מערך שיעור על טעויות לשעת חינוך: המשימה הכמעט בלתי אפשרית (45 דקות)

פעילות לכיתה מסוכסכת: קוביות עץ צבעוניות וחבלים על מחצלת, ציוד של משימת יום שיא, עם הכיתוב אתגר משותף מייתר יריבות פנימית

מערך שיעור על טעויות לכיתות ד׳ עד ז׳ נותן לתלמידים הזדמנות לפגוש תסכול קטן בתנאים בטוחים, ולדבר עליו אחר כך. בשיעור של 45 דקות המחנכת אומרת מראש שהמשימה קשה מאוד, הכיתה מנסה אותה כעשר דקות, ואז כל תלמיד מתבונן במה שעשה ובמה שהרגיש. בסוף כל אחד כותב משפט מעודד לצנצנת הכיתה. אין צורך בציוד מיוחד, ויש דף רפלקציה אחד להדפסה. השיעור בנוי סביב חיבור אנושי: התלמידים מגלים שכולם נתקעים לפעמים, ושאפשר לדבר על זה בקול רגיל.

מבט מהיר  
למי מחנכות ומחנכים בכיתות ד׳ עד ז׳, בשעת חינוך
משך 45 דקות: הצהרה, משימה קשה, רפלקציה אישית, שיחה בכיתה וצנצנת היגדים
מה צריך דף המשימה, דף רפלקציה לכל תלמיד, פתקים קטנים וצנצנת או קופסה
מה לא צריך ציוד מיוחד, ציון, או שיתוף בפרטים אישיים מול הכיתה

מערך שיעור על טעויות: למה מתחילים במשימה קשה ולא בהרצאה על כישלון?

הרעיון המרכזי הוא שילד לא לומד שמותר לטעות מתוך משפט שהוא שומע, אלא מתוך רגע שבו הוא טועה ורואה שהעולם ממשיך. לכן אנחנו לא פותחים בהסבר על כישלון. אנחנו נותנים משימה שקשה באמת, ורק אחריה מדברים. זה מערך שיעור על למידה מטעויות, ולא הרצאה על כישלון. הוא נשאר על ההתנסות עצמה, ובמה שהיא מעלה: מה עשיתי כשנתקעתי, ומה עזר לי לנסות שוב. כך זה שיעור על טעויות לתלמידים, כזה שהם מרגישים ולא רק שומעים.

המבנה נשען על רעיון שמופיע בדף למידה מאי-הצלחות ככלי מעצים למידה במאגר הפרקטיקות של משרד החינוך (המרחב הפדגוגי). לפי הדף, המטרה היא שהתלמידים יוכלו ״לזהות מצבי אי-הצלחה או קושי כזמניים, ולתרגם אותם למניע פנימי המדרבן לשוב ולנסות״. אחד הכלים בדף הוא מפגש מכוון עם קושי לימודי: המורה מזמינה לתלמידים בכוונה משימה שצפויה להיות קשה, ואולי אף בלתי פתירה עבור חלקם, ומציגה אותה כהזדמנות ללמוד איך הם מתמודדים עם אתגר מתסכל. אחרי המשימה יש רפלקציה בשני מישורים, קוגניטיבי ורגשי, בדיון בכיתה או בשאלון אישי. הדף מזכיר גם אפשרות לבצע את התהליך כתרגיל קבוצתי, ומתאר דגם הוראה דיגיטלי בשם משימה בלתי אפשרית, שהדגש בו הוא על התהליך ולא על הפתרון עצמו.

חשוב להבהיר מה שלנו ומה שלהם. הדף אינו קובע שכבת גיל ואינו מפרט איזו משימה לבחור. את ההתאמה לכיתות ד׳ עד ז׳, את המשימה עצמה, את חלוקת 45 הדקות, את דף הרפלקציה ואת הניסוחים בשיעור כתבנו בעצמנו. מהדף לקחנו את מבנה הרעיון: משימה קשה מראש, רפלקציה על ההתמודדות ועל הרגש, וצנצנת של משפטים מעודדים.

הגבולות של השיעור: קושי לימודי רגיל, לא חרדה

השיעור מיועד לקושי לימודי רגיל, מהסוג שכל כיתה פוגשת. הוא אינו טיפול בפחד מכישלון ואינו מענה לחרדת מבחנים. תלמיד שנמצא בקושי רגשי ממשי, או שמגיב למשימה קשה בבכי, בבהלה או בהתפרצות שאינם מאפיינים אותו, לא ממשיכים איתו בפעילות מול הכיתה. מדברים איתו בנפרד ופונים ליועצת בית הספר.

עוד שלושה כללים שמחזיקים את השיעור: אין ציון על המשימה, אין השוואה בין קבוצות, ואין הכרזה על ״מי הצליח״. המשימה קשה בכוונה, ולכן המדד הוא מה עשו כשנתקעו, ולא כמה התקדמו.

איך בוחרים משימה כמעט בלתי אפשרית?

המשימה היא הלב של השיעור, ואפשר להחליף אותה באחרת. מניסיון העבודה בכיתות, כדאי לבחור משימה שכל התלמידים מתחילים בה מאותה נקודה, ולא משימה שתלויה בידע מהתחום הלימודי שיש לחלק מהתלמידים יותר מאחרים. ארבעה תנאים לבחירה:

תנאי למה הוא חשוב
קשה באמת, ולא קשה לכאורה אם רוב הקבוצות מצליחות בשתי דקות, אין מה לנתח אחר כך
יש לה פתרון, והמחנכת מכירה אותו בסוף השיעור אומרים לכיתה את האמת, ואי אפשר לגלות פתרון שלא קיים
אפשר להתחיל בה בלי הסבר ארוך הזמן הולך לניסיון ולא להוראות
אין בה מקום לציון התלמידים מנסים כי מעניין, ולא כי נבדקים

הצעה למשימה מוכנה: ריבוע של ארבע על ארבע משבצות, שאותו ממלאים במספרים 1 עד 16, כל מספר פעם אחת, כך שסכום כל שורה, כל עמודה ושני האלכסונים יהיה 34. הסכום 34 הוא חישוב שלנו: מחברים את המספרים 1 עד 16 (סך הכול 136) ומחלקים לארבע שורות. כל קבוצה מקבלת דף עם הריבוע הריק ועיפרון. מניסיון העבודה בכיתות, עשר דקות הן מעט לפתרון בניסוי וטעייה, ולכן קבוצות רבות נשארות באמצע. זו המטרה.

הפתרון למחנכת, אחד מכמה (אין צורך לחלק אותו לתלמידים לפני הסוף):

16 3 2 13
5 10 11 8
9 6 7 12
4 15 14 1

מערך שיעור על טעויות: 45 דקות לפי סדר

הלוח הוא מבנה מוצע לשעת חינוך אחת. אפשר לפצל לשני שיעורים: שלבים 1 ו-2 בראשון, ושלבים 3 עד 5 בשני.

דקות שלב מי עושה מה
0 עד 5 1. ההצהרה המחנכת אומרת מראש שהמשימה קשה מאוד ושאין ציון
5 עד 15 2. המשימה הקשה קבוצות של שלושה עד ארבעה תלמידים מנסות
15 עד 25 3. רפלקציה אישית כל תלמיד ממלא דף בשני מישורים: מה עשיתי, מה הרגשתי
25 עד 35 4. שיחה בכיתה המחנכת שואלת שלוש שאלות, והתלמידים משתפים לפי בחירה
35 עד 45 5. הגילוי וצנצנת ההיגדים המחנכת מגלה אם היה פתרון, וכל תלמיד כותב היגד מעודד

שלב 1: ההצהרה (5 דקות)

לפני שמחלקים את הדף, המחנכת אומרת בקול רגיל: ״היום אתן לכם משימה ממש קשה. אני חושבת שלא כולם יצליחו, ואולי אף אחד. זו לא בחינה, אין ציון ואין השוואה בין קבוצות. מעניין אותי מה תעשו כשתיתקעו.״ ההצהרה הזאת מקבילה למה שהדף של משרד החינוך מתאר: הסבר מפורש מראש שהמשימה קשה ושהיא הזדמנות ללמוד על עצמנו. הניסוח כאן שלנו. אחר כך מחלקים את הקבוצות ואת הדפים, ושואלים אם יש שאלה על ההוראות ולא על הפתרון.

שלב 2: המשימה הקשה (10 דקות)

הקבוצות מנסות את המשימה. המחנכת מסתובבת ולא מתערבת בתוכן. היא מקשיבה למה שהקבוצות אומרות זו לזו, ורושמת לעצמה שניים או שלושה משפטים שהיא שומעת, בלי שמות, כדי להחזיר אותם בשיחה. אם קבוצה מבקשת עזרה, אפשר לענות בשאלה: ״מה כבר ניסיתם, ומה עוד אפשר לנסות?״ אחרי עשר דקות עוצרים, גם אם קבוצה קרובה לסיום, ואומרים: ״עצרנו. עכשיו נבדוק מה קרה לנו בדרך.״

שלב 3: רפלקציה אישית (10 דקות)

כל תלמיד ממלא לבד את הדף. הוא בנוי בהשראת שני המישורים שהדף של משרד החינוך מתאר, ההתמודדות עם המשימה והרגש שליווה אותה. שתי השאלות הרגשיות האחרונות בדף לקוחות מילה במילה מהדף: ״מה קרה לי כשנתקלתי בשאלה שלא הצלחתי לפתור?״ ו״מה סייע לי לאזור כוחות לניסיונות נוספים אחרי שלא הצלחתי?״ את שאר השאלות כתבנו בעצמנו. מי שמסיים מוקדם יכול לצייר או לכתוב על גב הדף איך נראה, לדעתו, השלב הבא בפתרון.

דף להדפסה: המשימה הקשה שלי  
מה ניסיתי לעשות כדי להתמודד עם המשימה?  
מה היו השלבים בעבודה שלי?  
מה חסר לי כדי להתקדם: רעיון, כלי, זמן או עזרה?  
איך הרגשתי בדקה הראשונה, ואיך בדקה האחרונה?  
מה קרה לי כשנתקלתי בשאלה שלא הצלחתי לפתור?  
מה סייע לי לאזור כוחות לניסיונות נוספים אחרי שלא הצלחתי?  
משפט אחד שאני לוקח איתי מהמשימה  

שלב 4: שיחה בכיתה (10 דקות)

המחנכת שואלת שלוש שאלות, ומי שרוצה משתף: ״מה הרגשתם כשהבנתם שזה קשה?״, ״מה עשיתם כשנתקעתם?״, ״מה עזר לכם להמשיך לנסות, או מה גרם לכם לרצות להפסיק?״ היא מחזירה את המשפטים שאספה בשלב 2, בלי שמות, ומניחה לכל התשובות להיות לגיטימיות, כולל ״התייאשתי״ ו״צחקתי כי זה היה מצחיק״. לא משווים בין תלמידים, ולא קוראים דף של תלמיד בקול בלי רשותו. מתוך הדף של משרד החינוך לקחנו את הגישה: נותנים תוקף לתחושות, ורק אחר כך מדברים על מה אפשר לעשות.

שלב 5: הגילוי וצנצנת ההיגדים (10 דקות)

קודם המחנכת מגלה לכיתה אם היה למשימה פתרון, ומראה אותו, או רק רמז אחד אם היא רוצה להשאיר פתח לניסיון נוסף בשבוע הבא. זה חשוב: לא נתנו משימה בלתי אפשרית, נתנו משימה קשה מאוד, והכיתה רשאית לדעת. אחר כך כל תלמיד כותב על פתק ״היגד מעודד״, משפט קצר שמזכיר שאפשר להמשיך. הדף של משרד החינוך נותן דוגמאות, ובהן ״עדיין לא הגעתי, אבל אני בדרך.״ ו״אמשיך לנסות עד שאצליח.״ ו״גם אם הצלחתי בחלק מהמשימה, זו בכל זאת הצלחה.״ התלמידים יכולים להשתמש בהן או לכתוב משפט משלהם. הפתקים נאספים בצנצנת, והמחנכת מוציאה שניים ומקריאה.

דף להדפסה: התחלות להיגד מעודד  
עדיין לא הצלחתי, אבל…  
בפעם הבאה אנסה…  
מה שעזר לי היום היה…  
אפשר לבקש עזרה ולומר…  

התאמות לכיתות ד׳ עד ז׳

אותו שיעור אפשר להתאים לשכבות הגיל. ההצעות כאן הן שלנו, ולא מתוך מקור חיצוני.

שכבה איפה כדאי להתמקד התאמה
ד׳ עד ה׳ שפה פשוטה ורגשות בסיסיים רפלקציה בעל פה בקבוצה או בציור, ושאלה אחת או שתיים בכתב
ו׳ עד ז׳ ביקורת עצמית ופחד להיראות לא מוצלח מול חברים רפלקציה כתובה מלאה, ושאלה נוספת: ״מה חשבתי שחברים חושבים עליי?״

מחנכת שרוצה שיעור חינוך על טעויות שמתאים גם לתלמידים עם קשב מתפזר יכולה לקצר את שלב 2 לשבע דקות ולצמצם את הדף לשלוש שאלות. התרגיל אינו אבחון ואינו מחליף ליווי מקצועי.

איך ממשיכים אחרי השיעור: פעילות על טעויות בכיתה שנשארת חיה

שיעור אחד אינו משנה הרגלים, אבל הוא נותן לכיתה שפה משותפת. לפי הדף של משרד החינוך, אפשר להפוך את הצנצנת לטקס קבוע במשך השנה: רגע לפני חלוקת מבחנים או עבודות, תלמיד מוציא היגד מהצנצנת ומקריא אותו, ורק אז ממשיכים בחלוקה. את הטקס אפשר להתאים לשגרה של הכיתה שלכם.

כדי להמשיך את הנושא, מערך שיעור על ביטחון עצמי פותח מהכיוון ההפוך: מזכרון של הצלחה שהתלמידים כבר חוו, ואילו כאן מתחילים מקושי שהמחנכת יוצרת בכוונה. דף רפלקציה לתלמיד להדפסה מתאים לחזור אליו כל כמה שבועות, ודף מטרות לתלמיד להדפסה מאפשר לבחור מטרה אחת ומכשול אחד. שני מערכים נוספים מתחברים לנושא: מערך שיעור חוסן נפשי ומערך שיעור על דחיית סיפוקים.

לסוף השבוע שבו התלמידים ניסו שוב משהו קשה, אפשר לציין מאמץ בתעודת הצטיינות לתלמיד להדפסה, ולחלק תפקידים בכיתה בעזרת לוח תורנויות לכיתה להדפסה.

שאלות נפוצות על מערך שיעור על טעויות

איך מלמדים ילדים שמותר לטעות?

לא מסבירים, אלא נותנים לטעות לקרות בתנאים בטוחים. נותנים משימה קשה שהמחנכת אמרה מראש שקשה, ואז מדברים על מה שקרה: מה עשינו כשנתקענו, מה הרגשנו ומה עזר לנו לנסות שוב.

מה עושים עם תלמיד שמפחד לנסות כי הוא מפחד לטעות?

לא מכריחים אותו להציג משהו מול הכיתה. בשיעור אפשר להתחיל מעבודה בקבוצה קטנה, שבה הטעות היא של כולם, ולתת לו לבחור אם לשתף. אם הפחד חוזר ומשפיע על הלמידה, מדברים איתו בנפרד ופונים ליועצת בית הספר.

איך עושים שיעור על כישלון בלי שזה יהפוך להרצאה?

המחנכת מדברת פחות ושואלת יותר. רוב השיעור הוא ניסיון של התלמידים במשימה, מילוי דף אישי ושיחה קצרה. ההסבר שלה מצטמצם להצהרה בתחילת השיעור ולמשפט סיכום בסופו.

כמה זמן לוקח מערך שיעור על טעויות?

45 דקות: 5 דקות הצהרה, 10 דקות משימה קשה, 10 דקות רפלקציה אישית, 10 דקות שיחה בכיתה ו-10 דקות לגילוי ולצנצנת ההיגדים. אפשר לפצל לשני שיעורים: שלבים 1 ו-2 בראשון, ושלבים 3 עד 5 בשני.

האם שיעור על טעויות משפר ציונים?

אין לנו נתון שמראה שהשיעור הזה משפר ציונים, והדף של משרד החינוך שעליו הוא נשען אינו טוען זאת. מטרת השיעור צנועה יותר: לתת לכיתה שפה משותפת לדבר על קושי, ורגע של התנסות שבו אפשר לראות שגם כשלא מצליחים מיד, אפשר לנסות שוב.

מה עושים אם תלמיד נעלב או נבהל מהמשימה הקשה?

אומרים לו שהמשימה קשה בכוונה ושאין עליה ציון, ומאפשרים לו לעבוד עם חבר או רק להתבונן ולרשום מה הוא רואה. אם התגובה חריגה אצלו ואינה עוברת, מדברים איתו בנפרד אחרי השיעור ופונים ליועצת.

הצעד הבא

כדי לנסות פעילות לשעת חינוך על טעויות בקטן, הדפיסו את דף המשימה הקשה ואת דף הרפלקציה, ובחרו שיעור אחד שבו אין מבחן באופק. אם אתם צוות שרוצה לבנות רצף של שיעורי מיומנויות חברתיות ואישיות לשכבה, או רכזת חברתית שמחפשת ליווי לצוות החינוכי, השאירו פנייה בטופס ונחזור אליכם.

עוד חומרים להדפסה לכיתה ולצוות נמצאים במרכז החומרים למורים.

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר בהקדם

תפריט נגישות