מערך שיעור על אמפתיה לשעת חינוך: 45 דקות, מהבנה למעשה

מערך שיעור על אמפתיה לשעת חינוך בנוי ל-45 דקות ולארבעה שלבים: מה זו תגובה אמפתית, מה ההבדל בין אמפתיה להזדהות, מבט אמפתי על דמות מתוך חומר הלימוד, ומעבר מהבנה למעשה קטן אחד. הוא נשען על הפרקטיקה אמפתיה לזולת במרחב הפדגוגי של משרד החינוך, ושומר על הגבול שהמשרד מציב: מתרגלים מבט אמפתי על דמות מסיפור או מהחומר הנלמד, ולא על ילד מהכיתה. כל מה שצריך הוא לוח, טוש ודף אחד לכל תלמיד.

מערך שיעור על אמפתיה: מה ההבדל בין אמפתיה להזדהות?

זו השאלה שכדאי לפתור לפני שנכנסים לכיתה, כי בלי ההבחנה הזו קל לבלבל בין להבין את השני לבין להיבלע בסיפור שלו. במרחב הפדגוגי של משרד החינוך ההבדל מנוסח כך: ״כאשר אדם מגלה אמפתיה כלפי דמות או זולת ברורה לו ההפרדה ביניהם. לעומת זאת, כאשר אדם מגלה הזדהות עם הזולת הוא חש עצמו כדומה לו, כחלק ממנו או כהמשך שלו.״

בהמשך אותו עמוד מוסבר שהזדהות עלולה ליצור עומס רגשי, ולא לאפשר לראות את עצמי ואת האחר כל אחד בנפרד. במילים של כיתה: באמפתיה אני מבין מה אתה מרגיש ונשאר אני. בהזדהות הסיפור שלך נהיה הסיפור שלי.

המערך במבט מהיר: 45 דקות בשעת חינוך אחת

זו שעת חינוך על אמפתיה לכיתות ב׳ עד י״ב, עם התאמות לכל שכבה בהמשך הדף. היא לא דורשת ידע מוקדם, ואף תלמיד לא מתבקש לספר על עצמו או על חבר מהכיתה.

מהלך השיעור: 45 דקות, שלב אחר שלב

הזמנים הם מסגרת. אפשר לקצר שלב אחד כדי לתת יותר זמן לשלב שהכיתה נכנסה אליו.

שלב 1 (0-10 דקות): מה זו תגובה אמפתית?

כותבים על שלושה פתקים שלושה משפטים של דמות דמיונית, ילד או ילדה בגיל של התלמידים. אפשר להשתמש במשפטים האלה, או לכתוב משפטים משלכם:

• עבדתי הרבה על עבודה, וקיבלתי ציון נמוך.
• כל הקבוצה קבעה להיפגש אחרי הלימודים, ואני שמעתי על זה רק למחרת.
• אנחנו עוברים דירה בחופש, ובבית הספר החדש אני לא מכיר אף אחד.

כל תלמיד מקבל פתק אחד, בלי להראות לאחרים, וכותב תגובה של משפט או שניים, כאילו הדמות אמרה לו את זה. אחר כך עובדים בזוגות: תלמיד אחד מקריא רק את התגובה שלו, והשני מנחש לאיזה משפט היא נכתבה. שואלים במליאה: מה בתגובה עזר לכם לנחש? מסמנים על הלוח את התגובות שבהן נאמר במילים מה הדמות מרגישה. זו ההגדרה הראשונה של השיעור: תגובה אמפתית היא תגובה שבה השני שומע שהבינו אותו.

אם הכיתה צריכה עוד מילים לרגשות, אפשר לתלות ליד הלוח את מד רגשות להדפסה לכיתה.

שלב 2 (10-20 דקות): אמפתיה או הזדהות?

כותבים על הלוח מצב אחד: דמות בסיפור מספרת שלא הזמינו אותה ליום הולדת של חבר מהשכבה. מתחת מציגים שש תגובות, והתלמידים ממיינים אותן בזוגות לשתי עמודות: תגובה שמבינה את השני, ותגובה שהופכת את זה לסיפור שלי. המיון הזה הוא התרגול המרכזי של השיעור, ואפשר להשתמש בו גם כפעילות אמפתיה לכיתה בכל שיעור אחר.

התשובות למחנכת: א׳, ג׳ ו-ה׳ מבינות את הדמות. ב׳, ד׳ ו-ו׳ מעבירות את מרכז השיחה אל מי שמגיב. שאלה לדיון: מה הדמות צריכה לשמוע, ואיזו תגובה עונה על זה? אין צורך לפסול הזדהות. גם היא רגש אמיתי, אבל היא לא מה שהשני צריך באותו רגע.

שלב 3 (20-35 דקות): מבט אמפתי על דמות מהחומר

בוחרים דמות אחת מחומר שהכיתה כבר מכירה: דמות מספר שקוראים, דמות היסטורית, דמות מהתנ״ך או מסיפור קצר שהמחנכת מקריאה. במרחב הפדגוגי הכלי הזה נקרא מבט אמפתי, והוא בנוי על מעבר בין כיסאות. מציבים מול הכיתה שני כיסאות, או עובדים רק בדמיון:

1. בכיסא שלי: מה אני מרגיש כלפי הדמות עכשיו?
2. בכיסא של הדמות: עם מה היא מתמודדת? מה היא מרגישה וחושבת? למה היא זקוקה?
3. חזרה לכיסא שלי: מה אני מרגיש כלפיה עכשיו, ומה השתנה?

מתנדב אחד או שניים עוברים בין הכיסאות מול הכיתה, ושאר התלמידים עונים בדף האישי. דרך נוספת שמוצעת באותו עמוד היא להיכנס לנעלי הדמות: לדמיין אילו נעליים היא נועלת, ולשאול את אותן שאלות. בסיום מסכמים במשפט שבו המרחב הפדגוגי מגדיר אמפתיה: ״להכיר באופן ספציפי ומדויק את נקודת ראותו הסובייקטיבית המורכבת של הזולת, ולבטא זאת באופן שהזולת ירגיש שהובן״.

שלב 4 (35-45 דקות): מאמפתיה למעשה

שואלים: עכשיו, כשאנחנו מבינים מה הדמות צריכה, מה היה עוזר לה? כל תלמיד כותב או מצייר איך ייראה המצב של הדמות אחרי שתקבל את העזרה שהיא צריכה. במרחב הפדגוגי השלב הזה נקרא מאמפתיה למעשה.

ומשם לכיתה, בלי שמות. כל תלמיד משלים בשקט משפט אחד בתחתית הדף: השבוע, כשמישהו יספר לי משהו קשה, אני ___. דוגמאות שאפשר לכתוב על הלוח: אשאל מה הוא צריך לפני שאספר על עצמי, או אגיד במילים מה נשמע לי שהוא מרגיש. מי שרוצה, מקריא. את הדפים אוספים ומחזירים בשיעור הבא.

דף להדפסה: המבט האמפתי שלי

דף אחד לכל תלמיד. אפשר להעתיק את הטבלה למסמך ולהדפיס.

התאמות לפי שכבה

מי שמחפש מערך שיעור אמפתיה ארוך יותר לכיתות היסודי, ימצא במשרד החינוך את בינה קטנה בלב, פרק 3: מתרגלים אמפתיה ותקשורת בין אישית. הערכה משלבת כלי בינה מלאכותית, ובחינוך היסודי הם נמצאים בשימוש המורה בלבד.

מה המחקר אומר על אמפתיה וחרם?

בסקירה שיטתית של מחקרים על אמפתיה ומעורבות בבריונות אצל ילדים ובני נוער, שפורסמה ב-2015 וכללה 40 מחקרים, נמצא שמי שמגן על הנפגע מגלה יותר אמפתיה, גם אמפתיה קוגניטיבית (להבין מה השני מרגיש) וגם אמפתיה רגשית (להרגיש בעצמי משהו ממה שהוא מרגיש). אצל מי שעומד מהצד התמונה לא עקבית: יש מחקרים שמצאו קשר חיובי, ויש שמצאו קשר שלילי או שלא מצאו קשר. החוקרים מציינים גם שתוכניות למניעת בריונות שכוללות אימון באמפתיה לא תמיד יעילות כפי שהן שואפות להיות.

בסקירה שיטתית ומטא-אנליזה על אמפתיה ותכונות של קהות רגשית בתפקידים שונים בבריונות, שפורסמה ב-2019 ונשענה על 53 דוחות מחקר, נמצא שוב שמי שמגן על הנפגע מקבל ציון גבוה יותר באמפתיה, ושאצל מי שפוגע הקשר לאמפתיה שלילי.

המשמעות לשיעור: להבין מה השני מרגיש הוא תנאי, אבל הוא עדיין לא מעשה. לכן השלב האחרון במערך הוא צעד קטן ולא רק הבנה, ולכן גם לא כדאי להציג את השיעור כפתרון לחרם. כשזה כבר חרם, צריך מהלך ממוקד יותר, כמו מערך שיעור על חרם חברתי, ולפעמים עבודה עם הכיתה לאורך כמה מפגשים, כמו בסדנה למניעת חרמות ושיפור אקלים כיתתי.

למה זה עניין של בית הספר, ולא רק של המחנכת?

בכלי של משרד החינוך למנהלים ולצוותים, למידה רגשית-חברתית ואקלים, כתוב: ״היבטים כמו מיומנויות ניהול רגשות, פיתוח אמפתיה, יצירת קשרים משמעותיים וקבלת החלטות ערכיות, הם כישורים הכרחיים לחיזוק הרווחה הנפשית וההתמודדות עם אתגרי החיים, ועל בית הספר לפעול כדי להקנות אותם לתלמידיו.״ ובמרחב הפדגוגי מוסבר גם איך זה קשור לפגיעה: ״יכולת אמפתית משפיעה לטובה על הוויסות הרגשי שלנו ועל רווחתנו הנפשית, ובמקביל תורמת למודעות החברתית שלנו ועשויה לסייע לנו לזהות מצבים של פגיעה בזולת.״

ההצעה למנהל: להעביר את אותו מערך בכל הכיתות באותו שבוע. כך נותנים לבית הספר הזדמנות לשפה אחת על אמפתיה, ואפשר לחזור אליה גם בשיעורי המקצוע, בספרות, בהיסטוריה ובתנ״ך. כאן מתחיל חיבור אנושי בין התלמידים: לא בהצהרה, אלא בתרגול.

שלושה גבולות שכדאי לסמן לפני שנכנסים לכיתה

• דמות, לא ילד מהכיתה. המרחב הפדגוגי קובע: ״יש להשתמש במַבָּט אֶמְפָּתִי רק ביחס לדמות מתוך התוכן הלימודי, ולא ביחס לזולת המוכר אישית על ידי תלמידי הכיתה (חבר/ה מהכיתה, איש מקצוע שפגשו).״ אם תלמיד מתחיל לספר על חבר מסוים, עוצרים בעדינות וחוזרים לדמות.
• לא מבקשים מאף תלמיד לספר על פגיעה שעבר. מי שבוחר לשתף, משתף. אם עולה סיפור על פגיעה ממשית, ממשיכים בשיחה אישית אחרי השיעור, ולא מול הכיתה. ואם השיחה מגיעה למילים שפוגעות בכיתה, יש לנו מערך שיעור אלימות מילולית.
• שיעור אחד אינו מהלך שלם. הוא נותן שפה משותפת ותרגול ראשון. מה שנותן לו סיכוי אמיתי להחזיק הוא החזרה אליו בשבועות הבאים, לפי הטבלה שלמטה.

מה עושים אחרי השיעור

שיעור חינוך על אמפתיה אחד פותח את הנושא. החזרות הקצרות נותנות לתלמידים הזדמנות לתרגל אותו שוב, גם מחוץ לשעת החינוך.

מערכים נוספים מאותה סדרה

כל מערך בסדרה, כולל מערך שיעור בנושא אמפתיה, עומד בפני עצמו ל-45 דקות.

• מערך שיעור ליום הזיכרון ליצחק רבין, איך חולקים על חבר בלי להוציא אותו מהקבוצה
• מערך שיעור על חברות לשעת חינוך
• מערך שיעור על קבלת השונה

שאלות נפוצות על מערך שיעור על אמפתיה

מה ההבדל בין אמפתיה להזדהות?

באמפתיה ברור לי שאני והשני שני אנשים נפרדים: אני מבין מה הוא מרגיש, ונשאר אני. בהזדהות אני מרגיש כמו חלק ממנו, והסיפור שלו נהיה הסיפור שלי. לפי המרחב הפדגוגי של משרד החינוך, הזדהות עלולה ליצור עומס רגשי, ולכן בשיעור מתרגלים את ההבחנה ביניהן.

אפשר בכלל ללמד אמפתיה בשיעור אחד?

שיעור אחד הוא התחלה, לא סוף. במרחב הפדגוגי של משרד החינוך כתוב: ״היכולת לגלות אמפתיה כלפי הזולת היא יכולת נרכשת הניתנת לתרגול ולשכלול, במגוון הזדמנויות בשיעורים רבים ובתחומי דעת שונים.״ המערך נותן שפה משותפת ותרגול ראשון, והחזרה אליו בשבועות הבאים נותנת לו סיכוי אמיתי להחזיק.

האם אמפתיה מונעת חרם?

לא לבד. בסקירות מחקר על אמפתיה ובריונות נמצא שמי שמגן על הנפגע מגלה יותר אמפתיה, אבל אצל מי שעומד מהצד הממצאים סותרים. כלומר, להבין מה השני מרגיש עדיין אינו להתערב. לכן המערך מסתיים בצעד מעשי, וכשזה כבר חרם, צריך מהלך ממוקד יותר.

למה לא לתרגל מבט אמפתי על ילד מהכיתה?

כי המרחב הפדגוגי של משרד החינוך קובע במפורש: ״יש להשתמש במַבָּט אֶמְפָּתִי רק ביחס לדמות מתוך התוכן הלימודי, ולא ביחס לזולת המוכר אישית על ידי תלמידי הכיתה (חבר/ה מהכיתה, איש מקצוע שפגשו).״ המטרה היא שהשיחה תישאר על הדמות, ולא תעבור לילד מסוים מול הכיתה. דמות מסיפור או מחומר הלימוד נותנת מרחק בטוח.

לאיזה גיל מתאים המערך?

מכיתה ב׳ ועד כיתה י״ב, לפי טבלת ההתאמות שבדף. בכיתות הצעירות עובדים בעל פה ובמליאה, ובכיתות ט׳ עד י״ב מוסיפים דמות שנייה שנמצאת בעימות עם הראשונה.

מה צריך להכין לשיעור?

לוח, טוש, דף אישי מודפס לכל תלמיד, ושלושה פתקים עם המשפטים של שלב 1. לשלב 3 בוחרים מראש דמות אחת מחומר הלימוד או מסיפור שהכיתה מכירה. אפשר לעבוד עם שני כיסאות אמיתיים מול הכיתה, או רק בדמיון.

הצעד הבא

אמפתיה היא הבסיס לחיבור אנושי בכיתה: היכולת לראות את השני כמו שהוא, ולעשות משהו עם מה שראינו. אם תרצו לחשוב יחד על תוכנית שנתית לחינוך החברתי בבית הספר, השאירו פנייה בטופס יצירת הקשר.