ילד שמסרב ללכת לבית הספר: מה עושה המחנכת, מהבוקר הראשון ועד עשרה ימים

ילד קטן בחולצה משובצת עומד לבד בחדר ומחזיק תוף מרים, צילום מהכתפיים ומטה בלי פנים

ילד שמסרב ללכת לבית הספר צריך מהמחנכת קודם כול הסתכלות ושיחה שקטה, ולא חקירה ולא לחץ: חמישה בקרים של רישום, קביעה של אחד מארבעה סוגי סירוב, שיחה עם הילד, שיחה עם ההורים ותוכנית לעשרה ימי לימוד. כאן תמצאו משפטים מוכנים לבוקר עצמו, דף מעקב בוקר להדפסה, ארבע דרכים לעזור לו להיכנס בלי להכריח, שעת חינוך של 20 דקות לכל הכיתה, והמצבים שבהם זה כבר לא בידיים של המחנכת.

לדף מעקב הבוקר להדפסה

מבט מהיר  
למי מחנכות ומחנכים מכיתה א ועד יב, כשילד שלא רוצה ללכת לבית הספר בוכה בשער, מבקש להתקשר הביתה, מגיע באיחור שוב ושוב או נעדר בימים מסוימים, ולא ברור אם זה חברתי, לימודי, קושי בפרידה או משהו שקרה בבית
משך עשרה ימי לימוד. ביום הראשון חמש דקות, בשני עשר, בשלישי וברביעי חמש, בחמישי ובשישי עשר, ביום השביעי שעת חינוך של 20 דקות, בשמיני עשר, בתשיעי 15 ובעשירי עשר
ציוד אין. דף מעקב בוקר (בהמשך העמוד) שאפשר להדפיס או להעתיק למחברת
הכנה מתאמים עם המורה התורן או עם מי שעומד בשער שאתם מצטרפים אליו בבוקר, ובוחרים משפט קבלת פנים אחד שחוזר כל יום
לא מתאים כש יש בכי חוזר שלא נרגע, אמירות כמו ״אין טעם״ או חשד לפגיעה בבית (יועצת והנהלה באותו יום), או חרם מפורש (עברו לפרוטוקול חרם בכיתה)

ילד שמסרב ללכת לבית הספר: ארבעה סוגים, וקודם מבינים איזה

אותו מראה, ילד שעומד בשער ולא נכנס או אומר בבוקר ״כואבת לי הבטן״, יכול להסתיר ארבעה דברים שונים. תגובה אחת לכולם לא עובדת: מי שפוחד ממבחן לא צריך שיחה על חברים, ומי שמוחרם לא צריך עוד תרגול של כניסה לכיתה. המחנכת לא מאבחנת. היא מתארת מה היא רואה ומתאימה לפי הטבלה.

איזה סוג איך זה נראה הכיוון בתגובה
חברתי הסירוב מתחיל אחרי ריב, בדיחה, פרשה בקבוצת הוואטסאפ או הדרה. הוא נכנס בקלות בימים שיש בהם פעילות מובנית ומתקשה לפני ההפסקה בודקים הדרה או הצקה. אם יש, עוברים לתרחיש הילד הדחוי חברתית או לפרוטוקול החרם
לימודי הסירוב חוזר ביום מסוים, לפני מקצוע מסוים, מבחן, הקראה בקול או מורה מסוים. בשאר הימים הוא נכנס מבררים עם המורה המקצועי מה קשה שם, ומקטינים את הקושי בלי לוותר על הנוכחות
קושי בפרידה בכי בשער, הורה שמתקשה להיפרד, כאבי בטן בבוקר שחולפים כשהוא כבר בכיתה, ובדרך כלל אחרי חופשה, מחלה או מעבר שגרת פרידה קבועה וקצרה, קבלת פנים אישית, ויועצת אם זה לא נרגע
שינוי בבית הילד עייף או סגור, מגיע בלי ציוד, ויש שינוי שההורים או הוא מזכירים: מחלה בבית, מעבר דירה, אח חדש, פרידה, או חשש מה שיקרה בבית בזמן שהוא בבית הספר שיחה עם ההורים, וליווי של היועצת. לא עושים לו חקירה ולא מניחים הנחות

לרוב יש ערבוב, והסוג משתנה עם הזמן. לכן לא קובעים אחרי בוקר אחד אלא אחרי חמישה בקרים של רישום.

בבוקר עצמו: מה עושים ומה אומרים כשילד לא רוצה להיכנס

שלושה כללים לרגע הזה. לא מתווכחים בשער מול כולם, לא מחזירים אותו הביתה בלי שיחה עם ההנהלה, ולא נותנים הבטחה שאי אפשר לקיים. את שאר השורות מפעילים לפי הצורך כבר מהיום הראשון.

מצב מה עושים מה אומרים
עומד בשער ולא נכנס מתיישבים לגובה שלו, בצד, בלי קהל. נותנים לו חצי דקה בלי לדבר ״בוקר טוב. אני שמחה שהגעת. ניכנס יחד, ואני לידך.״
הורה לא מצליח להיפרד והילד נאחז מתאמים עם ההורה משפט פרידה אחד וקצר, והמחנכת לוקחת את היד. לא מאריכים את הפרידה ״תן לו חיבוק אחד, ואנחנו ממשיכים משם. אני אשלח לך הודעה כשהוא בכיתה.״
אומר ״כואבת לי הבטן״ לא מוותרים ולא מפקפקים. מפנים לאחות או לפי נוהל בית הספר, ואם זה חולף בכיתה, רושמים בדף את מה שקרה ובאיזו שעה ״אני מאמינה לך שכואב. נבדוק עם האחות ונחזור לכיתה יחד.״
מבקש להתקשר להורים מציעים שיחה קצרה אחת, בנוכחות מבוגר, ולא שיחה בכל שיעור. את הכלל קובעים מראש עם ההורים ״נתקשר בהפסקה הראשונה, ובינתיים תתחיל איתנו את השיעור.״
נכנס לבית הספר ויוצא מהכיתה מציעים מקום שקט מוסכם בכיתה או ליד המחנכת, לחמש דקות, ואחר כך חוזרים למשימה אחת קטנה ״יש לך חמש דקות במקום שלנו, ואחר כך נחזור למשימה הראשונה.״
מאחר או נעדר שוב ושוב לא מענישים. רושמים בדף, ומדווחים לפי הנוהל של בית הספר (ראו דף מעקב נוכחות ומתי מדווחים) ״חסרת לנו אתמול. מה היה בבוקר?״

אם הוא בוכה בלי הפסקה או נראה מבוהל מאוד, לא מנסים לשכנע. נשארים איתו ומעבירים ליועצת באותו יום.

מה לא עושים עם ילד שמסרב ללכת לבית הספר

לא עושים למה במקום זה
אומרים ״אין ממה לפחד״ או ״תפסיק להגזים״ הוא פוחד באמת, והמשפט אומר לו שהפחד שלו לא נחשב ״אני רואה שקשה לך בבוקר. בוא נבין יחד מה הכי קשה.״
אומרים ״אף אחד לא יפגע בך״ הבטחה שאי אפשר לקיים נשברת מהר, והוא מפסיק לסמוך ״אני אהיה קרובה, ואם משהו יקרה תגיד לי באותו רגע.״
משווים: ״כל הילדים באו, גם אחיך״ ההשוואה מוסיפה בושה ואף פעם לא עוזרת מדברים על הבוקר שלו ולא על האחרים
מכריזים בכיתה ״מי שמאחר מקבל נקודה שלילית״ הכיתה מבינה מי הילד, והוא מרגיש מסומן שעת חינוך לכל הכיתה בלי שם (בהמשך העמוד)
שולחים הביתה בכל פעם שהוא מבקש מניסיון, כשכל בקשה מסתיימת בהליכה הביתה, הבקשה חוזרת. ההחלטה על חזרה הביתה היא של ההנהלה, יחד עם ההורים מתאמים כלל קבוע: מה עושים קודם, ומתי מדברים עם ההורים
קובעים לבד מה הסיבה אולי זה חברתי, אולי לימודי, אולי בבית. ניחוש שגוי מעביר אותו לטיפול לא נכון חמישה בקרים של רישום, ורק אחר כך סוג

למה ילד לא רוצה ללכת לבית הספר: חמש סיבות שרואים בכיתה

תלמיד שמסרב לבוא לבית הספר הוא לא תלמיד עצלן, ובדרך כלל יש מאחורי הסירוב דבר אחד או שניים. אלה חמש הסיבות שרואים הכי הרבה:

  • אירוע חברתי. ריב, בדיחה על חשבונו, הדרה או הודעה בקבוצה שפגעה בו.
  • קושי לימודי שמתגבר. מבחן קרוב, משימה שהוא לא מצליח בה או חשש לטעות מול כולם.
  • מורה או שיעור מסוים. הסירוב חוזר ביום או במקצוע קבוע.
  • חזרה אחרי הפסקה. חופשה ארוכה, מחלה, העברת כיתה או מעבר לבית ספר חדש.
  • קושי להיפרד. בבית יש מה שמטריד אותו, והוא מרגיש שבטוח יותר לידם.

לכל סיבה כיוון אחר, ולכן עובדים עם דף מעקב ולא עם ניחוש.

דף מעקב בוקר לחמישה ימים (להדפסה)

דף מעקב בוקר להדפסה

שורה אחת לכל בוקר, חמישה ימים ברצף. כותבים מה ראיתם ולא מה הבנתם: לא ״חרד״, אלא ״עמד ליד השער עשר דקות, אמר שכואבת לו הבטן, נכנס אחרי שהמחנכת הלכה איתו לכיתה״. את הדף לא משאירים על השולחן, ולא כותבים בו שם מלא.

תלמיד (שם פרטי או אות) כיתה מתאריך עד תאריך
       
יום ושעת הגעה עם מי הגיע ואיך נפרד מה אמר או עשה בשער איזה שיעור או אירוע היה לפני איך נכנס לכיתה מה עשיתי (או שלא)
           
           
           
           
           
סיכום אחרי חמישה בקרים התשובה שלי
בכמה מחמשת הבקרים התקשה להיכנס?  
יש יום, שיעור או מורה שהקושי חוזר לפניהם?  
היה אירוע חברתי לפני הקושי, כמו ריב, הדרה או הודעה בקבוצה?  
מה ההורים מספרים על הבוקר בבית?  
הסוג לפי הטבלה: חברתי / לימודי / קושי בפרידה / שינוי בבית  

אם בסיכום מופיע שהקושי חוזר לפני יום או שיעור קבוע, הסוג בדרך כלל ״לימודי״. ואם הוא התקשה בארבעה בקרים או יותר וגם נראה מבוהל או בוכה, מדברים עם היועצת באותו יום.

ארבע דרכים לעזור לילד להיכנס בבוקר, בלי להכריח

בוחרים דרך אחת לפי הסוג, ולא את כולן יחד. נותנים לו סיבה אחת טובה להיכנס, והביטחון מגיע אחר כך.

הדרך איך עושים למי מתאימה
קבלת פנים אישית בשער כל בוקר אותו משפט ואותה דקה: ״בוקר טוב, שמחה שהגעת, אני מחכה לך בכיתה.״ המחנכת ליד השער, לא מאחורי השולחן, ולוקחת איתו את התיק לכיתה קושי בפרידה, שינוי בבית
תפקיד בוקר נותנים לו משימה בשעה הראשונה: לפתוח חלון, לחלק דפים, לכתוב את התאריך על הלוח. תפקיד שיש לו סיבה, ולא תפקיד הצלה. אפשר להיעזר בתפקיד לכל תלמיד קושי בפרידה, לימודי
חבר שמחכה מבקשים בפרטי מילד רגוע לחכות לו בכניסה ולהיכנס יחד: ״אם אתה רואה אותו בשער, אפשר לחכות לו. אשמח לשמוע אחר כך איך היה.״ אם זה לא עובד אחרי שבוע, מחליפים ילד חברתי (אחרי שהוסרה הדרה), קושי בפרידה
מקום שקט מוסכם כרטיס קטן ״אני צריך חמש דקות״ שהוא מניח על שולחן המחנכת, ואז יושב בפינה מוסכמת חמש דקות ואחר כך חוזר למשימה אחת. מתאמים מראש עם המורים המקצועיים לימודי, קושי בפרידה

מתחילים בדרך אחת. אחרי שבוע בודקים את הבקרים, ורק אז מחליטים אם להוסיף עוד אחת.

בוקר שאפשר להיכנס אליו: שעת חינוך של 20 דקות

הכיתה כולה לומדת מה עוזר להיכנס בבוקר ומה מקשה, בלי להזכיר שום ילד. את השעה עושים ביום השביעי, אחרי שיש לכם תמונה מהרישום.

דקות מה עושים
0 עד 3 פותחים בשאלה: ״מה עוזר לי להרגיש טוב כשאני נכנס לכיתה בבוקר?״ כל תלמיד כותב שני דברים על פתק ומניח אותו הפוך על השולחן. אף אחד לא קורא בקול
3 עד 8 אוספים את הפתקים ומסדרים על הלוח בשלוש ערימות: אנשים (חבר, מחנכת), דברים (שיר, פעילות, מקום) ושגרה (סדר קבוע). רואים יחד שיש הרבה דרכים טובות
8 עד 13 בשלישיות: ״מה אפשר להגיד או לעשות לחבר שקשה לו להיכנס בבוקר?״ כל שלישייה כותבת משפט אחד שאפשר לומר, ופעולה אחת שאפשר לעשות
13 עד 18 כל שלישייה מקריאה. הכיתה בוחרת ארבעה משפטים ותולה אותם כ״משפטי הבוקר שלנו״. למשל: ״בוקר טוב, שמחתי שהגעת״, ״בוא נשב יחד״, ״רוצה שאחכה לך בכניסה?״, ״אם קשה, אני לידך״
18 עד 20 כל תלמיד בוחר פעולה אחת לשבוע הקרוב: להגיד בוקר טוב למישהו, לחכות לחבר או להזמין מישהו לשבת לידו. אין חובה לשתף

אם הכיתה צריכה אחר כך חומרים נוספים לחיבור, אפשר להשתמש בשאלות היכרות לילדים, בנפרד מהשעה הזאת. ואם בשעה עולה שם של ילד, עוצרים בעדינות: ״אנחנו מדברים על הכיתה ולא על אדם מסוים.״

השיחה עם הילד: משפטים מדויקים

השיחה היא ביום השישי, אחרי שיש לכם סוג. עושים אותה במקום שקט, בלי קהל, ולא ליד השער ולא ברגע שהוא נסער.

חלק מה אומרים
1. פותחים בלי קשר לבוקר ״רציתי לשמוע איך הולך לך השבוע. מה היה הכי טוב?״
2. מה ראיתי ״שמתי לב שלפעמים קשה לך להיכנס בבוקר, ושהיום הזה היה קל יותר.״
3. שאלה פתוחה ״מה הכי קשה לך בבוקר, ומה כן עוזר?״
4. אם הוא אומר שאין לו מה לומר ״בסדר. אני פה אם משהו ישתנה. אפשר גם לכתוב לי פתק.״
5. אם הוא מספר על אירוע חברתי או על פחד ״תודה ששיתפת אותי. זה לא פשוט לומר. אני לוקחת את זה ברצינות, ואבדוק את זה איתך.״ ולא נותנים הבטחה לסודיות מלאה אם יש חשש לפגיעה
6. מציעים דבר אחד ״יש לי רעיון אחד: קבלת פנים בשער, תפקיד בוקר, חבר שמחכה או מקום שקט. רוצה לנסות שבוע?״
7. סוגרים ״אבדוק איתך שוב בעוד שבוע. ואם קשה, אפשר לבוא אליי גם באמצע.״

מה לא אומרים: ״אתה חייב להתאמץ״, ״ממה אתה מפחד?״ או ״כולם רואים שקשה לך״. הראשון מאשים, השני דורש תשובה שאין לו, והשלישי מלמד אותו שכולם מסתכלים.

השיחה עם ההורים: ארבעה חלקים

שולחים הודעה קצרה ביום השני, ומתקשרים או נפגשים ביום התשיעי. אם יש בכי חוזר או חשד לפגיעה, מדברים עם ההורים ועם היועצת כבר ביום שזיהיתם. את מה שסוכם כדאי לרשום בטופס תיעוד שיחה עם הורים.

חלק מה אומרים
1. מה הולך טוב ״אני רוצה להתחיל במה שאני רואה: הוא קשוב בשיעור, והוא משתתף כשהוא מרגיש בטוח.״
2. העובדות מהדף ״בחמישה בקרים של רישום ראיתי שהוא התקשה להיכנס בשלושה מהם, ובכולם אחרי שיעור אחד מסוים.״
3. מה אנחנו כבר עושים ״התחלנו בקבלת פנים אישית בשער. אני ממשיכה להסתכל ורושמת.״
4. בקשה אחת מהבית ״אם הוא מספר משהו על הבוקר, אשמח שתשאלו מה היה הכי קשה ותעדכנו אותי. ואם יש שינוי בבית שכדאי שאדע עליו, אשמח לשמוע, גם בקצרה.״

מה לא אומרים: ״הוא מפונק״, ״אתם מפרים את הגבול״ או ״מה קורה אצלכם בבית?״. הראשון מדביק תווית, והשניים האחרונים נשמעים כמו האשמה בהורים.

הפרוטוקול: עשרה ימי לימוד, צעד ביום

יום מה עושים זמן
1 עומדים בשער חמש דקות, אומרים את משפט קבלת הפנים הקבוע, ורושמים בשורה הראשונה של הדף. מתערבים רק בבכי חזק או בחשש לפגיעה 5 דקות
2 שורה שנייה בדף. בסוף היום שולחים להורים הודעה קצרה: ״שמתי לב שהבקרים קשים, אני מסתכלת השבוע ואעדכן. יש משהו שחשוב שאדע?״ 10 דקות
3 שורה שלישית. שימו לב אם יש יום או שיעור שחוזרים לפני הקושי 5 דקות
4 שורה רביעית, ושאלה קצרה למורה המקצועי או למורה התורן: ״ראית משהו אצלו בשיעור או בהפסקה?״ 5 דקות
5 שורה אחרונה וממלאים את טבלת הסיכום. קובעים את הסוג לפי הטבלה 10 דקות
6 שיחה קצרה עם הילד, לפי הסוג ולפי טבלת המשפטים. מציעים דבר אחד 10 דקות
7 שעת החינוך של 20 הדקות לכל הכיתה, בלי להזכיר אותו 20 דקות
8 מפעילים את הדרך שבחרתם מבין הארבע, ומסתכלים עליה בבוקר 10 דקות
9 שיחה עם ההורים לפי ארבעת החלקים, ורישום בטופס התיעוד 15 דקות
10 רישום חוזר של בוקר אחד והשוואה לדף. מחליטים: ממשיכים לבד, או מביאים את הדף ליועצת 10 דקות

התאמות לפי שכבת גיל

שכבה מה משתנה
א עד ב רוב הסירוב קשור לפרידה. קבלת פנים אישית בשער ושגרת פרידה קצרה עם ההורה הן הדרך המרכזית. המחנכת, ההורה והילד מתאמים משפט אחד ושומרים עליו
ג עד ו כאן מתחילים להופיע הסיבות החברתיות והלימודיות. הדף נחוץ במיוחד, והילד כבר מסוגל לספר מה קשה אם שואלים בלי לחץ
ז עד ט נער שלא רוצה להגיע לא יאמר זאת בשער. מדברים בשיחה אישית בכיתה ולא מול חבריו, ובודקים מה קורה בקבוצות הוואטסאפ. עם הורים מתאמים לפני
י עד יב הרבה סירוב נראה כאיחורים והיעדרויות, ולא כבכי. מבדילים בין קושי לבין ניתוק: אם הוא נעלם גם מהכיתה וגם מהקבוצות או מדבר על כך שאין טעם, פונים ליועצת באותו יום

מה עושים אם

מצב מה עושים
ההורים אומרים שבבית הכול בסדר ושהבעיה בבית הספר לא מתווכחים. מבקשים מהם לחזור על מה שהילד מספר, ומציעים לבדוק יחד לפי הדף. אם יש הדרה, עוברים לפרוטוקול של חרם
ילד שמבקש להישאר בבית בבוקר ואומר שמחר ילך מקבלים את ההצעה בחום ולא מוותרים: ״אני מבינה שהיום קשה. היום באים, ומחר נראה יחד מה אפשר לשנות.״ ואם הבקשה חוזרת, זה כבר חומר לדף
הילד אומר שהוא פשוט משועמם מכבדים את התשובה ועדיין משלימים חמישה בקרים של רישום. משעמם יכול להיות שם לקושי לימודי או לחברתי
הוא נעדר כמה ימים ברצף יוצרים קשר עם ההורים באותו יום, מדווחים לפי הנוהל של בית הספר, ומתכננים חזרה הדרגתית עם ההנהלה והיועצת
הילד מסרב להיכנס בימי מבחן בלבד זה סימן לימודי: מדברים עם המורה המקצועי על התאמה, ומתרגלים עם הילד את הרגע שבו הוא פותח את המבחן
הוא אומר ״אני לא רוצה לבוא לטיול או ליום גיבוש״ זה תרחיש אחר. ראו תלמיד שמסרב לצאת לטיול
הוא אומר שהוא יושב לבד בהפסקה ולכן לא רוצה לבוא עוברים תחילה לתרחיש של תלמיד לבד בהפסקה ומחברים אותו לפעילות
לילד יש אבחון או תוכנית אישית פועלים לפי התוכנית ובתיאום עם היועצת או עם צוות החינוך המיוחד. הבוקר הוא חלק מהתוכנית
עוד ילדים בכיתה מתחילים להתעכב בכניסה לא מעבירים לכולם את הטיפול. מתחילים בכלל כיתתי קבוע: מי שמגיע בזמן מקבל תפקיד בוקר, ושעת חינוך כמו זו שבטבלה

מתי זה כבר לא בידיים של המחנכת

ארבעה מצבים עוברים הלאה. בכי חוזר שלא נרגע, ביחד עם כאבי בטן או הקאות שחוזרים כל בוקר, עוברים ליועצת באותו יום. אמירות כמו ״אין טעם״ או ״אני לא רוצה להיות פה יותר״ מטופלות באותו יום עם היועצת וההנהלה, לפי הנוהל של בית הספר. חשד לפגיעה בבית או הזנחה מדווח באותו יום לפי הנוהל, ולא בודקים לבד. והיעדרות ממושכת, או קושי שלא השתנה אחרי עשרה ימי עבודה, עוברים עם הדף ליועצת ולהנהלה. בכל המצבים המחנכת מביאה את מה שכבר נוסה, והנוהל של בית הספר קודם לכל מה שכתוב כאן.

אם הסיבה חברתית והילד מדווח על חרם, אפשר לראות גם את הסרטון על ילד שלא רוצה ללכת לבית ספר וחרם, ולפעול לפי הפרוטוקול של חרם בבית ספר יסודי או של חרם שקט. לפעמים הסירוב הוא סימן לאווירה בכיתה, ואז השאלה היא על הכיתה כולה. סדנת מניעת חרמות לבית ספר רשומה במאגר גפ״ן במסלול הירוק בתוכנית 56427, הרשומה לחטיבות ביניים, ולכן בית ספר יסודי מוזמן לבדוק איתנו את האפשרויות לפני ההזמנה. וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה כל אחד תורם ואף אחד לא מנצח לבד, פעילות ODT לגיבוש כיתה בנויה לזה.

מחר בבוקר: חמישה צעדים

  1. הדפיסו את דף מעקב הבוקר ושימו אותו במגירה, לא על השולחן.
  2. תאמו עם מי שעומד בשער שאתם מצטרפים אליו מחר ובימים הקרובים.
  3. בחרו משפט קבלת פנים אחד מטבלת ״בבוקר עצמו״ ואמרו אותו פעם אחת בקול, כדי שיהיה מוכן.
  4. החליטו מראש מה המגבלה שלכם: לא מחזירים הביתה בלי שיחה עם ההנהלה.
  5. סמנו ביומן את היום השישי כיום ההחלטה: קובעים סוג ובוחרים דרך אחת.

עוד תרחישים מוכנים, מילד מתחצף למורה ועד ילד דחוי חברתית, נמצאים במרכז החומרים למורים.

שאלות נפוצות על ילד שמסרב ללכת לבית הספר

מה עושים עם ילד שמסרב ללכת לבית הספר?

קודם מסתכלים ולא מתווכחים: חמישה בקרים ברצף, ורושמים בדף מה רואים בשער ובכניסה לכיתה. ביום החמישי קובעים לפי הטבלה אם הסוג חברתי, לימודי, קושי בפרידה או שינוי בבית, ובוחרים דרך אחת: קבלת פנים אישית בשער, תפקיד בוקר, חבר שמחכה או מקום שקט מוסכם. רק בבכי חזק או בחשש לפגיעה פועלים מיד.

האם תלמיד שלא רוצה להגיע לבית הספר הוא מפונק?

לא בהכרח, וגם לא מתייגים. סירוב ללכת לבית הספר הוא סימן שיש מאחוריו סיבה אחת או שתיים: חברתית, לימודית, קושי בפרידה או שינוי בבית. מי שמדביק תווית ״מפונק״ מפסיק לראות מה קורה באמת, ולכן ממלאים את הדף ורק אחר כך קובעים סוג.

ילד שלא רוצה לבוא לבית הספר אומר שכואבת לו הבטן. האם זה תירוץ?

לא מניחים שזה תירוץ ולא מניחים שזה רפואי. מפנים לאחות או לפי הנוהל של בית הספר, ואם הכאב חולף כשהוא כבר בכיתה, רושמים בדף מתי ואחרי מה. כאבי בטן או הקאות שחוזרים כל בוקר עוברים ליועצת באותו יום.

מתי מעבירים ליועצת?

באותו יום, כשיש בכי חוזר שלא נרגע, כאבי בטן או הקאות שחוזרים כל בוקר, אמירות כמו ״אין טעם״ או חשד לפגיעה בבית. ואם אחרי עשרה ימי עבודה לא השתנה כלום, מביאים את הדף ליועצת ולהנהלה.

ילד בכיתה א בוכה בשער כל בוקר. זה מדאיג?

בגיל הזה זה נפוץ אחרי חופשה, מחלה או מעבר. הדרך המרכזית היא שגרת פרידה קצרה וקבועה: משפט אחד, חיבוק אחד, והמחנכת לוקחת את היד וממשיכה לכיתה. אם הבכי לא נרגע, או אם אחרי עשרה ימי עבודה אין שינוי, מביאים את הדף ליועצת.

מי עומד מאחורי החומר הזה

הטבלאות, המשפטים, דף המעקב והפרוטוקול נכתבו מניסיון העבודה בכיתות ועל בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר, ואין מחקר מאחוריהם. ילד שמתקשה להיכנס בבוקר הוא לא ילד בעייתי, ולכן החומר בנוי על הסתכלות לפני פעולה. החומר אינו אבחון ואינו טיפול, והכתוב בלשון זכר וחל גם על ילדות. הנוהל של בית הספר שלכם, היועצת וההנהלה קודמים לכל מה שכתוב כאן.

שאלה על הפעילות או על הכיתה שלכם? כתבו לנו בוואטסאפ.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר. רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר

השאירו פרטים וניצור איתכם קשר בהקדם

תפריט נגישות