כשילד מקלל בכיתה, קודם מבחינים איזו קללה זו: מילה שנפלטה מתסכול, שפה של הרגל, או קללה שמכוונת לתלמיד או למורה. על מילה שנפלטה מגיבים בשקט ובמשפט אחד, בלי לעצור את השיעור. על קללה כלפי אדם עוצרים, דואגים קודם למי שנפגע, ואת השיחה עם הילד עושים אחר כך ביחידות. כאן תמצאו משפטים מוכנים לכל מצב, דף מעקב להדפסה, שיחה עם הילד ועם ההורים, ותוכנית לעשרה ימי לימוד.
| מבט מהיר | |
|---|---|
| למי | מחנכות ומחנכים מכיתה א ועד יב, וגם מורים מקצועיים, כשתלמיד או תלמידה מקללים בשיעור, בהפסקה או במסדרון |
| משך | עשרה ימי לימוד. ביום הראשון כרבע שעה בסך הכול, ואחר כך 5 עד 10 דקות ביום |
| ציוד | אין. דף מעקב (בהמשך העמוד) שאפשר להדפיס או להעתיק למחברת |
| הכנה | קריאה אחת של טבלת התגובות בזמן אמת, ובחירה של המשפטים שמתאימים לכם |
| לא מתאים כש | הקללה מלווה במכות או בדחיפות (עברו לתרחיש ילד אלים בבית הספר), או שהיא חלק מפגיעה חוזרת בילד מסוים (עברו לילד שמציק לילדים אחרים) |
ילד מקלל בכיתה: קודם מבינים איזו קללה זו
אותה מילה יכולה להיות ארבעה דברים שונים לגמרי. תגובה שמתאימה לאחד מהם מחמירה את האחר: נזיפה גדולה על מילה שנפלטה הופכת אותה לאירוע, ותגובה קלה על קללה כלפי ילד אומרת לכיתה שמותר. לכן הצעד הראשון הוא לשאול את עצמכם למי המילה כוונה.
| איזו קללה | איך זה נראה | הכיוון בתגובה |
|---|---|---|
| נפלטה מתסכול | העיפרון נשבר, התרגיל לא יוצא, הכדור החטיא. המילה לא כוונה לאף אחד, ולפעמים הוא בעצמו נבהל ממנה | משפט אחד בשקט וממשיכים. אם זה חוזר, מילה חלופית שהוא בוחר |
| שפה של הרגל | ככה הוא מדבר עם החברים, כמעט בכל משפט, ולא שם לב. לרוב זה לא רק הוא אלא קבוצה | סימן מוסכם ומילה חלופית. אם זו קבוצה, הסכם שפה בשעת חינוך |
| כלפי תלמיד | כינוי, קללה על המשפחה או על המראה, מילה שנאמרת אל מישהו ולא באוויר | עוצרים מיד, דואגים לנפגע, ושיחה עם הילד באותו יום. אם זה חוזר כלפי אותו ילד, זו כבר הצקה |
| כלפי המורה | אומר את זה אליכם, בדרך כלל ברגע של עימות או אחרי הערה | לא נגררים. משפט קצר אחד, ממשיכים ללמד, שיחה בסוף השיעור ודיווח לפי הנוהל |
| בשביל הקהל | מקלל ומיד מסתכל מי צחק. קורה בעיקר כשיש קהל | לא מגיבים לתוכן ולא צוחקים. מחזירים למשימה, ועובדים על הקהל כמו בתרחיש תלמיד מפריע בכיתה |
קללה גזענית, קללה מינית או קללה שיש בה איום לא נכנסות לטבלה הזו. הן עוברות להנהלה באותו יום לפי הנוהל של בית הספר, גם אם נאמרו ״בצחוק״.
בזמן אמת: מה עושים בשלושים השניות הראשונות
בתוך השיעור יש רק שתי מטרות: להגן על מי שנפגע, ולחזור ללמד. החינוך עצמו קורה אחר כך, בשיחה. לכן המשפטים כאן קצרים, ואף אחד מהם לא שואל ״מה אמרת?״.
| מצב | מה עושים | מה אומרים |
|---|---|---|
| מילה שנפלטה | מבט, ובטון רגיל משפט אחד. לא עוצרים את השיעור | ״(השם), מילה אחרת.״ ואם הוא נבהל בעצמו: ״קורה. ממשיכים.״ |
| שפה של הרגל | אותו משפט, וברשימה שלכם מסמנים שזו פעם נוספת. השיחה תהיה ביום הרביעי | ״(השם), בכיתה הזאת מדברים בלי זה.״ |
| כלפי תלמיד | עוצרים את מה שקורה, פונים קודם לנפגע ורק אחר כך לילד שקילל. לא דורשים סליחה עכשיו | לכיתה: ״עצור. ככה לא מדברים אל אף אחד כאן.״ לנפגע, בשקט: ״אני איתך, נדבר בהפסקה.״ לילד שקילל: ״נדבר אחרי השיעור.״ |
| כלפי המורה | נושמים, מנמיכים את הקול ולא מחזירים. אם הוא ממשיך ומסלים, פועלים לפי הנוהל וקוראים לאיש צוות | ״אני לא מדברת ככה, ואני לא מסכימה שידברו אליי ככה. נדבר בסוף השיעור.״ וממשיכים ללמד |
| בשביל הקהל | לא חוזרים על המילה, לא צוחקים ולא נעלבים בקול. מסובבים את תשומת הלב לשיעור | ״(השם), אנחנו בשאלה 3.״ ולשולחן ליד הדלת: ״יופי, אתם כבר בשאלה 4.״ |
מה לא לעשות כשילד מקלל בשיעור
| לא עושים | למה | במקום זה |
|---|---|---|
| לשאול ״מה אמרת?!״ או לחזור על הקללה | זו הזמנה להגיד אותה שוב, בקול ומול כולם. וגם אתם אמרתם אותה עכשיו | להגיד מה כן: ״מילה אחרת.״ |
| לדרוש סליחה מיד, מול הכיתה | סליחה בכוח היא הצגה. לפעמים היא מביכה את מי שנפגע יותר מהקללה עצמה | תיקון ביחידות, אחרי שיחה, ובדרך שהנפגע מסכים לה |
| הרצאה על שפה באמצע השיעור | הכיתה מפסיקה ללמוד, והילד מקבל חמש דקות במרכז הבמה | משפט אחד עכשיו, והשאר בשעת חינוך |
| ציניות, לעג או קללה בחזרה | הילדים לומדים מזה שבכעס מותר להשפיל, וזה בדיוק מה שמנסים לשנות | טון רגיל ושם פרטי |
| להתעלם מקללה כלפי ילד | הכיתה רואה שאין מבוגר ששומר, והילד שנפגע לומד שלא כדאי לספר | לעצור תמיד, גם אם זה נאמר ״בצחוק״ |
| להוציא מהכיתה כתגובה ראשונה | לילד שמקלל בשביל הקהל, יציאה סוערת היא עוד הופעה | מדרגה אחת בכל פעם. כללי ההוצאה מהשיעור נמצאים בטבלת התנהגות בכיתה |
למה ילדים מקללים: חמש סיבות שרואים בכיתה
- רגש בלי מילים. כעס, תסכול או מבוכה גדולים מהשפה שיש לילד. הכיוון: משפט חלופי שאפשר להגיד ברגע כזה, למשל ״אני כועס עכשיו״ או ״די, זה מעצבן אותי״.
- שייכות לקבוצה. ״ככה מדברים אצלנו״. הקללה היא סימן שאתה בפנים. הכיוון: עבודה עם כל הקבוצה ולא רק עם ילד אחד.
- בדיקת גבול. לראות מה המבוגר יעשה. הכיוון: תגובה צפויה וקבועה, לא חזקה במיוחד.
- קהל. הצחוק של החברים הוא הפרס. הכיוון: לקחת את הקהל, כמו בטבלה למעלה.
- מילה ששמע ולא הבין. בעיקר בכיתות הצעירות, מילה מהבית, מהרחוב או מסרטון. הכיוון: הסבר קצר בלי דרמה ומילה אחרת להגיד.
לרוב יש יותר מסיבה אחת. דף המעקב עוזר לראות איזו מהן חוזרת.
דף מעקב לשלושה ימים (להדפסה)
דף המעקב להדפסה
שורה אחת לכל אירוע, שלושה ימים ברצף. את המילה עצמה לא כותבים, מספיק לכתוב את הסוג: נפלטה, כינוי, על המשפחה, כלפי מורה. את הדף לא משאירים על השולחן, ולא כותבים בו שם מלא.
| תלמיד (שם פרטי או אות) | כיתה | מתאריך | עד תאריך |
|---|---|---|---|
| יום ושעה | איפה (שיעור, הפסקה, מסדרון) | סוג המילה | למי כוונה (לאף אחד, לתלמיד, למורה) | מה קרה רגע לפני | מה קרה רגע אחרי (מי צחק, מי נפגע) | מה אני עשיתי |
|---|---|---|---|---|---|---|
| סיכום אחרי שלושה ימים | התשובה שלי |
|---|---|
| באילו מצבים זה קורה הכי הרבה? (שיעור מסוים, הפסקה, אחרי הערה) | |
| למי זה מכוון בדרך כלל? | |
| יש ילד אחד שחוזר שוב ושוב כמי שנפגע? | |
| מה קורה בדרך כלל רגע אחרי? | |
| הכיוון לפי הטבלה: נפלטה / הרגל / כלפי תלמיד / כלפי מורה / קהל |
אם בשורה השלישית בסיכום יש שם של ילד אחד שחוזר, זו כבר לא שאלה של שפה אלא של פגיעה. עוברים לפרוטוקול לילד שמציק לילדים אחרים.
השיחה עם הילד: משפטים מדויקים
כשהקללה כוונה לתלמיד או למורה, שיחה קצרה מתקיימת כבר באותו יום, והשיחה המלאה ביום הרביעי, אחרי המעקב. ביחידות, בהפסקה או בסוף היום, לא מול חברים. עשר דקות מספיקות. מבנה מלא לשיחה, עם שאלות מוכנות, יש בעמוד שיחה אישית עם תלמיד.
| חלק | מה אומרים | שימו לב |
|---|---|---|
| פתיחה | ״אני לא כאן כדי לצעוק. אני רוצה להבין מה קורה לך באותם רגעים.״ | הוא מחכה לנזיפה. הפתיחה הזאת מורידה את ההגנה |
| מה שמעתי | ״השבוע שמעתי שלוש פעמים מילים כאלה, שתיים מהן אחרי שהערתי לך.״ | עובדה מהדף, לא ״אתה כל הזמן מקלל״ |
| ההבדל | ״יש מילה שבורחת כשמשהו מעצבן, ויש מילה שנאמרת אל מישהו. השנייה פוגעת, גם כשזה בצחוק.״ | הילד צריך לשמוע שמבינים את הכעס, ושהגבול הוא על הפגיעה |
| השאלה | ״מה קורה לך רגע לפני?״ ואחר כך שותקים ומחכים | ״לא יודע״ היא תשובה לגיטימית. אפשר להציע: ״כועס? משעמם? מישהו מתגרה בך?״ |
| משפט חלופי | ״מה תוכל להגיד במקום, כשזה מגיע?״ | הוא בוחר את המשפט, לא אתם. ״די, זה מעצבן אותי״ הוא משפט מצוין |
| סימן מוסכם | ״כשאני רואה שזה מתחיל, אני אגע בשולחן שלך פעמיים. אף אחד אחר לא יידע.״ | הסימן חוסך הערה בקול מול כולם |
| תיקון | ״(השם) נפגע. מה אתה יכול לעשות כדי לתקן?״ | רק אם היה נפגע. ראו את הסעיף הבא |
אם אחרי השיחה צריך משהו כתוב וחתום, חוזה התנהגות עם תלמיד בנוי למטרה אחת כזו.
התיקון מול הילד שנפגע
- קודם הנפגע. שיחה קצרה באותו יום: ״מה שהוא אמר לא בסדר, וטוב שאני יודעת. מה אתה צריך עכשיו?״. לא שואלים ״מה עשית לו קודם?״.
- שואלים אם הוא רוצה תיקון, ואיזה. יש ילדים שרוצים לשמוע סליחה, ויש שרוצים רק שזה ייפסק. מכבדים את התשובה.
- הילד שקילל בוחר דרך לתקן. לומר במילים שלו ביחידות, לכתוב פתק, או לעשות משהו. לא מול הכיתה.
- בודקים אחרי שבוע. ״איך היה השבוע? זה חזר?״. אם זה חזר כלפי אותו ילד, עוברים לפרוטוקול ההצקה.
שפה בוטה בכל הכיתה: הסכם שפה ב-20 דקות
כשהבעיה היא לא ילד אחד אלא אווירה, עם קללות בכיתה כמעט בכל הפסקה, עובדים עם כל הקבוצה. זו לא שעה על ״מילים גסות״, אלא על מה שמילים עושות כאן. כללי בטיחות: לא כותבים על הלוח קללות או כינויים אמיתיים, ולא מבקשים מאף אחד לחזור על מה שנאמר לו. שיעור מלא של 45 דקות על הנושא מוכן במערך שיעור על אלימות מילולית.
| דקות | מה עושים |
|---|---|
| 0 עד 3 | פתיחה: ״אני לא מתכוונת לדבר היום על מילים גסות. אני רוצה לדבר על מה שמילים עושות בכיתה שלנו.״ |
| 3 עד 8 | כל אחד כותב בפתק, לבד ובלי שם: איזה סוג משפט שאומרים כאן מעליב אותו, גם כשאומרים אותו בצחוק. כותבים את הסוג ולא את המילה: על המשפחה, על המראה, על הציונים, כינוי, קללה כללית |
| 8 עד 13 | המחנכת אוספת, קוראת בשקט ורושמת על הלוח רק את הסוגים וכמה פעמים כל אחד הופיע. שאלה לכיתה: ״מה מפתיע אתכם?״ |
| 13 עד 18 | מחליטים יחד על שלושה משפטים: מה אומרים כשמילה נפלטה (למשל ״סליחה, נפלט״), מה אומרים במקום כשכועסים, ומה עושה מי ששמע מילה שפגעה בו (אומר ״זה פגע בי״ או פונה למחנכת) |
| 18 עד 20 | כותבים את שלושת המשפטים על דף גדול ותולים אותו ליד האמנה הכיתתית |
אם עוד אין לכיתה אמנה, יש לנו ערכה לבניית אמנה כיתתית, ושלושת המשפטים נכנסים אליה כסעיף.
הפרוטוקול: עשרה ימי לימוד, צעד ביום
| יום | מה עושים | זמן |
|---|---|---|
| 1 | תגובה בזמן אמת לפי סוג הקללה. אם כוונה לאדם: שיחה עם הנפגע ושיחה קצרה עם הילד, היום. פותחים את דף המעקב | 15 דקות |
| 2 | ממשיכים במעקב. מבקשים מהמורים המקצועיים ומהתורנים בהפסקה שורה אחת בדף | 10 דקות |
| 3 | יום מעקב אחרון. ממלאים את טבלת הסיכום ובוחרים כיוון | 10 דקות |
| 4 | השיחה המלאה: מה שמעתי, ההבדל, משפט חלופי וסימן מוסכם | 10 דקות |
| 5 | אם היה נפגע, התיקון שהילד בחר קורה היום. משוב קצר לילד בסוף היום | 5 דקות |
| 6 | אם הקללות לא ירדו, או שהיו כלפי תלמיד או מורה: שיחה עם ההורים (ראו בהמשך) | 10 דקות |
| 7 | אם המעקב הראה שזו שפה של קבוצה: הסכם השפה בשעת חינוך. אחרת: בדיקה עם המורים המקצועיים | 20 דקות |
| 8 | משוב לילד. בדיקה קצרה עם הילד שנפגע: ״איך היה השבוע?״ | 5 דקות |
| 9 | שיחה שנייה וקצרה: מה הצליח, האם המשפט החלופי עובד | 5 דקות |
| 10 | מסכמים בכתב מה השתנה ומה לא. מחליטים אם ממשיכים לבד, או מביאים את הדף ליועצת | 10 דקות |
השיחה עם ההורים: ארבעה חלקים
מתקשרים להורים אם הקללות לא ירדו עד היום השישי, וגם מוקדם יותר אם הקללה כוונה לתלמיד או למורה. בכיתות א וב כדאי לעדכן כבר בשבוע הראשון. את מה שסוכם כדאי לרשום בטופס תיעוד שיחה עם הורים.
| חלק | מה אומרים |
|---|---|
| 1. מה הולך טוב | ״אני רוצה להתחיל במה שאני רואה אצלו: יש לו הרבה חברים, והוא תמיד מוכן לעזור לסדר את הכיתה.״ |
| 2. העובדות מהדף | ״בשלושת הימים האחרונים רשמתי חמש פעמים שהוא קילל, שתיים מהן כלפי ילד אחר, ושלוש מהן אחרי הערה שלי.״ |
| 3. מה אנחנו כבר עושים | ״דיברנו, הוא בחר משפט להגיד במקום כשהוא כועס, ויש לנו סימן שקט שרק הוא מכיר.״ |
| 4. בקשה אחת מהבית | ״הייתי שמחה שתשאלו אותו בערב רק שאלה אחת: הצלחת היום להשתמש במשפט שלך?״ |
מה לא אומרים: ״הוא ילד גס״, ״מאיפה הוא מביא את זה, מהבית?״ או ״אם זה ימשיך, הוא יושעה״. שאלה על הבית נשמעת כמו האשמה, ואיום בטלפון סוגר את ההורים במקום לגייס אותם.
התאמות לפי שכבת גיל
| שכבה | מה משתנה |
|---|---|
| א עד ב | הרבה פעמים הילד לא יודע מה המילה אומרת. מסבירים בקצרה ובלי דרמה: ״זו מילה שמעליבה אנשים, ובכיתה לא אומרים אותה.״ נותנים מילה אחרת לרגע של כעס, ומעדכנים את ההורים מוקדם |
| ג עד ו | הקללות מתחילות להיות חלק מהקבוצה ומהמשחקים בהפסקה. כאן הכי שווה הסכם השפה, ותשומת לב לכינויים שנדבקים לילד אחד |
| ז עד ט | שפה של הרגל היא כמעט תמיד של קבוצה. בלי הטפה ובלי טון של ילד קטן. השאלה בשיחה: ״מה אתה רוצה שישמעו ממך?״ |
| י עד יב | מדברים כמו עם מבוגר. קללה כלפי מורה מטופלת לפי הנוהל ולא כעניין אישי. ההבדל בין שפה בין חברים לשפה כלפי אדם הוא הנושא של השיחה |
מה עושים אם
| מצב | מה עושים |
|---|---|
| הוא אומר ״כולם מדברים ככה״ | לא מתווכחים על ״כולם״. ״יכול להיות. אני מדברת איתך כי שמעתי אותך. ואם זה כולם, נדבר על זה גם עם כולם.״ ואז באמת הסכם השפה |
| הוא אומר ״זו בכלל לא קללה״ | לא נכנסים לדיון במילון. ״השאלה היא לא אם זו קללה. השאלה היא אם זה פגע במישהו.״ |
| ההורים אומרים ״גם אנחנו מדברים ככה בבית״ | לא שופטים את הבית. ״בבית יש לכם כללים שלכם. בכיתה יש כללים של כיתה, ואני רוצה שהוא יצליח בשניהם.״ |
| הקללה הייתה בשפה שאתם לא מבינים | לא מבקשים מהכיתה לתרגם. רושמים מה ששמעתם, ובודקים בשקט עם איש צוות שמכיר את השפה |
| הקללות עברו לקבוצת הוואטסאפ של הכיתה | צילום מסך נשמר, והטיפול לפי הפרוטוקול לפגיעה בקבוצת הוואטסאפ |
| הקללה הייתה חלק מריב בין שני ילדים | קודם מפרידים ומרגיעים, ואחר כך עובדים על הריב עצמו עם דף עבודה לפתרון סכסוכים |
| לילד יש אבחון או תוכנית אישית | פועלים לפי התוכנית ובתיאום עם היועצת או עם צוות החינוך המיוחד. לא כל קללה היא בחירה, ולא מאבחנים לבד |
| הכיתה צוחקת על הילד שקילל | עוצרים גם את זה. ״צחוק עליו לא עוזר לאף אחד.״ אם זה ממשיך, ראו את התרחיש כשצוחקים על ילד בכיתה |
מתי זה כבר לא בידיים של המחנכת
ארבעה מצבים עוברים הלאה. קללה גזענית, מינית או עם איום עוברת להנהלה באותו יום, לפי הנוהל. סימנים של מצוקה (בכי, הסתגרות, דיבור על פגיעה עצמית) עוברים ליועצת באותו יום, ולא מחכים לסוף התוכנית. קללות חוזרות כלפי אותו ילד הן כבר פגיעה חברתית, ומטפלים בהן לפי הפרוטוקול לחרם בכיתה כשהן מגיעות עם הדרה. ואם אחרי עשרה ימים לא השתנה כלום, מביאים את דף המעקב ליועצת. בכל המצבים המחנכת מביאה את מה שכבר נוסה, והנוהל של בית הספר קודם לכל מה שכתוב כאן.
לפעמים תלמיד שמקלל הוא רק הסימן הבולט לאווירה של כל הכיתה, עם כינויים, קבוצות סגורות וצחוק על חשבון ילדים, ואז השאלה היא כבר על האקלים בכיתה. סדנת מניעת חרמות לבית ספר רשומה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, ולכן בית ספר יסודי מוזמן לבדוק איתנו את האפשרויות לפני ההזמנה. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כולם עובדים יחד, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה לזה.
מחר בבוקר: חמישה צעדים
- הדפיסו את דף המעקב ושימו אותו במגירה, לא על השולחן.
- בחרו מהטבלה את המשפט שלכם למילה שנפלטה ואת המשפט שלכם לקללה כלפי תלמיד, ותגידו אותם פעם אחת בקול כדי שיהיו מוכנים.
- שלחו למורים המקצועיים של הכיתה בקשה לשורה אחת בדף בכל פעם שזה קורה.
- אם היה נפגע, קבעו איתו חמש דקות בהפסקה הראשונה.
- קבעו לעצמכם את היום הרביעי כיום השיחה המלאה עם הילד.
עוד תרחישים מוכנים, ממצב של ילד שמפריע ועד חרם, נמצאים במרכז החומרים למורים.
שאלות נפוצות על ילד מקלל בכיתה
איך להתמודד עם ילד מקלל כל הזמן?
קודם שלושה ימים של מעקב: מתי זה קורה, למי זה מכוון ומה קורה רגע אחרי. ילד שמקלל כמעט בכל משפט בלי לכוון לאף אחד צריך מילה חלופית שהוא בוחר וסימן מוסכם, ולא נזיפה על כל מילה. אם המעקב מראה ילד אחד שחוזר שוב ושוב כמי שנפגע, זו כבר הצקה, ועוברים לפרוטוקול ההצקה.
מה עושים כשתלמיד מקלל את המורה?
בתוך השיעור לא נכנסים לעימות: משפט קצר אחד, בקול נמוך, וממשיכים ללמד. השיחה מתקיימת בסוף השיעור, והדיווח לפי הנוהל של בית הספר. אם הוא ממשיך ומסלים, קוראים לאיש צוות. התגובה צריכה להיות צפויה וקבועה, לא חזקה במיוחד.
האם לדרוש מהילד לבקש סליחה מול הכיתה?
לא. סליחה שנאמרת בכוח מול כולם הופכת להצגה, ולפעמים מביכה את מי שנפגע יותר מהקללה עצמה. קודם שואלים את הילד שנפגע מה הוא צריך, ואז הילד שקילל בוחר דרך לתקן, ביחידות: לומר במילים שלו, לכתוב פתק או לעשות משהו.
מה עושים עם ילד בכיתה א שמקלל?
בגיל הזה הרבה פעמים הילד לא יודע מה המילה אומרת. מסבירים בקצרה ובלי דרמה שזו מילה שמעליבה אנשים ושבכיתה לא אומרים אותה, נותנים מילה אחרת לרגע של כעס, ומעדכנים את ההורים מוקדם, כבר בשבוע הראשון.
מתי קללות בכיתה עוברות ליועצת או להנהלה?
קללה גזענית, מינית או עם איום עוברת להנהלה באותו יום, לפי הנוהל. סימנים של מצוקה עוברים ליועצת באותו יום. קללות חוזרות כלפי אותו ילד הן כבר פגיעה חברתית. ואם אחרי עשרה ימים לא השתנה כלום, מביאים את דף המעקב ליועצת.
מי עומד מאחורי החומר הזה
דף המעקב בנוי על עיקרון מוכר מתחום ניתוח ההתנהגות: לרשום מה קרה לפני, מה בדיוק קרה ומה קרה אחרי. טבלת הסוגים, המשפטים, הסכם השפה והפרוטוקול נכתבו מניסיון העבודה בכיתות ועל בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר, ואין מחקר מאחוריהם. ילד מקלל הוא לא תמיד ילד שרוצה לפגוע, ולכן החומר בנוי על הבחנה לפני תגובה. הנוהל של בית הספר שלכם, היועצת וההנהלה קודמים לכל מה שכתוב כאן.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר


