טבלת התנהגות בכיתה: תבנית שבועית להדפסה, חמישה שלבים — ומה אסור לעשות לפי חוזר המנכ״ל

טבלת התנהגות בכיתה היא טבלה שבועית שבה כל תלמיד מקבל סימון על התנהגות רצויה אחת, קטנה ומוגדרת, מול רף שנקבע לו מראש. התבנית הרשמית של המרחב הפדגוגי במשרד החינוך בנויה מחמישה שלבים: גיבוש רשימת התנהגויות רצויות, בחירת מחזק שבועי, הכנת הטבלה, חגיגת הצלחה ויציאה לפעילות. הטבלה עצמה נמצאת כאן למטה בגוף העמוד, מוכנה להדפסה, ואחרי חמשת השלבים יש בעמוד בלוק נפרד — מה שחוזר המנכ״ל אוסר לעשות לתלמיד שמפריע. זה החלק שכמעט אף טבלת התנהגות ברשת אינה מביאה, והוא זה שקובע אם הכלי עומד בהוראות.

למה טבלת התנהגות בכיתה, ולא עוד שיחה עם התלמיד

רעש איננו הפרעה — ההבחנה שמשנה את כל התמונה

לפני שמדברים על כלי, כדאי לעצור על משפט אחד מתוך עמוד הפרקטיקות לניהול שיעור תקין ומניעת הפרעות של המרחב הפדגוגי: ״נשים לב לכך שרעש שונה מהפרעה: לעיתים רעש הוא ביטוי חיובי ללמידה, למעורבות ולעניין ואילו שקט הוא סימן למידה חלקית או אפילו לניתוק ולאדישות לנעשה בכיתה.״ המסקנה התפעולית ברורה: לפני שבונים טבלה, הצוות צריך להסכים מה נספר כהפרעה בכיתה הזאת. אחרת הטבלה תמדוד שקט, ושקט אינו למידה.

המטרה המוצהרת של הפרקטיקה היא ״מניעת הפרעות מראש ולא רק תגובה אליהן.״ — כלומר הטבלה אינה כלי ענישה אלא כלי תכנון. במקור מנוסחת התפיסה הזאת בחדות: ״טבלת ההתנהגות לא מיושמת כדרך ל״אילוף״ הילדים, אלא כדרך לאפשר להם לראות שהם מסוגלים להצליח בהתנהלות החברתית בכיתה ולהבין מה נדרש לצורך הצלחה זו.״ הכלי שמוצג שם מיוחס במקור לבית ספר יסודי באשקלון שפיתח אותו.

הכלל התפעולי היחיד שקובע אם הטבלה תחזיק

המרחב הפדגוגי מנסח אותו כך: ״מומלץ להתייחס כמה שפחות להתנהגויות שליליות ולהתמקד בתשומת לב להתנהגויות חיוביות.״ ובדוגמה קונקרטית: ״כאשר הכיתה רועשת, במקום להגיב בכעס כלפי הכיתה ולנזוף בתלמידים הרועשים, כדאי למצוא את התלמידים שיושבים בשקט ולהעניק להם בהתלהבות נקודה ירוקה על כך.״ מניסיון העבודה בכיתות, זה גם ההבדל בין טבלה שמחזיקה חודש לטבלה שמחזיקה שנה: ברגע שהיא הופכת למחברת עבירות, התלמידים מפסיקים להסתכל עליה.

טבלת התנהגות בכיתה — התבנית השבועית להדפסה

לפניכם טבלת התנהגות שבועית להדפסה. העתיקו אותה לדף, הדפיסו אותה בגודל A4 לרוחב, והשאירו אותה אצלכם ולא על הקיר. חמש העמודות הן המינימום שמאפשר לטבלה לעבוד: בלי עמודת ״הרף שנקבע מראש״ אין רגע של הצלחה, ובלי עמודת ההתנהגות המפורקת אין מה לסמן.

ההתנהגויות שבעמודה השנייה אינן המצאה שלנו — הן לקוחות מנוסח המקור: ״נרצה לפרק את ההתנהגויות הרצויות בכיתה להתנהגויות קטנות: ישיבה במקום, הוצאת ספרים, התחלה של מטלה או התמודדות עם קושי״. שימו לב שהרף נקבע מראש, לפני השבוע ולא בסופו. תלמיד שמגלה בסוף השבוע כמה נקודות היה צריך — לומד שהמדד נייד, והמדד הנייד הוא זה שמפיל טבלאות.

חמישה שלבים להקמת טבלת התנהגות בכיתה בשבוע אחד

סדר השלבים והכותרות שלהם לקוחים מהמרחב הפדגוגי. הפירוט התפעולי שמתחת לכל שלב הוא שלנו.

שלב ראשון: גיבוש רשימת התנהגויות רצויות

שעת מחנך אחת. התלמידים מציעים, המחנך מפרק כל הצעה גורפת להתנהגות קטנה שאפשר לראות בעין. ״להקשיב״ הופך ל״לשבת במקום בתחילת השיעור״. ברשימה הסופית שלוש עד חמש התנהגויות, לא יותר. אם כבר בניתם אמנה כיתתית עם הכיתה, זהו המקום לשלוף אותה — האמנה היא ההסכמה, והטבלה היא המעקב אחריה.

שלב שני: בחירת מחזק שבועי

המחזק נבחר על ידי התלמידים ונקבע לשבוע שלם, בלי שינוי באמצע. הוא אינו חייב להיות חומרי: רבע שעה משחק בסוף יום שישי, בחירת מוזיקה בשיעור, או תפקיד מבוקש בכיתה. מחזק שהצוות אינו יכול לעמוד בו — עדיף לא להציע. הבחירה הזאת היא שהופכת את הכלי לטבלת חיזוקים חיוביים ולא לרשימת עונשים.

שלב שלישי: הכנת הטבלה

הדפיסו את הטבלה שלמעלה, מלאו את שמות התלמידים ואת ההתנהגות שנבחרה לכל אחד, וקבעו את הרף. הטבלה נשארת אצל המחנך. תלייה שלה על הקיר הופכת ספירת נקודות לדירוג פומבי, וזה בדיוק מה שחוזר המנכ״ל אוסר בסעיף הענישה המשפילה. כלומר זו טבלה אישית אצל המחנך, לא לוח התנהגות כיתתי על הקיר.

שלב רביעי: חגיגת הצלחה

מי שהגיע לרף שלו מקבל את המחזק, ולא רק מי שהגיע ראשון. זה ההבדל בין טבלה אישית לתחרות כיתתית: בטבלה אישית כל תלמיד מתמודד מול הרף של עצמו, ולכן כל הכיתה יכולה להצליח באותו שבוע.

שלב חמישי: יציאה לפעילות

השלב שנוטים לדלג עליו. הטבלה אינה מסתיימת בנקודות אלא בפעילות משותפת שסוגרת את המחזור ומחזירה את הכיתה לחוויה של קבוצה. שבוע שנגמר במספר ולא בחוויה מחזיר את הכיתה לנקודת ההתחלה.

ועוד פרט תפעולי אחד שמפיל טבלאות בשקט: המורים המקצועיים. המקור כותב במפורש ״כדאי לעדכן מורים נוספים הנכנסים לכיתה בשינויים ובהסכמות עם התלמידים.״ — טבלה שמוכרת רק למחנך משדרת לתלמידים שהכללים תלויים בזהות המבוגר שבחדר.

הקו האדום: מה אסור לעשות לתלמיד שמפריע

כאן עובר ההבדל בין כלי פדגוגי לבין חשיפה של בית הספר. חוזר המנכ״ל בנושא אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון מקדיש לכך סעיף שכותרתו ״דרכי תגובה שאסור לנקוט בעת הפרת כללי משמעת״. שלוש דוגמאות מתוכו, בלשון המקור:

• ״חל איסור חמור להעניש תלמידים בכל צורה של ענישה משפילה (הלבנת פנים ברבים, פגיעה מילולית שיש בה לעג, עלבון והשפלה).״
• ״אין להעביר תלמיד באופן זמני לכיתה נמוכה יותר.״
• ״אין למנוע כניסת תלמיד לשטח בית הספר בשל הפרת משמעת, כגון הגעתו ללא תלבושת או הגעתו באיחור״

מעל שלושתם עומדים שני עקרונות: ״על התגובה להפרת המשמעת להיות מידתית, סבירה והגיונית, ותואמת את מידת הפרת המשמעת.״ ו״שמיעת התלמיד תתקיים לפני קבלת ההחלטה על נקיטת אמצעי משמעת.״ החוזר מצטט בהקשר הזה את לשון חוק זכויות התלמיד: ״כל תלמיד זכאי לכך שהמשמעת במוסד החינוך תונהג באופן ההולם את כבוד האדם, ובכלל זה הוא זכאי שלא יינקטו כלפיו אמצעי משמעת גופניים או משפילים.״

הסעיף שכדאי להקריא בישיבת הצוות הקרובה

״אין להוריד ציון מעבר להנחיה זו במקצועות הלימוד בשל התנהגות בלתי הולמת.״

ההנחיה שאליה מפנה המשפט נמצאת בשתי השורות שלפניו באותו סעיף: ״להתנהגות בלתי הולמת במהלך השיעורים יש להתייחס בתעודה בסעיף ההתנהגות.״, ו״בציון במקצוע הלימוד תהיה ההתייחסות להתנהגות במסגרת אותו חלק בציון שבו המורה מעריך את תפקודו של התלמיד בלבד.״ במילים אחרות: התנהגות נרשמת בסעיף ההתנהגות, לא בציון במתמטיקה.

לגבי השעיה, החוזר קובע מתי היא בכלל נשקלת: ״יש להשתמש בהשעיה רק באירועים חמורים או לאחר אירועים חוזרים ונשנים שמוצו לגביהם תגובות חינוכיות אחרות״. והמסגרת המוסדית לכל זה היא התקנון: ״בתקנון תוגדרנה התגובות להפרה חד-פעמית של הכללים ולהפרה חוזרת ונשנית שלהם.״ אם התקנון הבית ספרי שלכם עדיין אינו כתוב בלשון הזאת, זה המקום להתחיל — ריכזנו את המבנה שלו במדריך על כתיבת תקנון בית ספרי. הטבלה הכיתתית היא הצעד המעשי שמתחת לתקנון: התקנון מגדיר את הכללים, והטבלה מודדת את ההתנהגות היומיומית שלפניהם.

הוצאת תלמיד מהשיעור — מה כתוב בהוראות

זו השאלה הנפוצה ביותר, והיא מגיעה בדרך כלל אחרי שהטבלה כבר לא הספיקה. הערך ״מניעת כניסה של תלמיד לשיעור״ באתר כל-זכות, המסכם את הוראות משרד החינוך, מתאר גם מה נחשב הפרה: ״תפקוד לקוי בזמן שיעור (למשל, אי שמיעה להוראות המורה בכיתה בזמן השיעור, אי מילוי מטלות, אי הבאת ציוד והוצאתו מהתיק).״

התקרה מנוסחת שם כך: ״אם הפרת כללי המשמעת נעשתה במקצוע מסוים, ניתן להרחיק את התלמיד לשני שיעורים לכל היותר במקצוע זה.״ ולצידה שלוש חובות נלוות: ״מניעת הכניסה של התלמיד לשיעור או הרחקתו משיעור או מחלק ממנו צריכה להיעשות בהשגחת מבוגר.״, ״בזמן שבו התלמיד מורחק מהשיעור, יש להטיל עליו משימה לימודית.״ ו״יש ליידע את הורי התלמיד על הרחקת התלמיד מהשיעור.״

שלוש החובות האלה הן גם הסיבה המעשית להעדיף את הטבלה: הוצאה מהשיעור דורשת מבוגר פנוי, משימה מוכנה ושיחה עם ההורים — שלושה משאבים שאינם זמינים לבית הספר באמצע יום שני בבוקר. טבלת עיצוב התנהגות שיושבת אצל המחנך דורשת דף אחד.

איפה הטבלה נופלת, ומה עושים

שלושה כשלים חוזרים בכל טבלת מעקב התנהגות, ולכל אחד מהם מענה תפעולי קצר:

• הרף נקבע בדיעבד. הטבלה מאבדת משמעות ברגע שהתלמיד מבין שהמספר זז. קובעים את הרף לפני השבוע ורושמים אותו בעמודה.
• הטבלה הפכה לרשימת עבירות. אם יש בה יותר סימונים שליליים מחיוביים, חוזרים לכלל: להתמקד בתשומת לב להתנהגויות חיוביות, ולהתייחס כמה שפחות לשליליות.
• הטבלה אינה עובדת על שניים-שלושה תלמידים. לא מוותרים על הכלי — מתאימים רף אישי. לתלמיד שמתקשה לשבת נקבע רף נמוך יותר, ולתלמיד שמתבייש להשתתף נותנים ניקוד גם על ניסיון שנכשל.

יש גם מקרה שבו הטבלה איננה הכלי הנכון מלכתחילה: כשההפרעה בכיתה היא ביטוי של מבנה חברתי — קבוצה שמובילה, תלמיד שמשחק תפקיד מול קהל, או כיתה שהתפצלה. שם הכלי הוא עבודה על הקבוצה ולא מדידת יחידים, ומפת ההושבה הכיתתית היא לעיתים קרובות הצעד הראשון והזול ביותר, כי הושבה והתנהגות הם אותו שיקול בדיוק.

שאלות נפוצות

האם מותר למורה להוציא תלמיד מהכיתה?

יש לכך הוראות מפורשות, והן מגבילות. אתר כל-זכות, שמסכם את הוראות משרד החינוך בנושא, קובע תקרה: ״אם הפרת כללי המשמעת נעשתה במקצוע מסוים, ניתן להרחיק את התלמיד לשני שיעורים לכל היותר במקצוע זה.״ לצד התקרה מופיעות שלוש חובות נלוות: ״מניעת הכניסה של התלמיד לשיעור או הרחקתו משיעור או מחלק ממנו צריכה להיעשות בהשגחת מבוגר.״, ״בזמן שבו התלמיד מורחק מהשיעור, יש להטיל עליו משימה לימודית.״ ו״יש ליידע את הורי התלמיד על הרחקת התלמיד מהשיעור.״ כלומר תלמיד שיושב לבד במסדרון בלי השגחה, בלי משימה ובלי שההורים יודעים — אינו עונה על ההוראות.

מה אסור לעשות לתלמיד שמפריע בשיעור?

חוזר המנכ״ל מקדיש לכך סעיף שלם שכותרתו ״דרכי תגובה שאסור לנקוט בעת הפרת כללי משמעת״. בין היתר נכתב בו: ״חל איסור חמור להעניש תלמידים בכל צורה של ענישה משפילה (הלבנת פנים ברבים, פגיעה מילולית שיש בה לעג, עלבון והשפלה).״, ״אין להעביר תלמיד באופן זמני לכיתה נמוכה יותר.״ ו״אין למנוע כניסת תלמיד לשטח בית הספר בשל הפרת משמעת, כגון הגעתו ללא תלבושת או הגעתו באיחור״. מעל כל אלה עומד עקרון המידתיות: ״על התגובה להפרת המשמעת להיות מידתית, סבירה והגיונית, ותואמת את מידת הפרת המשמעת.״

האם מותר להוריד לתלמיד ציון בגלל התנהגות?

לא במקצוע הלימוד. חוזר המנכ״ל מפריד בין השניים: ״להתנהגות בלתי הולמת במהלך השיעורים יש להתייחס בתעודה בסעיף ההתנהגות.״, ״בציון במקצוע הלימוד תהיה ההתייחסות להתנהגות במסגרת אותו חלק בציון שבו המורה מעריך את תפקודו של התלמיד בלבד.״ ומיד אחריהן: ״אין להוריד ציון מעבר להנחיה זו במקצועות הלימוד בשל התנהגות בלתי הולמת.״ זה הסעיף שהכי הרבה צוותים אינם מכירים, והוא שווה דקה בישיבת הצוות הקרובה.

מה כותבים בעמודות של טבלת התנהגות בכיתה?

לא ״התנהג יפה״ אלא התנהגות אחת קטנה שאפשר לראות בעין. המרחב הפדגוגי של משרד החינוך מנסח זאת כך: ״נרצה לפרק את ההתנהגויות הרצויות בכיתה להתנהגויות קטנות: ישיבה במקום, הוצאת ספרים, התחלה של מטלה או התמודדות עם קושי״. בטבלה שבעמוד הזה יש חמש עמודות: שם התלמיד, ההתנהגות הרצויה המפורקת, ימים א׳ עד ה׳, סך הכול שבועי, והרף שנקבע מראש.

כמה זמן לוקח להקים טבלת התנהגות בכיתה?

שבוע אחד, כשעובדים לפי חמשת השלבים של המרחב הפדגוגי: גיבוש רשימת התנהגויות רצויות, בחירת מחזק שבועי, הכנת הטבלה, חגיגת הצלחה ויציאה לפעילות. שני השלבים הראשונים נעשים בשעת מחנך אחת עם התלמידים, הטבלה מודפסת באותו יום, והשבוע שאחריו הוא כבר שבוע מדידה ראשון.

מה עושים כשהטבלה לא עובדת על תלמיד מסוים?

מורידים לו את הרף, ולא מוותרים על הטבלה. תלמיד שמתקשה לשבת יקבל רף נמוך יותר מהכיתה, ותלמיד שמתבייש להשתתף יקבל ניקוד גם על ניסיון שנכשל — המרחב הפדגוגי כותב במפורש: ״כדאי לתת ניקוד גם על הצבעה ומתן מענה שגוי, כדרך לעודד התנסות ולהקל על חשש מטעות״. שינוי הרף נעשה בשיחה אישית, לא בהכרזה בפני הכיתה.

טבלה טובה מודדת התנהגות, אבל היא אינה מייצרת לבדה את החיבור האנושי שבגללו תלמיד בוחר לשתף פעולה. אם אתם מזהים שההפרעה בכיתה מגיעה ממקום חברתי — קבוצה שמובילה, תלמיד שנשאר בחוץ או כיתה שלא באמת הכירה זו את זו — אפשר להשאיר פנייה בטופס יצירת הקשר ולבנות יחד מענה לכיתה, לשכבה או לצוות ההוראה.