מערך שיעור על לחץ חברתי לשעת חינוך מתחיל לא בהרצאה על אומץ, אלא בהצבעה כפולה: פעם אחת בעיניים עצומות ופעם אחת בידיים מורמות, על אותה שאלה בדיוק. הפער בין שתי הספירות הוא לחץ חברתי שהכיתה רואה במספרים, בלי שאף תלמיד נחשף. משם השיעור ממשיך לתרחישים ולתסריט משפטים קצר שתלמיד יכול להשתמש בו באותו יום בהפסקה.
בעמוד הזה מערך מלא ל־45 דקות: מטרות, מהלך לפי דקות עם המשפטים שהמחנכת אומרת, כללי בטיחות, ארבע הצהרות להצבעה, ארבעה כרטיסי תרחיש, תסריט של ארבע דרכים להגיד לא, התאמות לפי גיל, מה עושים אם השיעור מתפוצץ, ומה לא לעשות. בלי ציוד ובלי הכנה מוקדמת.
מערך שיעור על לחץ חברתי: מה השיעור עושה ומה הוא לא
השיעור הזה לא מנסה לשכנע תלמידים שהם חזקים מהקבוצה. הוא עושה משהו צנוע יותר ושימושי יותר: נותן שם למה שקורה להם בגוף כשכולם צוחקים והם לא, ומכניס לפה שלהם ארבעה משפטים קצרים שאפשר להגיד בלי לריב ובלי לצאת מהחבורה.
מה שהשיעור אינו: הוא אינו בירור של אירוע שקרה בכיתה, הוא אינו שיחה על תלמיד מסוים, והוא אינו תחליף לטיפול בחרם פעיל. אם יש כרגע ילד מוחרם בכיתה, השיעור הזה מגיע אחרי הטיפול ולא במקומו. לטיפול עצמו יש פרוטוקול צעד אחר צעד למחנכת ופרוטוקול לשיחה הראשונה עם התלמיד המוחרם.
יש באתר חומר קרוב שכדאי להבדיל ממנו. דף העבודה על העומד מהצד עוסק בילד שרואה ולא עושה. השיעור הזה עוסק בילד שכן עושה, ביחד עם כולם, וגם לא מבין למה. זה הבדל חשוב, כי הראשון מרגיש אשם והשני בכלל לא מרגיש שקרה משהו.
מטרות השיעור
- שהתלמידים יזהו לחץ חברתי כתופעה שקורית לכולם, ולא כחולשה אישית של מי שנכנע לה.
- שהם יבחינו בין שלושה סוגים של לחץ: ישיר, שקט ופנימי.
- שכל תלמיד ייצא מהשיעור עם משפט אחד שהוא בחר, שאפשר להגיד בו סירוב בלי לריב.
- שהכיתה תסכים על משפט משותף אחד שמותר להשתמש בו בלי להיחשב מלשין או מתחסד.
- שהמחנכת תראה, בלי לחקור אף אחד, כמה רחוק הפער בין מה שהכיתה חושבת לבין מה שהיא מראה.
ציוד והכנה
ציוד: אין. צריך לוח או משטח כתיבה כלשהו כדי לרשום כמה מספרים, וזה הכול. אין דפים להדפיס, אין כרטיסים לגזור ואין מצגת.
הכנה: חמש דקות. לקרוא פעם אחת את ארבע ההצהרות בנספח א ולבחור מהן אחת שמתאימה לכיתה שלכם, ולקרוא פעם אחת את ארבעת המשפטים בנספח ג כדי שיצאו טבעי בהקראה. אם רוצים לחסוך זמן בשלב התרחישים אפשר להדפיס את נספח ב ולגזור לארבעה חלקים, אבל הקראה בקול עובדת בדיוק אותו דבר.
הושבה: מעגל אם אפשר. אם הכיתה יושבת בשולחנות זה עובד גם ככה, ובלבד שכל תלמיד רואה את הידיים של האחרים בשלב ההצבעה הגלויה. זה בדיוק המנגנון שאנחנו בודקים.
מהלך השיעור: 45 דקות לפי דקות
| זמן | מה עושים | מה המחנכת אומרת |
|---|---|---|
| 0–7 | ההצבעה הכפולה. בוחרים הצהרה אחת מנספח א. סבב ראשון: כולם מניחים ראש על השולחן ומצביעים באגודל מתחת לגובה העיניים (למעלה מסכים, למטה לא מסכים, הצידה לא בטוח). המחנכת סופרת וכותבת שלושה מספרים על הלוח. סבב שני: אותה הצהרה בדיוק, ראש למעלה, ידיים מורמות. סופרים שוב וכותבים לידם. | ״עכשיו אני שואלת את אותה שאלה פעמיים. בפעם הראשונה אף אחד לא רואה אתכם. בפעם השנייה כולם רואים. אני לא הולכת לשאול אף אחד למה השתנה. אני רק רושמת מספרים.״ |
| 7–13 | לתת שם. מסתכלים על הפער בין שתי השורות ומדברים עליו. אחר כך המחנכת מציגה את שלושת סוגי הלחץ החברתי מהטבלה שבהמשך העמוד, ומבקשת מהכיתה לתת דוגמה לכל סוג מהחיים, בלי שמות. | ״ההבדל בין שתי השורות הוא לא שקר. זה לחץ חברתי. הוא קורה לכל בן אדם, גם למבוגרים, גם לי. השאלה היחידה היא אם מזהים אותו בזמן.״ |
| 13–25 | ארבעה תרחישים בקבוצות. מחלקים לארבע קבוצות. כל קבוצה מקבלת תרחיש אחד מנספח ב ושלוש דקות לענות על שתי שאלות: מה הכי קל לעשות כאן, ומה יעלה בדיוק שנייה אחת יותר. סבב הצגה קצר, קבוצה אחרי קבוצה, עד דקה לכל אחת. | ״אני לא מחפשת את התשובה הנכונה. אני מחפשת את התשובה שאפשר באמת לעשות ביום שלישי בהפסקה, לא בסרט.״ |
| 25–37 | תסריט הסירוב. המחנכת מקריאה את ארבעת המשפטים מנספח ג. כל תלמיד בוחר לעצמו אחד. עובדים בזוגות: תלמיד א׳ אומר משפט לחץ מתוך התרחישים, תלמיד ב׳ עונה במשפט שבחר. מתחלפים. שני סבבים, שלוש דקות כל אחד, ואחריהם שתי דקות סיכום קצר במליאה. | ״המטרה היא לא לנצח בוויכוח. המטרה היא לצאת מהרגע בלי להיעלב ובלי להעליב. משפט אחד, ואז ממשיכים הלאה.״ |
| 37–45 | המשפט של הכיתה. אוספים מהתלמידים את המשפטים שנבחרו, בוחרים ביחד אחד שיהיה משותף לכיתה, וכותבים אותו על הלוח או על פתק שנתלה. סוגרים במשפט אחד של המחנכת. | ״מהיום, מי שאומר את המשפט הזה בכיתה לא מלשין ולא מתחסד. הוא פשוט משתמש במשהו שכולנו הסכמנו עליו.״ |
כללי בטיחות לשיעור על לחץ חברתי
- ההצהרות להצבעה לא נוגעות באף אדם. לא ״מי חושב שהמורה למתמטיקה קשוחה״ ולא ״מי חושב שהכיתה שלנו מגובשת״. הצהרות על אנשים הופכות את ההצבעה למשאל אישיות, וזה בדיוק ההפך מהשיעור.
- אף אחד לא נשאל למה שינה את ההצבעה. זו ההבטחה שמאפשרת את הכנות בסבב הראשון. אם היא נשברת פעם אחת, הכלי מת לשנה.
- אין הצבעה על אירוע שקרה בכיתה. אם קרה משהו והכיתה מנסה למשוך לשם, המחנכת אומרת שהאירוע יטופל בנפרד ולא בהצבעה.
- התרחישים כתובים בשמות כלליים. אם תלמיד מזהה בהם מקרה אמיתי ואומר את זה בקול, לא מכחישים ולא מאשרים: ״זה קורה בהרבה כיתות. בגלל זה זה כאן.״
- לא מבקשים מתלמיד לספר על פעם שנכנע ללחץ. הסיפורים האישיים עולים לבד או לא עולים בכלל.
שלושה סוגים של לחץ חברתי שנראים אותו דבר מבחוץ
| סוג הלחץ | איך זה נשמע בכיתה | מה קשה בו |
|---|---|---|
| לחץ ישיר | מישהו אומר בפירוש: תעשה, תצטרף, תשלח, אל תדבר איתו | קל לזהות אבל קשה לסרב, כי הסירוב הוא מול אדם מסוים ומול פנים |
| לחץ שקט | אף אחד לא אומר כלום. פשוט כולם צוחקים, כולם קמים, כולם לא עונים לו | אין למי לסרב. אין רגע אחד שבו מחליטים, ולכן קל להיסחף בלי לשים לב |
| לחץ פנימי | אף אחד לא ביקש כלום. התלמיד מנחש לבד מה יחשבו עליו | הכי נפוץ והכי בלתי נראה. לרוב הניחוש מוגזם, והתלמיד לא בודק אותו אף פעם |
ההבחנה הזאת היא לב השיעור. תלמיד שיודע להגיד לעצמו ״זה לחץ שקט, אף אחד לא ביקש ממני כלום״ כבר לא באמת חייב ללכת עם הזרם, כי הוא גילה שאין זרם שדורש ממנו משהו.
נספח א: ארבע הצהרות להצבעה הכפולה
בוחרים אחת בלבד לשיעור, ושומרים את השאר לשיעורים הבאים. ההצהרה צריכה להיות כזאת שיש עליה חילוקי דעות אמיתיים בכיתה, ושאין בה תשובה שנחשבת נכונה מבחינה חברתית.
- עדיף לצאת לטיול שנתי של יומיים מאשר ליום אחד.
- מבחן שאפשר להיעזר בו בדף נוסחאות הוא מבחן קל יותר.
- עדיף להתחיל את יום הלימודים מאוחר יותר ולסיים מאוחר יותר.
- שיעורי בית בסוף השבוע עוזרים יותר משיעורי בית באמצע השבוע.
אם הכיתה שלכם רגילה מאוד להצבעות, אפשר להוסיף הצהרה חמישית שהתלמידים מציעים בעצמם, ובלבד שהמחנכת מאשרת אותה מראש ושהיא לא נוגעת באף אדם.
נספח ב: ארבעה כרטיסי תרחיש
אפשר להקריא בקול ואפשר להדפיס ולגזור. השמות בכוונה כלליים: תלמיד א׳, תלמידה ב׳.
- קבוצת הוואטסאפ. בקבוצה הכיתתית מתחיל גל של הודעות שצוחקות על תלמיד א׳. שישה כבר שלחו סימן צחוק. תלמידה ב׳ קוראת ולא צוחקת. היא לא רוצה לצאת נגד שישה, והיא גם לא רוצה שיחשבו שהיא מסכימה. מה הכי קל לעשות, ומה יעלה שנייה אחת יותר?
- ההפסקה. החבורה קמה ועוברת לספסל אחר בדיוק כשתלמיד א׳ מתקרב. אף אחד לא אמר כלום, כולם פשוט קמו. תלמידה ב׳ קמה איתם כי לא רצתה להישאר לבד. מה קרה כאן בעצם, ומה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה?
- העבודה בזוגות. המורה אומרת להתחלק לזוגות. תלמיד א׳ נשאר בלי בן זוג. תלמידה ב׳ כבר סיכמה עם חברה שלה, והיא חושבת שאם תציע לו, החברה תיעלב. מה האפשרויות שלה, וכמה זמן באמת יש לה להחליט?
- הבדיחה בשיעור. תלמיד אחד אומר בדיחה על תלמיד א׳ וחצי כיתה צוחקת. תלמידה ב׳ לא צחקה, אבל גם לא אמרה כלום. אחרי השיעור היא מרגישה לא נעים. האם היא עשתה משהו, והאם אפשר עוד לתקן בהפסקה?
נספח ג: תסריט משפטים, ארבע דרכים להגיד לא
| הדרך | המשפט | מתי היא עובדת הכי טוב |
|---|---|---|
| סירוב קצר בלי הסבר | ״לא בקטע.״ | מול לחץ ישיר, כשכל הסבר רק פותח ויכוח |
| העברת נושא | ״נו באמת, בואו נלך לאכול.״ | מול לחץ שקט, כשאפשר פשוט להזיז את הקבוצה למקום אחר |
| שאלה במקום תשובה | ״למה בעצם?״ | כשמישהו מבקש משהו שאין לו סיבה, והשאלה מספיקה כדי לעצור אותו |
| קביעת גבול אישי | ״אני לא עושה דברים כאלה.״ | כשהתלמיד רוצה לסמן גבול קבוע, לא רק לסרב הפעם |
שווה להגיד לתלמידים במפורש: המשפטים האלה קצרים בכוונה. משפט ארוך נשמע כמו הרצאה ומזמין ויכוח. משפט קצר מסיים את הרגע ומאפשר לכולם להמשיך הלאה.
התאמות לפי גיל
| שכבה | מה משנים |
|---|---|
| כיתות ג–ד | מקצרים לשלושים דקות: הצבעה כפולה, שני תרחישים בלבד (ההפסקה והעבודה בזוגות), ומשפט אחד לכולם במקום בחירה מתוך ארבעה. במקום המילה ״לחץ חברתי״ אפשר להגיד ״כשקשה להיות היחיד״. |
| כיתות ה–ו | המערך כמו שהוא. בשלב התרחישים כדאי לתת לכל קבוצה גם להציג את הרגע בשלושים שניות במקום לספר אותו, זה מוריד את רמת ההטפה. |
| חטיבת ביניים | מוסיפים שאלה אחת לשלב הפער: ״מתי בפעם האחרונה חשבתם שכולם חושבים משהו, והתברר שלא?״ בגיל הזה הלחץ הפנימי הוא הסוג הבולט, ושווה להקדיש לו את רוב הדיון. |
| חטיבה עליונה | מחליפים את ההצהרות בנספח א בהצהרות שהתלמידים מציעים בעצמם בתחילת השיעור, ומוסיפים בסוף חמש דקות על לחץ חברתי מחוץ לבית הספר: ברשתות, בעבודה, בצבא. בגיל הזה השיעור עובד טוב יותר כשהוא לא מרגיש כיתתי. |
מה עושים אם
- אם שתי הספירות יוצאות זהות. מצוין, ואומרים את זה: בכיתה הזאת קל יחסית להגיד מה שחושבים. ואז שואלים שאלה אחת: ״באיזה נושא זה היה נראה אחרת?״ בדרך כלל התשובה מגיעה מיד.
- אם תלמיד צועק שהוא לא שינה כלום. לא מתווכחים ולא בודקים. אומרים ״לא ספרתי אף אחד, ספרתי ידיים״ וממשיכים.
- אם הכיתה מנסה להפוך את זה לבירור על מקרה שקרה. עוצרים במשפט אחד: ״זה נושא אמיתי ונדבר עליו, אבל לא עכשיו ולא בהצבעה.״ ואז קובעים מתי, ומקיימים.
- אם קבוצה בשלב התרחישים אומרת שאין מה לעשות. זו תשובה לגיטימית ולא כישלון. מבקשים ממנה דבר אחד: מה הכי קטן שכן אפשר, אפילו אם הוא לא פותר. מהמקום הזה בדרך כלל נפתחת רשימה.
- אם תלמיד מספר בקול על מקרה אישי שקרה לו. מודים לו, לא מרחיבים בכיתה, וקובעים איתו שיחה קצרה באותו יום. שיחה כזאת בנויה כאן: פרוטוקול לשיחה הראשונה.
- אם השיעור נגמר והמשפט המשותף לא נבחר. לא נורא ולא דוחפים להצבעה. תולים את ארבעת המשפטים על הקיר, ונותנים לכיתה שבוע לבחור בעצמה.
מה לא לעשות בשיעור הזה
- לא לביים ניסוי. יש פיתוי לתאם מראש עם כמה תלמידים שיענו תשובה שגויה כדי להוכיח לשאר שהם נסחפים. זה עובד פעם אחת ועולה באמון, כי הכיתה מגלה שהמחנכת הפילה אותה בפח בשיעור על יושר חברתי.
- לא להשתמש בהצבעה כדי לאתר את מובילי הדעה. גם אם ברור מהידיים מי מוביל, זה לא המקום. אם צריך לדבר עם מוביל, מדברים איתו לחוד, ויש לזה שיחת בירור נפרדת.
- לא להטיף. המשפט ״אתם צריכים להיות אמיצים״ מוציא את השיעור מהידיים תוך שלושים שניות. במקומו: ״זה קשה, וזאת בדיוק הסיבה שאנחנו מתאמנים על משפט אחד.״
- לא להשוות בין תלמידים. ״תראו את מי שכן העז״ הופך את מי שהעז למטרה בהפסקה הבאה.
- לא לסיים בלי משהו קונקרטי. שיעור שנגמר בהסכמה כללית שלחץ חברתי זה לא טוב מתאדה עד יום ראשון. המשפט על הלוח הוא מה שנשאר.
איך השיעור מתחבר לשאר השנה
לחץ חברתי הוא לא נושא לשיעור אחד אלא מנגנון שמפעיל חלק גדול ממה שקורה בכיתה מבחינה חברתית. השיעור הזה עובד הכי טוב כשהוא נשען על שני דברים שכבר קיימים בכיתה: אמנה כיתתית שנבנתה בתחילת השנה, וכללים מוסכמים לקבוצת הוואטסאפ. אם שניהם קיימים, המשפט המשותף שנבחר בסוף השיעור נכנס לאמנה כשורה נוספת ולא כהחלטה חדשה.
בשבועיים שאחרי, המחנכת עושה דבר אחד בלבד: כשהיא שומעת תלמיד משתמש במשפט המשותף, היא מסמנת את זה בשקט, בלי לשבח בפומבי. שבח פומבי הופך את המשפט לנכס של המורה, ואז מפסיקים להשתמש בו.
חומרים קרובים באתר שממשיכים את הקו: מערך שיעור על רכילות, מערך שיעור על קבלת השונה, תרחיש למחנכת כשצוחקים על ילד, מה עושים כשאף אחד לא רוצה לשבת ליד תלמיד, תלמיד שיושב לבד בהפסקה וציטוטים על אומץ לפתיחת יום. הרשימה המלאה נמצאת במרכז החומרים למורים, ומי שרוצה מסגרת כללית להעברת פעילות בכיתה ימצא אותה במדריך למחנך להכנת פעילות.
שאלות שמחנכות שואלות על מערך שיעור על לחץ חברתי
ההצבעה בסבב הראשון באמת עובדת, או שכולם מציצים?
חלק מציצים, וזה בסדר. הפער בין שתי הספירות נשמר גם כשהסבב הראשון לא מושלם, כי ההבדל האמיתי הוא לא בין רואים ללא רואים אלא בין מצב שבו אפשר לזהות מי הצביע מה לבין מצב שבו אי אפשר. אם רוצים לחזק את הסבב הראשון, מבקשים מכולם להניח את הראש על השולחן ולהרים אגודל מתחת לגובה העיניים.
מה עושים אם הכיתה מגלה שהמורה מנסה להוכיח משהו?
אומרים להם את זה מראש. השיעור הזה לא צריך אפקט הפתעה, ודווקא כשהמחנכת אומרת בפתיחה ״אני מראה לכם משהו על עצמנו, לא מפילה אתכם בפח״, הכיתה משתפת פעולה יותר.
אפשר להעביר את השיעור בלי הצבעה בכלל?
אפשר. מדלגים לשלב התרחישים ופותחים בשאלה ״מה הכי קשה בכיתה שלנו להגיד בקול?״. השיעור מאבד את הרגע החזק שלו אבל נשאר שמיש, והוא מתקצר לשלושים דקות.
יש לי בכיתה תלמיד שהוא זה שמפעיל את הלחץ. השיעור יעזור?
לא לבד. שיעור כיתתי לא מטפל בתלמיד שמוביל, והוא גם לא נועד לזה. השיעור מחליש את הקרקע שהוא עומד עליה, כי הוא נותן לשאר הכיתה משפטים לסירוב, אבל את השיחה איתו עושים בנפרד.
כמה זמן אחרי פתיחת השנה כדאי להעביר את זה?
מהשבוע השני והלאה, אחרי שהכיתה כבר מכירה את עצמה מספיק כדי שההצבעה תהיה משמעותית. בכיתה חדשה לגמרי כדאי להקדים לפני זה פעילות היכרות ובניית אמנה, ורק אז את השיעור הזה.
מה לעשות מחר בבוקר
- לבחור הצהרה אחת מנספח א, כזאת שיש עליה מחלוקת אמיתית בכיתה שלכם.
- לקרוא פעם אחת בקול את ארבעת המשפטים בנספח ג, כדי שיצאו טבעי.
- לפתוח את השיעור בהצבעה, בלי הקדמה ובלי הסבר על נושא השיעור.
- לרשום את שש הספירות על הלוח ולא למחוק אותן עד סוף השיעור.
- לסיים עם משפט אחד כתוב, ולהשאיר אותו תלוי בכיתה לפחות שבועיים.
חומרים והמשך
- מרכז החומרים למורים: מערכי שיעור, פעילויות גיבוש, דפי עבודה ותרחישים, הכול חינם ומוכן לשימוש.
- סדנת ODT לגיבוש כיתתי, יום חוויתי מחוץ לכיתה שמתרגם את מה שנאמר בשיעור לפעולה בשטח.
- סדנת מניעת חרמות לבית הספר, תוכנית גפ״ן מספר 56427 במסלול הירוק, כלומר ניתנת למימון מתקציב גפ״ן.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר
