מערך שיעור אלימות מילולית טוב לא מסביר לתלמידים שמילים פוגעות, הם יודעים את זה. הוא מראה להם שמי שאומר את המשפט לא מחליט אם הוא פוגע, ונותן לכיתה דרך מוסכמת לעצור. המערך שלמטה, הסולם של המילים, בנוי ל-45 דקות בשעת חינוך: דירוג אישי של שמונה משפטים, השוואה בקבוצות, שלוש שאלות שהופכות מילה לפגיעה, ניסוח מחדש בזוגות ומשפט עצירה כיתתי. הציוד: לוח ומחברות.
| מה זה | פרטים |
|---|---|
| אורך | 45 דקות, שעת חינוך אחת |
| שכבה | כיתות ד עד ט, עם התאמות לכיתות י עד יב בסוף העמוד |
| ציוד | לוח, טוש ומחברות. אופציונלי: הדפסה של נספח ב, עותק אחד לכל זוג |
| הכנה | 10 דקות: לכתוב על הלוח את שמונת המשפטים מנספח א לפני שהתלמידים נכנסים, ולקרוא פעם אחת את כללי הבטיחות |
| מה יוצא בסוף | משפט עצירה אחד שהכיתה בחרה בהצבעה, ופתקי יציאה שמראים למחנכת אם יש משהו שקורה עכשיו |
מערך שיעור אלימות מילולית: מה השיעור עושה ומה לא
השיעור עוסק במילים שנאמרות בכיתה, בהפסקה ובקבוצת הוואטסאפ: כינויים, עקיצות, ״סתם צחקתי״ ומשפטים שנאמרים מול כולם. הוא לא עוסק בילד מסוים ולא מחפש אשמים. אף משפט בשיעור לא לקוח מהכיתה שלכם, ואף תלמיד לא מתבקש לספר מה אמרו לו.
הרעיון המרכזי פשוט: אותו משפט יכול להיות בדיחה לאחד ופצע לשני. לכן הכלל שהכיתה יוצאת איתו הוא לא רשימת מילים אסורות, אלא הסכמה: כשמישהו אומר את משפט העצירה, עוצרים בלי ויכוח.
מטרות השיעור
| מטרה | איך רואים שהיא הושגה |
|---|---|
| התלמידים מגלים שאותו משפט נחווה אחרת אצל אנשים שונים | בכל קבוצה נמצא לפחות משפט אחד שדורג אחרת לגמרי |
| התלמידים מבחינים בין הלצה לבין פגיעה לפי ההקשר, לא רק לפי המילה | הם משתמשים בשלוש השאלות כדי להסביר למה משפט מסוים הפך לפוגע |
| התלמידים מתרגלים ניסוח חלופי ותגובה של מי שעומד מהצד | כל זוג כותב שני משפטים חלופיים למצב שקיבל |
| הכיתה מסכימה על כלי עצירה אחד | משפט עצירה נבחר בהצבעה ונכתב על הלוח |
ציוד והכנה
על הלוח, לפני שהתלמידים נכנסים: שמונת המשפטים מנספח א, ממוספרים, ומתחתם סולם מ-1 עד 5 (1 = זה בסדר, 5 = זה פוגע מאוד). בצד הלוח משאירים מקום ריק למשפט העצירה.
הכיתה בקבוצות של ארבעה. אם אתם מדפיסים את נספח ב, גזרו מראש את ששת כרטיסי המצב. אם לא, מקריאים כל מצב בקול ורושמים אותו בקצרה על הלוח. פתקים לכרטיס היציאה אפשר לתלוש מהמחברות.
מהלך השיעור: 45 דקות לפי דקות
| זמן | שלב | מה המחנכת עושה |
|---|---|---|
| 0-5 | הפתגם שכולם מכירים | כותבת חרוז ילדים ידוע ומבקשת הצבעה: נכון או לא נכון |
| 5-17 | הסולם של המילים | כל תלמיד מדרג לבד את שמונת המשפטים, ואחר כך הקבוצה מחפשת את המשפט עם הפער הגדול ביותר |
| 17-27 | שלוש שאלות | כותבת שלוש שאלות על הלוח, והקבוצות בודקות איך הדירוג משתנה כשמשנים את ההקשר |
| 27-37 | מה אומרים במקום | כל זוג מקבל כרטיס מצב וכותב שני משפטים: מה אפשר לומר במקום, ומה אומר מי שעומד מהצד |
| 37-42 | משפט העצירה | הכיתה מציעה ובוחרת בהצבעה משפט אחד שכל אחד יכול לומר כשהבדיחה עוברת את הגבול |
| 42-45 | כרטיס יציאה | פתק אנונימי עם שתי שורות, נאסף ביד של המחנכת ולא על השולחן |
שלב 1 (0-5 דקות): הפתגם שכולם מכירים
כתבו על הלוח חרוז ילדים אנגלי ידוע, בתרגום חופשי: ״מקלות ואבנים ישברו את עצמותיי, אבל מילים לעולם לא יפגעו בי.״ שאלו: מי חושב שזה נכון? הצבעה בידיים. אחר כך: מי חושב שזה לא נכון? אל תתווכחו עם אף צד ואל תסכמו. אמרו רק: ״בסוף השיעור נחזור לפתגם הזה.״
המטרה של הפתיחה היא לפתוח את השאלה בלי להצביע על אף אחד. בכיתות ד-ו כדאי להסביר במילה אחת מה זה חרוז ילדים. בכיתות ז-ט רובם כבר מכירים אותו.
שלב 2 (5-17 דקות): הסולם של המילים
כל תלמיד כותב במחברת את המספרים 1 עד 8, ולצד כל מספר ציון מ-1 עד 5 לפי הסולם שעל הלוח. לבד ובשקט, שלוש דקות. הדגישו: אין כאן תשובה נכונה, ואף אחד לא יראה את המחברת שלכם אם לא תרצו.
אחרי שלוש דקות הקבוצות משוות ביניהן. המשימה: למצוא את המשפט שבו הפער בין הציון הגבוה לציון הנמוך בקבוצה הוא הגדול ביותר. כל קבוצה מדווחת בקול רק את מספר המשפט ואת הפער, בלי לומר מי נתן איזה ציון.
רשמו את הדיווחים על הלוח. כמעט תמיד יתגלה שבאותה כיתה אותו משפט קיבל גם 1 וגם 5. זה הרגע לומר את משפט המפתח של השיעור: מי שאומר את המשפט לא מחליט אם הוא פוגע. מי ששומע אותו מחליט.
שלב 3 (17-27 דקות): שלוש שאלות שהופכות מילה לפגיעה
כתבו על הלוח שלוש שאלות:
| השאלה | מה היא בודקת | דוגמה שמשנה את הדירוג |
|---|---|---|
| מי עוד שומע? | האם המשפט נאמר בארבע עיניים, מול הכיתה או בקבוצה ברשת | ״יאללה, תינוק״ בין שני חברים טובים, מול ״יאללה, תינוק״ מול כל הכיתה |
| כמה פעמים? | פעם אחת, או כל יום לאותו ילד | כינוי שנאמר פעם אחת, מול כינוי שהפך לשם של הילד |
| האם הוא יכול לענות? | האם יש שוויון, או שמדובר בקבוצה מול ילד אחד | שלושה ילדים שצוחקים יחד על אחד שעומד לבד |
כל קבוצה לוקחת את המשפט שבחרה בשלב 2 ועונה: באיזה מצב הוא היה מקבל 1, ובאיזה מצב 5? שתיים או שלוש קבוצות משתפות. חזרו לפתגם מהפתיחה ושאלו: עכשיו, מי עדיין חושב שהוא נכון?
שלב 4 (27-37 דקות): מה אומרים במקום
כל זוג מקבל כרטיס מצב מנספח ב. על כל כרטיס כותבים שני משפטים: הראשון, מה היה אפשר לומר במקום, כך שהמסר נשאר אבל הפגיעה יורדת. השני, מה יכול לומר ילד שעומד ליד ושומע, בלי להתחיל ריב. חמש דקות כתיבה, ואחר כך שלושה זוגות קוראים.
שימו לב לתגובות של מי שעומד מהצד. משפט כמו ״די, זה כבר לא מצחיק״ עובד טוב יותר מנאום, ומשפט שפונה לילד שנפגע (״בוא, יש לנו מקום״) עובד לפעמים טוב יותר מכל תגובה למי שפגע. להרחבה על התפקיד הזה יש דף עבודה על העומד מהצד.
שלב 5 (37-45 דקות): משפט העצירה וכרטיס יציאה
אמרו לכיתה: ״אנחנו צריכים משפט אחד שכל אחד מאיתנו יכול להגיד כשמשהו עובר את הגבול, גם מי שנפגע וגם מי שעומד ליד. ומי ששומע אותו עוצר, בלי ויכוח ובלי לשאול למה.״ אספו שלוש או ארבע הצעות על הלוח ועשו הצבעה. דוגמאות להצעות, אם הכיתה נתקעת:״זה כבר לא מצחיק״, ״עצור״, ״מספיק״. המשפט שנבחר נכתב בגדול ונשאר על הלוח או על דף תלוי בכיתה.
בשלוש הדקות האחרונות כל תלמיד כותב פתק בלי שם, עם שתי שורות: (1) משפט אחד שאני לוקח מהשיעור. (2) יש משהו שהמחנכת צריכה לדעת? מותר להשאיר את השורה השנייה ריקה. אספו את הפתקים ביד, וקראו אותם עוד באותו יום.
נספח א: שמונה משפטים לסולם
המשפטים כלליים בכוונה, ולא לקוחים מכיתה מסוימת. כתבו אותם על הלוח כמו שהם.
| מספר | המשפט |
|---|---|
| 1 | שוב שכחת את המחברת? מה איתך |
| 2 | יאללה, תינוק |
| 3 | מה נשמע, קרש? |
| 4 | סתם צחקתי, אתה לא יודע לצחוק? |
| 5 | אף אחד לא שאל אותך |
| 6 | מאיפה הבאת את הבגדים האלה? |
| 7 | אתה תמיד אחרון, אין מה לעשות איתך |
| 8 | היא לא באה, זה רק לחברים |
נספח ב: שישה כרטיסי מצב לזוגות
| כרטיס | המצב | המשפט שנאמר |
|---|---|---|
| 1 | בשיעור ספורט ילד מחטיא בפעם השלישית | ״בגללך אנחנו מפסידים, עזוב כבר״ |
| 2 | ילדה עונה לא נכון בשיעור ומישהו מאחור אומר בקול | ״וואו, גאונה״ |
| 3 | בקבוצת הוואטסאפ מישהו שולח תמונה של ילד מהכיתה | ״חחח תראו מי זה״ |
| 4 | ילד חדש מדבר עם מבטא | ״מה? תגיד שוב, לא הבנו כלום״ |
| 5 | מחלקים קבוצות לעבודה | ״רק לא איתו, בבקשה״ |
| 6 | ילד מספר בהפסקה שהוא אוהב ריקוד | ״ריקוד? זה לבנות״ |
נספח ג: מה עונים כשתלמיד אומר ״סתם צחקתי״
| מה התלמיד אומר | מה המחנכת יכולה לענות |
|---|---|
| ״סתם צחקתי״ | ״אני מאמינה לך שהתכוונת לצחוק. עכשיו השאלה היא איך זה נשמע לו.״ |
| ״הוא גם אומר לי דברים כאלה״ | ״אז נדבר גם על זה, בנפרד. עכשיו אנחנו מדברים על המשפט הזה.״ |
| ״כולם מדברים ככה״ | ״יכול להיות. ובכל זאת, מי שנפגע קובע, לא כולם.״ |
| ״הוא רגיש מדי״ | ״יש אנשים רגישים יותר ויש פחות. אנחנו לא משנים אותם, אנחנו משנים מה שאנחנו אומרים.״ |
| ״אז מה, אסור לצחוק בכלל?״ | ״מותר לצחוק. בדיחה טובה היא כזו שגם מי שהיא עליו צוחק ממנה.״ |
כללי בטיחות לשיעור על אלימות מילולית
| הכלל | למה |
|---|---|
| בלי שמות ובלי דוגמאות מהכיתה | דוגמה אמיתית הופכת את השיעור לבירור מול כולם, והילד שנפגע נחשף שוב |
| לא מבקשים לספר מה אמרו לך | מי שרוצה לשתף, יכול לכתוב בכרטיס היציאה או לגשת אחרי השיעור |
| לא כותבים על הלוח קללות וכינויים אמיתיים | אפילו בשביל הדוגמה, כתיבה על הלוח נותנת להם במה |
| המחנכת לא צוחקת עם הכיתה על אף משפט | צחוק של מבוגר נותן אישור, גם אם הוא לא מתכוון |
התאמות לפי שכבה
| שכבה | ההתאמה |
|---|---|
| כיתות ד-ו | סולם של שלוש דרגות במקום חמש (בסדר, קצת פוגע, פוגע). בשלב 4 עובדים עם שלושה כרטיסים בלבד והמחנכת קוראת אותם בקול |
| כיתות ז-ט | המערך כמו שהוא. בשלב 3 כדאי להתעכב על השאלה ״מי עוד שומע?״ ולהוסיף קבוצות ברשת. אפשר להמשיך עם מערך שיעור על קבוצת וואטסאפ כיתתית |
| כיתות י-יב | במקום נספח א, התלמידים כותבים בעצמם בקבוצות שלושה משפטים ״גבוליים״ ששמעו, בלי שמות, והקבוצה השכנה מדרגת אותם. השיחה על השאלה ״האם הוא יכול לענות?״ יכולה להתרחב ליחסי כוח בקבוצה |
מה עושים אם
| מה קורה | מה עושים |
|---|---|
| תלמיד אומר שם של ילד מהכיתה | עוצרים בנעימות: ״בלי שמות, זה הכלל של היום.״ ממשיכים בלי להתעכב, ומדברים איתו בנפרד אחרי השיעור |
| הכיתה צוחקת על אחד המשפטים | לא עוצרים את הצחוק בכעס. שואלים: ״על מה צחקנו עכשיו?״ זו בדיוק השאלה של השיעור |
| תלמיד נפגע או בוכה באמצע | לא מדברים על זה מול הכיתה. נותנים לו לצאת עם חבר שהוא בוחר או ליועצת, וחוזרים אליו בסוף השיעור |
| בכרטיס יציאה כתוב שמישהו נפגע עכשיו | מטפלים עוד באותו יום. אם יש סימנים שקבוצה פועלת נגד ילד אחד, עוברים לפרוטוקול לטיפול בחרם כיתתי ומעדכנים את היועצת |
| אין זמן לשלב 4 | מוותרים עליו ולא על משפט העצירה. את שלב 4 אפשר להעביר בשעת החינוך הבאה |
מה המחנכת עושה בשבוע שאחרי
| מתי | מה עושים | כמה זמן |
|---|---|---|
| באותו יום | קוראים את כל כרטיסי היציאה. כל פתק שמעלה דאגה מקבל טיפול או שיחה עם היועצת | 10 דקות |
| יומיים אחרי | משתמשים בעצמכם במשפט העצירה ברגע אמיתי בכיתה, כדי שהתלמידים יראו שהוא עובד | שנייה אחת |
| שבוע אחרי | שאלה בפתיחת שעת חינוך: ״מתי השבוע מישהו השתמש במשפט העצירה? מה קרה?״ בלי שמות | 5 דקות |
אם הכיתה בנתה אמנה כיתתית בתחילת השנה, הוסיפו אליה את משפט העצירה כסעיף. כך הוא הופך לחלק מהכללים ולא נשאר שיעור חד פעמי.
מתי שיעור אחד כבר לא מספיק
שיעור על אלימות מילולית עובד על האווירה הכללית. הוא לא מטפל בילד שספג כינוי כל יום במשך חודשים. אם יש ילד כזה, קודם מטפלים בו, למשל לפי התרחיש מה עושים כשצוחקים על ילד בכיתה, ואם יש ילד שמציק לאחרים באופן קבוע, לפי מה עושים כשילד מציק לילדים אחרים בכיתה. מילים פוגעות הן לעיתים קרובות השלב שלפני הדרה, ולכן כדאי להמשיך עם מערך שיעור על חרם חברתי.
כשהבעיה רחבה מכיתה אחת, סדנת מניעת חרמות לבית ספר (מספר תוכנית 56427) מופיעה במאגר גפ״ן במסלול הירוק לחטיבות ביניים, כלומר חטיבת ביניים יכולה לממן אותה מתקציב גפ״ן. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבונה קשרים חדשים, פעילות ODT לגיבוש כיתה רשומה במאגר גפ״ן בתוכנית 11854, גם היא במסלול הירוק. מערכי שיעור נוספים, כמו מערך שיעור על רכילות ומערך שיעור על לחץ חברתי, מרוכזים במרכז החומרים למורים.
שאלות נפוצות על מערך שיעור אלימות מילולית
לאיזה גיל מתאים מערך שיעור אלימות מילולית?
המערך בנוי לכיתות ד עד ט. בכיתות ד-ו מקצרים את הסולם לשלוש דרגות ועובדים עם פחות כרטיסים, ובכיתות י-יב התלמידים כותבים בעצמם את המשפטים שמדרגים.
מה ההבדל בין אלימות מילולית לבין הלצה?
ההבדל לא נמצא רק במילה. שלוש שאלות עוזרות להבחין: מי עוד שומע, כמה פעמים זה חוזר, והאם מי שנפגע יכול לענות. בדיחה שגם מי שהיא עליו צוחק ממנה היא הלצה. משפט שחוזר מול כולם על ילד אחד הוא כבר פגיעה.
האם צריך להדפיס משהו?
לא חובה. את שמונת המשפטים כותבים על הלוח, ואת כרטיסי המצב אפשר להקריא בקול. הדפסה של נספח ב, עותק אחד לכל זוג, רק חוסכת זמן.
מה עושים אם אחרי השיעור מתברר שיש ילד שנפגע באופן קבוע?
מטפלים עוד באותו יום ומעדכנים את היועצת. אם יש סימנים שקבוצה פועלת נגד ילד אחד, עוברים לפרוטוקול לטיפול בחרם כיתתי. שיעור כיתתי לא מחליף טיפול בילד מסוים.
למה לא לתת לכיתה רשימה של מילים אסורות?
כי רשימה כזו לא נגמרת, ותמיד יימצא כינוי חדש שלא מופיע בה. משפט עצירה מוסכם עובד על כל מילה, והוא נותן גם למי שעומד מהצד דרך פשוטה להתערב.
מי עומד מאחורי החומר הזה
החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות, בסדנאות מניעת חרמות ובסדנאות גיבוש כיתתי. חרוז הפתיחה הוא חרוז ילדים אנגלי מוכר, והמשפטים בנספחים נכתבו לצורך השיעור ואינם לקוחים מכיתה מסוימת. המערך נשען על ניסיון מעשי ולא על מחקר מסוים.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר
