מה עושים כשילד מתחצף למורה? תרחיש למחנכת מהעקיצה הראשונה ועד עשרה ימים

ילד מתחצף למורה כמעט תמיד עושה את זה מול קהל, ולכן המטרה ברגע עצמו היא לא לנצח בוויכוח אלא להחזיר את השיעור למסלול, בלי להשפיל ובלי להיגרר. עונים במשפט אחד, בקול נמוך, לא לתוכן של העקיצה, ודוחים את השיחה האמיתית לזמן אחר, ביחידות. כאן תמצאו טבלה של חמישה סוגי חוצפה ומה עושים בכל אחד, משפטים מוכנים לשלושים השניות הראשונות, דף מעקב להדפסה, שיחה עם הילד ועם ההורים, ותוכנית לעשרה ימי לימוד.

לדף המעקב להדפסה

ילד מתחצף למורה: קודם מבינים איזו חוצפה זו

אותה תשובה, ״למה שאני אעשה את זה?״, יכולה להיות הופעה מול החברים, סירוב שמסתיר קושי, או התפרצות של ילד שהיום שלו התחיל רע. תגובה אחת לכולם מחמירה את רובם: מי שמופיע מקבל במה, ומי שמסתיר קושי מקבל עוד סיבה להסתיר.

לרוב יש ערבוב. דף המעקב עוזר לראות איזה סוג חוזר אצל הילד הזה, ובאיזה רגע.

בזמן אמת: שלושים השניות הראשונות

שלושה כללים לרגע הזה. לא עונים לתוכן של העקיצה, כי ויכוח מול הכיתה הוא בדיוק הבמה שהוא מחפש. מדברים בקול נמוך ובמשפט אחד, לא בנאום. ולא מחליטים על עונש באותו רגע: מה שנאמר בכעס קשה לבטל אחר כך.

אם הוא ממשיך להסלים גם אחרי המשפט, לא מעלים את הטון. אומרים פעם אחת מה יקרה אם זה ימשיך, לפי הכללים של הכיתה, ועומדים בזה. ואם צריך שיצא מהכיתה, זה נעשה לפי הנוהל של בית הספר, עם מקום מוגדר ומבוגר שיודע שהוא מגיע.

מה לא לעשות כשילד מתחצף למורה

למה ילדים מתחצפים: חמש סיבות שרואים בכיתה

התחצפות למורה נראית מבחוץ כמו חוסר כבוד, אבל מתחת לזה יש בדרך כלל אחת מחמש סיבות, והכיוון בתגובה תלוי בסיבה.

• מעמד מול החברים. עקיצה שמצחיקה את הכיתה קונה לו מקום. הכיוון: להוריד את הבמה, ולתת לו מקום אחר שבו רואים אותו.
• להסתיר קושי. קל יותר להיות החצוף של הכיתה מאשר זה שלא מבין. הכיוון: לבדוק את הקושי הלימודי, לא רק את ההתנהגות.
• תחושה של חוסר צדק. הוא בטוח שמעירים רק לו. הכיוון: להקשיב באמת בשיחה, ולבדוק אם יש בזה משהו.
• עומס מבחוץ. משהו קרה בבית, בהפסקה או בקבוצת הוואטסאפ, והוא מתפרץ על המבוגר הקרוב. הכיוון: קודם לשאול מה קורה, ורק אחר כך לחנך.
• הרגל שעבד. חוצפה כבר הוציאה אותו פעם ממשימה או ממבחן. הכיוון: שהחוצפה לא תשיג את מה שהשיגה עד עכשיו, והמשימה נשארת.

לרוב יש יותר מסיבה אחת. דף המעקב עוזר לראות איזו מהן חוזרת.

דף מעקב לשלושה ימים (להדפסה)

אם בשורה השנייה בסיכום חוזר אותו מקצוע או אותו מורה, לפני השיחה עם הילד מדברים חמש דקות עם המורה המקצועי, ובודקים יחד אם יש קושי לימודי מאחורי זה.

השיחה עם תלמיד שמתחצף: משפטים מדויקים

השיחה המלאה מתקיימת ביום הרביעי, אחרי המעקב, ביחידות ובלי חברים. עשר דקות מספיקות. המטרה היא לא שמישהו ינצח, אלא הסכם אחד: מה הוא עושה בפעם הבאה שהוא כועס עליכם או על משימה. מבנה מלא לשיחה, עם שאלות מוכנות, יש בעמוד שיחה אישית עם תלמיד.

אם אחרי השיחה צריך משהו כתוב וחתום, חוזה התנהגות עם תלמיד בנוי למטרה אחת כזו. ואם החוצפה מגיעה בעיקר ברגעי כעס, מערך שיעור על ניהול כעסים נותן כלים לכל הכיתה.

כשהחוצפה הייתה מול כל הכיתה

1. לא מסבירים לכיתה מה יקרה לו. ״טיפלתי בזה איתו.״ זה מספיק, וזה שומר עליו ועליכם.
2. התיקון שהוא בחר קורה תוך יום. אם בחר משפט מול הכיתה, הוא קצר ובלי דרמה, ואתם עונים ״תודה, ממשיכים.״
3. השיעור הבא נפתח רגיל. בלי מבטים, בלי רמזים ובלי ״נראה אם היום תתנהג יפה״. הוא צריך לראות שאפשר להתחיל מחדש.
4. ואם אתם התפרצתם עליו באותו רגע, גם אתם מתקנים. ״גם אני הרמתי את הקול, וזה לא היה בסדר מצדי.״ מבוגר שמתקן מלמד בדיוק את מה שהוא מבקש.

חוצפה בכיתה כתרבות: שעת חינוך של 20 דקות

לפעמים זה לא ילד אחד: כמה תלמידים עונים בעוקצנות, והשאר צוחקים. כאן עובדים עם כל הקבוצה, בלי לחזור על אירוע מסוים ובלי להצביע על אף אחד. חלק גדול מהחוצפה הוא אי הסכמה בלי מילים, ולכן המטרה היא לתת לכיתה מילים. לשיעור מלא על כבוד יש מערך שיעור על כבוד, ולשיעור על הצבת גבול יש מערך שיעור על גבולות.

אם עוד אין לכיתה אמנה, יש לנו ערכה לבניית אמנה כיתתית, והסימן נכנס אליה כסעיף. ותנו לזה שבוע: בפעם הראשונה שמישהו משתמש בסימן, מקשיבים לו בהפסקה כמו שאמרתם.

הפרוטוקול: עשרה ימי לימוד, צעד ביום

השיחה עם ההורים: ארבעה חלקים

מתקשרים להורים אם החוצפה לא ירדה עד היום השישי, וגם מוקדם יותר אם היא חזרה מול כל הכיתה יותר מפעם אחת. את מה שסוכם כדאי לרשום בטופס תיעוד שיחה עם הורים.

מה לא אומרים: ״הוא חצוף״, ״גם בבית הוא מדבר ככה?״ או ״אם זה ימשיך, הוא יושעה״. תווית סוגרת את השיחה, שאלה על הבית נשמעת כמו האשמה, ואיום במשהו שלא בידיים שלכם לא עוזר לאף אחד.

ילד מתחצף למורה: התאמות לפי שכבת גיל

מה עושים אם

מתי זה כבר לא בידיים של המחנכת

ארבעה מצבים עוברים הלאה. איום, זריקת חפץ או מגע פיזי מטופלים עם ההנהלה באותו יום, לפי הנוהל של בית הספר ולפי התרחיש של ילד אלים. צילום או הקלטה של מורה בלי רשות, ופגיעה במורה ברשת, מדווחים להנהלה באותו יום. כשהחוצפה מגיעה עם סימנים של מצוקה, כמו בכי, הסתגרות או דיבור על כך שלא אכפת לו מכלום, מעבירים ליועצת באותו יום. ואם אחרי עשרה ימים לא השתנה כלום, מביאים את דף המעקב ליועצת. בכל המצבים המחנכת מביאה את מה שכבר נוסה, והנוהל של בית הספר קודם לכל מה שכתוב כאן.

לפעמים חוצפה כלפי מורים היא הסימן הבולט לאווירה שבה מי שעוקץ מקבל קהל ומי שנפגע שותק, ואז השאלה היא כבר על האקלים בכיתה. סדנת מניעת חרמות לבית ספר רשומה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, ולכן בית ספר יסודי מוזמן לבדוק איתנו את האפשרויות לפני ההזמנה. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כל אחד תורם ואף אחד לא מנצח לבד, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה לזה.

מחר בבוקר: חמישה צעדים

1. הדפיסו את דף המעקב ושימו אותו במגירה, לא על השולחן.
2. בחרו מהטבלה משפט אחד לרגע של עקיצה, ותגידו אותו פעם אחת בקול כדי שיהיה מוכן.
3. החליטו מראש: מחר לא עונים לתוכן של עקיצה מול הכיתה. משפט אחד, וממשיכים.
4. הכינו שתי אפשרויות לבחירה למשימה שבה הסירוב חוזר בדרך כלל.
5. קבעו לעצמכם את היום הרביעי כיום השיחה המלאה, שבה מסכמים את הסימן המוסכם.

עוד תרחישים מוכנים, מילד שמשקר בכיתה ועד תלמיד שמפריע בשיעור, נמצאים במרכז החומרים למורים.

שאלות נפוצות על ילד מתחצף למורה

מה עושים כשילד מתחצף למורה מול כל הכיתה?

לא עונים לתוכן של העקיצה ולא נכנסים לוויכוח, כי הוויכוח הוא הבמה שהוא מחפש. אומרים משפט אחד בקול נמוך, למשל ״שמעתי. נדבר על זה בסוף השיעור״, וממשיכים ללמד. את השיחה האמיתית עושים ביחידות, ואת העונש, אם צריך, לא מחליטים באותו רגע.

האם לדרוש מתלמיד חצוף להתנצל?

לא מול הכיתה ולא באותו רגע, כי התנצלות בכפייה מול קהל היא עוד סיבוב של מאבק. בשיחה ביחידות נותנים לו לבחור דרך לתקן: לומר ביחידות, לכתוב פתק, או משפט קצר מול הכיתה, והתיקון קורה תוך יום. ואם גם אתם הרמתם את הקול, מתקנים גם אתם.

למה ילד מתחצף דווקא למורה אחד?

בדרך כלל יש דפוס: מקצוע שקשה לו, רגע קבוע בשיעור, או הערות שהוא חווה כלא הוגנות. דף המעקב מראה מה קרה רגע לפני. מעבירים למורה את דף המעקב ואת הסימן המוסכם, ובונים יחד את השיחה של היום הרביעי, בלי להגן עליו מול המורה ובלי להצטרף נגדו.

ילד בכיתה א עונה לא יפה למורה. זו חוצפה?

הרבה פעמים עוד לא. בגיל הזה זו לרוב שפה שהוא שמע ולא יודע שהיא פוגעת, או תסכול בלי מילים. מלמדים משפט חלופי, למשל ״זה קשה לי״ במקום ״זה טיפשי״, ומתרגלים אותו כשהוא רגוע, בלי שיחה ארוכה ובלי להעיר מול כולם.

מתי התחצפות למורה עוברת להנהלה?

כשיש איום, זריקת חפץ או מגע פיזי, וכשמורה צולם או הוקלט בלי רשות, מעבירים להנהלה באותו יום, לפי הנוהל. כשהחוצפה מגיעה עם סימנים של מצוקה, מעבירים ליועצת באותו יום. ואם אחרי עשרה ימים לא השתנה כלום, מביאים את דף המעקב ליועצת.

מי עומד מאחורי החומר הזה

טבלת הסוגים, המשפטים, הסימן המוסכם, שעת החינוך והפרוטוקול נכתבו מניסיון העבודה בכיתות ועל בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר, ואין מחקר מאחוריהם. תלמיד חצוף הוא לא תלמיד רע, ולכן החומר בנוי על הבנה לפני תגובה, ועל גבול ברור בלי השפלה. הנוהל של בית הספר שלכם, היועצת וההנהלה קודמים לכל מה שכתוב כאן.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר