מה עושים כשילד משקר בכיתה? תרחיש למחנכת מהשקר הראשון ועד עשרה ימים

כשילד משקר בכיתה, המטרה היא לא לתפוס אותו אלא להחזיר את האמת לשולחן. במקום לשאול שאלה שאתם כבר יודעים את התשובה עליה, אומרים מה ראיתם, נותנים לו דרך לתקן בלי לאבד פנים, ומפרידים בין התוצאה של המעשה לבין השקר עצמו. כאן תמצאו טבלה של חמישה סוגי שקר ומה עושים בכל אחד, משפטים מוכנים, דף מעקב להדפסה, שיחה עם הילד ועם ההורים, ותוכנית לעשרה ימי לימוד.

לדף המעקב להדפסה

ילד משקר בכיתה: קודם מבינים איזה שקר זה

לא כל שקר הוא אותו שקר. ילד שאומר ״הכנתי ושכחתי בבית״ מגן על עצמו, ילד שמספר שיש לו סוס בחצר רוצה שיראו אותו, וילד שמאשים חבר במשהו שהוא עשה פוגע במישהו אחר. תגובה אחת לכולם מחמיצה את רובם.

חריג אחד לא נכנס לטבלה: כשילד מספר שמישהו פוגע בו, או כשנראה שהשקר מסתיר סכנה (פגיעה, הזנחה, דיבור על פגיעה עצמית), לא בודקים לבד אם זה נכון. מעבירים ליועצת באותו יום, לפי הנוהל.

בזמן אמת: שלושים השניות שאחרי השקר

הכלל הכי חשוב לרגע הזה: לא שואלים שאלה שאתם כבר יודעים את התשובה עליה. ״מי שפך את המים?״, כשראיתם מי שפך, היא הזמנה לשקר, ואחריה אתם כבר בחקירה. במקום זה אומרים מה ראיתם, ומשאירים דלת פתוחה לתיקון.

מה לא לעשות כשילד משקר

למה ילדים משקרים: חמש סיבות שרואים בכיתה

שקרים של ילדים בכיתה נראים דומים מבחוץ, אבל הסיבות שונות, והכיוון בתגובה תלוי בסיבה.

• פחד מהתוצאה. מעונש, מכעס, מהודעה הביתה. הכיוון: להוריד את המחיר של האמת.
• להסתיר קושי. קל יותר להגיד ״שכחתי״ מאשר ״לא הצלחתי״. הכיוון: לבדוק את הקושי הלימודי, לא רק את ההתנהגות.
• לרצות שיראו אותו. סיפור גדול קונה כמה דקות של תשומת לב. הכיוון: מקום אמיתי שבו רואים אותו, בלי צורך בסיפור.
• נאמנות לחברים. ״לא ראיתי״ כדי לא להיות זה שסיפר. הכיוון: עבודה עם הקבוצה, לא רק עם ילד אחד.
• הרגל שעבד. השקר כבר חסך לו פעם עונש או מבוכה, ולכן זה הכלי הראשון שהוא שולף. הכיוון: שהאמת תעבוד בשבילו טוב יותר מהשקר, שוב ושוב.

לרוב יש יותר מסיבה אחת. דף המעקב עוזר לראות איזו מהן חוזרת.

מה המחקר מצא על עונש ושקר

שני מחקרים של חוקרת ההתפתחות ויקטוריה טלוואר ושותפיה מאוניברסיטת מקגיל עוזרים להבין למה ״להעניש חזק יותר״ לא עובד על שקרים.

המחקר הראשון (טלוואר ולי, 2011) השווה 84 ילדים בני 3 ו-4 משני בתי ספר במערב אפריקה: אחד שבו המשמעת הייתה מענישה, ואחד שבו לא. הילדים התבקשו לא להציץ בצעצוע כשנשארו לבד בחדר, ורובם הציצו. כשנשאלו אם הציצו, רוב המציצים מבית הספר המעניש שיקרו, ומבית הספר השני שיקרו פחות באופן מובהק. ילדי בית הספר המעניש גם החזיקו בשקר טוב יותר כשנשאלו שאלות המשך. המסקנה של החוקרים: סביבה מענישה לא רק הגבירה את השקר, היא גם חיזקה את היכולת להסתיר. תקציר המחקר הראשון

המחקר השני (טלוואר, ארודה ויאכיסון, 2015) בדק 372 ילדים בני 4 עד 8 במשחק דומה. ככל שהילדים היו גדולים יותר, הם שיקרו יותר והחזיקו בשקר גם בשאלות ההמשך. ילדים ששמעו מהמבוגר שהוא ישמח אם יגידו את האמת אמרו אמת יותר, באופן מובהק, מילדים שלא שמעו פנייה כזו. וילדים ששמעו שהם עצמם ירגישו טוב עם האמת שיקרו פחות כשלא חיכה להם עונש, מאשר כשחיכה להם. תקציר המחקר השני

שני סייגים חשובים: המחקרים נעשו על ילדים צעירים ובמשחק מבוקר, לא בכיתה, והראשון משווה שני בתי ספר ולכן לא מוכיח סיבה. לכן לא לקחנו מהם מתכון אלא כיוון: להוריד את המחיר של האמת, ולהגיד לילד במפורש שחשוב לכם לשמוע אותה. על זה בנויים המשפטים בעמוד הזה.

דף מעקב לשלושה ימים (להדפסה)

אם בשורה השלישית בסיכום יש שם של ילד אחד שחוזר, זו כבר לא שאלה של אמת אלא של פגיעה. עוברים לפרוטוקול לילד שמציק לילדים אחרים.

השיחה עם תלמיד שמשקר: משפטים מדויקים

השיחה המלאה מתקיימת ביום הרביעי, אחרי המעקב, ביחידות ובלי חברים. עשר דקות מספיקות. המטרה היא לא הודאה אלא הסכם: איך אומרים אמת בכיתה הזאת בלי שזה יעלה ביוקר. מבנה מלא לשיחה, עם שאלות מוכנות, יש בעמוד שיחה אישית עם תלמיד.

אם אחרי השיחה צריך משהו כתוב וחתום, חוזה התנהגות עם תלמיד בנוי למטרה אחת כזו.

כשהשקר פגע בילד אחר

1. קודם מנקים את מי שנפגע. אם ההאשמה נאמרה מול אחרים, אומרים לאותם אחרים בפשטות: ״בדקתי, (השם) לא קשור לזה.״ בלי לפרט מי כן, ובלי לחשוף מול כולם את הילד ששיקר.
2. שיחה עם הנפגע באותו יום. ״מה שנאמר עליך לא היה נכון, וטוב שאני יודעת. מה אתה צריך עכשיו?״
3. הילד ששיקר בוחר דרך לתקן. לומר במילים שלו ביחידות, לכתוב פתק, או לתקן מול מי שההאשמה הגיעה אליו. לא סליחה מאולצת מול הכיתה.
4. בודקים אחרי שבוע. ״איך היה השבוע? זה חזר?״. אם זה חזר כלפי אותו ילד, עוברים לפרוטוקול ההצקה.

כשכל הכיתה אומרת ״לא אני״: שעת חינוך של 20 דקות

לפעמים הבעיה היא לא ילד אחד אלא תרבות: משהו נשבר, ואף אחד לא יודע כלום. כאן עובדים עם כל הקבוצה, בלי לחפש אשמים ובלי לחזור על האירוע. לשיעור מלא על ההבדל בין לספר כדי להפסיק פגיעה לבין הלשנה יש מערך שיעור על אחריות, ולדיון במצבים שבהם שני ערכים טובים מתנגשים יש מערך שיעור דילמות מוסריות.

אם עוד אין לכיתה אמנה, יש לנו ערכה לבניית אמנה כיתתית, והכלל נכנס אליה כסעיף.

הפרוטוקול: עשרה ימי לימוד, צעד ביום

השיחה עם ההורים: ארבעה חלקים

מתקשרים להורים אם השקרים לא ירדו עד היום השישי, וגם מוקדם יותר אם שקר פגע בילד אחר. את מה שסוכם כדאי לרשום בטופס תיעוד שיחה עם הורים.

מה לא אומרים: ״הוא שקרן״, ״גם בבית הוא משקר?״ או ״אם זה ימשיך, יהיו השלכות״. שאלה על הבית נשמעת כמו האשמה, ואיום מוסיף פחד, והפחד הוא חלק מהסיבה לשקר.

התאמות לפי שכבת גיל

מה עושים אם

מתי זה כבר לא בידיים של המחנכת

ארבעה מצבים עוברים הלאה. כשילד מספר על פגיעה בו, או כשנראה שהשקר מסתיר סכנה, מעבירים ליועצת באותו יום ולא בודקים לבד אם זה נכון. זיוף של חתימה או של מסמך מטופל לפי הנוהל של בית הספר, עם ההנהלה. שקרים חוזרים שמכוונים לאותו ילד הם כבר פגיעה חברתית, ומטפלים בהם לפי הפרוטוקול לחרם בכיתה כשהם מגיעים עם הדרה. ואם אחרי עשרה ימים לא השתנה כלום, מביאים את דף המעקב ליועצת. בכל המצבים המחנכת מביאה את מה שכבר נוסה, והנוהל של בית הספר קודם לכל מה שכתוב כאן.

לפעמים השקרים הם הסימן הבולט לאווירה שבה מאשימים, מפיצים סיפורים ומסתירים מי נשאר בחוץ, ואז השאלה היא כבר על האקלים בכיתה. סדנת מניעת חרמות לבית ספר רשומה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, ולכן בית ספר יסודי מוזמן לבדוק איתנו את האפשרויות לפני ההזמנה. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה סומכים אחד על השני, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה לזה.

מחר בבוקר: חמישה צעדים

1. הדפיסו את דף המעקב ושימו אותו במגירה, לא על השולחן.
2. החליטו מראש: מחר לא שואלים שאלה שאתם כבר יודעים את התשובה עליה. אומרים עובדה.
3. בחרו מהטבלה משפט אחד לרגע של חשד, ותגידו אותו פעם אחת בקול כדי שיהיה מוכן.
4. אם שקר פגע בילד אחר, קבעו איתו חמש דקות בהפסקה הראשונה.
5. קבעו לעצמכם את היום הרביעי כיום השיחה המלאה, שבה פותחים את חלון האמת.

עוד תרחישים מוכנים, מילד שמקלל בכיתה ועד תלמיד שמפריע בשיעור, נמצאים במרכז החומרים למורים.

שאלות נפוצות על ילד משקר

מה עושים כשילד משקר כל הזמן?

קודם שלושה ימים של מעקב: על מה הוא משקר, מתי, ומה קרה רגע לפני. ברוב המקרים יש דפוס, למשל שאלה ישירה מול חברים או מקצוע מסוים. אחר כך שיחה ביחידות, חלון אמת שבו אפשר לתקן עד סוף היום בלי עונש נוסף על השקר, ותודה בכל פעם שהוא מתקן. להחמיר בעונש על השקר לא עוזר, ובמחקר על ילדים צעירים סביבה מענישה דווקא הגבירה את השקר.

למה ילד משקר גם כשברור שיתפסו אותו?

כי ברגע עצמו הוא לא חושב על מחר אלא על הדקות הקרובות: לא להיענש, לא להתבייש מול חברים, לא לאכזב. שקר שכבר עבד לו פעם הופך לכלי הראשון שהוא שולף. לכן המטרה היא לא לתפוס אותו, אלא שהאמת תעבוד בשבילו טוב יותר מהשקר, שוב ושוב.

האם להעניש תלמיד שמשקר?

על המעשה עצמו יש תוצאה, לפי הכללים של הכיתה. על שקר שהוא תיקן בעצמו עד סוף היום לא מוסיפים עונש, כי אם האמת עולה לו בדיוק כמו השקר, אין לו סיבה להגיד אותה. במחקר על ילדים בני 4 עד 8, ילדים ששמעו שהמבוגר ישמח לשמוע את האמת אמרו אמת יותר מילדים שלא שמעו את זה.

ילד בכיתה א ממציא סיפורים. זה שקר?

לרוב לא. בגיל הזה דמיון ומציאות מתערבבים הרבה פעמים בסיפורים, וסיפור גדול הוא לא פעם דרך לבקש תשומת לב. שואלים ״זה סיפור או שזה קרה באמת?״, משבחים סיפור טוב כסיפור, ולא מתקנים אותו מול הכיתה. אם הסיפורים חוזרים על אותו נושא, ובמיוחד על פגיעה, מדברים עם היועצת.

מתי שקר של תלמיד עובר ליועצת או להנהלה?

כשילד מספר על פגיעה בו, או כשנראה שהשקר מסתיר סכנה, מעבירים ליועצת באותו יום ולא בודקים לבד אם זה נכון. כשהילד מספר שמבוגר פגע בו, מעבירים להנהלה באותו יום, לפי הנוהל. שקרים חוזרים כלפי אותו ילד הם כבר פגיעה חברתית. ואם אחרי עשרה ימים לא השתנה כלום, מביאים את דף המעקב ליועצת.

מי עומד מאחורי החומר הזה

שני המחקרים שמוזכרים כאן הם של ויקטוריה טלוואר ושותפיה מאוניברסיטת מקגיל, והקישורים מובילים לתקצירים שלהם. טבלת הסוגים, המשפטים, חלון האמת, שעת החינוך והפרוטוקול נכתבו מניסיון העבודה בכיתות ועל בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר, ואין מחקר מאחוריהם. ילד שמשקר הוא לא ילד רע, ולכן החומר בנוי על הבנה לפני תגובה. הנוהל של בית הספר שלכם, היועצת וההנהלה קודמים לכל מה שכתוב כאן.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר