כשילד מציק לילדים אחרים בכיתה, שוב ושוב ומול כמה חברים שונים, התגובה הנכונה של המחנכת אינה נזיפה מהירה ואינה שיחת מוסר מול הכיתה. היא פרוטוקול של עשרה ימי לימוד: שלושה ימי תצפית כדי להבין מתי ומול מי זה קורה, שיחה אישית עם הילד שמציק ושיחה נפרדת עם מי שנפגע, ושינוי קטן במבנה הכיתה שמוריד את ההזדמנויות להצקה. כל השלבים, עם המשפטים המדויקים ודף התצפית, מוכנים לקחת לכיתה מחר בבוקר.
| מבט מהיר | |
|---|---|
| למי | מחנכות ומחנכים מכיתה א עד כיתה ט |
| משך | עשרה ימי לימוד, בין 5 ל-20 דקות ביום |
| ציוד | אין. דף תצפית אחד (בהמשך העמוד) שאפשר להעתיק למחברת |
| הכנה | קריאה אחת של טבלת המשפטים לשיחה עם הילד |
| לא מתאים כש | יש אלימות פיזית שגורמת פגיעה, איום או חרם של קבוצה. ראו את הסעיף ״מה עושים אם״ |
ילד מציק לילדים אחרים: הצקה, ריב, בריונות או חרם?
ארבעה מצבים נראים דומה מבחוץ ודורשים תגובה שונה. לפני שבוחרים מה לעשות, בודקים לאיזה מהם אתם נכנסים. ההבדל החשוב ביותר הוא אם יש נפגע אחד קבוע ואם יש קבוצה שמצטרפת.
| המצב | איך זה נראה | מה עושים |
|---|---|---|
| ריב בין שניים | שני ילדים בכוח דומה, אירוע אחד או שניים, נגמר ומתחיל מחדש | שיחת יישוב עם שני הצדדים, למשל עם דף העבודה לפתרון סכסוכים |
| הצקה חוזרת | ילד אחד, כמה נפגעים שונים, בלי שאף אחד מתאם איתו | הפרוטוקול שבעמוד הזה |
| בריונות | אותו נפגע שוב ושוב, פער כוח ברור, הנפגע מפחד | הפרוטוקול שבעמוד הזה, אבל שיחה עם הנפגע ביום הראשון ועירוב היועצת מיד |
| חרם | קבוצה, כלל לא כתוב שאסור לדבר עם מישהו | פרוטוקול ההתערבות בחרם ולא הפרוטוקול הזה |
שלוש שאלות שעונים עליהן לפני שמגיבים
- האם זה חוזר? שלושה אירועים לפחות בתוך שבועיים הם דפוס. אירוע אחד הוא אירוע.
- האם יש נפגע קבוע? אם כן, זה כבר לא רק הצקה, וההתערבות מתחילה מהנפגע.
- מתי ואיפה זה קורה? ברוב המקרים ההצקה מרוכזת ברגעים בלי מבנה: מעברים, תור, תחילת הפסקה, שיעור שבו המורה עסוקה בלוח.
את התשובות לא מנחשים ולא שואלים עליהן את הכיתה. אוספים אותן בשלושה ימי תצפית, בדף שבהמשך.
מה לא לעשות כשילד מציק לילדים אחרים
- לא לנזוף בו מול הכיתה. נזיפה פומבית נותנת לו במה, ומלמדת את הכיתה שהוא ״הילד הבעייתי״. את התווית הזו קשה מאוד להוריד אחר כך.
- לא לעשות גישור מיידי פנים מול פנים בין הילד שמציק לילד שנפגע, כשיש ביניהם פער כוח. הנפגע יגיד ״זה בסדר״ כי הוא מפחד, והמחנכת תצא עם תחושה שהעניין נסגר.
- לא לשאול ״למה עשית את זה?״. רוב הילדים באמת לא יודעים, והשאלה מזמינה תירוץ או האשמה של הנפגע.
- לא לבקש מהכיתה לספר מה הוא עשה. זה הופך את שעת החינוך למשפט ציבורי ומחזק את מי שכבר נגדו.
- לא לומר לנפגע שזה ייגמר מחר. אומרים רק מה שבשליטתכם: ״אני רואה את זה, ואני בודקת כל יום.״
- לא לחכות שזה יעבור לבד. הצקה שלא פוגשת גבול בשבועות הראשונים נעשית חלק מהתפקיד שלו בכיתה.
הפרוטוקול: עשרה ימי לימוד, צעד ביום
| יום | מה עושים | זמן |
|---|---|---|
| 1 | פותחים דף תצפית. אומרים לכל ילד שנפגע, בנפרד ובשקט: ״ראיתי. אני מטפלת בזה.״ | 5 דקות |
| 2 | תצפית בהפסקה ובמעברים, רישום בדף. מעדכנים את המורה התורנית במה להסתכל | 10 דקות |
| 3 | תצפית שלישית. שיחה קצרה עם כל ילד שנפגע, כל אחד לחוד (ראו בהמשך) | 15 דקות |
| 4 | שיחה אישית עם הילד שמציק, לפי טבלת המשפטים. באותו יום הודעה קצרה להורים ותיאום שיחה | 20 דקות |
| 5 | שינוי מבנה אחד: מקום ישיבה, תפקיד במעבר או בהפסקה. בלי הסבר לכיתה | 10 דקות |
| 6 | שיחה עם ההורים של הילד שמציק, בארבעה חלקים | 20 דקות |
| 7 | בדיקת מצב עם הנפגעים, דקה לכל אחד: ״איך היה השבוע?״ | 5 דקות |
| 8 | שיחת מעקב של חמש דקות עם הילד שמציק. מתחילים ממה שהצליח | 5 דקות |
| 9 | שעת חינוך שאינה מזכירה אותו ואינה מזכירה את האירועים, על העומד מהצד (דף העבודה על העומד מהצד) | 45 דקות |
| 10 | שתי תצפיות חדשות מול הדף מימים 1 עד 3. מחליטים: ממשיכים לבד, או מערבים את היועצת | 15 דקות |
דף תצפית לשלושה ימים (להעתקה או להדפסה)
כותבים רק מה שראיתם או מה שדווח לכם, במילים של מה שקרה ולא במילים של פרשנות. ״דחף בתור ולקח את המקום״ ולא ״היה אלים״. הדף הוא הבסיס לשיחה עם הילד ועם ההורים, ולכן הוא חייב להיות מדויק. לתצפית רחבה על כל הכיתה בהפסקה יש דף תצפית הפסקה נפרד.
| יום ושעה | איפה | מה קרה בדיוק | מול מי (בלי שם, רק ״ילד 1״, ״ילד 2״) | מי היה מסביב | איך נגמר |
|---|---|---|---|---|---|
| יום 1, בוקר | |||||
| יום 1, הפסקה | |||||
| יום 2, מעבר | |||||
| יום 2, הפסקה | |||||
| יום 3, בוקר | |||||
| יום 3, הפסקה |
איך קוראים את הדף אחרי שלושה ימים:
- רוב האירועים במעברים או בתחילת הפסקה? הבעיה היא בעיקר של מבנה, ושינוי מבנה ביום 5 יעשה את רוב העבודה.
- אותו ילד מופיע שוב ושוב בעמודה ״מול מי״? זו כבר בריונות. מערבים את היועצת עכשיו ולא ביום 10.
- בעמודה ״מי היה מסביב״ יש קהל שצוחק? העבודה היא גם עם הכיתה, והמערך על מה עושים כשצוחקים על ילד בכיתה מתאים לשבוע הבא.
השיחה עם הילד שמציק: משפטים מדויקים
השיחה מתקיימת ביחידות, לא בזמן הפסקה שלו ולא מול ילדים אחרים. 15 דקות. המטרה אינה להוציא ממנו הודאה אלא לשים גבול ברור ולתת לו דרך אחרת.
| שלב | מה אומרים | מה לא אומרים |
|---|---|---|
| פתיחה | ״ביקשתי לדבר איתך כי חשוב לי שיהיה לך טוב בכיתה, וגם לכל השאר.״ | ״אתה יודע למה אתה פה.״ |
| עובדה אחת | ״אתמול בתור לקחת לחבר את הכובע וזרקת אותו. ראיתי את זה בעצמי.״ | ״כולם מתלוננים עליך.״ |
| שאלה | ״מה קרה אצלך רגע לפני?״ | ״למה עשית את זה?״ |
| גבול | ״זה ייפסק. על זה אין משא ומתן.״ | ״אם זה יקרה שוב, אתה תראה.״ |
| דרך אחרת | ״מה היה עוזר לך שבהפסקה יהיה לך מה לעשות?״ ומציעים תפקיד אחד מוגדר. | ״תנסה להיות נחמד.״ |
| סגירה | ״ביום שני נדבר שוב חמש דקות, ותספר לי מה הצליח.״ | ״אני מקווה שזה לא יחזור.״ |
אם הוא מכחיש, לא מתווכחים. חוזרים פעם אחת לעובדה שראיתם בעצמכם ועוברים לשלב הגבול. זו בדיוק הסיבה שהתצפית קודמת לשיחה. לתבנית כללית של שיחה אישית עם תלמיד יש מדריך לשיחה אישית.
השיחה עם הילדים שנפגעו
- כל ילד בנפרד, חמש דקות, במקום שבו אחרים לא רואים.
- פותחים ב: ״ראיתי מה קרה בתור. זה לא בסדר, ואני מטפלת בזה.״
- שואלים מה עוזר לו: ״מתי זה הכי קשה? איפה אתה מרגיש בטוח?״
- לא מבקשים ממנו לסלוח, לא מבקשים ממנו ״להתעלם״ ולא מפגישים אותו עם הילד שמציק.
- נותנים לו מבוגר אחד וכתובת אחת: ״אם זה קורה שוב, תבוא אליי או אל המורה התורנית. זה לא הלשנה.״
השיחה עם ההורים של הילד שמציק: ארבעה חלקים
- חוזקה אמיתית אחת. ״הוא ילד עם הרבה אנרגיה, ובשיעורי ספורט הוא הראשון שעוזר לסדר.״ לא פתיח טקטי, משהו שראיתם.
- שלושה אירועים מהדף, בלי תוויות. מה קרה, איפה ומתי. לא ״בריון״, לא ״אלים״, ובלי פרטים מזהים על הילדים האחרים.
- מה בית הספר כבר עושה. השיחה איתו, התפקיד בהפסקה, המעקב. הורים משתפים פעולה יותר כשהם שומעים שיש תוכנית ולא רק תלונה.
- בקשה אחת מהבית. למשל: ״תשאלו אותו כל ערב מה היה בהפסקה.״ בקשה אחת שאפשר לבצע עדיפה על רשימה.
אם ההורים מספרים שגם בבית קורה משהו חריג, או שהוא עצמו נפגע במקום אחר, זו ידיעה חשובה. רושמים ומעבירים ליועצת באותו יום.
איך משנים את הכיתה בלי להפוך אותו לנאשם
- מקום ישיבה. מזיזים כמה ילדים באותו יום, לא רק אותו, כדי שלא ייראה כעונש.
- תפקיד במעבר. אחראי ציוד, אחראי דלת, מי שמביא את הכדור. תפקיד נותן לו עיסוק בדיוק ברגע שבו ההצקה קרתה.
- הפסקה עם מבנה. משחק קבוצתי קצר בתחילת ההפסקה, כמו משחק שיתוף הפעולה הספירה המשותפת, מצמצם את הזמן המת.
- עבודה עם הרוב השקט. בשעת החינוך של יום 9 מדברים על העומד מהצד, ובהמשך אפשר את המערך על לחץ חברתי. בלי אזכור של אירוע, של שם או של הילד.
התאמות לפי שכבת גיל
| שכבה | איך הצקה נראית בדרך כלל | מה משנים בפרוטוקול |
|---|---|---|
| א עד ב | לקיחת חפצים, דחיפות, הפרעה למשחק | שיחה של 5 דקות, משפט גבול אחד. תפקיד מוחשי בהפסקה. ההורים שותפים מהיום הראשון |
| ג עד ד | כינויים, חיקויים, ״סתם צחקתי״ | הפרוטוקול כמו שהוא. בשיחה מבקשים ממנו לתאר מה הרגיש הילד השני |
| ה עד ו | הצקה מול קהל, התחלה של קבוצה סביבו | בודקים בדף אם יש קהל קבוע. אם כן, מוסיפים עבודה עם הכיתה כבר בשבוע הראשון |
| ז עד ט | הצקה שעוברת לטלפון ולרשתות | שואלים בשיחה עם הנפגעים גם על מה שקורה מחוץ לבית הספר. תיעוד צילומי מסך עם היועצת |
מה עושים אם
| המצב | מה עושים |
|---|---|
| ההורים של ילד שנפגע דורשים להעביר אותו כיתה | מקשיבים, מציגים את התוכנית ואת לוח הזמנים. יש תרחיש מלא לבקשת העברה לכיתה אחרת |
| ההצקה עברה לקבוצת הוואטסאפ | צילומי מסך, יועצת, ושיחה עם ההורים. כשמישהו מוצא מהקבוצה, ראו מה עושים כשתלמיד מודר מקבוצת הוואטסאפ |
| ילדים אחרים מצטרפים אליו ויש נפגע קבוע | זה כבר לא הפרוטוקול הזה. עוברים לפרוטוקול החרם ולשיחה עם תלמיד שמוביל חרם |
| הילדים כבר לא רוצים לשחק איתו בגלל ההצקות | אחרי שההצקה נרגעה, הוא עלול להישאר לבד. ראו מה עושים כשילד דחוי חברתית |
| אלימות שגורמת פגיעה, איום או תוכן מיני | לא ממשיכים לבד. מדווחים מיד להנהלה ולייעוץ לפי נהלי בית הספר |
מתי מערבים יועצת ומנהל
- מיד: אלימות שגורמת פגיעה, איום, תוכן מיני, או סימן לפגיעה של הילד בעצמו.
- כבר בשבוע הראשון: כשיש נפגע קבוע אחד, או כשנפגע מפחד להגיע לבית הספר.
- ביום 10: כשהדף לא מראה ירידה, או כשההורים לא משתפים פעולה אחרי שתי שיחות.
מחר בבוקר: חמישה צעדים
- מעתיקים את דף התצפית למחברת.
- אומרים לכל ילד שנפגע, בשקט: ״ראיתי. אני מטפלת בזה.״
- מבקשים מהמורה התורנית להסתכל על המעבר או על הפינה שבה זה קורה.
- רושמים שלוש תצפיות לפני כל שיחה.
- קובעים ביומן את השיחה עם הילד ליום 4 ואת שיחת ההורים ליום 6.
שאלות ותשובות
כמה זמן לוקח לטפל בילד שמציק לחברים בכיתה?
הפרוטוקול בנוי לעשרה ימי לימוד, ורוב הזמן הוא דקות בודדות ביום. שלושת הימים הראשונים הם תצפית, השיחות מתקיימות בימים 3 עד 6, ובסוף היום העשירי מחליטים אם ממשיכים לבד או מערבים את היועצת. אם באמצע יש חופשה, ממשיכים מהיום שבו עצרתם ולא מתחילים מחדש.
האם להעניש ילד שמציק?
תגובה לפי תקנון בית הספר היא חלק מהגבול, ואין סיבה לוותר עליה. אבל מניסיון העבודה בכיתות, עונש לבד מפסיק את ההצקה לכמה ימים ומעביר אותה למקום שבו אין מבוגר. מה שמחזיק לאורך זמן הוא השילוב של גבול ברור, שיחה אישית ושינוי במבנה של הרגעים שבהם ההצקה קורית.
מה עושים כשילד מציק לילדים אחרים רק בהפסקה?
זה המצב הנפוץ ביותר, ודווקא הוא הכי פשוט לשנות. הפסקה בלי מבנה משאירה ילד בלי עיסוק, והצקה ממלאת את החלל. נותנים לו תפקיד מוגדר בהפסקה, מתאמים עם המורה התורנית את המקום שבו זה קורה, ובודקים בדף התצפית אם ההצקה ירדה אחרי שבוע.
מה עושים אם ההורים של הילד לא משתפים פעולה?
לא נכנסים לוויכוח על מי אשם. חוזרים לשלושה אירועים שראיתם בעצמכם ומבקשים דבר אחד בלבד מהבית. אם גם אחרי שיחה שנייה אין שיתוף פעולה, מעבירים את הטיפול ליועצת ולהנהלה ומתעדים. הטיפול בכיתה ממשיך בכל מקרה, כי הוא לא תלוי בהורים.
מתי זו כבר בריונות ולא הצקה?
כשיש נפגע קבוע אחד, כשיש פער כוח ברור בין השניים וכשהנפגע מפחד לבוא לבית הספר או להגיע למקום מסוים. במצב כזה לא מחכים לסוף התצפית: מדברים עם הנפגע כבר ביום הראשון, מערבים את היועצת ומגבירים השגחה במקום שבו זה קורה.
מי עומד מאחורי החומר הזה
החומר נכתב מתוך העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות, בסדנאות מניעת חרמות ובגיבוש כיתות. ברמת בית הספר יש שתי תוכניות שרשומות במסלול הירוק של גפ״ן, כלומר ניתן לממן אותן מתקציב גפ״ן: סדנת מניעת חרמות לבית ספר (מספר תוכנית 56427 לחטיבות ביניים), שבנויה כתהליך מלווה עם הכיתה, ופעילות גיבוש ODT לכיתה (מספר תוכנית 11854), שמתאימה כשהמטרה היא לבנות את הכיתה כקבוצה. עוד חומרים מוכנים לשעת חינוך נמצאים במרכז החומרים למורים.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר
