מערך שיעור על רכילות בכיתה נועד לתת לתלמידים כלי החלטה אחד ופשוט לרגע שבו מגיע אליהם מידע על מישהו אחר: לעצור, לבדוק אם זה נכון, ולבחור מה עושים עם זה. השיעור נמשך 45 דקות, אינו דורש ציוד, ובנוי מארבעה תרחישים קצרים ומשלוש שאלות מסננת שהתלמידים לוקחים איתם מהכיתה. אפשר להעביר אותו מחר בבוקר עם חמש דקות הכנה.
מטרות השיעור
- התלמידים יבחינו בין מידע שהם יודעים שהוא נכון לבין מידע שהועבר אליהם ולא נבדק.
- התלמידים יזהו את שרשרת ההעברה: מי מספר, מי מקשיב, מי מעביר הלאה ומה קורה לילד שמדברים עליו.
- התלמידים יתרגלו שלוש שאלות מסננת לפני שהם מעבירים משהו הלאה.
- הכיתה תסכם צעד מעשי אחד שאפשר לעשות כשמגיעה אליה שמועה על תלמיד.
ציוד והכנה
- ציוד: אין. לוח ומרקר אם יש בכיתה, וזהו.
- הכנה (5 דקות): לקרוא את ארבעת הכרטיסים בנספח א ולהחליט אם מקריאים אותם בקול או מעתיקים ללוח. אפשר גם להדפיס ולגזור, אבל זה לא חובה.
- הכנה מנטלית: להחליט מראש שלא מבררים היום שום מקרה אמיתי שקרה בכיתה. השיעור עובד על תרחישים בדויים בלבד.
מהלך מערך שיעור על רכילות בכיתה (45 דקות)
| זמן | מה קורה |
|---|---|
| 0:00-0:05 | פתיחה: משפט אחד על הלוח |
| 0:05-0:15 | עבודה בקבוצות על כרטיסי התרחיש (נספח א) |
| 0:15-0:28 | מליאה: כל קבוצה מציגה תרחיש אחד |
| 0:28-0:38 | שלוש שאלות המסננת ותרגול (נספח ב) |
| 0:38-0:45 | סיכום והתחייבות אישית |
0:00-0:05 פתיחה
כתבו על הלוח משפט אחד: "שמעתי שהוא…" ובקשו מהתלמידים להשלים אותו בראש, בלי לומר בקול. אחרי חצי דקה אמרו: "לכולנו הגיע פעם משפט כזה. היום לא נדבר על מי אמר מה בכיתה שלנו. נדבר על מה עושים עם משפט כזה ברגע שהוא מגיע אלינו." משפט הפתיחה הזה חשוב, כי הוא מוריד מהכיתה את החשש שמדובר בבירור אישי.
0:05-0:15 עבודה בקבוצות
חלקו את הכיתה לארבע קבוצות. כל קבוצה מקבלת כרטיס תרחיש אחד מנספח א ועונה על שלוש השאלות הקבועות שמופיעות מתחת לכרטיסים. הסתובבו בין הקבוצות ואל תתקנו תשובות, רק שאלו: "ואיך זה נראה מהצד של הילד שמדברים עליו?"
0:15-0:28 מליאה
כל קבוצה מקריאה את התרחיש שלה במשפט אחד ומציגה את התשובות. אחרי כל הצגה שאלו את הכיתה שאלה אחת בלבד: "מי בשרשרת הזאת יכול היה לעצור את זה, ומתי?" רשמו על הלוח את התשובות במילה אחת: מי שסיפר, מי שהקשיב, מי שהעביר, מי שראה. כך נבנית מול העיניים התמונה שהמסר עובר דרך הרבה ידיים, ולכל אחת מהן יש נקודת עצירה.
0:28-0:38 שלוש שאלות המסננת
הציגו את שלוש השאלות מנספח ב וכתבו אותן על הלוח. הקריאו את שלושת המשפטים לתרגול, ואחרי כל משפט התלמידים מרימים יד אם לדעתם המשפט עובר את המסננת. אל תכריעו מיד. בקשו מתלמיד שהרים ומתלמיד שלא הרים להסביר במשפט. המחלוקת עצמה היא הלמידה.
0:38-0:45 סיכום והתחייבות אישית
בקשו מכל תלמיד לכתוב לעצמו על פתק או במחברת משפט אחד שמתחיל ב"בפעם הבאה שיגיע אליי משפט על מישהו, אני…". אף אחד לא מקריא. סיימו במשפט שלכם: "לא ביקשתי מכם היום להלשין ולא לספר לי כלום. ביקשתי דבר אחד: לעצור רגע לפני שמעבירים הלאה."
נספח א: ארבעה כרטיסי תרחיש
- כרטיס 1: בהפסקה מישהו מספר לך שתלמיד מהכיתה נכשל במבחן. לא ראית את המבחן ולא שמעת את זה ממנו.
- כרטיס 2: בקבוצת הכיתה מישהו כותב "אתם יודעים למה היא לא הגיעה היום?" ומוסיף סימן שאלה. שלושה עונים "ספר".
- כרטיס 3: חבר מספר לך משהו על ילד אחר ומבקש שלא תעביר הלאה. למחרת מתברר שכל הכיתה כבר יודעת.
- כרטיס 4: ידוע לך שמה שמספרים על ילד מסוים פשוט לא נכון, אבל כולם צוחקים ואף אחד לא עוצר.
שלוש השאלות הקבועות לכל כרטיס: (1) מה בדיוק ידוע כאן בוודאות, ומה רק הועבר? (2) מה יקרה לילד שמדברים עליו אם זה ימשיך לעבור? (3) מה אפשר לעשות עכשיו, בלי להסתכסך עם אף אחד?
נספח ב: שלוש שאלות המסננת
- אני יודע שזה נכון? ראיתי בעצמי, שמעתי מהאדם עצמו, או שזה הגיע אליי דרך מישהו?
- הייתי אומר את זה אם הוא היה עומד כאן? אם התשובה לא, זה כבר לא סיפור, זה משהו אחר.
- מה זה עושה לו? מה קורה לילד הזה מחר בבוקר אם עוד עשרה אנשים יידעו את זה.
שלושה משפטים לתרגול במליאה: "שמעתי שהוא עובר בית ספר" · "ראיתי אותה בוכה במסדרון" · "אומרים שהוא לא הוזמן ליום ההולדת".
התאמות לפי גיל
- כיתות ג-ד: השתמשו בשני כרטיסים בלבד (1 ו-4) והחליפו את המילה רכילות ב"לספר על מישהו מאחורי הגב". קצרו את המליאה לשמונה דקות והאריכו את הסיכום.
- כיתות ה-ו: העבירו כפי שהוא. אפשר להוסיף שאלה במליאה: "מה ההבדל בין לספר למורה כדי לעזור לבין להעביר הלאה כדי שיהיה מעניין?"
- חטיבה ותיכון: הוסיפו לכרטיס 2 את ההיבט הדיגיטלי: צילום מסך, העברה לקבוצה אחרת, והעובדה שמה שנכתב נשאר. שאלו: "מי מחזיק בסוף את ההודעה הזאת, ולכמה זמן?"
מה לא לעשות בשיעור הזה
- לא לברר מקרה אמיתי שקרה בכיתה. ברגע שעולה שם, השיעור הופך לבירור ותלמיד אחד משלם על זה.
- לא לבקש מהתלמידים לספר מי אמר עליהם מה, גם לא בסוף השיעור.
- לא להפוך את זה להטפה מוסרית. התלמידים כבר יודעים שרכילות לא יפה. מה שהם לא יודעים זה איך לעצור אותה ברגע אמת.
- לא לסיים בלי צעד מעשי. שיעור שנגמר ב"אז שלא תרכלו" לא משנה כלום מחר בהפסקה.
שאלות נפוצות
מתי הכי נכון להעביר את השיעור? בשלושת השבועות הראשונים של השנה, כשהמבנה החברתי עדיין נבנה, או אחרי תקופה שבה הרגשתם שמשהו זולג בכיתה, אבל בלי לקשור את השיעור לאירוע מסוים.
ומה אם באמצע השיעור תלמיד מזכיר שם? עצרו בעדינות: "בוא נשאיר את השמות בחוץ, אנחנו עובדים על הכרטיס." אחר כך, מחוץ לכיתה, בררו איתו לבד אם יש משהו שדורש טיפול.
אפשר לפצל לשתי שעות חינוך? כן. עצרו אחרי המליאה (0:28) והתחילו את השיעור הבא בשלוש שאלות המסננת ובתרגול.
מה עושים אם מתברר שהרכילות כבר הפכה להדרה של ילד מסוים? זה כבר לא שיעור אלא טיפול פרטני. עברו לפרוטוקול ההתערבות בחרם המקושר למטה, והתחילו משיחה אישית ולא ממליאה.
מה עושים עם הפתקים של ההתחייבות האישית? התלמידים שומרים אותם. אל תאספו ואל תקראו. אפשר להזכיר את המשפט הזה שוב בעוד שבועיים בשעת חינוך, במשפט אחד.
חומרים משלימים באתר
- מערך שיעור על קבלת השונה (45 דקות) – המשך טבעי לשיעור הזה.
- דף עבודה על העומד מהצד – להעמקה בשאלה מה עושה מי שרואה ולא מעורב.
- מה עושים כשיש חרם בכיתה: פרוטוקול למחנכת – כשהרכילות כבר הפכה להדרה.
- מיפוי חברתי בכיתה – איך מזהים מוקדם על מי מדברים.
- סדנת מניעת חרמות לבית ספר – ארבעה מפגשים לכיתה, גפ"ן 56427, מסלול ירוק (ניתן לממן מגפ"ן).
- מרכז החומרים למורים – כל מערכי השיעור, הפעילויות והכלים.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר – רוצים שנעביר את זה אצלכם? https://dhpe.co.il/contact/