תוכנית חונכות בין שכבות: איך מקימים אותה בספטמבר?

תוכנית חונכות בין שכבות היא מנגנון קבוע שבו תלמידים בוגרים מלווים תלמידים צעירים מהם — תלמידים שחונכים תלמידים, לא אנשי צוות שחונכים תלמידים. כדי להקים אותה בספטמבר צריך חמישה מהלכים, ובסדר הזה: להחליט איזו שכבה חונכת את מי ובאיזה תוכן; לבחור את החונכים לפי קריטריון ולא רק לפי הרמת יד; לקיים מפגש הכשרה אחד לפני המפגש הראשון עם החניכים; לקבוע תדירות קבועה ובעל תפקיד אחד שמחזיק אותה; ולהגדיר מראש מה עושים כשחונך מפסיק להגיע. האחריות על חמשת המהלכים היא של הרכז החברתי ושל ההנהלה — לא של החונכים עצמם.

תוכנית חונכות בין שכבות: למה התוכנית נעצרת אחרי המפגש הראשון?

מי שמחפש היום חומר בעברית על חונכות בבית הספר מוצא בעיקר עמודים שמתארים שהתוכנית קיימת — לא כאלה שמסבירים איך מקימים אותה. מאמר בפורטל מס"ע של מכון מופ"ת מנסח את הפער הזה במפורש: על חשיבותה של חונכות תלמידים עמיתים כבר נכתב הרבה, ומה שנדרש הוא היערכות מערכתית ויישום מסודר של תהליכי החונכות בתוך בית הספר.

הפער הזה ניכר גם בעמודים של בתי ספר שמפעילים חונכות בפועל. עמוד החונכות של בית ספר יסודי אחד מתאר תלמידי שכבת ו' שחונכים את תלמידי שכבת ב' מספר פעמים בשנה, ותלמידי שכבת ח' שמסייעים לצעירים מהם בשבוע ייעודי אחד — ואינו מתעד תוכנית הכשרה פורמלית לחונכים. זה הדפוס שחוזר: הרעיון קיים, הפעילות קיימת, המנגנון שמחזיק אותה לאורך השנה הוא מה שחסר.

המשמעות המעשית למנהל: תוכנית חונכות בין שכבות שנפתחת בספטמבר בלי מנגנון בנוי עלולה להיעצר אחרי מפגש או שניים ואז להישחק — לא מפני שהחונכים לא רצו, אלא מפני שאף אחד לא הגדיר מתי נפגשים, מה עושים במפגש, ולמי מדווחים כשמשהו לא עובד.

מי חונך את מי? שלוש חלופות שיבוץ

ההחלטה הראשונה היא לא פדגוגית אלא מבנית — איזו שכבה חונכת את מי. שלוש חלופות שיבוץ, לפי מבנה בית הספר:

• ביסודי — שכבה ו' חונכת את שכבה ב' (או את כיתות א'). החונכים הם השכבה הבוגרת בבית הספר, והחניכים בתוך אותו מבנה. זו החלופה עם החיכוך הלוגיסטי הנמוך ביותר, והיא מתחברת ישירות לעבודת קליטת כיתה א'.
• בחטיבת ביניים — שכבה ט' חונכת את שכבה ז'. החניכים נמצאים בשנת המעבר, והחונכים עברו אותה בעצמם לפני שנתיים. זו החלופה שמתאימה למי שרוצה שהחונכות תשרת קליטה.
• בשש-שנתי — חטיבה עליונה חונכת חטיבת ביניים. זה המודל שמתועד בפורטל מס"ע: רשת אורט מפעילה פרויקט חונכות ארצי שבו תלמידי החטיבה העליונה חונכים תלמידי חטיבת ביניים בלשון ובהבנה והבעה, בתוך מערכת השעות השבועית ולאחר שהוכשרו לכך. בדוגמה שמתוארת שם, שלושים ושישה תלמידים מכיתת מדעים בשכבת י' חונכים יחד את תלמידי כיתות ז' מדי שבוע, בעברית ובערבית, בליווי המחנכת.

שתי הערות שחוסכות תיקונים באמצע השנה. ראשית, כדאי להצמיד חונך לחניך ולא חונך לכיתה — קשר אישי הוא הדבר שמחזיק את התוכנית כשהמוטיבציה הראשונית יורדת. שנית, כדאי לבחור מראש תוכן אחד שהמפגש עוסק בו (לימודי, חברתי או ליווי קליטה), כי מפגש בלי תוכן מוגדר הופך לשיחה מנומסת שנגמרת אחרי עשר דקות.

איך בוחרים חונכים — ולמה התנדבות לבדה לא מספיקה

הדרך הפשוטה לבחור חונכים היא לבקש מתנדבים. הבעיה בה מעשית: מי שמרים יד ראשון הוא לא בהכרח מי שיגיע גם בשבוע השישי, והרכב הקבוצה שנוצר כך אינו מייצג את השכבה. עדיף תהליך קצר בן שלושה שלבים, שנסגר בשבועיים הראשונים של ספטמבר:

1. פנייה פתוחה לשכבה עם הגדרת תפקיד בכתב — כמה מפגשים, כמה זמן כל מפגש, מתי, ומה בדיוק מצופה מהחונך. תלמיד שיודע למה הוא נרשם נושר פחות.
2. סינון של המחנכים לפי שלושה קריטריונים — נוכחות סדירה, יכולת לשמור על גבול בין ליווי לבין ניהול חיי החניך, ונכונות לקבל הנחיה. הישגים לימודיים אינם קריטריון מרכזי בחונכות חברתית.
3. שיחה אישית קצרה עם כל מועמד — חמש דקות שבהן שואלים למה הוא רוצה, ומה יעשה אם החניך שלו לא יגיע. התשובה לשאלה השנייה מלמדת יותר מהראשונה.

שווה לשים לב שרעיון מנהיגות העמיתים מופיע גם במסמכי משרד החינוך, אם כי בהקשר צר מזה שלנו: ברשימת המטרות של היחידה למניעת שימוש בסמים, אלכוהול וטבק, שבתוך אגף תוכניות סיוע ומניעה בשירות הפסיכולוגי-ייעוצי, מופיעה "העצמת מנהיגות בני נוער בתוך בתי הספר ומחוץ להם" — ובכלל זה עמיתים, מועצות תלמידים ונוער מתנדב. זהו יעד של תחום המניעה ולא הנחיה כללית על חונכות בית ספרית, ולכן אין להסיק ממנו מדיניות רחבה — אבל הוא כן מלמד שהמערכת מכירה בתלמיד כמי שמוביל עמיתים ולא רק כמי שמקבל מענה. מי שכבר הפעיל מועצת תלמידים בתחילת שנה יזהה את אותו היגיון: גוף שנבחר או נבחר-מרצון עדיין אינו גוף שעובד.

מפגש ההכשרה הראשון: מה חייב לקרות בו

זה החלק שהכי חסר בשטח, והוא גם החלק שמכריע אם התוכנית תחזיק. שימו לב שקבוצת החונכים היא קבוצה חדשה: היא מורכבת מתלמידים מכמה כיתות שנבחרו בנפרד, שלא בהכרח עבדו יחד קודם, ושנדרשים כעת לעבוד מול ילדים צעירים מהם. לפני שהם פוגשים את החניכים, הם צריכים לפגוש זה את זה.

הכשרת חונכים במודל של רשת אורט אינה פרט טכני — המקור מציין במפורש שהחונכים פועלים לאחר שהוכשרו לכך. גם מחקר משנת 2011 שנערך בבתי ספר תיכוניים באנגליה מצביע על כך: הוא בדק תלמידים חונכים בביולוגיה בגילאי 16–17, מצא אפקטיביות גבוהה של השיטה — המיוחסת למוטיבציה הגבוהה של החונכים ללמוד את החומר לעומק ולהדגים אותו בפני עמיתיהם — והדגיש את חשיבות ההכנה של החונכים לפני המפגשים ואת התועלת שבמתן מקום לרפלקציה שלהם על תהליך החניכה. שלוש הסתייגויות שחשוב להחזיק: המחקר נערך באנגליה ולא בישראל, גודל המדגם אינו מצוין בפרסום, וזו חונכות לימודית — אין להסיק ממנה מסקנות על אקלים או על תחושת שייכות.

מפגש הכשרה אחד שעונה על הצורך כולל בפועל ארבעה רכיבים: (א) שעה של היכרות וגיבוש בין החונכים עצמם, לפני כל תוכן; (ב) הגדרת גבולות התפקיד — מה חונך עושה ומה הוא מעביר למבוגר; (ג) תרגול של מפגש ראשון, כולל מה אומרים בשלוש הדקות הראשונות ומה עושים כשהחניך שותק; (ד) מי איש הקשר שאליו מדווחים, ובאיזה ערוץ.

הרכיב הראשון הוא המקום שבו פעילות ODT חיצונית עושה את ההבדל הגדול ביותר, מפני שהוא בדיוק מה שקשה לרכז לייצר בשעה חופשית בבית הספר: קבוצה מעורבת שנדרשת לפעול יחד סביב משימה משותפת, ולא לשבת ולהקשיב. משחקי ODT לגיבוש כיתה נותנים תשתית למי שבונה את המפגש בכוחות עצמו. חשוב לומר את זה בכנות: הכשרה טובה אינה ערובה לכך שהתוכנית תחזיק שנה שלמה — היא נותנת לה סיכוי אמיתי להתחיל נכון.

תדירות, פיקוח ומי מחזיק את התוכנית

אין בעברית סטנדרט אחד לתדירות של תוכנית חונכות בין שכבות, והמקורות הזמינים אכן חלוקים: מודל אורט פועל בתוך מערכת השעות השבועית, ועמודי בתי ספר יסודיים מתארים מפגשים מספר פעמים בשנה. ההחלטה היא ניהולית, ושלושה עקרונות עוזרים לקבל אותה:

• תדירות קבועה עדיפה על תדירות גבוהה. מפגש קצר אחת לשבועיים שמתקיים תמיד עדיף על מפגש שבועי שמתבטל כל פעם שיש מבחן.
• שעה קבועה במערכת, לא "מתי שנוח". חונכות שנשענת על תיאום מחדש בכל פעם מתפוגגת בתוך חודש.
• בעל תפקיד אחד אחראי, בשם. רכז חברתי או מנהל שכבה שמחזיק את הרשימה, בודק נוכחות ומדבר עם חונך שהפסיק להגיע. בלי שם אחד — אין תוכנית.

כדאי גם לקבוע מראש שתי נקודות בדיקה בשנה, שבהן החונכים נפגשים בלי החניכים ומדברים על מה עובד ומה לא. זה גם מנגנון הבקרה וגם מה שמחזיק את המוטיבציה. אם בית הספר בונה ממילא תוכנית חברתית שנתית, המקום הנכון לעגן בה את החונכות הוא שם — כשורה עם תאריכים, ולא כרעיון.

מה עושים כשחונך נושר באמצע השנה?

זה יקרה, וכדאי להחליט מה עושים לפני שזה קורה ולא אחרי. הכלל הפשוט: החניך לא נשאר בלי חונך יותר משבועיים. בפועל זה אומר שלושה דברים — לשמור רשימת ממתינים קצרה מהשכבה החונכת כבר בספטמבר; לקיים שיחה אישית עם החונך שפרש כדי להבין אם מדובר בעומס, בקושי עם החניך או בחוסר עניין; ולהודיע לחניך בצורה מסודרת שהחונך מתחלף, כדי שהוא לא יפרש את זה כדחייה אישית. הנקודה האחרונה חשובה במיוחד כשהחניך הוא תלמיד שהחונכות נועדה מלכתחילה לחזק את מקומו החברתי — נושא שהרחבנו עליו במדריך על תלמיד שנשאר לבד בהפסקה.

מעבר לניהול הסיכון, יש כאן גם הרווח: רשת אמי"ת מנמקת את הלמידה הרב-גילית בכך שהצעירים מקבלים מוטיבציה מהבוגרים והבוגרים מעמיקים את הידע שלהם דרך התמיכה בצעירים, ושבבתי ספר שמיישמים אותה נוצרת בדרך כלל אווירה משפחתית וקהילתית יותר, לצד קידום ערכים של סובלנות, אמפתיה, קבלת השונה וחברות. זהו נימוק פדגוגי שהרשת מציגה, לא ממצא מחקרי. גם השכבה שנקלטת השנה מרוויחה מכך ישירות — בין אם מדובר בקליטת שכבת י' ובין אם בכיתות הצעירות.

שאלות נפוצות

מה זו תוכנית חונכות בין שכבות ומה צריך כדי להקים אותה?

תוכנית חונכות בין שכבות היא מנגנון קבוע שבו תלמידים בוגרים מלווים תלמידים צעירים מהם — תלמידים שחונכים תלמידים, לא אנשי צוות. כדי להקים אותה צריך חמישה מהלכים: להחליט איזו שכבה חונכת את מי ובאיזה תוכן; לבחור חונכים לפי קריטריון ולא רק לפי הרמת יד; לקיים מפגש הכשרה לפני המפגש הראשון עם החניכים; לקבוע תדירות קבועה ובעל תפקיד אחד שמחזיק אותה; ולהגדיר מראש מה עושים כשחונך מפסיק להגיע.

איך בוחרים את החונכים ולמה לא להסתפק במתנדבים?

מי שמרים יד ראשון הוא לא בהכרח מי שיגיע גם בשבוע השישי, והרכב הקבוצה שנוצר מהתנדבות בלבד אינו מייצג את השכבה. עדיף תהליך בן שלושה שלבים: פנייה פתוחה לשכבה עם הגדרת תפקיד בכתב, סינון של המחנכים לפי נוכחות סדירה, יכולת לשמור על גבול בין ליווי לניהול חיי החניך ונכונות לקבל הנחיה, ושיחה אישית קצרה עם כל מועמד. הישגים לימודיים אינם קריטריון מרכזי בחונכות חברתית.

מה חייב לקרות במפגש ההכשרה הראשון של החונכים?

ארבעה רכיבים: שעה של היכרות וגיבוש בין החונכים עצמם לפני כל תוכן; הגדרת גבולות התפקיד — מה חונך עושה ומה הוא מעביר למבוגר; תרגול מפגש ראשון, כולל מה אומרים בשלוש הדקות הראשונות ומה עושים כשהחניך שותק; והגדרת איש הקשר שאליו מדווחים והערוץ לדיווח. קבוצת החונכים מורכבת מתלמידים מכמה כיתות שנבחרו בנפרד ולא עבדו יחד קודם — ולכן היא צריכה לפגוש את עצמה לפני שהיא פוגשת את החניכים.

באיזו תדירות צריך להיפגש ומי אחראי על התוכנית?

אין בעברית סטנדרט אחד: מודל החונכות של רשת אורט פועל בתוך מערכת השעות השבועית, ועמודי בתי ספר יסודיים מתארים מפגשים מספר פעמים בשנה. ההחלטה ניהולית, ושלושה עקרונות עוזרים בה: תדירות קבועה עדיפה על תדירות גבוהה, השעה צריכה להיות מעוגנת במערכת ולא לפי נוחות, ובעל תפקיד אחד — רכז חברתי או מנהל שכבה — אחראי בשם על הרשימה, על הנוכחות ועל השיחה עם חונך שהפסיק להגיע.

מה עושים כשחונך נושר באמצע השנה?

הכלל: החניך לא נשאר בלי חונך יותר משבועיים. שומרים רשימת ממתינים קצרה מהשכבה החונכת כבר בספטמבר; מקיימים שיחה אישית עם החונך שפרש כדי להבין אם מדובר בעומס, בקושי עם החניך או בחוסר עניין; ומודיעים לחניך בצורה מסודרת שהחונך מתחלף, כדי שלא יפרש את החילוף כדחייה אישית.

הצעד הבא

אם אתם בונים השנה תוכנית חונכות בין שכבות והחלק שעוד לא סגור הוא מפגש ההכשרה של החונכים — זה בדיוק המקום שבו אנחנו נכנסים. יום פעילות ODT לקבוצת החונכים בונה את החיבור האנושי בין תלמידים שנבחרו מכיתות שונות, לפני שהם פוגשים את החניכים שלהם. השאירו פנייה בטופס יצירת הקשר ונחזור אליכם עם הצעה שמותאמת לגודל הקבוצה ולמבנה בית הספר.