ילד מתחצף למורה כמעט תמיד עושה את זה מול קהל, ולכן המטרה ברגע עצמו היא לא לנצח בוויכוח אלא להחזיר את השיעור למסלול, בלי להשפיל ובלי להיגרר. עונים במשפט אחד, בקול נמוך, לא לתוכן של העקיצה, ודוחים את השיחה האמיתית לזמן אחר, ביחידות. כאן תמצאו טבלה של חמישה סוגי חוצפה ומה עושים בכל אחד, משפטים מוכנים לשלושים השניות הראשונות, דף מעקב להדפסה, שיחה עם הילד ועם ההורים, ותוכנית לעשרה ימי לימוד.
| מבט מהיר | |
|---|---|
| למי | מחנכות ומחנכים מכיתה א ועד יב, וגם מורים מקצועיים, כשתלמיד או תלמידה עונים בעוקצנות, מסרבים מול הכיתה, מתווכחים על כל הערה או מזלזלים בשקט |
| משך | עשרה ימי לימוד. ביום הראשון כרבע שעה, ואחר כך 5 עד 10 דקות ביום. אם צריך שעת חינוך לכל הכיתה, היא 20 דקות ביום השביעי |
| ציוד | אין. דף מעקב (בהמשך העמוד) שאפשר להדפיס או להעתיק למחברת |
| הכנה | קריאה אחת של טבלת התגובות בזמן אמת, ובחירה של שני משפטים שמתאימים לכם |
| לא מתאים כש | יש קללה כלפי אדם, כמו אצל ילד מתחצף ומקלל (עברו לתרחיש ילד מקלל בכיתה), או שיש איום, זריקת חפצים או מכות (עברו לתרחיש ילד אלים בבית הספר) |
ילד מתחצף למורה: קודם מבינים איזו חוצפה זו
אותה תשובה, ״למה שאני אעשה את זה?״, יכולה להיות הופעה מול החברים, סירוב שמסתיר קושי, או התפרצות של ילד שהיום שלו התחיל רע. תגובה אחת לכולם מחמירה את רובם: מי שמופיע מקבל במה, ומי שמסתיר קושי מקבל עוד סיבה להסתיר.
| איזו חוצפה | איך זה נראה | הכיוון בתגובה |
|---|---|---|
| בשביל הקהל | הערה עוקצנית ומיד מבט לבדוק מי צחק. קורה בעיקר כשהכיתה מלאה וכשיש לו קהל קבוע | לא עונים לתוכן ולא צוחקים. משפט קצר, ממשיכים ללמד, והשיחה בלי קהל |
| סירוב | ״לא בא לי״, ״אני לא עושה את זה״, ״את לא תגידי לי מה לעשות״. לפעמים בא בדיוק כשהמשימה קשה לו | לא נכנסים למאבק כוחות. שתי אפשרויות לבחירה, וזמן. בשיחה בודקים אם יש קושי מאחורי הסירוב |
| ויכוח על צדק | ״למה רק אני?״, ״גם הוא דיבר!״. חוזר כמעט על כל הערה | לא מתדיינים באמצע השיעור. מכירים בתחושה, דוחים להפסקה, ובהפסקה באמת מקשיבים |
| זלזול שקט | גלגול עיניים, אנחה רועשת, הפניית גב, חיקוי של הטון שלכם בלחש | לא מגיבים לכל אנחה. רושמים בדף, ואם זה חוזר, מדברים על זה ביחידות |
| התפרצות ברגע של עומס | צעקה או משפט חריף שיוצא מהר, אחרי מבחן, ריב בהפסקה או הערה מול חברים. לפעמים הוא נבהל מזה בעצמו | קודם להרגיע, אחר כך לחנך. מציעים דקה בחוץ או שתייה, ואת השיחה עושים כשהוא רגוע |
לרוב יש ערבוב. דף המעקב עוזר לראות איזה סוג חוזר אצל הילד הזה, ובאיזה רגע.
בזמן אמת: שלושים השניות הראשונות
שלושה כללים לרגע הזה. לא עונים לתוכן של העקיצה, כי ויכוח מול הכיתה הוא בדיוק הבמה שהוא מחפש. מדברים בקול נמוך ובמשפט אחד, לא בנאום. ולא מחליטים על עונש באותו רגע: מה שנאמר בכעס קשה לבטל אחר כך.
| מצב | מה עושים | מה אומרים |
|---|---|---|
| הערה עוקצנית מול הכיתה | לא צוחקים ולא עונים לעוקץ. מחזירים למשימה | ״שמעתי. נדבר על זה בסוף השיעור. עכשיו תרגיל 4.״ |
| סירוב לבצע משימה | שתי אפשרויות לבחירה, ולוקחים צעד אחורה | ״אפשר להתחיל מתרגיל 1 או מתרגיל 3. אני חוזרת אליך בעוד חמש דקות.״ |
| ״למה רק אני?״ | לא מתדיינים באמצע. מכירים בתחושה ודוחים | ״אני שומעת שזה נראה לך לא הוגן. בהפסקה אני רוצה לשמוע למה.״ |
| גלגול עיניים או אנחה | לא מגיבים. ממשיכים ללמד ורושמים בדף | בלי מילים. אם זה חוזר שוב ושוב באותו שיעור: ״ראיתי. נדבר אחר כך.״ |
| התפרצות בכעס | קודם הרגעה. מציעים יציאה קצרה, לא מגרשים | ״נראה לי שאתה צריך דקה. אפשר לשתות מים ולחזור.״ |
| הכיתה צוחקת ומצטרפת | עוצרים את הקהל, לא את הילד, ומחליפים פעילות לכמה דקות | ״אנחנו ממשיכים. מי שסיים את תרגיל 2 עובר לתרגיל 3.״ |
אם הוא ממשיך להסלים גם אחרי המשפט, לא מעלים את הטון. אומרים פעם אחת מה יקרה אם זה ימשיך, לפי הכללים של הכיתה, ועומדים בזה. ואם צריך שיצא מהכיתה, זה נעשה לפי הנוהל של בית הספר, עם מקום מוגדר ומבוגר שיודע שהוא מגיע.
מה לא לעשות כשילד מתחצף למורה
| לא עושים | למה | במקום זה |
|---|---|---|
| לענות בעוקצנות או בציניות | הכיתה רואה שני צדדים שמתווכחים, ומבוגר שנגרר לוויכוח מאבד את הכוח שלו | משפט ענייני אחד, וממשיכים ללמד |
| לנאום מול כולם | נאום נותן לו עוד דקות של במה, ומעייף את מי שלא עשה כלום | שתי מילים עכשיו, והשאר ביחידות |
| לדרוש התנצלות מיד, מול הכיתה | התנצלות בכפייה מול קהל היא עוד סיבוב של מאבק, והוא ינצח בו בשתיקה | תיקון שהוא בוחר, בשיחה ביחידות |
| להעניש את כל הכיתה | הילדים שלא עשו כלום כועסים עליכם, ולא עליו | תוצאה רק למי שעשה, ובשקט |
| לאיים במשהו שלא תעשו | איום שלא מתממש מלמד שאפשר להמשיך | לומר רק תוצאה שאתם באמת מתכוונים לבצע |
| להעליב בחזרה | ״אתה ילד חצוף״ היא תווית שנדבקת, וילד שמדביקים לו תווית מתחיל לשחק אותה | לדבר על מה שנאמר, לא על מי שהוא |
למה ילדים מתחצפים: חמש סיבות שרואים בכיתה
התחצפות למורה נראית מבחוץ כמו חוסר כבוד, אבל מתחת לזה יש בדרך כלל אחת מחמש סיבות, והכיוון בתגובה תלוי בסיבה.
- מעמד מול החברים. עקיצה שמצחיקה את הכיתה קונה לו מקום. הכיוון: להוריד את הבמה, ולתת לו מקום אחר שבו רואים אותו.
- להסתיר קושי. קל יותר להיות החצוף של הכיתה מאשר זה שלא מבין. הכיוון: לבדוק את הקושי הלימודי, לא רק את ההתנהגות.
- תחושה של חוסר צדק. הוא בטוח שמעירים רק לו. הכיוון: להקשיב באמת בשיחה, ולבדוק אם יש בזה משהו.
- עומס מבחוץ. משהו קרה בבית, בהפסקה או בקבוצת הוואטסאפ, והוא מתפרץ על המבוגר הקרוב. הכיוון: קודם לשאול מה קורה, ורק אחר כך לחנך.
- הרגל שעבד. חוצפה כבר הוציאה אותו פעם ממשימה או ממבחן. הכיוון: שהחוצפה לא תשיג את מה שהשיגה עד עכשיו, והמשימה נשארת.
לרוב יש יותר מסיבה אחת. דף המעקב עוזר לראות איזו מהן חוזרת.
דף מעקב לשלושה ימים (להדפסה)
דף המעקב להדפסה
שורה אחת לכל אירוע, שלושה ימים ברצף. כותבים מה נאמר ומה קרה רגע לפני, לא את המסקנה שלכם: לא ״היה חצוף״, אלא ״ענה בקול מול הכיתה אחרי הערה על דיבור״. את הדף לא משאירים על השולחן, ולא כותבים בו שם מלא.
| תלמיד (שם פרטי או אות) | כיתה | מתאריך | עד תאריך |
|---|---|---|---|
| יום ושעה | מה הוא אמר או עשה (בקצרה) | מול מי (כל הכיתה, קבוצה, רק אני) | מה קרה רגע לפני (הערה שלי, משימה קשה, הפסקה, מבחן) | הסוג לפי הטבלה | מה אני עשיתי | איך זה נגמר |
|---|---|---|---|---|---|---|
| סיכום אחרי שלושה ימים | התשובה שלי |
|---|---|
| באילו מצבים זה קורה הכי הרבה? (אחרי הערה, מול חברים, משימה מסוימת) | |
| באיזה מקצוע או אצל איזה מורה זה חוזר? | |
| הסוג הנפוץ לפי הטבלה: קהל / סירוב / צדק / זלזול / עומס | |
| היו פעמים שהוא עצר את עצמו או חזר בו? מתי? | |
| מה מהתגובות שלי הרגיע, ומה הסלים? |
אם בשורה השנייה בסיכום חוזר אותו מקצוע או אותו מורה, לפני השיחה עם הילד מדברים חמש דקות עם המורה המקצועי, ובודקים יחד אם יש קושי לימודי מאחורי זה.
השיחה עם תלמיד שמתחצף: משפטים מדויקים
השיחה המלאה מתקיימת ביום הרביעי, אחרי המעקב, ביחידות ובלי חברים. עשר דקות מספיקות. המטרה היא לא שמישהו ינצח, אלא הסכם אחד: מה הוא עושה בפעם הבאה שהוא כועס עליכם או על משימה. מבנה מלא לשיחה, עם שאלות מוכנות, יש בעמוד שיחה אישית עם תלמיד.
| חלק | מה אומרים | שימו לב |
|---|---|---|
| פתיחה | ״אני לא כאן כדי לנזוף. אני רוצה שיהיה לשנינו נעים יותר בשיעור.״ | הוא מחכה לנזיפה. הפתיחה הזאת מורידה את ההגנה |
| מה ראיתי | ״השבוע שלוש פעמים ענית לי מול הכיתה כשביקשתי להתחיל לעבוד, ושתיים מהן היו בשיעור חשבון.״ | עובדה מהדף, לא ״אתה כל הזמן חצוף״ |
| הגבול | ״מותר לך לא להסכים איתי. אסור לדבר אליי ככה מול הכיתה, כמו שאני לא מדברת ככה אליך.״ | הגבול הוא על הדרך, לא על הדעה |
| השאלה | ״מה קורה לך רגע לפני שזה יוצא?״ ואחר כך שותקים ומחכים | התשובה מגלה את הסיבה. ״לא יודע״ היא תשובה לגיטימית |
| הסימן המוסכם | ״כשקשה לך או שאתה כועס עליי, תרים שתי אצבעות. אני אבין, ונדבר אחרי השיעור.״ | סימן שאפשר לתת בלי לאבד פנים מול החברים |
| התיקון | ״מה אתה רוצה לעשות עם מה שקרה?״ ונותנים שלוש אפשרויות: לומר ביחידות, לכתוב פתק, או משפט קצר מול הכיתה | הוא בוחר, והתיקון קורה תוך יום. סליחה בכפייה לא נחשבת תיקון |
| סיום | ״תודה שדיברת איתי. מחר אני שמה לב לסימן שלך.״ | ובפעם הראשונה שהוא משתמש בסימן, מכבדים אותו באמת |
אם אחרי השיחה צריך משהו כתוב וחתום, חוזה התנהגות עם תלמיד בנוי למטרה אחת כזו. ואם החוצפה מגיעה בעיקר ברגעי כעס, מערך שיעור על ניהול כעסים נותן כלים לכל הכיתה.
כשהחוצפה הייתה מול כל הכיתה
- לא מסבירים לכיתה מה יקרה לו. ״טיפלתי בזה איתו.״ זה מספיק, וזה שומר עליו ועליכם.
- התיקון שהוא בחר קורה תוך יום. אם בחר משפט מול הכיתה, הוא קצר ובלי דרמה, ואתם עונים ״תודה, ממשיכים.״
- השיעור הבא נפתח רגיל. בלי מבטים, בלי רמזים ובלי ״נראה אם היום תתנהג יפה״. הוא צריך לראות שאפשר להתחיל מחדש.
- ואם אתם התפרצתם עליו באותו רגע, גם אתם מתקנים. ״גם אני הרמתי את הקול, וזה לא היה בסדר מצדי.״ מבוגר שמתקן מלמד בדיוק את מה שהוא מבקש.
חוצפה בכיתה כתרבות: שעת חינוך של 20 דקות
לפעמים זה לא ילד אחד: כמה תלמידים עונים בעוקצנות, והשאר צוחקים. כאן עובדים עם כל הקבוצה, בלי לחזור על אירוע מסוים ובלי להצביע על אף אחד. חלק גדול מהחוצפה הוא אי הסכמה בלי מילים, ולכן המטרה היא לתת לכיתה מילים. לשיעור מלא על כבוד יש מערך שיעור על כבוד, ולשיעור על הצבת גבול יש מערך שיעור על גבולות.
| דקות | מה עושים |
|---|---|
| 0 עד 3 | פתיחה: ״היום לא מדברים על מי אמר מה. אני רוצה שנמצא דרכים לא להסכים איתי, ואחד עם השני, בלי לפגוע.״ |
| 3 עד 8 | בזוגות: על הלוח כתובים שלושה משפטים חצופים שהמחנכת הכינה מראש, למשל ״זה משעמם, למה צריך את זה?״. כל זוג בוחר משפט אחד וכותב אותו מחדש, כך שהתוכן נשאר והעקיצה יוצאת |
| 8 עד 13 | כמה זוגות קוראים בקול. הכיתה בוחרת שלושה נוסחים שנשמעים כמו ילדים אמיתיים ולא כמו ספר |
| 13 עד 18 | שאלה הפוכה: ״מה אני, כמחנכת, עושה שגורם לכם להרגיש שלא מקשיבים לכם?״ רושמים בלי להתווכח, ומחליטים יחד על סימן לכיתה, שתי אצבעות, שאומר ״אני לא מסכים, ואני רוצה לדבר על זה אחר כך״ |
| 18 עד 20 | כותבים את שלושת הנוסחים ואת הסימן על דף גדול, ותולים ליד האמנה הכיתתית |
אם עוד אין לכיתה אמנה, יש לנו ערכה לבניית אמנה כיתתית, והסימן נכנס אליה כסעיף. ותנו לזה שבוע: בפעם הראשונה שמישהו משתמש בסימן, מקשיבים לו בהפסקה כמו שאמרתם.
הפרוטוקול: עשרה ימי לימוד, צעד ביום
| יום | מה עושים | זמן |
|---|---|---|
| 1 | תגובה בזמן אמת לפי הטבלה: משפט אחד, בלי ויכוח. בסוף השיעור שתי דקות איתו: ״אני רוצה שנדבר על זה ברוגע, ונקבע לזה זמן.״ פותחים את דף המעקב | 15 דקות |
| 2 | ממשיכים במעקב. מבקשים מהמורים המקצועיים שורה אחת בדף בכל פעם שזה קורה אצלם | 10 דקות |
| 3 | יום מעקב אחרון. ממלאים את טבלת הסיכום ובוחרים כיוון | 10 דקות |
| 4 | השיחה המלאה: מה ראיתי, הגבול, השאלה, הסימן המוסכם והתיקון | 10 דקות |
| 5 | התיקון שהוא בחר קורה היום. אם המעקב הראה קושי לימודי: בדיקה עם המורה המקצועי | 10 דקות |
| 6 | אם החוצפה לא ירדה, או שחזרה מול כל הכיתה יותר מפעם אחת: שיחה עם ההורים (ראו בהמשך) | 10 דקות |
| 7 | אם המעקב הראה שזו תרבות של כיתה: שעת החינוך של 20 הדקות. אחרת: עדכון קצר של המורים המקצועיים על הסימן המוסכם | 20 דקות |
| 8 | בודקים בדף כמה פעמים הוא השתמש בסימן במקום לענות, ועל כל פעם: ״ראיתי שהשתמשת בסימן. תודה.״ | 5 דקות |
| 9 | שיחה שנייה וקצרה: הסימן עובד? מה עוד קשה? | 5 דקות |
| 10 | מסכמים בכתב מה השתנה ומה לא. מחליטים אם ממשיכים לבד, או מביאים את הדף ליועצת | 10 דקות |
השיחה עם ההורים: ארבעה חלקים
מתקשרים להורים אם החוצפה לא ירדה עד היום השישי, וגם מוקדם יותר אם היא חזרה מול כל הכיתה יותר מפעם אחת. את מה שסוכם כדאי לרשום בטופס תיעוד שיחה עם הורים.
| חלק | מה אומרים |
|---|---|
| 1. מה הולך טוב | ״אני רוצה להתחיל במה שאני רואה אצלו: יש לו חוש הומור, הוא אומר מה שהוא חושב, ובעבודה בקבוצה הוא מוביל.״ |
| 2. העובדות מהדף | ״השבוע רשמתי שלוש פעמים שהוא ענה לי מול הכיתה כשביקשתי להתחיל לעבוד, ושתיים מהן היו בשיעור חשבון.״ |
| 3. מה אנחנו כבר עושים | ״סיכמנו על סימן: כשקשה לו, הוא מרים שתי אצבעות ואנחנו מדברים אחרי השיעור. השבוע הוא כבר השתמש בו פעמיים.״ |
| 4. בקשה אחת מהבית | ״אם הוא מספר בבית שנטפלתי אליו, אשמח שתשאלו מה קרה רגע לפני ותספרו לי. זה עוזר לי להבין מה מפעיל אותו.״ |
מה לא אומרים: ״הוא חצוף״, ״גם בבית הוא מדבר ככה?״ או ״אם זה ימשיך, הוא יושעה״. תווית סוגרת את השיחה, שאלה על הבית נשמעת כמו האשמה, ואיום במשהו שלא בידיים שלכם לא עוזר לאף אחד.
ילד מתחצף למורה: התאמות לפי שכבת גיל
| שכבה | מה משתנה |
|---|---|
| א עד ב | הרבה פעמים זו עוד לא חוצפה אלא שפה שהוא שמע ולא יודע שהיא פוגעת, או תסכול בלי מילים. מלמדים משפט חלופי, למשל ״זה קשה לי״ במקום ״זה טיפשי״, ומתרגלים אותו כשהוא רגוע. בלי שיחה ארוכה, ובלי להעיר מול כולם |
| ג עד ו | כאן הכי שווים הסימן המוסכם ושתי האפשרויות לבחירה. ויכוחים של ״למה רק אני״ נפוצים, ושווה להקשיב להם בהפסקה, כי לפעמים יש בהם משהו |
| ז עד ט | החוצפה היא בעיקר בשביל הקהל. כל מה שמול הכיתה מצטמצם למשפט אחד, וכל השאר ביחידות. השאלה בשיחה: ״מה היית צריך ממני כדי לא להגיע לזה?״ |
| י עד יב | מדברים כמו עם מבוגר, על כבוד הדדי ועל איך מביעים ביקורת על שיעור או על ציון. ביקורת עניינית מקבלים, גם כשהיא ״השיעור הזה לא ברור לי״. חוצפה חוזרת מטופלת לפי התקנון של בית הספר, ולא כעניין אישי |
מה עושים אם
| מצב | מה עושים |
|---|---|
| הוא מסרב לצאת כשביקשתם | לא מתעקשים מול הכיתה ולא נוגעים בו. ממשיכים ללמד, ושולחים תלמיד אחר לקרוא לרכזת או לסגנית לפי הנוהל. אחרי השיעור מטפלים בזה כאירוע נפרד |
| הוא צילם או הקליט אתכם | לא חוטפים את הטלפון. מבקשים פעם אחת להפסיק, ומדווחים להנהלה באותו יום, לפי הנוהל של בית הספר |
| ההורים מצדדים בו ונגדכם | לא מתווכחים על מי צודק. חוזרים לעובדות מהדף, ומציעים לבדוק יחד עוד שבוע |
| הוא צודק בתוכן, אבל לא בדרך | אומרים לו את זה ביחידות: ״בעניין עצמו יש לך נקודה, ואני אבדוק אותה. הדרך שבה אמרת את זה לא תעבוד.״ ואחר כך באמת בודקים |
| הכיתה צוחקת עליו אחרי שהערתם לו | עוצרים גם את זה. ״צחוק עליו לא עוזר לאף אחד.״ אם זה ממשיך, ראו את התרחיש כשצוחקים על ילד בכיתה |
| לילד יש אבחון או תוכנית אישית | פועלים לפי התוכנית ובתיאום עם היועצת או עם צוות החינוך המיוחד. לא מאבחנים לבד |
| הוא מתחצף רק אצל מורה אחד | מעבירים למורה את דף המעקב ואת הסימן המוסכם, ובונים יחד את השיחה של היום הרביעי. לא מגנים עליו מול המורה, ולא מצטרפים נגדו |
| העקיצה עברה לקבוצת הוואטסאפ של הכיתה | לא מגיבים בקבוצה. צילום מסך נשמר, ומעבירים להנהלה באותו יום, לפי הנוהל |
מתי זה כבר לא בידיים של המחנכת
ארבעה מצבים עוברים הלאה. איום, זריקת חפץ או מגע פיזי מטופלים עם ההנהלה באותו יום, לפי הנוהל של בית הספר ולפי התרחיש של ילד אלים. צילום או הקלטה של מורה בלי רשות, ופגיעה במורה ברשת, מדווחים להנהלה באותו יום. כשהחוצפה מגיעה עם סימנים של מצוקה, כמו בכי, הסתגרות או דיבור על כך שלא אכפת לו מכלום, מעבירים ליועצת באותו יום. ואם אחרי עשרה ימים לא השתנה כלום, מביאים את דף המעקב ליועצת. בכל המצבים המחנכת מביאה את מה שכבר נוסה, והנוהל של בית הספר קודם לכל מה שכתוב כאן.
לפעמים חוצפה כלפי מורים היא הסימן הבולט לאווירה שבה מי שעוקץ מקבל קהל ומי שנפגע שותק, ואז השאלה היא כבר על האקלים בכיתה. סדנת מניעת חרמות לבית ספר רשומה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, ולכן בית ספר יסודי מוזמן לבדוק איתנו את האפשרויות לפני ההזמנה. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כל אחד תורם ואף אחד לא מנצח לבד, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה לזה.
מחר בבוקר: חמישה צעדים
- הדפיסו את דף המעקב ושימו אותו במגירה, לא על השולחן.
- בחרו מהטבלה משפט אחד לרגע של עקיצה, ותגידו אותו פעם אחת בקול כדי שיהיה מוכן.
- החליטו מראש: מחר לא עונים לתוכן של עקיצה מול הכיתה. משפט אחד, וממשיכים.
- הכינו שתי אפשרויות לבחירה למשימה שבה הסירוב חוזר בדרך כלל.
- קבעו לעצמכם את היום הרביעי כיום השיחה המלאה, שבה מסכמים את הסימן המוסכם.
עוד תרחישים מוכנים, מילד שמשקר בכיתה ועד תלמיד שמפריע בשיעור, נמצאים במרכז החומרים למורים.
שאלות נפוצות על ילד מתחצף למורה
מה עושים כשילד מתחצף למורה מול כל הכיתה?
לא עונים לתוכן של העקיצה ולא נכנסים לוויכוח, כי הוויכוח הוא הבמה שהוא מחפש. אומרים משפט אחד בקול נמוך, למשל ״שמעתי. נדבר על זה בסוף השיעור״, וממשיכים ללמד. את השיחה האמיתית עושים ביחידות, ואת העונש, אם צריך, לא מחליטים באותו רגע.
האם לדרוש מתלמיד חצוף להתנצל?
לא מול הכיתה ולא באותו רגע, כי התנצלות בכפייה מול קהל היא עוד סיבוב של מאבק. בשיחה ביחידות נותנים לו לבחור דרך לתקן: לומר ביחידות, לכתוב פתק, או משפט קצר מול הכיתה, והתיקון קורה תוך יום. ואם גם אתם הרמתם את הקול, מתקנים גם אתם.
למה ילד מתחצף דווקא למורה אחד?
בדרך כלל יש דפוס: מקצוע שקשה לו, רגע קבוע בשיעור, או הערות שהוא חווה כלא הוגנות. דף המעקב מראה מה קרה רגע לפני. מעבירים למורה את דף המעקב ואת הסימן המוסכם, ובונים יחד את השיחה של היום הרביעי, בלי להגן עליו מול המורה ובלי להצטרף נגדו.
ילד בכיתה א עונה לא יפה למורה. זו חוצפה?
הרבה פעמים עוד לא. בגיל הזה זו לרוב שפה שהוא שמע ולא יודע שהיא פוגעת, או תסכול בלי מילים. מלמדים משפט חלופי, למשל ״זה קשה לי״ במקום ״זה טיפשי״, ומתרגלים אותו כשהוא רגוע, בלי שיחה ארוכה ובלי להעיר מול כולם.
מתי התחצפות למורה עוברת להנהלה?
כשיש איום, זריקת חפץ או מגע פיזי, וכשמורה צולם או הוקלט בלי רשות, מעבירים להנהלה באותו יום, לפי הנוהל. כשהחוצפה מגיעה עם סימנים של מצוקה, מעבירים ליועצת באותו יום. ואם אחרי עשרה ימים לא השתנה כלום, מביאים את דף המעקב ליועצת.
מי עומד מאחורי החומר הזה
טבלת הסוגים, המשפטים, הסימן המוסכם, שעת החינוך והפרוטוקול נכתבו מניסיון העבודה בכיתות ועל בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר, ואין מחקר מאחוריהם. תלמיד חצוף הוא לא תלמיד רע, ולכן החומר בנוי על הבנה לפני תגובה, ועל גבול ברור בלי השפלה. הנוהל של בית הספר שלכם, היועצת וההנהלה קודמים לכל מה שכתוב כאן.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר



