הרכבת כיתות מחדש היא ההחלטה הניהולית שנראית הכי טכנית ומשפיעה הכי לעומק: היא משנה לכל תלמיד בשכבה את רשת הקשרים החברתיים שאיתה הוא מגיע לספטמבר. מחקר של בנק ישראל מצא שמספר החברים הוותיקים שיש לתלמיד בכיתה החדשה משפיע על הישגיו הלימודיים, ולכן השאלה המעשית למנהל אינה אם לערבב או לא, אלא מה בית הספר עושה בשבועיים הראשונים כדי לקזז את המחיר.
המדריך הזה מיועד למנהל, לסגן ולרכזת החברתית שמקבלים את ההחלטה הזו עכשיו, באוגוסט, לפני שהתלמידים בכלל נכנסים בשער. הוא עונה על שלוש שאלות לפי הסדר: מה באמת קורה לתלמיד כששינוי הרכב הכיתות מפרק את הקשרים שלו, איך מחליטים על ההרכב, ומה בונים בשבועיים הראשונים.
מה המחיר של הרכבת כיתות מחדש, לפי המספרים
עד היום השיחה על ערבוב כיתות התנהלה כמעט כולה בתחושות בטן: הורים כועסים, מחנכים מסתייגים, והנהלה מסבירה שאין ברירה ארגונית. יש לשיחה הזו עוגן כמותי ישראלי אחד, ורוב אנשי החינוך לא מכירים אותו.
מחקר של פרופ' ויקטור לביא וד"ר אדית זנד, שפורסם על ידי בנק ישראל בפברואר 2019, בחן את השפעת רשתות הקשרים החברתיים על הישגיהם ועל התנהגותם של תלמידים בישראל. לפי ההודעה לעיתונות של בנק ישראל, "נמצא כי מספר החברים הוותיקים שיש לתלמיד מבית הספר היסודי בכיתה החדשה משפיע על ההישגים הלימודיים במבחני המיצ"ב ובבחינות הבגרות".
נקודה שחשוב לא לטשטש: המחקר בחן את המעבר לחטיבת הביניים, כלומר את המעבר בין מוסדות, ולא ערבוב פנימי של שכבה בתוך אותו בית ספר. כדי לגזור ממנו מסקנה על הרכבת כיתות מחדש צריך לעשות היקש, וההיקש הזה סביר משום שהמנגנון שהמחקר מתאר הוא איבוד הקשרים החברתיים עצמם ולא המעבר הפיזי בין בניינים.
מה גודל האפקט: החוקרים ערכו סימולציה שבחנה איזה שינוי היה חל בהישגים אילו המעבר לא היה כרוך בשינוי הקשרים החברתיים בכיתה. לפי ההודעה, במצב כזה "ציוני מבחני המיצ"ב במתמטיקה, אנגלית והבעה היו עולים בכ-0.12 סטיות תקן", ו"השפעה זו נותרת בעינה עד סוף התיכון, כך ששמירה על הקשרים החברתיים מבית הספר היסודי הייתה עשויה לשפר את תוצאות הבגרות".
שני ממצאים נוספים מהמחקר נוגעים ישירות לעבודת המחנך. הראשון: "קשרים הדדיים משפיעים באופן חיובי ומשמעותי יותר מקשרים חד-כיווניים". כלומר לא מספיק שתלמיד מסמן חבר, צריך שהסימון יהיה הדדי. השני, בניסוח שלנו ולא כציטוט: המחקר מציין שההשפעות הלימודיות החיוביות נובעות בין היתר מהגברת שיתוף פעולה בין תלמידים ומהפחתת התנהגות אלימה, וממליץ להתחשב בהשלכות האלה בבניית הרכב כיתות ובשילוב אוכלוסיות.
המסקנה למנהל אינה "אל תערבבו". לפעמים אין ברירה, ולפעמים הערבוב הוא דווקא ההחלטה הנכונה. המסקנה היא שלערבוב יש מחיר חברתי ולימודי שאפשר לאמוד אותו, ושהמחיר הזה ניתן לקיזוז אם עובדים על הקשרים החברתיים בכיתה בזמן שבו הם עדיין נבנים.
למה בכלל מרכיבים כיתות מחדש
לפני שדנים במחיר כדאי להניח על השולחן את השיקולים, בלי שיפוטיות. בתי ספר משנים את הרכב הכיתות מכמה סיבות מוכרות:
- שינוי במספר התלמידים בשכבה שמחייב לפתוח או לסגור כיתה, ולחלק מחדש את כולם.
- איזון בין הכיתות ברמות לימוד, בהתפלגות בנים ובנות ובמספר התלמידים הזקוקים לתמיכה.
- פירוק דינמיקה שהתקבעה, למשל כיתה שנשחקה סביב קבוצה דומיננטית או סביב חרם חוזר.
- מיזוג של תלמידים שהגיעו מכיתה שנסגרה או מבית ספר אחר.
שווה להכיר גם את מגבלת ההחלטה. פרופ' אליעזר יריב, פסיכולוג חינוכי, כתב במדור בין הצלצולים בתשובה לפנייה מבית ספר שנדרש לפצל שתי כיתות לשלוש בגלל עומס שאין דגם או מערכת כללים קבועה להרכבת כיתות, ושאי אפשר לחזות מראש איזו מערכת חברתית תיווצר. זו דעת מומחה ולא מחקר, ובכל זאת היא מציבה ציפייה מפוכחת: גם הרכב שנבנה בזהירות מרבית הוא הימור מחושב, ולכן שווה להשקיע פחות בניסיון לתכנן את החברה הכיתתית מראש ויותר בעבודה איתה אחרי שהיא נוצרת.
איך מחליטים על הרכב הכיתות
ההמלצות של יריב מעשיות ואפשר לאמץ אותן כמדיניות כתובה:
- הגרלה. בלשונו: "אני ממליץ על הגרלה של התלמידים". היתרון אינו רק מקצועי אלא גם מול הורים, כי הוא מוציא את ההחלטה מתחום ההעדפה האישית.
- סימון חבר אחד, בלי התחייבות. "לכל היותר ניתן לאפשר לכל אחד ואחת לסמן חבר או חברה שהיו רוצים להישאר אתם, וגם אז אין להתחייב על כך". שימו לב שממצא הקשרים ההדדיים מהמחקר מחדד את זה: סימון חד-כיווני של תלמיד שאינו מסמן אותו בחזרה הוא אות חלש.
- ניטור אחרי ההחלטה. "רצוי מאד לנטר את היחסים בכיתה, למשל באמצעות סקר סוציומטרי שהיועצת תערוך". זו בדיוק העבודה של השבוע הראשון.
- השקעה במחנכים. "מוטב לבחון כיצד להעצים את המחנכים". המחנך הוא מי שסופג את התוצאה של ההחלטה שלכם במשך שנה שלמה.
מה עושים בשבועיים הראשונים
פרופ' אליעזר יריב מנסח את זה חד: "חיוני לערוך פעולות גיבוש מוצלחות בתחילת שנת הלימודים".
זה החלק שקובע. כיתה חדשה בתחילת השנה נמצאת בחלון קצר שבו הקשרים עדיין נזילים והתלמידים עדיין בודקים מי החברים החדשים שלהם. אחרי כמה שבועות הקבוצות מתקבעות, וכל עבודה חברתית הופכת לפירוק דפוס קיים במקום לבנייה שלו.
שלב 1: מיפוי לפני שמתקבע
לפני שמפעילים משהו, צריך לדעת מה נוצר בפועל. מי נשאר בלי אף חבר מוכר, מי גרר איתו את כל הקבוצה הישנה, ומי כבר מנווט בין שתי קבוצות. מיפוי קצר בשבוע הראשון מגלה את זה, וגם מגלה את התלמיד השקוף שלא מתלונן ולא מפריע. הרחבנו על שיטת העבודה במדריך על מיפוי חברתי בכיתה בשבועות הראשונים, כולל מה בדיוק המחנך מחפש.
שלב 2: פעילות גיבוש שמייצרת קשרים הדדיים
פעילות גיבוש לכיתה שהורכבה מחדש שונה בתכליתה מפעילות היכרות רגילה. משחק שמות הוא התחלה, אבל הוא לא מייצר את מה שהמחקר מצביע עליו כמשמעותי, כלומר קשר הדדי. מה שמייצר קשר הוא משימה משותפת שאי אפשר לפתור לבד, בקבוצות שאתם מרכיבים מראש ולא לפי בחירה חופשית, כך שכל תלמיד עובד עם מי שהוא לא מכיר. שם נוצרת החוויה שהיא בסיס לחיבור אנושי אמיתי: תלמיד שגילה שהוא צריך את מי שלא הכיר אתמול.
שווה לתכנן את הפעילות הזו כחלק מתוכנית חברתית שנתית ולא כאירוע בודד, כדי שהעבודה על גיבוש כיתה חדשה תמשיך גם באוקטובר וגם בינואר.
שלב 3: אמנה שמעגנת את מה שנוצר
בסוף השבועיים כדאי לעגן את כללי ההתנהגות שנוצרו במהלכם. אמנה כיתתית שנכתבת יחד עם התלמידים היא הדרך להפוך את החוויה החברתית לכלל מוסכם שאפשר לחזור אליו בהמשך השנה, במקום נאום פתיחה שנשכח.
ואיך יודעים אם זה עבד
לא בתחושה בלבד. מדידה של תחושת השייכות בכיתה, גם בכלים פשוטים, מראה אם התלמידים שאיבדו את הקשרים שלהם מצאו חדשים. כתבנו בהרחבה על מדד תחושת השייכות וסקר האקלים ומה עושים עם התוצאות.
מה עונים להורה שמבקש שיבוץ עם חבר
הפניות האלה, שכולן נוגעות לשיבוץ תלמידים לכיתות, מגיעות בדרך כלל בין סוף אוגוסט לשבוע הראשון של ספטמבר, ולעיתים קרובות הן טעונות. מה שמרגיע הורה אינו הבטחה נקודתית אלא מדיניות שקופה ואחידה שהוצגה מראש. שלושה עקרונות שעובדים:
- מדיניות אחת לכולם. אם בית הספר מאפשר לסמן חבר בלי התחייבות, זה נכון לכל הורה ולכל תלמיד, ומוצג בכתב לפני פתיחת השנה.
- להסביר את התוכנית, לא רק את ההחלטה. הורה ששומע מה בית הספר עושה בשבועיים הראשונים כדי שהילד ייבנה קשרים חדשים מגיב אחרת מהורה ששומע רק שהבקשה נדחתה.
- לפתוח ערוץ למעקב. להזמין את ההורה לחזור אליכם אחרי שבועיים ולומר מה הוא רואה בבית. זה גם מידע שימושי לכם וגם מסר של שותפות.
כדאי להביא את המסרים האלה כבר לאסיפת ההורים הראשונה, ולא לחכות לפניות פרטניות.
שתי הבחנות שכדאי לא לבלבל
כיתה שחוזרת שלמה מהחופש היא סיפור אחר לגמרי מכיתה שהורכבה מחדש. בכיתה קיימת העבודה היא חידוש והתאמה של קשרים שכבר קיימים, ועל כך כתבנו במדריך פתיחת שנה בכיתה קיימת. שכבת ז' שמגיעה מכמה בתי ספר שונים היא מקרה שלישי, שבו כל התלמידים במצב של איבוד קשרים בו זמנית, ויש לו מדריך נפרד על המעבר מיסודי לחטיבת הביניים.
ההבדל אינו סמנטי. הוא קובע כמה עבודה חברתית תצטרכו בספטמבר, ולמי מהתלמידים לתת תשומת לב מיוחדת.
שאלות נפוצות על הרכבת כיתות מחדש
האם שינוי הרכב הכיתה באמת משפיע על התלמידים?
כן, ויש לכך מקור כמותי ישראלי. מחקר של בנק ישראל, שבחן את המעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים, מצא שמספר החברים הוותיקים שיש לתלמיד בכיתה החדשה משפיע על הישגיו במבחני המיצ"ב ובבחינות הבגרות, וכי ההשפעה נותרת בעינה עד סוף התיכון. חשוב לדייק: המחקר בחן את המעבר בין מוסדות ולא ערבוב פנימי בתוך בית הספר, ולכן מדובר בהיקש ולא בממצא ישיר על הרכבת כיתות מחדש. עם זאת, המסקנה שהחוקרים עצמם ניסחו היא שיש להתחשב בהשלכות האלה בבניית הרכב כיתות.
מהי הדרך הטובה להרכיב מחדש את הכיתות?
אין דגם אחד מוסכם. פרופ' אליעזר יריב, פסיכולוג חינוכי, כותב שאין מערכת כללים קבועה ושאי אפשר לחזות מראש איזו מערכת חברתית תיווצר, וממליץ על הגרלה של התלמידים. לצידה הוא מציע לאפשר לכל תלמיד לסמן חבר או חברה שהיה רוצה להישאר איתם, בלי להתחייב מראש שהבקשה תתממש, ולנטר את היחסים בכיתה לאורך השנה. זו המלצה מקצועית של מומחה ולא ממצא מחקרי, וכל בית ספר מיישם אותה לפי המציאות שלו.
איך מגבשים כיתה חדשה בתחילת השנה?
בשלושה שלבים שנפרסים על פני השבועיים הראשונים: קודם מיפוי של הקשרים שנוצרו בפועל בכיתה, אחר כך פעילות גיבוש חווייתית שמעמידה את התלמידים בקבוצות מעורבות מול משימה משותפת, ולבסוף עיגון של כללי ההתנהגות באמנה כיתתית שנכתבת עם התלמידים. הסדר חשוב: פעילות גיבוש שנעשית לפני שיודעים מי נשאר בלי אף חבר מוכר עלולה להנציח בדיוק את החלוקה שרוצים לפרק.
מתי כדאי לקיים את פעילות הגיבוש הראשונה של כיתה שהורכבה מחדש?
בשבועיים הראשונים של השנה, ורצוי אחרי מיפוי ראשוני של הכיתה ולא לפניו. בשבועות האלה הדפוסים החברתיים עדיין נזילים, והתלמידים עדיין בודקים מי הם החברים החדשים שלהם. ככל שהפעילות נדחית לאוקטובר ואילך, היא פוגשת קבוצות שכבר התקבעו, והעבודה הופכת לפירוק דפוס במקום לבנייה שלו.
מה עונים להורה שמבקש לשבץ את הילד עם חבר מסוים?
התשובה הטובה ביותר היא מדיניות כתובה, אחידה ומוצגת מראש, ולא הכרעה פרטנית מול כל פנייה. אפשר לאמץ את הגישה שמציע פרופ' אליעזר יריב: לאפשר לכל תלמיד לסמן חבר או חברה בלי להתחייב שהבקשה תתממש, ולהסביר להורה מה בית הספר עושה בשבועיים הראשונים כדי שהילד יבנה קשרים חדשים. שיחה על התוכנית מרגיעה הורים יותר מהבטחה על שיבוץ.
הצעד הבא
אם אתם עומדים לפני שנה שבה שכבה שלמה מתחילה בהרכב חדש, השבועיים הראשונים הם ההזדמנות הטובה ביותר לקזז את המחיר החברתי של ההחלטה. אנחנו בונים עם בתי ספר את התוכנית לשבועות האלה, מהמיפוי ועד פעילות הגיבוש עצמה, ומתאימים אותה למספר הכיתות ולמצב שנוצר בשכבה. השאירו פנייה בטופס יצירת הקשר ונחזור אליכם עם הצעה מותאמת.