מה עושים כשיש ילד אלים בבית הספר? תרחיש למחנכת מהדקה הראשונה

כשיש ילד אלים בבית הספר שמרביץ, בועט או דוחף ילד אחר, המחנכת עושה ארבעה דברים כבר באותו יום: עוצרת ומפרידה, מבררת עם כל ילד בנפרד, מעדכנת את המנהלת ואת ההורים של שני הצדדים, ומתעדת בכתב. אלה פעולות החובה שמשרד החינוך קבע לאלימות פיזית שלא הצריכה טיפול רפואי. מתחת תמצאו פרוטוקול לעשרה ימי לימוד, משפטים מוכנים לכל שיחה, דף תיעוד ודף תצפית להדפסה.

ילד אלים בבית הספר: קודם מסווגים את האירוע

הוראת הקבע של משרד החינוך אקלים חינוכי מיטבי והתמודדות מוסדות חינוך עם אירועי אלימות וסיכון (מספר 0470, בתוקף מ-2.2.2026) מחלקת את אירועי האלימות בין תלמידים לשלושה חלקים בסעיף 3.2. הסיווג קובע מי מוביל את הטיפול, ולכן הוא בא לפני כל שיחה.

אם הילד שמרביץ הוא גם הילד שמציק לאחרים בלי מגע, הפרוטוקול לילד שמציק לילדים אחרים בכיתה משלים את העמוד הזה. שם הטיפול בהצקה, וכאן הטיפול במגע.

הדקות הראשונות: לעצור, להפריד, לבדוק

1. עוצרים בקול ברור וקצר: ״עוצרים. עכשיו.״ בלי שאלות ובלי ״מי התחיל״. אם צריך להפריד פיזית, פועלים לפי נוהלי בית הספר וקוראים למבוגר נוסף.
2. מפרידים במרחב: הילד שהרביץ יוצא עם מבוגר למקום שקט, והילד שנפגע נשאר עם מבוגר אחר. לא באותו חדר.
3. בודקים פגיעה: אם יש סימן לפגיעה גופנית, הילד הולך לאחות או לגורם העזרה הראשונה, ואתם מעדכנים את המנהלת באותו רגע. טיפול רפואי מעביר את האירוע לחלק ג.
4. מפזרים את הקהל: ״כולם חוזרים למקום. נדבר על זה בהמשך.״ ילדים שראו הכול לא נשארים לעמוד סביב.
5. רושמים שלוש מילים: שעה, מקום, מי היה שם. את התיעוד המלא כותבים בהמשך היום, אבל הפרטים נשכחים מהר.

מה לא לעשות כשילד מרביץ בבית הספר

• לא לברר מול הכיתה. שאלה פומבית כמו ״למה הרבצת לו?״ נותנת לו במה ומביכה את הילד שנפגע.
• לא להכריע ״מי התחיל״ בדקה הראשונה. קודם מפרידים ומרגיעים, ואת הסיפור שומעים מכל ילד בנפרד.
• לא להפגיש מיד את שני הילדים לפיוס. פגישה כזו, אם בכלל, באה רק אחרי השיחות הנפרדות, ורק אם הילד שנפגע רוצה בה.
• לא להעניש לבד. החוזר אוסר ענישה גופנית וענישה משפילה. השעיה היא החלטה של ההנהלה לפי נוהל ההשעיה שבסעיף 2.3 בחוזר, לא של המחנכת לבד.
• לא להדביק תווית. ״בריון״ או ״ילד אלים״ לא נאמרים לילד, לכיתה או להורים. מתארים מה קרה.

הפרוטוקול: עשרה ימי לימוד, צעד ביום

הפרוטוקול בנוי לאירוע מחלק א. הפעולות שמסומנות ״חובה״ הן פעולות החובה בחוזר. השאר הן הצעה שלנו לסדר עבודה.

שיחת הבירור: כל ילד בנפרד, משפטים מדויקים

החוזר מחייב שיחת בירור עם כל המעורבים, אלה שפגעו ואלה שנפגעו. ההבדל בין שתי השיחות הוא המטרה: עם הילד שנפגע מבררים מה קרה ומה עוזר לו, ועם הילד שהרביץ מבררים מה קרה ומה הוא עושה עכשיו.

אם שני הילדים הרביצו זה לזה, כל אחד מהם עובר את שתי השיחות: גם כמי שנפגע וגם כמי שפגע. לסכסוך בלי מגע יש דף עבודה לפתרון סכסוכים בין תלמידים.

השיחה עם ההורים של שני הצדדים

החוזר מחייב לעדכן את ההורים של הילד שפגע ושל הילד שנפגע. הורים ששומעים את זה מהילד לפני שהם שומעים מכם מגיעים לשיחה כועסים, ולכן מתקשרים באותו יום.

אחרי כל שיחה רושמים את עיקריה. אפשר להשתמש בטופס תיעוד שיחה עם הורים.

דף תיעוד אירוע אלימות (להעתקה או להדפסה)

תיעוד האירוע ואופן הטיפול בו הוא פעולת חובה בחוזר. כותבים מה ראיתם או מה דווח לכם, במילים של מה שקרה. ״דחף אותו מהספסל, והוא נפל על הברך״, לא ״התנהג באלימות״.

דף תצפית: מה קורה רגע לפני שהוא מרביץ

אלימות פיזית בין תלמידים כמעט תמיד חוזרת באותם מקומות ובאותם רגעים. חמישה ימים של תצפית מראים לכם איפה לשים מבוגר ומה לשנות. ממלאים רק כשקרה משהו, גם דחיפה קטנה.

מה לחפש בדף: אותו מקום (תור, מגרש, מעבר בין שיעורים), אותו רגע (הפסד במשחק, צחוק עליו, דחיפה שקיבל קודם), ואותו קהל. לתצפית על כל הכיתה בהפסקה יש דף תצפית הפסקה נפרד.

השיחה עם הכיתה, בלי שמות

החוזר מחייב שיחה עם הכיתה תוך שמירה על צנעת הפרט. עשר דקות מספיקות, בשיעור שאחרי האירוע או למחרת, כשהילד שנפגע יודע מראש שהשיחה תתקיים.

1. משפט פתיחה: ״אתמול היה אצלנו רגע שבו ילד נפגע. אני לא אגיד שמות, ואני מבקשת שגם אתם לא תגידו.״
2. הכלל: ״בכיתה הזאת אפשר לכעוס, להתווכח ולהיעלב. אסור להרביץ, לבעוט או לדחוף. אף פעם.״
3. שאלה לכיתה: ״מה אפשר לעשות ברגע שמרגישים שהכעס עולה?״ כותבים על הלוח שלוש תשובות.
4. תפקיד העדים: ״מי שרואה מכה לא מצטרף ולא מעודד. קוראים למבוגר. זה לא להלשין, זה לעזור.״
5. סגירה: ״מי שרוצה לספר לי משהו, אני כאן בהפסקה.״

אם המילים בכיתה קשות כמו הידיים, מערך השיעור על אלימות מילולית מתאים לשבוע שאחרי. ומי שרוצה להרחיב את השיחה על אלימות ועל שיח בכיתה, לקראת יום הזיכרון ליצחק רבין יש לנו מערך שיעור ליום הזיכרון ליצחק רבין.

תוכנית לילד: הפסקה, מבוגר ומשפט עצירה

החוזר מזכיר שאלימות בין תלמידים היא פעמים רבות ביטוי לקושי ולמצוקה, ולכן לצד הגבול צריך גם מענה. איך להתמודד עם ילד אלים בלי להפוך אותו לנאשם קבוע: ארבעה רכיבים, שאותם בונים עם היועצת ביום 3.

• מבוגר אחד בהפסקה: מבוגר שיודע מי הילד ונמצא קרוב אליו במקום שדף התצפית הצביע עליו. בבית הספר היסודי החוזר מציע גם אפשרות של השארת התלמיד בכיתה בהפסקה בהשגחת מבוגר. אנחנו מעדיפים קודם תפקיד מוגדר בהפסקה, למשל בהפסקה פעילה, כי שם הוא לומד לשחק בלי להרביץ.
• משפט עצירה: מילה או סימן שהילד בחר, שאומר ״אני צריך לצאת לרגע״. מותר לו להשתמש בו בלי לבקש רשות, ויש מקום מוסכם לאן הוא הולך.
• עשייה מתקנת: החוזר מציע עשייה מתקנת שבה הילד לוקח אחריות. משהו שהוא עושה בשביל הכיתה או בשביל מי שנפגע, רק אם הנפגע מסכים. לא מכתב התנצלות שכותבים בכוח.
• מעקב שבועי: אם רוצים מעקב כתוב, חוזה התנהגות עם תלמיד על דף אחד, או טבלת התנהגות בכיתה לילדים צעירים.

התאמות לפי שכבת גיל

מה עושים אם

מתי זה כבר לא בידיים של המחנכת

שלושה מצבים עוברים להנהלה באותו יום: ילד נזקק לטיפול רפואי, היה שימוש בחפץ מסוכן, או שהאלימות חוזרת אחרי שכבר הפעלתם את הפרוטוקול. בשלושתם המחנכת מעדכנת, מביאה את התיעוד ומשתתפת בצוות. היא לא מחליטה לבד.

ולפעמים הילד שמרביץ הוא רק החלק שרואים, וברקע יש כיתה עם הרבה פגיעות קטנות, הדרה וקבוצות סגורות. במצב כזה סדנת מניעת חרמות לבית ספר (מספר תוכנית 56427) מופיעה במאגר גפ״ן במסלול הירוק לחטיבות ביניים, כלומר חטיבת ביניים יכולה לממן אותה מתקציב גפ״ן.

וכשהכיתה צריכה חוויה משותפת שבה מתחרים בלי ידיים, ולא עוד שיחה, פעילות ODT לגיבוש קבוצה בנויה לזה. מספר התוכנית שלה במאגר גפ״ן הוא 11854, גם הוא במסלול הירוק.

מחר בבוקר: חמישה צעדים

1. הדפיסו את דף התיעוד ואת דף התצפית, ושימו אותם במגירה של שולחן המורה.
2. שאלו את המנהלת או את היועצת מי האחות או גורם העזרה הראשונה, ולמי מתקשרים באירוע.
3. קראו פעם אחת את טבלת הסיווג, כדי שברגע האמת תדעו אם זה חלק א או לא.
4. קבעו עם היועצת מראש שעה קבועה בשבוע לבדיקת מקרים כאלה.
5. בחרו בעצמכם את משפט העצירה שלכם לכיתה: ״עוצרים. עכשיו.״ או משפט אחר, ותגידו אותו תמיד אותו דבר.

עוד תרחישים מוכנים, כמו מה עושים כשצוחקים על ילד בכיתה, נמצאים במרכז החומרים למורים.

שאלות נפוצות על ילד אלים בבית הספר

מה חובה לעשות כשיש ילד אלים בבית הספר?

לפי הוראת הקבע 0470 של משרד החינוך, באלימות פיזית שלא הצריכה טיפול רפואי פעולות החובה הן: עצירת האירוע, שיחת בירור עם כל המעורבים, עדכון המחנך והמנהל, עדכון ההורים של הילד שפגע ושל הילד שנפגע, תיעוד האירוע, שיחה עם הכיתה תוך שמירה על צנעת הפרט, וליווי התלמידים המעורבים.

האם המחנכת יכולה להשעות ילד שהרביץ?

לא לבד. השעיה היא אחת מפעולות שיקול הדעת בחוזר, וההחלטה עליה מתקבלת בהנהלה לפי נוהל ההשעיה שבסעיף 2.3. המחנכת מביאה את דף התיעוד ואת מה שראתה.

מה שונה כשמדובר בילד אלים בבית ספר יסודי?

פעולות החובה זהות. בכיתות הנמוכות השיחות קצרות יותר, ההורים שותפים מהיום הראשון ומשפט העצירה הוא סימן ביד. בבית הספר היסודי החוזר מציע גם אפשרות של השארת התלמיד בכיתה בהפסקה בהשגחת מבוגר.

מתי מערבים את המנהלת?

תמיד מעדכנים אותה באותו יום, כי זו פעולת חובה. היא מובילה את הטיפול כשילד נזקק לטיפול רפואי, כשהיה שימוש בחפץ מסוכן, כשיש איום, או כשהאלימות חוזרת אחרי התערבות קודמת.

צריך לספר להורים של הילד שנפגע מי הרביץ?

את השאלה אם מוסרים את שם הילד השני כדאי לסגור מראש עם ההנהלה. בשיחה עצמה מתארים מה קרה ומה בית הספר עושה, בלי פרטים מזהים על ילדים אחרים.

מי עומד מאחורי החומר הזה

הסיווג ופעולות החובה בעמוד נלקחו מהוראת הקבע 0470 של משרד החינוך, סעיף 3.2, חלקים א עד ג. סדר העבודה, המשפטים לשיחות והדפים נכתבו על בסיס הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר, ואין מחקר מאחוריהם. הנוהל של בית הספר שלכם וההנחיות של ההנהלה קודמים לכל מה שכתוב כאן.

החומר הזה מבוסס על הסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי ספר — רוצים שנעביר את זה אצלכם? כתבו לנו בטופס יצירת הקשר