פעילות גיבוש לכיתה ט עובדת רק אם היא לא נראית כמו משחק. הפורמט שמחזיק בגיל הזה הוא שני טורים של כיסאות שמסתכלים אחד על השני, שאלה מוכנה שהמחנכת מקריאה, תשעים שניות של שיחה בזוג ואז החלפת מושב, בלי מעגל, בלי מגע ובלי לדבר מול הכיתה. כאן מחכה לך הפעילות המלאה: מהלך של 30 דקות לפי דקות, 24 שאלות מוכנות בשלוש רמות, מכניקת החלפה שמונעת מחברים להישאר יחד ושלושה פורמטים לסבב סיום. ציוד: אין.
למה פעילות גיבוש לכיתה ט נכשלת כשהיא נראית כמו משחק
בכיתה ט הכיתה מכירה את עצמה כבר שנתיים או יותר, ההיררכיה החברתית מסודרת, וכל מה שמריח כמו ״בואו נשחק משחק היכרות״ נתקל בגלגול עיניים לפני שהתחלת. זה לא סימן שהכיתה מקולקלת, זה סימן שהפורמט לא מתאים לגיל. שלושה דברים הופכים פעילות למשהו שמתבגר מוכן להיכנס אליו:
- אין קהל. תלמיד לא מדבר מול הכיתה אלא אל אדם אחד. כשעשרה זוגות מדברים במקביל אף אחד לא מבוים, ומי שנבוך מוגן ברעש.
- אין רגע שבו בוחרים בך או לא בוחרים בך. אין חלוקה לקבוצות, אין ניצחון, אין הפסד, אין הצבעה על אדם. ההחלפות נעשות לפי מושבים ולא לפי רצון.
- אין שאלה פתוחה. ״ספר משהו על עצמך״ מכריח את התלמיד להחליט כמה לחשוף. שאלה מוכנה מסירה ממנו את ההחלטה, ולכן הוא חופשי לענות.
הפעילות שלמטה בנויה על שלושת הכללים האלה. המחנכת מדברת בה ארבע דקות בסך הכול, וכל השאר קורה בזוגות.
מטרות הפעילות
- לייצר לכל תלמיד בכיתה שמונה שיחות אישיות קצרות, חלקן עם תלמידים שהוא בדרך כלל לא מדבר איתם.
- לשבור את ההנחה ״אני כבר יודע הכול על כולם כאן״, שהיא ההנחה שמקפיאה כיתה בגיל הזה.
- לתת למחנכת תצפית חברתית שקטה: מי מדבר עם מי בקלות, מי נשאר שקט בכל סבב, ומי נמנע מהחלפה.
- להתחיל שגרה שאפשר להמשיך בה שתי דקות בשבוע בפתיחת שעת חינוך, כדי שזו לא תישאר פעילות חד פעמית.
ציוד והכנה
- ציוד: אין. מספיקים הכיסאות שיש בכיתה. אם יש שולחנות קבועים, שתי השורות הפנימיות מסתובבות זו אל זו.
- הכנה: שש דקות. להדפיס או לפתוח את נספח א, לסמן שמונה שאלות מתוך ה-24 לפי הכיתה שלך, ולהחזיק ביד את רשימת התלמידים לפי סדר לצורך בניית הטורים.
- זמן: 30 דקות רצופות. גרסת 15 דקות מופיעה בטבלת ההתאמות.
- מרחב: הכיתה עצמה. אין צורך בחצר, במסדרון או באולם.
מהלך הפעילות: 30 דקות לפי דקות
| זמן | מה קורה | מה המחנכת אומרת או עושה |
|---|---|---|
| 0 עד 3 | בונים שני טורים של כיסאות שמסתכלים אחד על השני, מרחק זרוע ביניהם. | קוראת שמות לפי רשימה: מחצית ראשונה לטור הימני, מחצית שנייה לטור השמאלי בסדר הפוך. לא ״תשבו איפה שאתם רוצים״. |
| 3 עד 5 | שלושת הכללים נכתבים על הלוח. | ״שלושה כללים: מדברים רק עם מי שיושב מולכם, יש לכם תשעים שניות לכל שאלה, ואף אחד לא מדבר מול הכיתה. אני לא אבקש מאף אחד לספר משהו בקול. מי שלא רוצה לענות אומר פס ועובר לשאלה הבאה.״ |
| 5 עד 8 | שני סבבי חימום מרמה 1, תשעים שניות כל אחד, עם החלפת מושב ביניהם. | מקריאה את השאלה, אומרת ״מתחילים״, ואחרי תשעים שניות ״עוצרים, טור ימין זז מושב אחד ימינה, האחרון עובר לתחילת הטור״. |
| 8 עד 19 | שישה סבבים: שניים מרמה 1, שלושה מרמה 2 וסבב אחד מרמה 3. בין סבב לסבב החלפת מושב. | מקריאה שאלה, מודדת זמן, לא מסתובבת בין הזוגות ולא מקשיבה מעל הכתף. עומדת בקדמת הכיתה, מסתכלת ורושמת לעצמה. |
| 19 עד 25 | סבב סיום בפורמט מוגן, אחד משלושת הפורמטים בנספח ג. | מבקשת בלי שמות: ״שני דברים חדשים שגיליתי היום על מישהו כאן, בלי להגיד על מי״. |
| 25 עד 30 | סגירה ומה קורה מכאן. | ״בכיתה הזאת יש עשרות שיחות שעוד לא נעשו. ניקח תשעים שניות בפתיחת כל שעת חינוך, זוג מתחלף, עד שכל אחד דיבר עם כל אחד.״ |
סך השיחות: שמונה סבבים, כלומר כל תלמיד יוצא משם עם שמונה שיחות אישיות. זה המספר שעושה את ההבדל בגיל הזה, לא עומק השיחה הבודדת.
נספח א: 24 שאלות מוכנות בשלוש רמות
סמני שמונה שאלות לפני השיעור. סדר העלייה בין הרמות הוא מה שמאפשר לרמה 3 לעבוד: מתחילים בקל, ורק בסוף מגיעים לשאלה שדורשת מחשבה.
רמה 1: שאלות פתיחה בלי חשיפה
- מה הדבר האחרון שצפית בו והמלצת עליו למישהו?
- איזה שיעור עובר לך מהר יותר מהאחרים, ולמה דווקא הוא?
- יש שיר אחד שאתה חוזר אליו שוב ושוב? איזה?
- מה אתה עושה בחצי השעה הראשונה אחרי שאתה מגיע הביתה?
- איזה אוכל אתה מוכן לאכול כל יום בשבוע ולא להתעייף ממנו?
- יש משהו שאתה יודע לעשות ואף אחד בכיתה לא מנחש שאתה יודע?
- מקום אחד בעולם שאתה רוצה לראות פעם אחת בחיים?
- במה היית רציני יותר בכיתה ו ממה שאתה עכשיו?
רמה 2: שאלות שדורשות מחשבה, בלי רגש חשוף
- מה השתנה אצלך הכי הרבה מאז כיתה ז?
- איזה סוג של מורה מוציא ממך את הצד הטוב יותר שלך?
- אם היית מנהל בית הספר ליום אחד, מה הדבר הראשון שהיית משנה?
- מה עוזר לך להתחיל שיעורי בית כשאין לך שום חשק?
- איך אתה בדרך כלל מתחיל שיחה עם מישהו שאתה לא מכיר?
- מה אתה מקווה שיהיה שונה בכיתה הזאת בשנה הזאת?
- מה אנשים חושבים עליך בטעות?
- איזו החלטה קטנה שקיבלת בשנה שעברה התגלתה כנכונה?
רמה 3: שאלות משמעות, עדיין בלי סודות
- מי האדם שאתה יודע שאפשר לפנות אליו כשמשהו נופל?
- איך נראית כיתה שנוח לך להיות בה, בלי להגיד שמות?
- מה הופך מכר לחבר, לדעתך?
- מה מישהו כאן עשה בשבילך וכנראה שכח שעשה?
- מה היית רוצה שיגידו עליך בסוף כיתה ט?
- אילו תפקידים כיתה צריכה כדי שאף אחד לא יישאר לבד?
- מה הדבר שהכי קשה להגיד כאן בקול, ולדעתך הרבה חושבים אותו?
- מה היית רוצה שמחנך ידע על כיתה ט בכלל?
נספח ב: מכניקת ההחלפה, כדי שחברים לא יישארו יחד
זה הנספח שמכריע אם הפעילות עובדת. אם התלמידים בוחרים מושב, הזוגות יהיו זוגות החברים הקיימים והפעילות מאבדת את התכלית שלה.
- בניית הטורים: קחי את רשימת התלמידים בסדר שיש לך. המחצית הראשונה מתיישבת בטור הימני לפי הסדר, המחצית השנייה בטור השמאלי בסדר הפוך. כך הזוג הראשון הוא כמעט תמיד שני תלמידים שלא יושבים יחד ביום רגיל.
- החלפה: אחרי כל סבב זז רק טור אחד, מושב אחד ימינה. התלמיד שבקצה עובר לתחילת אותו טור. הטור השני לא זז בכלל.
- אחרי הסבב השלישי: החלפה של שני מושבים במקום אחד. זה שובר מחזוריות שבה אותם זוגות חוזרים.
- מספר אי זוגי: המחנכת מצטרפת לטור ומשתתפת. זה גם נותן לה שיחה אישית עם שלושה תלמידים, ומוריד את המתח בכיתה.
- אם שני חברים נפגשו: ״תזוזו שניכם מושב אחד קדימה״, בלי הסבר ובלי הערה. שלוש שניות והמשכנו.
- מה לא לומר: לא ״תתערבבו״, לא ״תמצאו זוג״, לא ״תתחלקו לזוגות״. כל אחד מהמשפטים האלה מחזיר את הכיתה לקליקות בתוך שניות.
נספח ג: שלושה פורמטים לסבב הסיום
הסיום הוא הרגע המסוכן: כאן פעילות טובה נהרסת כשמבקשים ממתבגר לדבר בקול על רגשות. שלושת הפורמטים האלה שומרים על ההגנה עד הסוף. בחרי אחד, לא שלושה.
- שני דברים חדשים: כל תלמיד אומר בתורו שני דברים שגילה על מישהו, בלי לציין שם. לוקח כארבע דקות בכיתה של 30 ומייצר תחושה של כמות.
- נקישה על השולחן: המחנכת אומרת חמישה משפטים בנוסח ״מישהו כאן גילה משהו שהפתיע אותו״, ומי שמזדהה נוקש פעם אחת על השולחן. אף אחד לא קם ואף אחד לא מדבר. הפורמט הזה מתאים לכיתה מאוד סגורה.
- מילה על הלוח: כל תלמיד עולה וכותב מילה אחת שמתארת את מה שקרה בזוגות שלו. המחנכת קוראת את המילים בקול בלי לשייך אותן לאף אחד. מתאים לכיתה שאוהבת לכתוב יותר מלדבר.
התאמות לפי גיל וסוג הכיתה
| המצב | מה משנים |
|---|---|
| כיתה ח | אותו מהלך, עם שאלות מרמה 1 ומרמה 2 בלבד. רמה 3 עוד מוקדמת מדי ותוליד בדיחות. |
| כיתות י עד יא | מקצרים לשישה סבבים ומאריכים כל סבב לשתי דקות. בגיל הזה השיחה עצמה נושאת את הזמן. |
| כיתה של 38 תלמידים | שני מערכים של טורים בשני חצאי הכיתה, שני סבבי החלפה מקבילים. רעש חזק דווקא עוזר כאן. |
| כיתה חד מגדרית | אין שינוי במהלך. אפשר להוסיף שתי שאלות מרמה 3, כי מפלס הנוחות בדרך כלל גבוה יותר. |
| יש לך רק 15 דקות | שלושה סבבים בלבד: שאלה אחת מרמה 1, אחת מרמה 2 וסבב סיום קצר בפורמט הנקישה. עדיף שלושה סבבים אמיתיים מפעילות שנקטעת באמצע. |
| הכיתה מסרבת להזיז כיסאות | אפשר לשבת כמו שהם יושבים, ובכל סבב זז רק הטור הקדמי מקום אחד. פחות יעיל, ועדיין עובד. |
| יש חרם פעיל בכיתה | לא מריצים את הפעילות הזאת עכשיו. פעילות זוגות בכיתה שבה תלמיד מוחרם תסמן אותו מול כולם. קודם הפרוטוקול לטיפול בחרם בכיתה ואחריו השיחה הראשונה עם התלמיד המוחרם, ורק אחרי שהמצב נרגע חוזרים לכאן. |
מה עושים אם
- תלמיד מסרב להשתתף. ״אתה יכול לשבת בטור ולא לענות, מותר לומר פס בכל שאלה.״ הרבה פעמים הוא מתחיל לענות בסבב השני או השלישי, כי הוא רואה שאין קהל שמסתכל עליו.
- זוג שותק את כל תשעים השניות. לא מתערבים ולא מצילים. שתיקה של סבב אחד היא תוצאה סבירה, והתערבות של מחנכת בזוג הופכת את השקט לאירוע כיתתי.
- מישהו הופך כל שאלה לבדיחה. תגובה קצרה ובלי דרמה: ״ענה גם ברצינות, יש לכם עוד ארבעים שניות״. אם זה חוזר, בסבב הבא הוא יושב מול תלמיד רציני, לא מול הקהל שלו.
- יש תלמיד שאף אחד לא רוצה לשבת מולו. זה סימן לבעיה שהפעילות הזאת לא פותרת לבד. תמשיכי את הסבב כרגיל, וטפלי בו בכלי הנכון: מה עושים כשאף אחד לא רוצה לשבת ליד תלמיד.
- הכיתה מבקשת טלפונים או מוזיקה ברקע. לא. הטלפון הופך את השיחה למשהו שאפשר להתחבא ממנו, ומוזיקה מכריחה את התלמידים לצעוק במקום לדבר.
מה לא לעשות
- לא לפתוח בהסבר על גיבוש. ברגע שאומרים לכיתה ט ״עכשיו נעשה פעילות גיבוש כדי שנהיה מגובשים״, מחצית הכיתה מתנתקת. הצגה נכונה: ״תרגיל שיחה של 30 דקות, אתם מדברים ואני שותקת״.
- לא לבקש רגש בפומבי. ״מי רוצה לשתף מה הרגיש?״ הוא המשפט שהורג את הפעילות בגיל הזה.
- לא להאריך סבבים כי ״זה עובד״. תשעים שניות זה בכוונה קצר. עוצרים כשעוד יש להם מה להגיד, וזה מה שמייצר את הרצון להמשיך בשבוע הבא.
- לא לתת לתלמידים לבחור זוג. בחירה חופשית מחזירה את הכיתה לחלוקה שהייתה. המכניקה בנספח ב עושה את העבודה במקומך.
מה המחנכת רושמת לעצמה מיד בסוף
עמידה בקדמת הכיתה במשך אחת עשרה דקות של סבבים היא אחת ההזדמנויות הטובות לתצפית חברתית, ובלבד שרושמים בסיום. ארבע שורות, שלוש דקות:
- מי דיבר בקלות עם כל אחד משמונת הזוגות שלו, ומי דיבר רק בזוג אחד?
- מי חיפש בעיניים את החברים שלו בכל החלפה במקום להסתכל על מי שמולו?
- מי נשאר שקט בכל שמונת הסבבים, גם ברמה 1?
- אצל מי היה שינוי גדול בין הרמות, כלומר נפתח רק כשהשאלות העמיקו?
אם צריך המשך שיטתי, שני כלים משלימים: דף תצפית הפסקה למיפוי חברתי וטבלת קבוצות עבודה שלא משאירה תלמיד אחרון.
איך ממשיכים את זה בשאר השנה
פעילות בודדת מייצרת יום טוב, שגרה מייצרת כיתה אחרת. שלוש דרכי המשך שדורשות דקות ולא שיעורים:
- תשעים שניות בפתיחת שעת חינוך. שאלה אחת מנספח א, זוג מתחלף בכל שבוע, בלי סבב סיום. תוך חודשיים כל אחד דיבר עם כמעט כל אחד.
- אחרי אירוע חברתי לא נעים. חוזרים לפורמט הזה עם שאלות מרמה 3, אחרי שהאירוע עצמו טופל בנפרד. הקשר האישי הוא מה שמחזיק כיתה כשמשהו מתפוצץ, ולכן שווה לקרוא גם את מערך השיעור על לחץ חברתי ואת מה עושים כשצוחקים על ילד בכיתה.
- הרחבה לחוויה משותפת. כשהכיתה כבר מדברת, יום שמוציא אותה מהכיתה מקבל משמעות אחרת. פעילות גיבוש ODT לכיתה נמצאת בתוכנית גפ״ן במסלול הירוק, וזה המסלול שבתי ספר מזמינים בו פעילות חוץ כיתתית.
פעילויות משיקות לכיתות אחרות: פעילות גיבוש לכיתה ז, פעילות גיבוש לכיתה עם קליקות ומשחק היכרות לכיתה חדשה. מחנכת שמחפשת פעילות היכרות קלאסית לכיתה חדשה תמצא אותה שם, והפורמט כאן מיועד דווקא לכיתה שכבר מכירה את עצמה ולכן גיבוש כיתתי רגיל לא מזיז לה. אם את בונה פעילות בעצמך, כדאי לעבור על המדריך להכנת פעילות גיבוש לכיתה. עוד מערכים, דפי עבודה וכלים מחכים במרכז החומרים למורים.
שאלות שמחנכים שואלים על פעילות גיבוש לכיתה ט
הכיתה שלי מכירה את עצמה מכיתה ז. מה הם יכולים לגלות זה על זה?
הרבה, וזה בדיוק מה שמפתיע מחנכים בגיל הזה. מניסיון העבודה בכיתות, תלמידים בכיתה ט מכירים היטב שלושה עד חמישה אנשים ומחזיקים דימוי שטוח של כל השאר. שמונה שיחות של תשעים שניות שוברות את הדימוי הזה, כי הן מכריחות שיחה עם מי שלא בוחרים בו.
זה לא ייצא מאולץ ומלאכותי?
המלאכותיות היא היתרון. כשהמסגרת נוקשה, שאלה מוכנה וזמן מוגדר, התלמיד לא נדרש להחליט כמה לחשוף, ולכן הוא נכנס. פעילויות שנשמעות ״זורמות״ הן דווקא אלה שמפחידות מתבגר, כי הוא לא יודע מה יבקשו ממנו.
מה עושים עם כיתה שכבר גלגלה עיניים על פעילויות בעבר?
אומרים את זה בקול בפתיחה: ״אני יודעת שעשו לכם עשרים פעילויות כאלה. זו לא אחת מהן, אתם מדברים ואני לא אבקש מאף אחד לספר משהו לכיתה״. שקיפות בפתיחה מורידה חלק גדול מההתנגדות, כי היא מוציאה את הפעילות ממשפחת המשחקים שהם למדו להתגונן מפניה.
כמה זמן אחרי פתיחת השנה כדאי להעביר את זה?
מהשבוע השני והלאה, ואפשר בכל נקודה בשנה. בשבועות הראשונים הפעילות עובדת כפתיחה, ובאמצע השנה היא עובדת כתיקון של כיתה שנעלה את עצמה. בכיתה ט חדשה שהורכבה מכמה כיתות עדיף להתחיל דווקא מרמה 1 בלבד.
אני מחנך ולא מחנכת, זה משנה משהו?
לא במהלך. שווה לשים לב שכשמחנך מצטרף לטור במספר אי זוגי בכיתה של בנות, לפעמים עדיף שישאיר זוג משולש ולא ישתתף בעצמו. מעבר לזה הפעילות זהה לגמרי.
מחר בבוקר: חמישה צעדים
- פתחי את נספח א וסמני שמונה שאלות: שלוש מרמה 1, שלוש מרמה 2 ושתיים מרמה 3.
- הוציאי את רשימת התלמידים וחצי אותה לשתי מחציות, זה סדר הישיבה בטורים.
- בחרי פורמט אחד לסבב הסיום מנספח ג, לפי כמה הכיתה שלך פתוחה.
- הכיני שעון או טיימר לתשעים שניות, וכתבי על הלוח מראש את שלושת הכללים.
- בסוף השיעור הקדישי שלוש דקות לארבע שורות התצפית. זה מה שיהפוך את שלושים הדקות האלה לכלי ולא לאירוע.
אם הכיתה שלך נמצאת במקום קשה יותר, שבו יש הדרה של תלמיד מסוים ולא רק ריחוק כללי, הכלי הנכון הוא סדנת מניעת חרמות לבית הספר ולא פעילות שיחה כיתתית.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר
