מערך שיעור על בריונות לשעת חינוך: ריב, בדיחה או בריונות? (45 דקות)

מערך שיעור על בריונות עובד כשהתלמידים לומדים להבחין בעצמם בין ריב, בדיחה ובריונות, ולא כשהם שומעים עוד הרצאה על כמה שזה רע. המערך שלמטה בנוי ל-45 דקות בשעת חינוך: מיון של תשעה מצבים לשלוש עמודות, שלוש שאלות שמזהות בריונות, מפה בלי שמות של המקומות בבית הספר שבהם לא נעים לתלמידים, ותרגול של ההבדל בין להלשין לבין לבקש עזרה. הציוד: לוח, טוש ופתקים, ודף עבודה אחד להדפסה שאינו חובה.

לדף העבודה להדפסה

מערך שיעור על בריונות: על מה השיעור ועל מה לא

השיעור עוסק בבריונות פנים אל פנים: בכיתה, במסדרון, בחצר ובהסעה. דחיפות, כינויים, לקיחת חפצים, ילד שלא נותנים לו להצטרף למשחק. זו בריונות חברתית מהסוג שהמחנכת רואה רק חלק ממנו, כי רובה קורה כשאין מבוגר בסביבה. מה שקורה בטלפון ובקבוצות הוואטסאפ מקבל שיעור נפרד: מערך שיעור לשעת חינוך על בריונות ברשת. כדאי להעביר את שניהם בהפרש של שבוע או שבועיים, ולא משנה באיזה סדר.

זה לא שיעור לבירור מקרה. אף מצב בשיעור לא לקוח מהכיתה שלכם, אף תלמיד לא מתבקש לספר מול כולם מה עבר עליו, ושמות לא נאמרים. אם יש בכיתה ילד שפוגעים בו עכשיו, קודם מטפלים בו, ורק אחר כך מעבירים את השיעור. הפירוט נמצא בהמשך, בטבלה מה עושים אם.

מטרות השיעור

ציוד והכנה

חלקו את הלוח לשלוש עמודות: ריב, בדיחה, בריונות. מתחת לעמודות השאירו מקום לשלוש שאלות שייכתבו במהלך השיעור. הכינו פתק קטן לכל תלמיד. אם אתם מדפיסים את דף העבודה (בהמשך העמוד, עם כפתור הדפסה), הכינו עותק לכל תלמיד. אם לא, מקריאים את המצבים בקול, הזוגות רושמים במחברת מספר מצב ועמודה, ואת רשימת המקומות כותבים על הלוח.

הכיתה יושבת בזוגות. בחרו את הזוגות מראש: לא מושיבים יחד ילד שפוגעים בו וילד שפוגע בו, גם אם זה מקום הישיבה הקבוע שלהם.

מהלך השיעור: 45 דקות לפי דקות

שלב 1 (0-5 דקות): שלוש מילים על הלוח

פתחו בשאלה אחת: ״מה ההבדל בין ריב, בדיחה ובריונות?״ תנו לשלושה או ארבעה תלמידים לענות, ורשמו כל תשובה מתחת לעמודה שלה, כמו שנאמרה. אל תתקנו עדיין. בדרך כלל עולים משפטים כמו ״בריונות זה כשמרביצים״, ״בדיחה זה כשצוחקים״ או ״ריב זה כששניים כועסים״. סיימו במשפט: ״עד סוף השיעור נבדוק אם זה נכון.״

שלב 2 (5-17 דקות): ריב, בדיחה או בריונות?

הקריאו את תשעת המצבים מנספח א, או חלקו את דף העבודה. כל זוג מחליט לאיזו עמודה שייך כל מצב ומסמן. שש דקות. אחר כך שאלו רק על המחלוקות: ״על איזה מצב לא הסכמתם?״

עכשיו כתבו על הלוח את שלוש השאלות, אחת אחת, ובקשו מהזוגות לבדוק בעזרתן את המצבים שהתווכחו עליהם:

1. זה חוזר? פעם אחת, או שוב ושוב לאותו ילד.
2. מישהו רוצה שזה יכאב? או שזה קרה בלי כוונה, ומי שעשה מצטער כשהוא מבין.
3. יש צד חזק יותר? יותר חברים, גדול יותר, מבוגר יותר, או שהוא מצחיק את כולם והשני לבד.

המשפט לסיום השלב: בריב שני הצדדים יכולים לענות. בבדיחה שני הצדדים צוחקים. בבריונות צד אחד לא יכול להפסיק את זה לבד. והוסיפו: גם כשהתשובה לשאלה הראשונה היא ״רק פעם אחת״, על פגיעה קשה, או על משהו שגורם לילד לפחד לבוא למחרת, מספרים למבוגר מיד ולא מחכים שזה יחזור.

שלב 3 (17-27 דקות): המפה של בית הספר

בריונות בבית הספר קורית בדרך כלל במקומות שבהם אין מבוגר קרוב. המחנכת לא יכולה להיות בכל מקום, אבל היא יכולה לדעת איפה כדאי שמבוגר יהיה. זה החלק בלי השמות של השיעור.

כל תלמיד ממלא את הטבלה השנייה בדף העבודה, או מעתיק מהלוח את רשימת המקומות. ליד כל מקום מסמנים אחת משלוש אפשרויות: בסדר לי שם, לפעמים לא נעים לי שם, ראיתי שם מישהו נפגע. לא כותבים שם, לא כותבים שמות של אחרים ולא מתארים מה קרה. ההנחיה לכיתה: ״אני לא שואלת מי. אני שואלת איפה.״

אספו את הדפים הפוכים לערימה אחת, ואל תעברו בין השולחנות בזמן הכתיבה. אמרו לכיתה מתי תחזרו אליה: ״בשעת החינוך הבאה אספר לכם מה יצא, ומה אני עושה עם זה.״

שלב 4 (27-39 דקות): להלשין או לבקש עזרה?

שאלו: ״למה ילדים שרואים בריונות לא מספרים למבוגר?״ ברוב הכיתות התשובה מגיעה מהר: ״כי יגידו שאתה מלשין.״ רשמו את זה על הלוח, וכתבו לידו את ההבחנה: להלשין זה לספר כדי שמישהו ייכנס לצרות. לבקש עזרה זה לספר כדי שמישהו יפסיק להיפגע.

הזוגות ממיינים את ששת המצבים מנספח ג לשתי העמודות. ארבע דקות, ואחר כך שלושה זוגות מסבירים מצב אחד כל אחד. על מצב 4 ועל מצב 6 בדרך כלל מתווכחים, ושם כדאי להתעכב.

בחמש הדקות האחרונות של השלב הכיתה בוחרת דרך אחת לפנות אליכם בלי שאף אחד יראה. הציעו שתיים או שלוש אפשרויות ותנו לכיתה לבחור: פתק בתיבה קבועה בכיתה, הודעה פרטית אליכם, או משפט קוד בסוף שיעור, למשל ״יש לי שאלה על המבחן״, שאומר לכם שצריך לדבר. כתבו את ההחלטה על הלוח, ועמדו בה: כל פנייה מקבלת תשובה תוך יום.

שלב 5 (39-45 דקות): פתק יציאה

כל תלמיד כותב פתק בלי שם, עם שתי שורות: (1) מה היה לי חדש בשיעור? (2) יש משהו שהמחנכת צריכה לדעת? מותר להשאיר את השורה השנייה ריקה. אספו את הפתקים ביד וקראו אותם עוד באותו יום.

נספח א: תשעה מצבים, עם הכיוון למחנכת

לתלמידים נותנים רק את המצבים, והם מופיעים גם בדף העבודה להדפסה. העמודה השלישית היא בשבילכם. אין צורך להגיע לתשובה אחת בכל מצב: המחלוקות הן הרגעים הטובים בשיעור.

דף העבודה להדפסה

את הטבלה הראשונה אפשר להשאיר אצל התלמידים. את הטבלה השנייה אוספים הפוכה ולא מקריאים אף דף בקול.

נספח ב: מה עושים עם המפה

אחרי השיעור סופרים, לכל מקום, כמה תלמידים סימנו כל עמודה. זה לוקח רבע שעה. אחר כך מחליטים מה עושים עם התוצאות:

נספח ג: להלשין או לבקש עזרה

לזוגות נותנים רק את העמודה הראשונה. העמודה השנייה היא בשבילכם.

מה עונים כשתלמיד אומר

כללי בטיחות לשיעור

התאמות לפי שכבה

מה עושים אם

מה המחנכת עושה בשבועות שאחרי

אם הכיתה בנתה אמנה כיתתית, אפשר להוסיף לה את שלוש השאלות כסעיף אחד.

מתי שיעור אחד כבר לא מספיק

שיעור על בריונות בכיתה בונה שפה משותפת ומראה לתלמידים שיש למי לפנות. הוא לא מטפל בילד שפוגעים בו כבר חודשים, ולא בקבוצה שפועלת נגד ילד אחד. אם יש מצב כזה, קודם מטפלים בו. פעילות על בריונות שממשיכה את השיעור הזה היא דף עבודה על העומד מהצד. מי שרוצה להתעכב על המילים עצמן ימצא את מערך שיעור על אלימות מילולית, ולשיחה על מה שכל אחד יכול לעשות כשהוא רואה ולא משתתף יש מערך שיעור על אחריות. אם להדרה כבר יש שם, ממשיכים עם מערך שיעור על חרם חברתי.

כשהבעיה רחבה מכיתה אחת, סדנת מניעת חרמות לבית ספר מופיעה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, כלומר חטיבת ביניים יכולה לממן אותה מתקציב גפ״ן. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כל אחד חשוב להצלחה של כולם, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה בדיוק לזה. לקראת יום הזיכרון ליצחק רבין, השיחה על מחלוקת בלי פגיעה ממשיכה במערך שיעור ליום הזיכרון ליצחק רבין. מערכי שיעור נוספים, כמו מערך שיעור על אמפתיה, מרוכזים במרכז החומרים למורים.

שאלות נפוצות על מערך שיעור על בריונות

מה ההבדל בין בריונות לבין ריב רגיל בין ילדים?

בריב שני הצדדים יכולים לענות, ובדרך כלל הוא נגמר. בבריונות יש צד חזק יותר, יש כוונה לפגוע, והפגיעה חוזרת על אותו ילד, כך שהוא לא יכול להפסיק אותה לבד. כדי להבחין שואלים שלוש שאלות: זה חוזר? מישהו רוצה שזה יכאב? יש צד חזק יותר? פגיעה קשה מטפלים בה מיד, גם אם קרתה פעם אחת.

לאיזו שכבה מתאים מערך שיעור על בריונות?

המערך בנוי לכיתות ה עד ט ועובד בהן כמו שהוא. לכיתות ג-ד יש גרסה מקוצרת עם שישה מצבים ומפה של חמישה מקומות, ולכיתות י-יב גרסה שבה התלמידים כותבים את המצבים בעצמם. אפשר להעביר אותו גם כפעילות בנושא בריונות לשכבה שלמה, כשכל מחנך מעביר אותו בכיתה שלו.

אפשר להעביר את השיעור כשיש עכשיו בכיתה מקרה של בריונות?

קודם מטפלים במקרה: שיחה אישית עם הילד שנפגע, עדכון של היועצת והנהלת בית הספר. את השיעור כדאי להעביר שבוע או שבועיים אחר כך, בלי לרמוז למקרה ובלי מצבים שדומים לו. שיעור שמועבר באמצע מקרה פעיל הופך בקלות לבירור מול כל הכיתה.

מה עושים עם המפה של המקומות אחרי השיעור?

סופרים לכל מקום כמה תלמידים סימנו כל עמודה, ומעבירים להנהלה או לאחראי התורנויות את המקומות שבלטו. בשעת החינוך הבאה מספרים לכיתה שני דברים שעלו ומה נעשה איתם, בלי מספרים שמאפשרים לנחש מי כתב. כך התלמידים רואים שמה שכתבו הוביל למשהו.

מה ההבדל בין השיעור הזה לבין שיעור על בריונות ברשת?

השיעור הזה עוסק בבריונות פנים אל פנים: בכיתה, במסדרון, בחצר ובהסעה. בריונות ברשת קורית בטלפון ובקבוצות, יש לה קהל גדול יותר והיא ממשיכה גם בבית, ולכן יש לה מערך נפרד. כדאי להעביר את שניהם בהפרש של שבוע או שבועיים.

מי עומד מאחורי החומר הזה

החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות ובסדנאות מניעת חרמות. שלוש השאלות לזיהוי בריונות נשענות על ההגדרה המקובלת בספרות המקצועית, שניסח הפסיכולוג דן אולווס מאוניברסיטת ברגן בנורווגיה, מחלוצי המחקר על בריונות בבית ספר: פגיעה מכוונת, שחוזרת לאורך זמן, כשיש פער כוח בין הצדדים. במערך הזה פגיעה קשה אחת מטופלת מיד, גם בלי חזרה. המצבים, רשימת המקומות והמשפטים נכתבו לצורך השיעור ואינם לקוחים מכיתה מסוימת, והמהלך עצמו נשען על ניסיון מעשי ולא על מחקר מסוים.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר