מערך שיעור על סליחה לשעת חינוך: לבקש סליחה מחבר בכיתה (45 דקות)

מערך שיעור על סליחה לשעת חינוך הוא שיעור של 45 דקות שבו התלמידים לומדים מה ההבדל בין ״סליחה״ שאומרים כדי לסיים עניין לבין בקשת סליחה שבאמת מתקנת משהו בין חברים. השיעור בנוי משלושה סיפורים קצרים לדיון בזוגות, מודל של ארבעה חלקים לבקשת סליחה, וכתיבה אישית שנשארת אצל התלמיד. בלי ציוד, שני נספחים מוכנים להדפסה, ומתאים במיוחד לשבוע שבין ראש השנה ליום הכיפורים, אבל עובד בכל שבוע שבו הכיתה צריכה לדבר על תיקון.

מערך שיעור על סליחה: מה המטרה ומה זה לא

המטרה של השיעור היא לתת לתלמידים שפה. רוב הילדים יודעים להגיד ״סליחה״, ורובם גם יודעים שזה לא תמיד עוזר. מה שחסר להם הוא ההבנה מה הופך בקשת סליחה לאמיתית, ולמה ״סליחה, אבל את גם…״ מקלקלת במקום לתקן. השיעור לא עוסק בסליחה כמצווה או כמושג דתי, ולא מנסה לגרום לתלמידים לסלוח בכוח. הוא נותן להם כלי, ומשאיר להם את הבחירה מתי להשתמש בו.

הדבר שהשיעור הזה בפירוש אינו: הזדמנות לפתור סכסוך חי בכיתה מול כולם. אם יש בכיתה ריב פתוח או תלמיד מודר, לא הופכים את השיעור למשפט. יש לזה כלים אחרים, ומפורט בהמשך בסעיף כללי הבטיחות.

מטרות השיעור

• התלמידים יבחינו בין בקשת סליחה שמסיימת עניין לבין בקשת סליחה שמתקנת קשר.
• התלמידים יכירו ארבעה חלקים של בקשת סליחה אמיתית ויתרגלו אותם על סיפור.
• כל תלמיד יזהה מקרה אחד מהחיים שלו שבו הוא רוצה לבקש סליחה או לתת סליחה, ויכתוב עליו לעצמו.
• הכיתה תסכים על כלל אחד: על בקשת סליחה לא צוחקים.

ציוד והכנה

ציוד: אין. נספח א (שלושת הסיפורים) אפשר להקריא בקול או להעתיק ללוח, ונספח ב (דף הכתיבה האישי) אפשר להדפיס או לבקש מהתלמידים להעתיק חמש שורות למחברת. הכנה מראש: לקרוא את שלושת הסיפורים פעם אחת ולהחליט אם להחליף פרט כדי שלא יזכיר מקרה שקרה בכיתה בפועל. זה החלק החשוב ביותר בהכנה. אם אחד הסיפורים דומה מדי למשהו שקרה בכיתה בשבועות האחרונים, החליפו אותו.

מהלך השיעור: 45 דקות

כללי בטיחות לשיעור על סליחה

שיעור על סליחה נוגע במקומות רגישים, ולכן יש לו כמה כללים שחשוב לקבוע מראש ולא לוותר עליהם:

• בלי שמות. בכל הדיונים מדברים על הסיפורים מנספח א, לא על מקרים מהכיתה. אם תלמיד מתחיל לספר על תלמיד אחר שנמצא בחדר, עוצרים בעדינות: ״זה חשוב, ונדבר על זה בנפרד. עכשיו נחזור לסיפור.״
• אף אחד לא מבקש סליחה בפומבי. השיעור לא מסתיים בסבב בקשות סליחה מול הכיתה. בקשת סליחה כפויה מול קהל משפילה את שני הצדדים ולא מתקנת דבר.
• הכתיבה האישית נשארת אישית. לא אוספים, לא מקריאים, לא מבקשים ״מי רוצה לשתף״. תלמיד שרוצה לשתף מיוזמתו, אפשר לאפשר, אבל לא מזמינים.
• לא סולחים בכוח. אם תלמיד אומר ״אני לא מוכן לסלוח״, זו תשובה לגיטימית. אפשר לשאול מה היה צריך לקרות כדי שיוכל, ולהשאיר את זה פתוח.
• אם יש בכיתה סכסוך חי או תלמיד מודר, השיעור הזה אינו הכלי. הוא יכול להיות שלב מאוחר יותר, אחרי שהמצב טופל. לטיפול עצמו יש פרוטוקול צעד אחר צעד לחרם בכיתה ודף עבודה לפתרון סכסוך בין שני תלמידים, שמתאים לשיחה בשלושה ולא למליאה.

נספח א: שלושת הסיפורים לדיון בזוגות

הקריאו בקול או העתיקו ללוח. השמות בסיפורים הם שמות בדויים כלליים. אם אחד מהם הוא שם של תלמיד בכיתה, החליפו אותו.

סיפור 1: הצילום. תלמידה צילמה חברה שלה ברגע מביך ושלחה לשתי חברות בקבוצה קטנה. תוך שעה כל השכבה ראתה את התמונה. למחרת היא אמרה לחברה: ״סליחה, לא חשבתי שזה יתפשט.״

סיפור 2: הצחוק. תלמיד טעה בקריאה בקול מול הכיתה, ותלמיד אחר צחק בקול והכיתה הצטרפה. בהפסקה הוא ניגש ואמר: ״סליחה, אבל גם אתה צוחק על אחרים כל הזמן.״

סיפור 3: ההבטחה. שני חברים סיכמו שישבו יחד בטיול השנתי. ביום הטיול אחד מהם ישב עם קבוצה אחרת ולא אמר כלום. בערב הוא כתב בהודעה: ״סליחה על היום, זה לא היה בכוונה.״

שתי השאלות לכל סיפור: מה בדיוק נפגע כאן (לא רק ״הרגשות״, אלא מה ספציפית)? ומה בקשת הסליחה שנאמרה החמיצה?

נספח ב: דף כתיבה אישי, בקשת סליחה שלא שולחים

להדפסה או להעתקה למחברת. הדף נשאר אצל התלמיד.

התאמות לפי גיל

• כיתות ג עד ד: עובדים עם סיפור אחד בלבד (סיפור 2, הצחוק, הוא הכי מובן בגיל הזה). את ארבעת החלקים מצמצמים לשלושה: מה עשיתי, מה זה עשה לך, מה יעזור. את נספח ב ממלאים בציור ומשפט אחד במקום חמש שורות. הסיכום במעגל נשאר.
• כיתות ה עד ו: המערך כפי שהוא. כדאי להאריך את שלב 3 בשלוש דקות ולקצר את הכתיבה, כי בגיל הזה הדיון על המילה ״אבל״ מייצר הרבה דוגמאות מהחיים.
• חטיבת ביניים: מוסיפים לסיפור 1 (הצילום) שאלה שלישית: האם יש בקשת סליחה שמתקנת משהו שכבר התפשט? זה מחבר את השיעור למערך השיעור על קבוצת הוואטסאפ הכיתתית, ואפשר להעביר את שניהם בשבועות עוקבים.
• חטיבה עליונה: מחליפים את שלב 2 בדיון פתוח על שאלה אחת: האם יש דברים שאי אפשר לתקן בבקשת סליחה, ומה עושים אז? נספח ב נשאר, ורוב התלמידים בגיל הזה ממלאים אותו ברצינות אם ברור להם שאיש לא יקרא.

מה עושים אם…

• תלמיד אומר ״זה טיפשי, סליחה זה סתם מילה״. מסכימים איתו: ״נכון, בדיוק על זה השיעור. סליחה שהיא סתם מילה לא עוזרת. השאלה היא אם יש סוג אחר.״ הוא בדרך כלל התלמיד שיביא את הדוגמה הכי טובה בשלב 3.
• תלמיד מתחיל לבכות בזמן הכתיבה. ניגשים בשקט, לא מול כולם, ומציעים לצאת לרגע או להפסיק לכתוב. אחרי השיעור שיחה קצרה. אם עולה משהו שמצריך טיפול, מערבים את היועצת.
• זוג מתחיל להתווכח על סיפור מהכיתה במקום על סיפור מהנספח. מזכירים את הכלל: ״היום הסיפורים על הלוח, לא על אנשים בחדר.״ ואם זה חוזר, מפצלים את הזוג.
• תלמיד רוצה לבקש סליחה מתלמיד אחר עכשיו, מול כולם. מעריכים את הרצון ומעבירים לאחרי השיעור: ״זה אמיץ. בוא נעשה את זה בשלושה, אחרי השיעור, לא מול כולם.״ ואז באמת מקיימים את זה.
• הכיתה צוחקת בזמן הסבב. עוצרים את הסבב, חוזרים לכלל היחיד של השיעור, ומתחילים את הסבב מחדש. עדיף לוותר על שתי דקות מאשר לוותר על הכלל.

מה לא לעשות

• לא לפתוח את השיעור במקרה אמיתי שקרה בכיתה, גם אם הוא הסיבה שבחרתם להעביר אותו.
• לא לאסוף את דפי הכתיבה, גם ״רק כדי לראות שכולם עבדו״. ברגע שנאספים, השיעור הבא לא יזכה לכתיבה כנה.
• לא לסיים ב״אז עכשיו כולם מבקשים סליחה ממי שפגעו בו״. זה החלק שהופך שיעור טוב לשיעור שתלמידים זוכרים לרעה.
• לא להציג סליחה כחובה. תלמיד ששומע ״חייבים לסלוח״ לומד להעמיד פנים, לא לסלוח.
• לא להעביר את השיעור ביום שבו הכיתה סוערת. אם היה אירוע בבוקר, דוחים לשבוע הבא ומטפלים באירוע.

איך השיעור מתחבר לשאר השנה

השיעור הזה יושב היטב בתוכנית החברתית השנתית כשיעור השלישי או הרביעי של השנה, אחרי ההיכרות ואחרי בניית תוכנית הלימודים החברתית לשעת חינוך. הוא ממשיך באופן טבעי את דף העבודה ״מכתב לעצמי״ מתחילת השנה, ומכין את הקרקע למערך השיעור על רכילות ולמערך השיעור על קבלת השונה. אם בכיתה יש תלמידים שעומדים מהצד כשמישהו נפגע, דף העבודה על העומד מהצד הוא ההמשך הנכון. ואם השנה שעברה הסתיימה בחרם שנגמר, פרוטוקול 30 הימים שאחרי חרם מסביר מתי הזמן הנכון לשיעור על סליחה ומתי מוקדם מדי.

לכיתות שבהן הפגיעות ההדדיות חוזרות ולא מסתיימות בסליחה, זה בדרך כלל סימן שהבעיה היא במבנה החברתי של הכיתה ולא במקרה בודד. סדנת מניעת החרמות שאנחנו מעבירים בבתי ספר עובדת בדיוק על השכבה הזאת, ומערך השיעור הזה משמש בה כשלב אחד מתוך תהליך. עוד מערכים, דפי עבודה ופעילויות מסודרים לפי סוג במרכז החומרים למורים.

שאלות שמחנכות שואלות על מערך שיעור על סליחה

מתי בשנה הכי מתאים להעביר מערך שיעור על סליחה?

השבוע שבין ראש השנה ליום הכיפורים הוא הזמן הטבעי, כי הנושא נמצא באוויר ולא צריך להסביר למה מדברים עליו דווקא עכשיו. אבל השיעור עובד בכל שבוע שקט. התנאי היחיד הוא שלא יהיה בכיתה אירוע פתוח באותו יום.

האם השיעור מתאים לכיתה שיש בה חרם או תלמיד מודר?

לא כשלב ראשון. כשיש חרם פעיל, שיעור על סליחה מול כולם עלול להפוך ללחץ על הנפגע לסלוח או ללחץ על הפוגעים להתנצל בפומבי. קודם מטפלים במצב לפי פרוטוקול, ורק אחרי שהוא נרגע השיעור הזה יכול להיות שלב של סגירה.

כמה זמן לוקח להכין את השיעור?

כעשר דקות: לקרוא את שלושת הסיפורים ולוודא שאף אחד מהם לא מזכיר מקרה שקרה בכיתה, ולהחליט אם מדפיסים את נספח ב או מבקשים להעתיק למחברת. ציוד לא נדרש.

מה עושים עם הדפים האישיים בסוף השיעור?

שום דבר. הם נשארים אצל התלמידים. זה מה שמאפשר להם לכתוב באמת. אם תלמיד מבקש שתקראי את הדף שלו, זו יוזמה שלו ואפשר להיענות לה בנפרד, אחרי השיעור.

איך מתאימים את השיעור לכיתה ג?

עובדים עם סיפור אחד (הצחוק), מצמצמים את המודל לשלושה חלקים, ומחליפים את דף הכתיבה בציור ומשפט אחד. הסבב במעגל והכלל ״על בקשת סליחה לא צוחקים״ נשארים בדיוק כפי שהם, והם החלק שילדים בגיל הזה זוכרים.

מה לעשות מחר בבוקר

1. לקרוא את שלושת הסיפורים בנספח א ולבדוק שאף אחד מהם לא דומה מדי למקרה מהשבועות האחרונים בכיתה. אם כן, להחליף פרט.
2. להחליט: נספח ב מודפס או מועתק למחברת.
3. לכתוב על פתק את ארבעת החלקים של בקשת סליחה, כדי לכתוב אותם על הלוח בלי להסס.
4. לוודא שהיום שבחרתם הוא יום שקט בכיתה. אם היה אירוע בבוקר, לדחות.
5. לפתוח בשאלת ההצבעה ולתת לשיעור לרוץ לפי הטבלה. 45 דקות, בלי ציוד.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר