מערך שיעור על קנאה לשעת חינוך: קנאה שמושכת למעלה או למטה? (45 דקות)

מערך שיעור על קנאה לשעת חינוך מלמד את הכיתה שני דברים: שקנאה היא רגש טבעי, ושיש לה שני כיוונים. קנאה שמושכת אותי למעלה, ללמוד ולהתאמן, וקנאה שמושכת למטה, להקטין את מי שהצליח. במערך שלמטה, ל-45 דקות בכיתות ד עד ו, התלמידים עונים על שלושה תרחישי ״איך תרגיש?״, ממיינים 12 תגובות לקנאה ל״למעלה״ ול״למטה״, ובודקים כל דבר שמעורר בהם קנאה במבחן אחד: ״זה בהישג יד?״. המבחן הזה נשען על מחקר שמצא שהשוואה למי שהצליח יותר הובילה לקנאה טובה ולשיפור בביצועים רק כשהמשתתפים חשבו שהשיפור אפשרי. בקופסה למחנכת יש תשובה לשאלה על מי נאמר בכלל ״קנאת סופרים תרבה חכמה״. בסוף העמוד יש כרטיסים ודף ״זה בהישג יד?״ להדפסה, ובהמשך התאמות לכיתות ב עד ג ולכיתות ז עד ח.

לכרטיסים ולדף להדפסה

מערך שיעור על קנאה: למה מתחילים ב״מותר לקנא״?

כי רק כשמותר לקנא, אפשר לדבר על מה שעושים עם הקנאה. גם בחומרי משרד החינוך, בשיעור שיעור 9 – כשעין טובה פוגשת ב… של המינהל לחינוך דתי לשכבה הצעירה, השיעור נפתח בשלושה תרחישים של ״איך תרגיש?״: תחרות חנוכיות שבה עזרת לחבר והוא זכה במקום הראשון, חבר שעזרת לו ללמוד וקיבל במבחן ציון גבוה משלך ב-15 נקודות, ומסיבת יום הולדת שבה חברה קיבלה מתנות יקרות. אחרי כל תרחיש ההנחיה שם היא להקשיב לתשובות ולתת מקום לרגשות הטבעיים: אכזבה בשני התרחישים הראשונים, וקנאה בשלישי. ההסבר באותו שיעור הוא דתי, ולכן בבית ספר ממלכתי אפשר לקחת ממנו את התרחישים ולהשאיר את ההסבר בחוץ.

מה שהמערך הזה מוסיף הוא השאלה מה עושים עם הקנאה. בעברית יש מילה אחת, ״קנאה״. החוקרים ון דה ון, זילנברג ופיטרס מצאו שאפשר להבחין בין שתי חוויות שונות של קנאה, גם בשפות שבהן יש לשתיהן מילה אחת. זה הלב של שיעור על קנאה לילדים: לא ״אל תקנא״, אלא ״לאן הקנאה שלך מושכת אותך?״.

מטרות השיעור

מהלך השיעור: 45 דקות לפי דקות

שלב 1 (0-8 דקות): איך תרגיש?

קראו לכיתה שלושה תרחישים, אחד אחרי השני, ואחרי כל אחד שאלו: איך הייתם מרגישים? התרחישים כאן נכתבו בהשראת השיעור של משרד החינוך, בניסוח שלנו:

כתבו על הלוח ״מותר לקנא״ כבר אחרי התרחיש הראשון. בעינינו התרחיש הראשון חשוב במיוחד, כי הוא מראה שקנאה מגיעה גם כלפי חבר שאוהבים, ואפילו כלפי חבר שעזרנו לו. אם תלמיד אומר ״הייתי שמח בשבילו״, זו תשובה טובה, ואפשר להוסיף שיש מי שמרגישים גם וגם. אל תבקשו מהתלמידים לספר בקול במי הם מקנאים בכיתה. זו המלצה שלנו: בכיתה זה חושף ילד אחר בשמו. השיעור עובד עם התרחישים המומצאים, ומי שרוצה מוסיף דוגמה משלו בפתק בלי שם.

שלב 2 (8-18 דקות): למעלה או למטה?

ציירו על הלוח חץ למעלה וחץ למטה. הסבירו במשפט אחד: יש קנאה שמושכת אותי למעלה, לעשות משהו כדי להשתפר, ויש קנאה שמושכת למטה, להוריד את מי שהצליח. זו ההבחנה שבמחקר של ון דה ון וחבריו (פירוט בקופסה למחנכת). חלקו לכל קבוצה סט של 12 כרטיסי תגובה, ובקשו מהן למיין: לאן התגובה הזו מושכת? אחרי המיון כל קבוצה מקריאה כרטיס אחד שהתלבטה עליו. המפתח למחנכת הוא המפתח שלנו:

אם תלמידים שואלים איפה שמים ״לפרגן לו״, זו שאלה טובה, וכדאי להשאיר אותה פתוחה לשלב הבא: פרגון הוא התגובה הטבעית למה שלא בהישג יד. זו פעילות על קנאה בכיתה שמתאימה גם כהמשך למערך שיעור על כעס לשעת חינוך, כי שם הכיתה כבר תרגלה לבחור פעולה ברגע של רגש חזק.

שלב 3 (18-32 דקות): זה בהישג יד?

זה הלב של המערך. בלי השלב הזה, ״קנאה טובה״ הופכת ל״תקנא ותתאמץ״, וזה לא נכון למתנה יקרה או לגובה. חלקו לכל תלמיד את דף ״זה בהישג יד?״ מהדפים שבסוף העמוד. בקשו מכל אחד לכתוב, בלי שמות של ילדים, שלושה דברים שאנשים בגילו מקנאים בהם. אחר כך כל תלמיד ממיין את מה שכתב לשתי עמודות:

על מה זה נשען: במחקר של ון דה ון, זילנברג ופיטרס משנת 2011, למה קנאה עולה על הערצה, נמצא שהשוואה למי שהצליח יותר עוררה קנאה טובה ושיפור בביצועים רק כשהמשתתפים חשבו שהשיפור בהישג יד. כשהשיפור נראה להם קשה, ההשוואה הובילה יותר להערצה ולא למוטיבציה להשתפר. לכן לעמודה של ״לא בשליטתי״ לא מצמידים ״תתאמץ״, אלא מה שיש לי ופרגון. מי שרוצה להרחיב את התרגיל הזה ימצא פתקי פרגון מוכנים ברשימת מחמאות לילדים להדפסה, ומעגל פרגון קצר במשחק מחמאות לכיתה בלי ציוד. בסוף השלב שאלו שני מתנדבים להקריא צעד ראשון אחד, בלי לחשוף במי הם מקנאים.

קופסה למחנכת: מה המחקר אומר על קנאה, ומה לא

במחקר משנת 2009, פילוס למעלה ולמטה: החוויות של קנאה טובה וקנאה רעה, הגדירו ון דה ון, זילנברג ופיטרס קנאה כרגש כואב שנגרם מהמזל הטוב של אחרים. לפי התקציר, קנאה טובה הובילה לרצון לשפר את המצב של עצמי, וקנאה רעה הובילה לרצון לפגוע במעמד של מי שנמצא למעלה. המחקר הראשון נערך בהולנד, שבה יש מילים נפרדות לשני הסוגים, והמחקרים הבאים בארצות הברית ובספרד, שבהן יש מילה אחת לשניהם. גם שם נמצאו שתי החוויות.

במחקר משנת 2011 נמצא שרק קנאה טובה הייתה קשורה לרצון ללמוד יותר, ובמחקר אחר באותו מאמר נבדקה הצלחה במבחן אסוציאציות. שימו לב לשני דברים לפני שמספרים את זה לכיתה. הראשון: בתקצירים של שני המחקרים האלה לא מצוינים גילאים ואין בהם ילדים, ולכן הם לא ״מחקר על ילדים״. השני: נמדדו רצון ללמוד וביצועים במבחן, לא ציונים בבית הספר. מה שאפשר להגיד לכיתה, בניסוח שלנו: ״קנאה יכולה לעזור לנו ללמוד, כשמה שאנחנו רוצים הוא בהישג יד.״

הביטוי ״קנאה לבנה״ הוא ביטוי מדובר, ולא מצאנו מקור עברי שמגדיר אותו. בהשוואה שלנו, הוא קרוב למה שהחוקרים מכנים קנאה טובה.

קופסה למחנכת: ״קנאת סופרים״, על מי זה נאמר בכלל?

הביטוי ״קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה״ מופיע בתלמוד הבבלי, בבבא בתרא כ״א ע״א, בדיון על מלמדי תינוקות. השאלה שם היא מה עושים כשיש מלמד אחד, ומלמד אחר מלמד יותר ממנו, ואחד החכמים אומר שהתחרות בין המלמדים טובה. כלומר, הביטוי נולד בדיון על מלמדים שמתחרים זה בזה, ולא על תלמידים. כדאי לא לכתוב לכיתה ״חז״ל אמרו שקנאה בין תלמידים מועילה״, כי זה לא מה שכתוב שם.

למקורות יש גם את הצד השני. במשנה, במשנה אבות ד׳, כ״א, נאמר: ״הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד, מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם״. שני המקורות יחד הם בדיוק השיעור: יש קנאה שמושכת למעלה, ויש קנאה שמוציאה את האדם מן העולם. מי שרוצה סיפור מקראי, בבראשית ל״ז, י״א כתוב במפורש שהאחים קינאו ביוסף. בסיפור קין והבל, לעומת זאת, המילה ״קנאה״ לא כתובה בפסוקים.

שלב 4 (32-40 דקות): ומה עם שמחה לאיד?

שאלו את הכיתה: קרה לכם פעם ששמחתם, אפילו לשנייה, כשלמישהו לא הלך? אין צורך שמישהו יענה בקול. הסבירו ששמחה לאיד היא הצד השני של הקנאה: לשמוח בצרה של מישהו אחר. גם ילדים מרגישים אותה. בניסוי של שטיינבייס וזינגר משנת 2013, ההשפעות של השוואה חברתית על רגשות חברתיים ועל התנהגות בילדות, השתתפו 182 ילדים בני 7 עד 13 במשחק תגובה מהירה עם פרסים וקנסות. כשהפסידו, הם הרגישו רע יותר אם המתחרה ניצח, וכשניצחו, הם הרגישו טוב יותר אם המתחרה הפסיד. שתי התחושות, קנאה ושמחה לאיד, ירדו עם הגיל. זה ניסוי במשחק מעבדה, ולא מחקר על ילדים בכיתה. גם במחקר משנת 2021, ההשפעה של הזדהות קבוצתית על קנאה רעה וקנאה טובה: מחקר התפתחותי חתך, עם ילדים בני 6 עד 11, התגובות הקנאיות ירדו עם הגיל, והחוקרים עצמם מציינים הבדלים חשובים בין התגובות המילוליות של הילדים לבין ההחלטות שקיבלו.

הכוונה של השלב היא לא ״אסור להרגיש״, אלא ״מה אני עושה ברגע הזה?״. כתבו על הלוח שלוש אפשרויות שהכיתה מציעה, למשל לא להגיד כלום, לשאול אם הוא בסדר, או לעזור לו לקום. המשפט שנשאר על הלוח: מותר להרגיש. אני בוחר מה לעשות.

שלב 5 (40-45 דקות): פתק יציאה

כתבו על הלוח את שתי השאלות של השיעור, שיישארו שם עד סוף השבוע: מה אני יכול ללמוד ממנו? וזה בהישג יד? פתק היציאה הוא שתי שורות: ״בפעם הבאה שאקנא, אשאל את עצמי:״ ו״הצעד הראשון שלי, או משפט הפרגון שלי:״. אספו את הפתקים בלי שמות, וקראו אותם אחרי השיעור כדי לראות מה עלה. כיתה שיש לה מילים לקנאה יכולה לדבר עליה בלי להתבייש ובלי להקטין אחד את השני, וזה חיבור אנושי.

כשקנאה הופכת להצקה, זה כבר לא שיעור

שיעור חינוך על קנאה הוא שיעור לכל הכיתה, לפני שמשהו קרה. כשקנאה כבר הפכה לפגיעה בילד מסוים, הדרך היא לא עוד שעת חינוך:

התאמות לפי שכבה

מה עושים בשבועות שאחרי

ההמלצה שלנו: לחזור לשתי השאלות כמה דקות בכל שבוע, כדי שהן יהפכו לשפה של הכיתה. כך השיעור הופך לפעילות התמודדות עם קנאה שחוזרת, ולא לאירוע חד פעמי.

את הצד של לחכות למה שרוצים מלמדים במערך שיעור על דחיית סיפוקים לשעת חינוך, ואת המילים לרגשות עצמם בדף עבודה על רגשות לשעת חינוך. זה מערך שיעור על רגש הקנאה שמשתלב בסדרה, ואפשר ללמד אותו לפני או אחרי השיעורים האלה. עוד מערכים לשעת חינוך מרוכזים בעמוד חומרים למורים.

כרטיסי תגובה ודף ״זה בהישג יד?״ להדפסה

הכרטיסים מודפסים בסדר קבוע. לפני השיעור כדאי לערבב כל סט, כדי שהמספרים לא ירמזו על הערימה. הדף האישי נשאר אצל התלמיד. את פתקי היציאה אפשר לאסוף בלי שמות, ולא מקריאים פתק של תלמיד מסוים בקול.

כשהקנאה עולה באמצע משימה משותפת

מניסיון העבודה בכיתות, במשימה קבוצתית שבה כל אחד תורם משהו אחר, עולים גם רגעים של השוואה: מי הוביל, למי היה הרעיון, מי הצליח. ברגעים האלה אפשר לשאול בזמן אמת את שתי השאלות של השיעור. פעילות גיבוש ODT לכיתה בנויה סביב משימות כאלה, עם עיבוד בסוף שמחבר את מה שקרה למה שקורה בכיתה כל יום.

שאלות נפוצות על מערך שיעור על קנאה

מה זה קנאה?

קנאה היא התחושה הכואבת שעולה כשלמישהו אחר יש משהו שאנחנו רוצים: הצלחה, חפץ או תשומת לב. החוקרים ון דה ון, זילנברג ופיטרס הגדירו אותה כרגש כואב שנגרם מהמזל הטוב של אחרים. זה רגש טבעי, וגם בחומרי משרד החינוך ההנחיה היא לתת לו מקום בכיתה. השאלה החשובה היא מה עושים איתו.

מה ההבדל בין קנאה טובה לקנאה רעה?

במחקר משנת 2009 נמצא שקנאה טובה מובילה לרצון לשפר את המצב של עצמי, וקנאה רעה מובילה לרצון לפגוע במעמד של מי שהצליח. בשיעור קוראים לזה קנאה שמושכת למעלה וקנאה שמושכת למטה. הביטוי המדובר ״קנאה לבנה״ קרוב, בהשוואה שלנו, למה שהחוקרים מכנים קנאה טובה.

מאיפה הביטוי ״קנאת סופרים תרבה חכמה״?

מהתלמוד הבבלי, במסכת בבא בתרא דף כ״א עמוד א, בדיון על מלמדי תינוקות. הביטוי נאמר על מלמדים שמתחרים זה בזה, ולא על תלמידים: אחד החכמים אומר שם שהתחרות בין המלמדים טובה.

מה זה שמחה לאיד, והאם גם ילדים מרגישים אותה?

שמחה לאיד היא שמחה בצרה של מישהו אחר. בניסוי משנת 2013 עם 182 ילדים בני 7 עד 13, במשחק עם פרסים וקנסות, ילדים שניצחו הרגישו טוב יותר כשהמתחרה הפסיד, וילדים שהפסידו הרגישו רע יותר כשהמתחרה ניצח. שתי התחושות ירדו עם הגיל.

איך להתמודד עם קנאה בכיתה?

מלמדים את הכיתה לשאול שתי שאלות: מה אני יכול ללמוד ממנו, וזה בהישג יד? כשמה שמעורר קנאה אפשר ללמוד ולתרגל, כותבים צעד ראשון. כשהוא לא בשליטתי, כמו מתנה יקרה או גובה, עוברים למה שיש לי ולפרגון. כשקנאה הופכת לצחוק, להחרמה או לפגיעה, מטפלים בזה לפי הנוהל של בית הספר, ולא בעוד שיעור.

מתי קנאה בין ילדים היא כבר עניין ליועצת?

כשהקנאה הפכה לפגיעה חוזרת בילד מסוים, כשילד שהצליח נשאר לבד בלי סיבה ברורה, או כשילד מספר שקשה לו בגלל קנאה, שלו או של אחרים. בכל המצבים האלה מעבירים ליועצת לפי הנוהל של בית הספר, ולא מטפלים בזה מול הכיתה.

מי עומד מאחורי החומר הזה

החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות ובסדנאות לגיבוש כיתתי. המסגרת נשענת על התרחישים בחומרי משרד החינוך, על המקורות היהודיים ועל המחקרים המקושרים בגוף העמוד. שלבי השיעור, התרחישים, הכרטיסים, הדף האישי והדוגמאות בטבלאות נכתבו לצורך השיעור ואינם לקוחים מכיתה מסוימת.

רוצים לבדוק מה מתאים לכיתה שלכם? השאירו פנייה בטופס יצירת הקשר, ונחזור אליכם.