מערך שיעור על אחריות לשעת חינוך: מה בידיים שלי (45 דקות)

מערך שיעור על אחריות עובד כשהוא לא מטיף לתלמידים להיות אחראים, אלא מראה להם איפה בדיוק נגמר ״זה לא שלי״ ומתחיל ״זה בידיים שלי״. המערך שלמטה, מה בידיים שלי, בנוי ל-45 דקות בשעת חינוך: דף מקומט על הרצפה שפותח את השיחה, מיון של 12 מצבים לשלושה מעגלים, ארבעה מצבים שבהם כולם ראו ואף אחד לא עשה, תרגום של משפטי התחמקות למשפטי אחריות והתחייבות אישית לשבוע. הציוד: לוח, מחברות ודף נייר אחד.

מערך שיעור על אחריות: מה השיעור עושה ומה לא

השיעור עוסק באחריות היומיומית של הכיתה, ומחבר בין שני סוגים שלה: אחריות אישית וקבוצתית. אחריות אישית היא מה שאני עושה, אומר וכותב, וגם מה אני עושה אחרי שטעיתי. אחריות קבוצתית היא מה שקורה כשכולם רואים משהו, וכל אחד מחכה שמישהו אחר יטפל.

זה לא שיעור חינוך על אחריות במובן של נאום. אף תלמיד לא מתבקש להודות במשהו מול הכיתה, ואף מצב בשיעור לא לקוח מהכיתה שלכם. הרעיון שהכיתה יוצאת איתו פשוט: אחריות היא לא לעשות הכול, היא לעשות את החלק שלי, גם כשהוא קטן מאוד.

מטרות השיעור

ציוד והכנה

לפני שהתלמידים נכנסים: קמטו דף נייר נקי והניחו אותו על הרצפה ליד הדלת, במקום שבו כולם עוברים. לא פסולת אמיתית ולא משהו מלוכלך, רק דף. אל תספרו לאף אחד שהוא שם.

על הלוח ציירו שלושה מעגלים זה בתוך זה. במעגל הפנימי כתבו ״בשליטה שלי״, באמצעי ״בהשפעה שלי״ ובחיצוני ״לא בידיים שלי״. בצד הלוח השאירו מקום לרשימה בשם ״פעולות של דקה״. הכיתה יושבת בקבוצות של ארבעה. אם אתם מדפיסים את נספח ב ואת נספח ד, הכינו עותק לכל קבוצה וכרטיס לכל תלמיד. אם לא, מקריאים את המצבים בקול והתלמידים מעתיקים את הכרטיס למחברת.

מהלך השיעור: 45 דקות לפי דקות

שלב 1 (0-5 דקות): הדף על הרצפה

פתחו בלי הקדמה. שאלו: ״מי ראה דף על הרצפה ליד הדלת כשנכנס?״ הצבעה בידיים. אחר כך: ״מי הרים אותו?״ ואז: ״מי שראה ולא הרים, מה עבר לכם בראש?״ רשמו על הלוח כל תשובה כמו שהיא נאמרה: ״זה לא שלי״, ״לא שמתי לב״, ״חשבתי שמישהו ירים״, ״זה התפקיד של המנקה״.

אל תעירו לאף אחד ואל תסכמו. אם מישהו כן הרים את הדף, הודו לו במשפט אחד ושאלו מה גרם לו להרים. אם אף אחד לא הרים, זה בסדר גמור, זו בדיוק נקודת הפתיחה. אמרו: ״המשפטים שעל הלוח הם החומר של השיעור היום.״

שלב 2 (5-15 דקות): שלושה מעגלים

הסבירו את המעגלים במשפט לכל אחד. בשליטה שלי: מה שאני עושה, אומר וכותב. בהשפעה שלי: דברים שאני לא מחליט עליהם לבד, אבל יכול לשנות בהם משהו, כמו האווירה בקבוצה או ילד שיושב לבד. לא בידיים שלי: דברים שאין לי דרך לשנות, כמו מזג האוויר או מתי מתחילה ההפסקה.

הקריאו את 12 המצבים מנספח א, אחד אחרי השני. כל קבוצה רושמת במחברת את מספר המצב ואת המעגל שבחרה. אחרי שש דקות שאלו רק על המחלוקות: ״על איזה מצב התווכחתם?״ שתיים או שלוש קבוצות מסבירות. רוב החיים החברתיים של הכיתה יושבים במעגל האמצעי, וזה המשפט לומר בסוף השלב: על המעגל הפנימי אני אחראי לגמרי. על האמצעי אני אחראי לחלק שלי. על החיצוני לא, ושם מותר לשחרר.

שלב 3 (15-25 דקות): כולם ראו ואף אחד לא עשה

חזרו לדף שעל הרצפה. ״כמה מאיתנו ראו אותו? ואם כל כך הרבה ראו, למה הוא עדיין שם?״ הסבירו במילים פשוטות: כשהרבה אנשים רואים משהו, כל אחד מניח שמישהו אחר יטפל, וכך כולם רואים ואף אחד לא עושה. בפסיכולוגיה החברתית קוראים לזה פיזור אחריות.

כל קבוצה מקבלת מצב אחד מנספח ב. זו פעילות על אחריות קבוצתית, והמשימה בשלושה חלקים: (1) מי בכיתה רואה את המצב הזה? (2) מה כל אחד מהם אומר לעצמו? (3) פעולה אחת שתלמיד אחד יכול לעשות בפחות מדקה, בלי לבקש רשות ובלי להתחיל ריב. כל קבוצה מקריאה רק את הפעולה, ואתם רושמים אותה על הלוח תחת ״פעולות של דקה״.

שלב 4 (25-35 דקות): מ״זה לא אני״ ל״אני״

עכשיו עוברים מאחריות על מה שרואים לאחריות על מה שעשיתי. זה החלק שהופך את השיעור לפעילות על לקיחת אחריות אחרי טעות. כתבו על הלוח שלושה חלקים: מה עשיתי. מה זה גרם. מה אני עושה עכשיו. הדגימו: ״הוא התחיל״ הופך ל״גם אני דחפתי. זה הכאיב לו. אני מתנצל ועובר לשבת במקום אחר עד שנירגע.״

כל זוג מקבל שני משפטים מנספח ג וכותב לכל אחד גרסה בשלושה החלקים. חמש דקות כתיבה, ואחר כך שלושה זוגות קוראים. הדגישו: לקחת אחריות זה לא להלקות את עצמך. זה משפט אחד ופעולה אחת. מי שרוצה להמשיך מכאן לשיחה על התנצלות, יכול להיעזר במערך שיעור על סליחה.

שלב 5 (35-45 דקות): ההתחייבות לשבוע וכרטיס יציאה

כל תלמיד ממלא כרטיס התחייבות לפי נספח ד: פעולה אחת מהמעגל הפנימי או מהאמצעי, קטנה מספיק כדי לעשות אותה השבוע, וברורה מספיק כדי לדעת אם עשיתי. זו פעילות על אחריות אישית שהתלמידים מנסחים בעצמם, ולכן עזרו למי שנתקע לצמצם: לא ״אני אהיה חבר טוב״ אלא ״אני אשב פעם אחת בהפסקה עם מישהו שיושב לבד״. הכרטיס מקופל, השם נכתב מבחוץ, וכל הכרטיסים נכנסים למעטפה שנסגרת מול הכיתה. אף כרטיס לא נקרא בקול.

בשלוש הדקות האחרונות כל תלמיד כותב פתק בלי שם, עם שתי שורות: (1) מצב בכיתה שכולם רואים ואף אחד לא עושה עליו כלום, בלי שמות. (2) יש משהו שהמחנכת צריכה לדעת? מותר להשאיר את השורה השנייה ריקה. אספו ביד וקראו עוד באותו יום.

נספח א: 12 מצבים לשלושת המעגלים

העמודה השלישית היא בשבילכם, לא להקריא. המחלוקות שמסומנות בה הן הרגעים הטובים בשיעור.

נספח ב: ארבעה מצבים של כולם ראו

תנו לכל קבוצה רק את העמודה הראשונה. שתי העמודות האחרות הן בשבילכם, כדי לעזור לקבוצה שנתקעת.

נספח ג: משפטי התחמקות למשפטי אחריות

הדוגמאות בעמודה השנייה הן רק כיוון. הזוגות כותבים גרסה משלהם, בשלושה החלקים.

נספח ד: כרטיס ההתחייבות שלי לשבוע

אפשר להדפיס, או לכתוב על הלוח ולתת לתלמידים להעתיק למחברת.

מה עונים כשתלמיד אומר

כללי בטיחות לשיעור

התאמות לפי שכבה

מה עושים אם

מה המחנכת עושה בשבוע שאחרי

הפעולות של דקה מהלוח יכולות להפוך לתפקידים קבועים בכיתה. רעיונות לחלוקה כזו יש במשחק לחלוקת תפקידים בכיתה ובמדריך תפקיד לכל תלמיד. אם הכיתה בנתה אמנה כיתתית, הוסיפו לה סעיף אחד מהשיעור.

מתי שיעור אחד כבר לא מספיק

שיעור על אחריות עובד על האווירה הכללית ועל ההרגלים של הכיתה. הוא לא מטפל בילד שמודר כבר חודשים, ולא בקבוצה שפועלת נגד ילד. אם יש מצב כזה, קודם מטפלים בו. לתלמידים שרוצים לעשות משהו ולא יודעים מה, יש דף עבודה על העומד מהצד, ואם ההדרה כבר יש לה שם, ממשיכים עם מערך שיעור על חרם חברתי.

כשהבעיה רחבה מכיתה אחת, סדנת מניעת חרמות לבית ספר מופיעה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, כלומר חטיבת ביניים יכולה לממן אותה מתקציב גפ״ן. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כל אחד אחראי לחלק שלו מול כולם, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה בדיוק לזה. מערכי שיעור נוספים, כמו מערך שיעור על לחץ חברתי ומערך שיעור על אלימות מילולית, מרוכזים במרכז החומרים למורים.

שאלות נפוצות על מערך שיעור על אחריות

לאיזו שכבה מתאים מערך שיעור על אחריות?

המערך בנוי לכיתות ה עד ט ועובד כמו שהוא. בכיתות ג-ד עובדים עם שני מעגלים ושישה מצבים, ובכיתות י-יב התלמידים כותבים בעצמם את המצבים. ההתאמות המלאות מופיעות בטבלת ההתאמות לפי שכבה.

מה ההבדל בין אחריות אישית לאחריות קבוצתית בשיעור?

אחריות אישית היא מה שאני עושה, אומר וכותב, ומה אני עושה אחרי שטעיתי. אחריות קבוצתית היא מה שקורה כשכולם רואים מצב ואף אחד לא פועל. שלב 3 עוסק בקבוצתית ושלב 4 באישית, וההתחייבות בסוף מחברת ביניהן.

מה עושים אם תלמיד לא מקיים את ההתחייבות?

לא מעירים ולא מבקשים הסבר מול הכיתה. בפתיחת המעטפה הוא ממלא בשקט את השורה האחרונה, ומותר לכתוב לא עשיתי. אפשר לשאול אותו בשיחה קצרה מה הפריע ולעזור לו לבחור פעולה קטנה יותר לשבוע הבא.

אפשר להעביר את השיעור בלי הדף על הרצפה?

כן. אפשר לפתוח בשאלה מתי שמעתם בפעם האחרונה את המשפט זה לא שלי, ולרשום את התשובות על הלוח. הדף על הרצפה עובד טוב יותר כי הוא קרה באמת, אבל הוא לא תנאי לשיעור.

איך ממשיכים את הנושא אחרי השיעור?

פותחים את המעטפה אחרי שבוע, והפעולות של דקה מהלוח הופכות לתפקידים בכיתה. אפשר לחזור לשלושת המעגלים בכל שיעור חינוך על אחריות או על קונפליקט, בשאלה אחת: באיזה מעגל זה נמצא?

מי עומד מאחורי החומר הזה

החומר נכתב על בסיס העבודה של דניאל חסיד פרויקטים בחינוך בכיתות, בסדנאות מניעת חרמות ובסדנאות גיבוש כיתתי. רעיון המעגלים מבוסס על מעגל הדאגה ומעגל ההשפעה שתיאר סטיבן קובי בספרו על שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים (1989). החלוקה לשלושה מעגלים היא הרחבה מוכרת של הרעיון, בגרסה מותאמת לכיתה. המונח פיזור אחריות מגיע מהמחקר של ג׳ון דארלי וביב לטאנה על התערבות של עוברי אורח במצבי חירום (1968). המצבים והמשפטים בנספחים נכתבו לצורך השיעור ואינם לקוחים מכיתה מסוימת, והמהלך עצמו נשען על ניסיון מעשי ולא על מחקר מסוים.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר