כשתלמיד מפריע בכיתה, מתחילים בתגובה הכי קטנה שעובדת: מבט, השם שלו, משפט שקט ליד השולחן, ורק אחר כך בחירה בין שתי אפשרויות, בלי ויכוח מול הכיתה. אחרי השיעור מתחילים שלושה ימים של תצפית, כדי להבין מה ההפרעה נותנת לו: קהל, בריחה ממשימה קשה, או קושי אמיתי לשבת ולהתרכז. כאן תמצאו סולם תגובות עם משפטים מוכנים, דף תצפית להדפסה, שיחה אישית ותוכנית לעשרה ימי לימוד.
| מבט מהיר | |
|---|---|
| למי | מחנכות ומחנכים מכיתה ג ועד יב, וגם מורים מקצועיים, כשתלמיד או תלמידה מפריעים לשיעור שוב ושוב |
| משך | עשרה ימי לימוד. ביום הראשון כעשרים דקות בסך הכול, ואחר כך 5 עד 10 דקות ביום |
| ציוד | אין. דף תצפית (בהמשך העמוד) שאפשר להדפיס או להעתיק למחברת |
| הכנה | קריאה אחת של סולם התגובות, ובחירה של המשפטים שמתאימים לכם |
| לא מתאים כש | יש אלימות פיזית (עברו לתרחיש ילד אלים בבית הספר), או שההפרעה היא פגיעה בילד מסוים (עברו לילד שמציק לילדים אחרים) |
תלמיד מפריע בכיתה: קודם מבינים מה ההפרעה נותנת לו
אותה הפרעה, למשל הערות בקול באמצע ההסבר, יכולה לבוא מארבע סיבות שונות לגמרי. התגובה שעובדת לסיבה אחת יכולה להחמיר את האחרת, ולכן לא מנחשים. ממלאים שלושה ימים את דף התצפית, ואז בודקים מול הטבלה.
| מה ההפרעה נותנת לו | איך זה נראה בתצפית | הכיוון בתוכנית |
|---|---|---|
| קהל: צחוק ותשומת לב של החברים | מפריע כשיש מי שמסתכל. מחפש עיניים אחרי ההערה. כמעט לא מפריע כשהוא יושב ליד מי שלא צוחק | לקחת לו את הקהל ולתת לו במה מותרת. ראו את הסעיף על הקהל |
| בריחה: לצאת ממשימה שקשה לו | ההפרעה מתחילה ברגע שמחלקים דף או מבקשים לכתוב. בסוף הוא נשלח החוצה ולא עושה את המשימה | להקטין את הכניסה למשימה (שאלה ראשונה קלה), ולבדוק עם המורה המקצועי אם יש פער לימודי |
| קושי לשבת ולהתרכז | קורה בכל השיעורים, גם כשאין מי שצוחק, ובעיקר בישיבה ארוכה. אחרי ההפרעה הוא לרוב לא מרוויח כלום | הפסקות תנועה קצרות ותפקיד שמאפשר לקום. ולהביא את הדף ליועצת. לא מאבחנים לבד |
| משהו שקרה היום | חדש, לא אופייני לו, התחיל אחרי הפסקה או ביום מסוים | שיחה קצרה באותו יום: ״ראיתי שהיום קשה. קרה משהו?״. בלי סולם ובלי תוכנית |
השאלה בתצפית היא לא ״למה הוא כזה״, אלא שתי שאלות פשוטות: מה קרה רגע לפני, ומה קרה רגע אחרי. מה שקורה אחרי ההפרעה הוא בדרך כלל מה שמחזיק אותה.
סולם התגובות בשיעור: מהקטנה לגדולה
עולים מדרגה אחת בכל פעם, לא קופצים. ברוב השיעורים מספיקות שתי המדרגות הראשונות. המטרה בתוך השיעור היא לחזור ללמד, לא לנצח.
| מדרגה | מה עושים | מה אומרים | עולים מדרגה כש |
|---|---|---|---|
| 1. בלי מילים | מבט קצר, ממשיכים ללמד והולכים לעמוד ליד השולחן שלו | כלום. השיעור לא נעצר | ההפרעה ממשיכה עוד דקה |
| 2. השם והמשימה | אומרים את השם ומיד את מה שעושים עכשיו, בטון רגיל | ״(השם), אנחנו בשאלה 3.״ | הוא חוזר להפריע באותו שיעור |
| 3. משפט שקט | מתכופפים ליד השולחן, בקול שרק הוא שומע | ״אני צריכה שתעבוד עכשיו. אם משהו מפריע לך, נדבר על זה בסוף השיעור.״ | הוא ממשיך, או עונה בקול לכל הכיתה |
| 4. בחירה | נותנים שתי אפשרויות שאתם מוכנים לשתיהן, והולכים משם | ״אתה יכול להמשיך כאן בשקט, או לעבור לשולחן ליד החלון לעשר דקות. אתה בוחר.״ | הוא לא בוחר אף אחת מהן |
| 5. מקום אחר בתוך הכיתה | מעבר לשולחן שהכנתם מראש, עם המשימה. בלי הערות לכיתה | ״תעבור לשם עם הדף. כשתסיים את שתי השאלות, תחזור למקום.״ | הוא מסרב לזוז או שההפרעה גדלה |
| 6. אחרי השיעור | מסיימים את השיעור. השיחה האמיתית קורית כשהכיתה יוצאת להפסקה | ״תישאר רגע אחרי הצלצול, אני רוצה לדבר איתך.״ | ראו את הפרוטוקול בהמשך |
הוצאה מהשיעור היא לא מדרגה בסולם הזה. יש לה כללים של משרד החינוך ונוהל של בית הספר, ואת מה שכתוב בהוראות, כולל השגחה של מבוגר ומשימה לימודית, ריכזנו בעמוד טבלת התנהגות בכיתה. אצל תלמיד שמפריע בשביל הקהל, יציאה סוערת מהכיתה היא לפעמים עוד הופעה.
מה לא לעשות כשילד מפריע בשיעור
| לא עושים | למה | במקום זה |
|---|---|---|
| להתווכח איתו מול הכיתה | ויכוח פומבי הוא בדיוק הבמה. גם אם צדקתם, הכיתה ראתה הופעה של עשר דקות | משפט שקט ליד השולחן, והשאר אחרי השיעור |
| לשאול ״למה אתה מפריע?״ באמצע השיעור | אין לשאלה הזאת תשובה טובה מול כולם, והיא מזמינה עוד הערה | להגיד מה עושים עכשיו: ״אנחנו בשאלה 3.״ |
| ציניות, כינוי או לעג | הכיתה לומדת שמותר לצחוק עליו, וזה כבר פתח להדרה | טון רגיל ושם פרטי. בלי הומור על חשבונו |
| איום שלא תממשו | אחרי פעם אחת הוא יודע שהאיום ריק, וגם הכיתה יודעת | להגיד רק מה שאתם באמת עושים, ולעשות |
| להעניש את כל הכיתה בגללו | הכיתה כועסת עליו, ומכאן הדרך לחרם קצרה | לטפל בו לבד, ולשבח בקול את מי שעובד |
| להוריד ציון במקצוע בגלל התנהגות | התנהגות נרשמת בסעיף ההתנהגות ולא בציון. הקו האדום מפורט בעמוד טבלת ההתנהגות | תיעוד בדף התצפית ועדכון המחנכת |
הקהל: איך עוצרים את הצחוק של הכיתה
הרבה פעמים ההפרעה היא בכלל מופע, והכיתה היא הקהל. כשמורידים את הקהל, להפרעה יש פחות בשביל מה לקרות, ולכן הקהל מקבל כאן סעיף נפרד.
- מפרקים את השורה הצוחקת. בונים מפת ישיבה חדשה לכל הכיתה, לא רק לו, כדי שזה לא ייראה כעונש. התלמיד יושב ליד מי שלא צוחק, ולא בשולחן הראשון מול כולם. יש לנו מפת ישיבה לכיתה להדפסה שבנויה לזה.
- מתחילים כל שיעור במשימה כתובה של שתי דקות. כל אחד כותב לבד, ואין למי לשחק. זה גם נותן לכם דקה לראות מי נכנס לשיעור בלי שקט.
- משבחים בקול את מי שעובד, לא אותו. ״השולחן ליד הדלת כבר בשאלה 2.״ ככה תשומת הלב של הכיתה עוברת למה שאתם רוצים לראות.
- נותנים לו במה מותרת. תלמיד שצריך שיראו אותו יקבל את זה בכל מקרה. עדיף שזה יהיה תפקיד אמיתי: לחלק דפים, להפעיל את המצגת, למדוד זמן בעבודה בקבוצות. רעיונות יש בעמוד תפקיד לכל תלמיד בכיתה.
- מדברים עם הכיתה, בלי שמות. בשעת חינוך, משפט אחד: ״כשמישהו מפריע ואנחנו צוחקים, אנחנו נותנים לו כרטיס כניסה. אני מבקשת שתתעלמו, ואני אטפל בזה.״
דף תצפית לשלושה ימים (להדפסה)
דף התצפית להדפסה
ממלאים שורה אחת לכל הפרעה, שלושה ימים ברצף. כותבים רק מה שראיתם, בלי פרשנות. את הדף לא משאירים על השולחן, ולא כותבים בו שם מלא.
| תלמיד (שם פרטי או אות) | כיתה | מתאריך | עד תאריך |
|---|---|---|---|
| יום ושעה | שיעור ומורה | מה קרה רגע לפני | מה הוא עשה בדיוק | מה קרה רגע אחרי (מי צחק, מה הוא קיבל, מה נמנע ממנו) | מה אני עשיתי |
|---|---|---|---|---|---|
| סיכום אחרי שלושה ימים | התשובה שלי |
|---|---|
| באילו שיעורים ובאילו שעות זה קורה הכי הרבה? | |
| יש שיעור או מורה שבהם זה כמעט לא קורה? מה שונה שם? | |
| מי הקהל? ליד מי הוא יושב כשזה קורה? | |
| מה קורה בדרך כלל רגע אחרי ההפרעה? | |
| הכיוון לפי הטבלה: קהל / בריחה / קושי לשבת ולהתרכז / משהו שקרה |
אם אתם המחנכים ולא המורה שבשיעור שלו זה קורה, בקשו מהמורים המקצועיים למלא שורה אחת אחרי כל שיעור. שלוש שאלות מספיקות: מתי זה קרה, מה קרה רגע לפני, מה קרה רגע אחרי.
השיחה האישית: משפטים מדויקים
השיחה קורית אחרי שלושת ימי התצפית, ביחידות, בהפסקה או בסוף היום. לא מול חברים ולא במסדרון. עשר דקות מספיקות. אם אתם רוצים מבנה מלא לשיחה, יש לנו גם שיחה אישית עם תלמיד עם שאלות מוכנות.
| חלק | מה אומרים | שימו לב |
|---|---|---|
| פתיחה | ״אני לא כועסת. אני רוצה להבין משהו, ואני צריכה את העזרה שלך.״ | הוא מחכה לנזיפה. הפתיחה הזאת מורידה את ההגנה |
| מה ראיתי | ״שמתי לב שבשיעורי מתמטיקה, כשמחלקים דף, אתה מתחיל לדבר בקול. בשיעורי ספורט זה כמעט לא קורה.״ | עובדה מהדף, לא ״אתה תמיד מפריע״ |
| השאלה | ״מה קורה לך באותו רגע?״ ואחר כך שותקים ומחכים | אם הוא עונה ״לא יודע״, זו תשובה לגיטימית. אפשר להציע: ״קשה לך להתחיל? משעמם? מישהו מצחיק אותך?״ |
| מטרה אחת | ״בוא נבחר דבר אחד לשבועיים הקרובים. מה הכי אפשרי בשבילך?״ | מטרה אחת שרואים בעין, למשל ״להתחיל את הדף בלי הערות בחמש הדקות הראשונות״ |
| סימן מוסכם | ״כשאני רואה שזה מתחיל, אני אגע בשולחן שלך פעמיים. זה אומר: עצור. אף אחד אחר לא יידע.״ | הסימן חוסך את מדרגה 2 ו-3, ושומר עליו מול הכיתה |
| סיום | ״אני אגיד לך בסוף כל יום איך היה. גם כשהיה טוב.״ | והולכים איתו לסוף השיחה בטון רגיל |
אם אחרי השיחה צריך משהו כתוב וחתום, חוזה התנהגות עם תלמיד בנוי בדיוק למטרה אחת כזו.
הפרוטוקול: עשרה ימי לימוד, צעד ביום
| יום | מה עושים | זמן |
|---|---|---|
| 1 | סולם התגובות בשיעור. אחרי השיעור: מתחילים למלא את דף התצפית, ומבקשים מהמורים המקצועיים שורה אחרי כל שיעור | 10 דקות |
| 2 | ממשיכים בתצפית. מפת ישיבה חדשה לכל הכיתה, ומשימת פתיחה כתובה בכל שיעור | 15 דקות |
| 3 | יום תצפית אחרון. ממלאים את טבלת הסיכום ובוחרים כיוון מתוך ארבעת הכיוונים | 10 דקות |
| 4 | השיחה האישית: מה ראיתי, מטרה אחת, סימן מוסכם | 10 דקות |
| 5 | מתחילים את התוכנית לפי הכיוון: תפקיד, כניסה קלה למשימה או הפסקות תנועה. משוב קצר בסוף היום | 5 דקות |
| 6 | משוב בסוף היום. אם ההפרעה לא ירדה בכלל, מעדכנים את ההורים בטלפון (ראו בהמשך) | 5 דקות |
| 7 | בודקים עם המורים המקצועיים: איפה השתפר, איפה לא | 10 דקות |
| 8 | משפט אחד בשעת חינוך לכל הכיתה, בלי שמות, על ההתעלמות מהפרעות. משוב לו בסוף היום | 5 דקות |
| 9 | שיחה שנייה, קצרה: מה הצליח, האם להמשיך באותה מטרה או להוסיף עוד אחת | 5 דקות |
| 10 | מסכמים בכתב: מה השתנה ומה לא. מחליטים אם ממשיכים לבד, או מביאים את הדף ליועצת | 10 דקות |
השיחה עם ההורים: ארבעה חלקים
מתקשרים להורים אם ההפרעה לא ירדה עד היום השישי, או מוקדם יותר אם בתצפית עלה משהו שנראה כמו קושי ולא כמו הופעה. את מה שסוכם כדאי לרשום בטופס תיעוד שיחה עם הורים.
| חלק | מה אומרים |
|---|---|
| 1. מה הולך טוב | ״אני רוצה להתחיל במה שאני רואה אצלו: הוא מצחיק, יש לו הרבה חברים, ובשיעורי ספורט הוא מוביל.״ |
| 2. העובדות מהדף | ״בשלושת הימים האחרונים ספרתי שבע פעמים שהוא הפריע בשיעור, כמעט כולן ברגע שמחלקים דף לעבודה עצמית.״ |
| 3. מה אנחנו כבר עושים | ״החלפנו מקומות לכל הכיתה, סיכמנו איתו על סימן שקט, ואני נותנת לו משוב בסוף כל יום.״ |
| 4. בקשה אחת מהבית | ״הייתי שמחה שתשאלו אותו כל ערב רק שאלה אחת: איך היה עם הסימן היום?״ |
מה לא אומרים: ״הוא ילד בעייתי״, ״אולי יש לו הפרעת קשב״, או ״אם זה ימשיך, נצטרך להעניש״. אבחון עושה מי שמוסמך לכך, ואיום בטלפון עלול לסגור את ההורים.
התאמות לפי שכבת גיל
| שכבה | מה משתנה |
|---|---|
| ג עד ד | הסימן המוסכם יכול להיות כרטיס על השולחן. המשוב בסוף היום קצר מאוד, ואפשר לסמן אותו בטבלה קטנה. ההורים שותפים מוקדם יותר |
| ה עד ו | הקהל נהיה חשוב יותר. כאן הכי שווה להשקיע במפת הישיבה ובתפקיד, ופחות בשיחות ארוכות |
| ז עד ט | הרבה מורים מקצועיים, ולכן התצפית מגיעה מהם. השיחה האישית בלי ״מותק״ ובלי טון של ילד קטן. מטרה אחת, לא רשימה |
| י עד יב | מדברים איתו כמו עם מבוגר: ״מה אתה צריך ממני כדי שהשיעור הזה יעבוד?״. בתיכון, הפרעה שמתחילה פתאום אחרי שנים שקטות מצדיקה בירור עם היועצת |
מה עושים אם
| מצב | מה עושים |
|---|---|
| הוא מסרב לעבור מקום | לא נכנסים לקרב כוחות מול הכיתה. ״בסדר, נדבר על זה אחרי השיעור.״ וממשיכים ללמד. הסירוב עצמו נרשם בדף ונכנס לשיחה |
| הכיתה צוחקת גם מהמשפט השקט | סימן שהקהל חזק. מקדימים את מפת הישיבה ואת המשפט בשעת חינוך, עוד לפני השיחה האישית |
| הוא אומר ״את תמיד נטפלת רק אליי״ | לא מתווכחים. ״יכול להיות שככה זה מרגיש. בוא נבדוק את זה יחד בדף.״ ובאמת לבדוק, כולל כמה פעמים העירו לאחרים |
| ההורים אומרים ״הוא פשוט משתעמם כי הוא חכם״ | אפשר להסכים בחלק: ״יכול להיות. בוא נבדוק עם המורה למתמטיקה אם אפשר לתת לו משימה מאתגרת יותר.״ המטרה ההתנהגותית נשארת |
| זה קורה בכל השיעורים, אצל כל המורים | מביאים את דף התצפית ליועצת כבר אחרי היום השלישי, ולא מחכים לסוף עשרת הימים |
| זו קבוצה של שלושה ולא תלמיד אחד | קודם מפת ישיבה חדשה. אחר כך מזהים את מי שהאחרים מסתכלים עליו כשהוא מפריע, ומתחילים איתו |
| הכיתה התחילה להתרחק ממנו | זו כבר פגיעה חברתית. עוצרים אותה לפי הפרוטוקול לחרם בכיתה, גם אם הוא זה שהפריע |
מתי זה כבר לא בידיים של המחנכת
שלושה מצבים עוברים ליועצת: ההפרעה מופיעה בכל השיעורים גם בלי קהל, יש סימנים של מצוקה (בכי, הסתגרות, דיבור על פגיעה עצמית), או שאחרי עשרה ימים לא השתנה כלום. סימן של פגיעה עצמית לא מחכה לסוף התוכנית ועובר ליועצת באותו יום. בכל המצבים המחנכת מביאה את דף התצפית ואת מה שכבר נוסה, ולא מאבחנת. הנוהל של בית הספר קודם לכל מה שכתוב כאן.
כשבעיות משמעת בכיתה הן לא של תלמיד אחד אלא של אווירה כללית, עם קבוצות סגורות וצחוק על חשבון ילדים, השאלה היא כבר על האקלים בכיתה. סדנת מניעת חרמות לבית ספר מופיעה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, כלומר חטיבת ביניים יכולה לממן אותה מתקציב גפ״ן. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כולם עובדים יחד ואין במה לאף אחד לבד, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה לזה.
מחר בבוקר: חמישה צעדים
- הדפיסו את דף התצפית ושימו אותו במגירה, לא על השולחן.
- בחרו את המשפט השקט שלכם (מדרגה 3) ואת שתי האפשרויות לבחירה (מדרגה 4), והכינו מראש את השולחן ליד החלון.
- שלחו למורים המקצועיים של הכיתה את שלוש שאלות התצפית.
- תכננו מפת ישיבה חדשה לכל הכיתה, לשבוע הבא.
- הכינו משימת פתיחה כתובה של שתי דקות לשיעור הראשון שלכם מחר.
לפעמים ילד שלא מקשיב למורה פשוט לא מרגיש שיש לו מקום בכיתה. לכן ההתמודדות עם תלמידים מאתגרים כוללת גם שעת חינוך שבה לכל אחד יש קול. לקראת יום הזיכרון לרבין מוכן מערך השיעור ליום הזיכרון לרבין, שעוסק בשאלה איך מתווכחים בלי לפגוע. עוד תרחישים מוכנים נמצאים במרכז החומרים למורים.
שאלות נפוצות על תלמיד מפריע בכיתה
מה עושים כשתלמיד מפריע בכיתה ולא מפסיק גם אחרי הערה?
עולים מדרגה אחת בסולם, לא שלוש. אחרי השם בא משפט שקט ליד השולחן, ואחריו בחירה בין שתי אפשרויות שאתם מוכנים לשתיהן. מה שלא עושים הוא ויכוח מול הכיתה. אם גם הבחירה לא עוצרת את ההפרעה, ממשיכים ללמד ומקיימים את השיחה אחרי השיעור.
מותר להוציא תלמיד מפריע מהשיעור?
להוצאה מהשיעור יש כללים של משרד החינוך וגם נוהל של בית הספר, ואת מה שכתוב בהוראות, כולל השגחה של מבוגר ומשימה לימודית, ריכזנו בעמוד טבלת התנהגות בכיתה. לפני הוצאה כדאי לנסות בחירה ומעבר למקום אחר בתוך הכיתה, כי אצל תלמיד שמפריע בשביל הקהל, יציאה סוערת היא לפעמים עוד הופעה.
איך יודעים אם זו בעיית התנהגות או קושי בקשב?
המחנכת לא מאבחנת. שלושה ימי תצפית עונים על שאלה פשוטה יותר: מתי זה קורה ומה קורה רגע אחרי. אם ההפרעה מופיעה בכל השיעורים, גם כשאין מי שצוחק, ובעיקר בישיבה ארוכה, מביאים את דף התצפית ליועצת והיא מחליטה אם להפנות הלאה.
מה אומרים להורים של תלמיד שמפריע בשיעורים?
פותחים במה שהולך טוב, ממשיכים בעובדות מדף התצפית (מתי, כמה פעמים, מה קרה אחרי), מספרים מה כבר נעשה בכיתה, ומבקשים דבר אחד מהבית. לא אומרים שהוא ילד בעייתי, לא מאבחנים ולא מאיימים בעונש.
מה עושים כשכמה תלמידים מפריעים יחד?
קודם משנים את המבנה ולא את הילדים: מפת ישיבה חדשה לכל הכיתה ומשימת פתיחה כתובה שכל אחד עושה לבד. אחר כך מזהים את התלמיד שהאחרים מסתכלים עליו כשהוא מפריע, ומתחילים איתו את התצפית. אם ההפרעה היא של חצי כיתה, זו שאלה של כללי הכיתה ולא של תלמיד אחד.
מי עומד מאחורי החומר הזה
דף התצפית בנוי על עיקרון מוכר מתחום ניתוח ההתנהגות: לרשום מה קרה לפני, מה בדיוק קרה ומה קרה אחרי. סולם התגובות, המשפטים והפרוטוקול נכתבו מניסיון העבודה בכיתות ועל בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר, ואין מחקר מאחוריהם. ילד מפריע בכיתה הוא לא תמיד ילד שלא רוצה ללמוד, ולכן החומר בנוי על הבנה לפני תגובה. הנוהל של בית הספר שלכם, היועצת וההנהלה קודמים לכל מה שכתוב כאן.
החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר
