נכונות?

אין נוסחה להחלטה נכונה בכל פעם. מה שאפשר ללמד הוא תהליך: לעצור לפני שמחליטים מהר מדי, לחפש לפחות שלוש חלופות, לשקול את היתרונות של כל אחת, ולדעת מראש על מה מוותרים. גם החלטה טובה כוללת ויתור, ולכן אכזבה אחרי ההחלטה לא אומרת שההחלטה הייתה שגויה.

מה משרד החינוך מצפה מתלמידים בקבלת החלטות?

במדרג שבמרחב הפדגוגי, היעד הפשוט הוא להכריע בין שתי חלופות בסוגיה פשוטה ולהסביר את ההכרעה. היעד הבא הוא לשקול מספר חלופות, להעריך את ההשלכות המיידיות של כל אחת, להגיע להכרעה מנומקת ולהכיר הטיות נפוצות. ביעדים המתקדמים מעריכים גם השלכות ארוכות טווח. בעמוד לא מצאנו שיוך כתוב של כל יעד לשכבה מסוימת.

מה ההבדל בין שיעור על קבלת החלטות לשיעור על דילמות מוסריות?

בדילמה מוסרית יש שני צדדים טובים וערכים שמתנגשים, והשיעור הוא דיון כיתתי על מה נכון. בשיעור על קבלת החלטות הבחירה היא יומיומית, בלי צד מוסרי, והשיעור מלמד תהליך: להעלות חלופות, לשקול אותן, לבחור ולדעת על מה ויתרתי.

מאיזה גיל אפשר ללמד ילדים לקבל החלטות?

בתוכניות כישורי החיים של משרד החינוך, בחירה וקבלת החלטות מופיעות כבר בתוכנית לכיתה ג, ופרק שלם על פתרון בעיות וקבלת החלטות מופיע בתוכנית של שפ״י לכיתה ה. לפי סקירה משנת 1989, גם בגיל 12 עד 14 עוד קשה יותר לייצר חלופות ולצפות השלכות, ולכן השיעור דורש שלוש חלופות ולא שתיים.

מי עומד מאחורי החומר הזה

החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות ובסדנאות לגיבוש כיתתי. המסגרת נשענת על תוכניות כישורי החיים של משרד החינוך, על המרחב הפדגוגי ועל המחקרים המקושרים בגוף העמוד. שלבי השיעור, הכרטיסים, הדפים והדוגמאות בטבלאות נכתבו לצורך השיעור ואינם לקוחים מכיתה מסוימת.

רוצים לבדוק מה מתאים לכיתה שלכם? השאירו פנייה בטופס יצירת הקשר, ונחזור אליכם.